ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רעא
רע"א ס"א ואפילו עור נבילות וטריפות שלהן. עי' או"ח סי' ל"ב סעיף י"ב וסעיף ל"ו. וכתוב בספר המנהיג סוף דיני תפילין ששמע שבארץ ישראל פסלו ס"ת שנעבד בצואת כלבים והאריך להוכיח מכמה ראיות שטעות הוא בידם והראיה הגדולה ממ"ש במסכת כלה רבתי פרק ז' הובא בילקוט פרשת בא על פסוק ולכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו ע"ש. ובספר גנזי ירושלים ח"א דף י"ט ואילך הובא תשו' המנהיג בזה באורך וברוחב. ועי' תשו' הגאונים שערי תשובה סי' של"ב ובתשו' נו"ב מהדו"ת או"ת סי' ג':
ער"ה ס"א פרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה שעשאה פתוחה יגנז. וכתב בהג"ה וי"א דמותר לתקנו כמו בשאר טעיות וכן נהגו וכו'. וכתב גאון ירושלים הרב מהר"י אלגאזי בספרו אמת ליעקב בדיני פתוחות וסתומות אות ב' דף ס"ח ע"ב דהכי נקטינן דמותר לתקנו ע"ש ועי' תשו' מורינו מהריט"ץ סי' ס"ב:
ער"ה ס"ב בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יצא את כולם וכו' וכתב בהג"ה ואם לא יוכל לכוין בכך לא יסור מדברי הרמב"ם וכו'. כתוב בליקוטי תורה להאריז"ל פרשת האזינו שציוה לסופר שיעשה לו ס"ת כשאר ס"ת שבמדינה על פי פתוחות וסתומות לדעת הרמב"ם ז"ל ולא חשש לדעת המחמירים. ומזה הוכיח הרב מהר"ר ישראל קמחי ז"ל מרבני עיה"ק צפת"ו (בעל ספר הנכבד עבודת ישראל על סדר עבודת יו"כ) בתשו' שהובא במים רבים יו"ד סי' נ"ד דף מ"ז ע"ג דגם בזמן מרן מהר"י קארו ז"ל היה המנהג בעיה"ק צפת ת"ו לכתוב לכתחילה כדעת הרמב"ם מאריה דארעא דישראל ע"ש (ועי' חתם סופר יו"ד סוף פי' רס"א ושם הגדולים מע"ג אות ע' סי' ב') ויש אתנו פה עיה"ק צפת ת"ו ס"ת מכתיבת יד הקודש הגאון החסיד המקובל מהר"ר סלימאן אוחנה ז"ל מגורי האריז"ל סופר מובהק דעיה"ק הנז"ל. והיא כתובה בצורת פתוחות וסתומות לדעת הרמב"ם ז"ל (וקצת שבחי הרב מהר"ם אוחנה הנז"ל עי' בתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' רנ"ז סי' רפ"ח ובתשו' מורינו הרב מהר"מ גלאנטי סי' קכ"ד ובאר שבע על מסכת כריתות דף ל"ד ותשו' מגיד מראשית ח"ב סי' א' ואדמת קודש ח"א חו"פ סי' ס"ד עזרת נשים כשמות אנשים אות ס' דף פ"ד פ"ח שם הגדולים מע"ג אות ס' סי' א'. וחידושים רבים מהרב ז"ל הובאו בספרי דבי רב למהר"ד פארדו על הספרי ובספר בעלי ברית אברם על תנ"ך להחס"ל). והנה מקור החומרא לצאת י"ח הרמב"ם והרא"ש. כתב הב"י משם מהר"י בן חביב שנודע לו שסופר אחד מומחה שהיה סופר על פי הרה"ג החסיד מהר"ר יצחק קאנפאנטון היה נוהג לעשות כן. וידוע שהגאון מהר"י אבוהב ז"ל היה תלמיד מהר"י קאנפאנטון הנז"ל וכמ"ש הרב מהר"א זכות תלמיד מהר"י אבוהב ז"ל בספר יוחסין דף קפ"ו וכ"כ הרב קורא הדורות ושם הגדולים מע"ג אות יו"ד סי' רע"ב. ופה עיה"ק צפת ת"ו נמצאת ס"ת מיוחסת להרב מהר"י אבוהב שלפי הקבלה המסורה אצלינו הביא אותה מורינו הרב מהר"י בי רב ז"ל (תלמיד מהר"י אבוהב וכמ"ש בקורא הדורות ובשם הגדולים אות יו"ד סי' הנז"ל) בבואו ממדינת המערב (וכמ"ש בקורא הדורות דבזמן גירוש ספרד שנת רנ"ב יצא מהר"י בי רב מקאשטיליא בהלך לעיר פאס ומפאס הלך למצרים וישב שם קצת זמן ואח"כ הלך לעיה"ק צפת ת"ו. ועי' מ"ש מהר"י בי רב בקונטריס הסמיכה שבסוף תשו' הרלב"ח דף רצ"ח. ויתכן שהוא ז"ל הביא עמו ביאור מהר"י אבוהב כת"י על טור או"ח ומסרו ביד מרן מהר"י קארו ז"ל אשר משם העתיק כמה חידושים וב"י או"ח. וכדמצינו בהקדמת רבני אלביר לספר התשב"ץ כי קצת תשו' הרשב"ץ שהובא בב"י הם ממה שהעתיק מהר"י בי רב בהיותו באלג'יר בעוברו שם בדרך נסיעתו מעיר פאס לצפת ת"ו) והס"ת כתובה בצורות פתוחות וסתומות לדעת הרמב"ם ז"ל. ומזה נראה כי החומרא הנז"ל לא נתפשטה אף בין תלמידי הרב ז"ל. וראיתי בספר משנת אברהם סי' כ"ד סעיף ז' סק"א שהביא תמונת ומקום הנונין המנוזרות דויהי בנסוע שראה גדול אחד בעיה"ק ירושלים ת"ו בס"ת של הרב המקובל מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל. ונראה מדבריו שם שהוא מהר"י אבוהב אחרון מדכתב שהיה אחר הרב בעל אור תורה. ואפשר כי הוא מהר"י אבוהב רב דאמשטרדם והוא שהוציא לאור ספרי שער השמים ובית אלד"יס על קבלה ונמצא הסכמתו על ספר מנחת כהן למהר"א פימינטיל. ונזכר בהקדמת פר"ח יו"ד ובמחזיק ברכה או"ח סי' רכ"ג. כי ידוע ששלשה מהר"י אבוהב היו. הראשון היה המחבר ספר מנורת המאור והיה בשנת ס' לאלף הששי כמ"ש באוצר הספרים אות מ' סי' א תמ"ג והשני היה הגאון מקאשטיליא תלמיד מהר"י קאנפאנטון הנז"ל והוא בעל ספר נהר פישון על תנ"ך ופירוש על על רמב"ן עה"ת. וחידושים על ביצה הנדפסים בסוף תשו' מורינו הרב מהר"מ גלאנטי. וחידושים על ב"מ הנדפסים בשיטה מקובצת. ונדפסו תשובות ממנו בתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' נ"ח ובסוף ספר שבעה עינים. ועלה השמימה בשנת רנ"ב. והשלישי היה רב באמשטרדם הנז"ל. וראיתי בס"ת של מהר"י אבוהב השני הנז"ל הנמצאת פה צפת ת"ו כי תמונת ומקום הנונין המנוזרות הן כמו שהביא המשנת אברהם הנז"ל משם ס"ת של מהר"י אבוהב השלישי הנז"ל וכן הם בס"ת של מהר"ם אוחנה ז"ל הנז"ל. עוד ראיתי בשני ס"ת הנז"ל כי הוא"ו קטועה דשלום היא וא"ו זעירא ועובי הוא"ו הוא כשאר ווין (ובספר נאות יעקב למהר"י אלגאזי בחלק התשובות סי' א' דף ד' ע"א כתב שראה בכמה ס"ת בירושלים ת"ו מכתיבת סופרי ארץ ישראל כי הוא"ו דשלום היא וא"ו שלימה כשאר ווין ממש ע"ש ועי' בית יהודה ח"ב סי' קט"ו כי ראה בס"ת של הריב"ש וס"ת של הרשב"ץ הנמצאים באלביר כי הוא"ו חתוכה לשנים כדעת האור תורה, ועי' בית דינו של שלמה יו"ד סוף פי' יו"ד). עוד ראיתי בס"ת של מהר"י אבוהב הנז"ל כי הטי"ת של טוב ארץ מצרים היא טי"ת לפופה ועי' תשו' חתם סופר יו"ד סי' רס"ה ותשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קל"א ותשו' נפש חיה יו"ד סי' ע"ו וסי' ע"ו:
ער"ה ס"ו כתב המלא חסר או החסר מלא וכו' כתב הב"י בסוף הסי' משם תשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רל"ב כי יש חילופים בענין חסר ויתיר בין מערבאי ובין מדינתאי. וכתב מהר"א בחור בספר מסורת המסורת בהקדמה שלישית דף י"ז דמערבאי הם בני ארץ ישראל ומדינתאי הם בני בבל (וכ"כ המנחת שי על יהושע סי' ח' וישעיה סי' מ"ח) ואנחנו סומכים על קריאת מערבאי והלכה כמותם (וכ"כ המנחת שי פרשת אחרי מות סי' ט"ז פסוק ל"ג ונתן סימן כי מציון תצא תורה וכן אין תורה כתורת ארץ ישראל' וכ"כ בירמיה סי' מ"ה דאנחנו סומכים על קריאת מערבאי שהם גני ארץ ישראל) והחילופים שביניהם הם בתיבות ואותיות ובכתיב וקרי ומלא וחסר ולא בנקודות וטעמים ע"ש. ובקונטריס מערכת המסורות שבסוף מקראות גדולות דפוס אמשטרדם הובאו כל החילופים שבין מערבאי למדינחאי. עוד כתב מהר"א בחור בספר הנז"ל שם דכל החילופים שבין בן אשר ובין בן נפתלי אינם אלא בנקודות וטעמים דוקא (והובא במנחת שי ריש פרשת ויגש סי' מ"ה פסוק י"ב ובסוף ספר יהושע) וכתב המנחת שי ריש פרשת בראשית סי' א' פסוק ג' דמערבאי תפסו הגהת בן אשר ומדינחאי תפסו הגהת בן נפתלי ואנחנו סומכים על הגהת בן אשר כמערבאי וכן סמך עליו הרמב"ם וכמ"ש בפ"ח מהלכות ס"ת הלכה ד'. ובאגרת רב צמח גאון שבספר הלכות אלדד הדני כחוב כי בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל יש שינוי בחסירות ויתירות ופתוחות וסתומות ובפסקי הטעמים ובמסורות בחיתוך הפסוקים עכ"ל ואיתא בקידושין דף ל' ע"א דבמערבא פסקי לקרא דהנה אנכי בא אליך בעב הענן לתלחא פסוקי. וכתוב בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' הנז"ל דבכל מלא וחסר שמצינו חילופים בין בעלי התלמוד ובין בעלי המסורה. אם הוא דבר התלוי בעיקר הדין כגון סוכות סוכת. לטוטפות לטטפת. קרנות קרנת. ובן אן לו ובן אין לו. וכיוצא בזה אזלינן בתר בעלי התלמוד ואם אינו תלוי בעיקר הדין כגון כלות משה כלת משה. ואשימם בראשיכם ואשמם בראשיכם הפילגשים הפילגשם. אזלינן בתר בעלי המסורה ע"ש ובתשו' הרדב"ז הישנות סי' ק"א ובח"ג דפוס פיורדא סי' תקצ"ד ובתשו' מים רבים יו"ד סי' נ"ד ובהפלאה שבערכין אות מ' ערך מאה: