ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שכב
שכ"ב ס"ב אין חייבים בחלה מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד וכו' ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם בביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם. ובסעיף ג' מפרישין חלה בחוצה לארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ובסעיף ד' ובזמן הזה שאין עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה. עי' בדק הבית לקמן סי' שכ"ח שכתב דהכי נקטינן ודלא כהאורחות חיים דס"ל שאין שיעור לחלה רק בזמן שהיו שהיו נותנים אותה לכהן. ומורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' מ"ו כתב וז"ל יצאתי לישע פיסות עם הדרים בארץ ישראל לענין הפרשת חלה. שרוב ישראל הדרים בארץ ישראל אינם מפרישים כי אם כל שהוא כיון ששורפין אותה. ויחידים ראי חטא מפרישים אחד ממ"ח כמ"ש הרמב"ם וכו'. ובסמ"ג עשין סי' קמ"א כתב אבל עכשיו שאין שום תרומה טהורה בארץ ישראל ודאי יפריש של אור ולא יפריש של כהן וכן בה"ג סי' ט"ו כתב ותרומ"ע בזמה"ז נוהגין כארץ ישראל וחלה בארץ ישראל אין מפרישין אלא אחת ושורפין אותה עכ"ל ולא הזכירו שיעור ח"ח. ונראה לי כי גם הרמב"ם ז"ל לא כתב שיעור אלא כשנותן החלה לכהן כדי שיהיה כדי נתינה לכהן אעפ"י שמ התורה אין לה שיעור אפילו כשעורה פטר את העיסה ואסמכוה אתתן לו שיהא בו שיעור נתינה (פי' הרא"ם עה"ת פרשת שלח סי' ט"ו פסוק כ"א ומל"מ פ"ו מהלכות מתנות עניים משם תוספת רי"ד על קידושין דף נ"ח ובתשו' נו"ב מהדז"ת יו"ד סי' ר"א ובספר הכתב והקבלה עה"ת פרשת שלח סי' הנז"ל) ובחלה טמאה נמי כשהוא נותנה לכהן צריך שיהא בה שיעור כדי נתינה שראויה לו להסיקה תחת תבשילו. ובכלבו סוף סי' פ"ט כתב ואין שיעור לחלה רק בזמן שהיו נותנים אותה לכהן נתנו בה חכמים שיעור כ"ד ומ"ח עכ"ל. ובספר יראים סי' קפ"ג כתב תתנו לה' תרומה עד שתהא בה שיעור נתינה מכאן אתה אומר שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח ובמקום שיש כהן מקבל צריך ליזהר לתת כשיעור שאמרו חכמים עכ"ל נראה מכל זה שאין קפידא בשיעור. ואפילו מ"ש הרב (הרמב"ם) ז"ל יהיה כשנותנה לכהן אבל בזמן הזה שאין רגילות לתתה לכהן כי אפילו שיתנו לו כשיעור כשהיא טמאה אינו חושש על הנאת הסקה תחת תבשילו ובע"כ המפריש אותה הוא שורפה בלי הנאת הסקה תחת התבשיל מוטב שתהיה כל שהוא ממה שתהיה הרבה שלפעמים יבוא לידי תקלה להסיקה תחת תבשילו מה שאינו מותר לו. ודרשו בספרי הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש א הלחם ת"ל כתבואת גורן. וכתב בספר יראים על זה ואחרי שהוקשה לתרומה אין לה שיעור כתרומה גדולה עכ"ל. גם הסמ"ק כתב בסי' רמ"ה ואין שיעור לחלה רק בזמן שהיו נותנים אותה לכהן עכ"ל. והרי תרומה גדולה שאין לה שיעור מן התורה אפילו חיטה אחת פוטרת את הכרי וחכמים נתנו שיעור עין יפה ובינונית ורעה כתב הרמב"ם ריש פ"ג מהלכות (כו) תרומות (ונפסק לקמן סי' של"א סעיף י"ט) שבזמה"ז שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה וכו'. ואחר שהוקשה חלה לתרומה למה לא יפריש כל שהוא לכתחילה בחלה ג"כ כמו בתרומה. והרי חלה אין בה חיוב מיתה אלא מפני שנקראת תרומה שכתוב בה מיתה. ועוד דלכ"ע בזמה"ז היא מדרבנן ובתרומה יש פוסקים שהיא מן התורה אפילו בזמה"ז. ויש כמה דינים שיש חומרא בתרומה יותר מבחלה וכו' ואם בתרומה לכתחילה מפריש כל שהוא בטמאה שהיא לשריפה כל שכן בחלה. אלא משום דתרומה גדולה שאין לה שיעור מן התורה אוקמינן לה אדאורייתא בכל שהוא כשהיא טמאה משום דאיכא קמה תרומת מעשר דאית בה שיעור מן התורה ולא מיפקע שם תרומה מההיא תבואה אבל חלה אפילו טמאה בעי שיעור כדי שיהיה כדי נתינה לכהן כשנותנה לו כי היכי דלא ליפקע שם תורת חלה מההיא עיסה אלא אחר שהכהן אינו מקפיד ללוקחה להסקה ובעל העיסה שורפה בלי הסקה תחת תבשיל מוטב שישרוף מעט ממה שישרוף הרבה. נאום המבי"ט עכ"ל. גם בנו הוא מורינו הרב מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' פ"ה (שיובא עזה"י לקמן פי' של"א סעיף ד' באורך) ד"ה אלא כך וכו' כתב וז"ל ואפילו גבי חלה דחזיא לכהן להסיקה תחת תבשילו אין אנו מפרישין אלא כל שהוא מזה הטעם דכהנים אסחויי מסחי דעתייהו מינה דלא חשיבא עלייהו להסיקה תחת תבשילם עכ"ל. גם הרב ספר החרדים בהקדמתו למצות התלויות בארץ האריך להוכיח שבזמן הזה אין צריך להפריש חלה כשיעור אלא בכל שהוא די. ובסוף דבריו כתב וז"ל וכן המנהג בארץ ישראל ופעם אחד קרוב לפסח ראינו קצת בני אדם מונין המצות לאחר אפייה כדי להפריש אחד ממ"ח. אמרנו להם הרי כל השנה מפרישין כל שהוא וכו' ושאלנו את פי אחד מגדולי הדור הרב המבי"ט ז"ל כדת מה לעשות בהפרשת חלה ואם יש איזה טעם לחלק בין חלת הפסח לחלת שאר ימות השנה. ואמר לנו שהרה"ג מהר"י בי רב ז"ל שהיה רבן של כל חכמי צפת. הורה הלכה למעשה כל שהוא לכתחילה ואין חילוק בין פסח לכל ימות השנה עכ"ל והובא דבריו בשל"ה שער האותיות דף ע"ח (ועי' תשו' קול גדול למהר"מ נן חביב סי' ה"נ) גם הרב מהריק"ש בהגהותיו לסי' זה כתב וז"ל ועכשיו נהגו להפריש אחת בכל המקומות בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ (וכמ"ש מור"ם בהג"ה לקמן סעיף ה' דיש אומרים דגם בחו"ל אין צריך להפריש רק חלה אחת ולשורפה ולשרפה וכן המנהג פשוט וכו'. וכ"כ הרדב"ז כתשו' ח"ג דפוס פיורדא סי' תכ"ג ומהר"י קורקוס בביאורו על הרמב"ם פ"ה מהלכות ביכורים סוף הלכה ח' דכן המנהג) ושורפים אותה ואין מקפידין על שיעורה כיון דאזלא לשריפה וחלה אין לה שיעור מן התורה אפילו בזמן הבית עכ"ל. גם הפר"ח בליקוטי יו"ד כתב דכן עמא דבר שלא להפריש אלא כל שהוא. והברכי יוסף אות ב' כתב כן משם מהר"ש גרמיזאן ומשם זקינו הרב חס"ל בכת"י. ובסוף דבריו כתב וז"ל אמנם רבינו האריז"ל בשער המצות פרשת שלח כתב דגם עתה דלשריפה אזלא ידקדקו להוציא אחד ממ"ח לפי סודן של דברים עש"ב אבל לא ראיתי ולא שמעתי ששום חסיד בדורינו נהג כך עכ"ל. וכ"כ בספרו עין זוכר אות ח' סי' וא"ו (ועי' ברכי יוסף לקמן סי' של"א אות ך' דאין המנהג להוציא מעשר מן השומשמין הניקנין מן הגוי ע"ש הגם דהאריז"ל בשער המצות פרשת וילך החמיר בזה. וכן בכמה פרטים בחומרות איסור והיתר שמכר שם ובפרשת ויחי ופ' אחרי מות ופ' שלח ופ' עקב לא נהוג עלמא הכי ועי' תשו' הון יוסף סי' י"א. אנן בשאר רוב דברי האריז"ל ובפרט בעניני תפילה וברכות וכיוצא נוהגים כוותיה בהכרעתו בין פלוגתת הפוסקים וכמו שכתבתי כקו' הכללים סי' י"ג משם הברכי יוסף בספרו שיורי ברכה או"ח סי' תכ"א דבתר הכרעת האריז"ל גרירינן בדוכתי טובא ע"ש):