ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שלד
של"ד ס"א ואין נידוי פחות משלשים יום וכו' בד"א דנידוי שלשים יום בנידוי דידהו (של בני ארץ ישראל) אבל נידוי דידן (בני בבל) כנזיפה דידהו שהיא שבעת ימים ונזיפה דידן חד יומא (עי' ש"ך לקמן סעיף י"ד ס"ק כ"ח) כתב הב"י משם הרא"ש והקונדריסין דהני מילי נידוי אבל חרם אפי' דידן הוי שלשים יום וכתב הגאון מהר"י עייאש בספר שבט יהודה על יו"ד (הוספות לספרו מטה יהודה) דנידוי בני א"י שהוא שלשים יום היינו אפילו בזמן הזה הזה. ועי' לקמן סעיף וא"ו וסעיף י"ג. וכתב הטור משם הרמב"ם וז"ל כיצד הנידוי אומרים פלוני יהא בשמתא. והראב"ד כתב שאין אומרים בשמתא יהא שהוא חמור יותר מן נידוי אלא אומר בנידוי יהא ואם נראה לב"ד להחמיר עליו מפני גודל חטאו אומרים ארור והיינו שמתא שיש בו נידוי וקללה עכ"ל. והב"י הוכיח כדעת הרמב"ם מכמה ראיות ומכללם מדאמרינן בפסחים דף נ"ב ע"א דבמערבא מימנו אנגידא דבר בי רב להלקותו ולא מימנו אשמתא דמשום כבוד התורה אין נימנין אשמתא בארץ ישראל (עי' לקמן סעיף מ"ב) משמע דאין דבר ממוצע בין נגידא לשמתא. ואם כדברי הראב"ד הרי יש נידוי והול"ל ולא מימנו אנידוי הלכך משמע ודאי דשמתא היינו נידוי וכו' ע"ש. וכתב מורינו הרב מהריט"ץ סי' רנ"ה דמעשים בכל יום כשאנו אומרים בגזירת נידוי או חרם חוששין וכשאנו אומרים בגזירת ברכה אין חוששין כל כך וכו' ואעפ"י שהכוונה לכנות החרם בלשון ברכה לא חיישינן כיון שהוציאו לשון ברכה מפיהם וכו' ע"ש. וכתב מורינו הרב מהר"מ אלשיך בתשו' סי' קכ"ה במעשה שהיה פה עיה"ק צפת ת"ו בענין מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן ולא בא דלקמן סעיף מ"ג ובחו"מ סי' י"א. כי חשובים מן העיר העידו שראו חכמים הראשונים מלפנים ולא היה הנידוי כ"כ שגור בפיהם. וגם בדור הזה לא נעשה כן לשום בעל דין אלא מגלגלין עמו פעם ושתים ואם אומר טענה על מניעת ביאתו לב"ד דורשים וחוקרים אם יש בדבריו ממש ואמת או תואנה הוא מבקש וע"י ישוב ומיתון יתוקן העולם (ועי' ט"ז לקמן ס"ק כ"ג):
של"ד סט"ו ודוקא במנדה שלא בפני הרב וכו' כצ"ל:
של"ד סכ"ב בהג"ה מי שעבר על גזירת רבינו גרשום וכו'. עי' באר הגולה לקמן בסוף הסימן שהעתיק כמה חרמות של רגמ"ה שנדפסו בסוף תשו' מהר"מ בר ברוך הארוכות ובכלבו סי' קי"ו ובתשו' מהר"מ מינץ סי' ק"ב. ומכללם שלא ירחיק אדם מאשתו יותר מן י"ח חדשים (פי' אה"ע סי' ע"ו סעיף ה') ושלא לקצץ גליון ספר אפילו לכתוב עליו (עי' לעיל סי' ר"צ ומג"א סי' של"ד ס"ק כ"ד) ושלא לשכור בית נכרי שדר בו חבירו ישראל (עי' חו"מ סי' רל"ז) ושלא לראות בכתב חבירו שלא ברשותו אלא א"כ זרקו (עי' שה"ג סוף פ"ד דשבועות ותשו' הלק"ט ח"א סי' נ"ט וקע"ג ורע"ו ותשו' קול גדול למהר"מ בן חביב סי' ק"כ ותשו' בית חד יו"ד סי' קנ"ח) וחרם על המכה חבירו ושלא יתירו לו הקהל וכו' עד שיקבל כל מה שיגזרו ב"ד וכו' (פי' חו"מ ריש סי' ת"ך בהג"ה) וקנס קצוב למכה חוץ מביהכ"נ. ובביהכ"נ הקנס כפול ובשבחי ירושלים הקדמון משנת רפ"ב דף כ"ה ע"א כתב שראה הסכמה ותקנה בעיה"ק ירושלים ת"ו כתובה על הלוח בביהכ"נ. שלא ידברו דברי ריב בביהכ"נ והושם על זה עונש שני דוקאט"ו קנס לקופה. ואיתא במסכת דרך ארץ זוטא פרק תשיעי דביהכ"נ שיש בה מחלוקת סופה להתגזר ח"ו. ואפילו במחלוקת לשם שמים בביהכ"נ איתא ביבמות דף צ"ו ע"ב בעובדא דביהכ"נ שבטבריא ת"ו שגרמה המחלוקת לקרוע ס"ת ובעון זה נעשית בית ע"ז. ועי' פו"ך להתה"ד סי' ר"י ורשד"ם יו"ד סי' צ"ח ואה"ע סי' קכ"ב ותשו' זרע אברהם חו"מ סי' י"ב דף ק"ט ע"ד וסי' י"ג דף קכ"ג ע"ד. וידוע קדושה יתירה שיש לביהכ"נ בארץ ישראל כמ"ש באו"ח סי' קנ"א:
שליד סכ"ה שלשה שנידו והלכו להם וחזר בו מהדבר שנידוהו בגללו מתירין לו שלשה אחרים ויש מי שאומר שצריך שיהיו גדולים כמותם. עי' תשו' מים עמוקים בתשו' הראנ"ח סי' נ"ד הובא פסק ממהריב"ל והסכמה מן רבני צפת מרן מהר"י קארו והמבי"ט ועשרה רבנים אחרים עמהם להחמיר בזה ועי' כנה"ג הגה"ט אות ס"ג ועי' מה שכתבתי בקונט' הכללים סי' כ"ג:
של"ד סמ"ח בהג"ה אעפ"י שחייב אדם למחות בעוברי עבירה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון (כדאיתא בשבת דף נ"ד ע"ב. ולא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה ולא היה להם בושת פנים וה מזה והשוו בה קטן כגדול ועל שביזו בה תלמידי חכמים כדאיתא שם דף קי"ט ע"ב] מ"מ אין אדם חייב להוציא ממונו על זה ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיהיו עומדין על גופינו ומאודינו (עי' ט"ז ס"ק כ"ג) וכ"כ לעיל ריש סי' קנ"ז. ועי' מג"א סי' תר"ח סק"ג משם ספר חסידים. והיינו דוקא בבריא או קביעא. היזקא וראי' מיומא דף י"א ע"א. וה"ט דאיתא בפסחים דף נ"ג פ"ב דלפי הס"ד דתודוס בעל אגרופין הוה לא גזרו עליו נידוי. וכמו שהאריך בזה התבו"ש בספרו בכור שור על סוטה דף מ"ז פ"ב. וכן צ"ל בהא דאיתא בסוטה דף מ"א ע"ב דמותר להחניף לרשעים בעולם הזה. וכעין מה שפירש שם העיון יעקב דמיירי ברשע שהשעה משחקת לו דוגמת מה דאיתא בברכות דף ז' דגם במילי דשמיא אל יתגרה ברשע שהשעה משחקת לו. והתוס' בסוטה שם שם סוף ע"ב פירשו הא דאיתא התם כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו דהיינו שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר כההיא דנדרים דף כ"ב סוף ע"א. וכן במאי דקי"ל בחו"מ ריש סי' י"ב דשנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה וכו' דאם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם וכן כשהיו שניהם חזקים צריך להזקק להם וכתב מור"ם שם בהג"ה דיש מי שכתב דמ"מ נוהגין עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר שלא ימסרנו לאנסין עכ"ל ר"ל היכא דבריא וקביעא היזקא וכמ"ש התבו"ש שם ועי' תשו' זרע אברהם חו"מ סי' י"ג דף קכ"ג ריש ע"ד במעשה נורא שעבר בעיה"ק ירושלים ת"ו: