ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן ריז
רי"ז ס"ט עלי או שאני טועם וכו' כצ"ל וכ"כ בש"ע הנז"ל:
די"ז סי"ז הנודר מהשמן אם הוא במקום שמסתפקים בשמן זית אסור בו ומותר בשמן שומשמין ואם הוא במקום שמסתפקים בשמן שומשמין אסור בו ומותר בשמן זית ואם מסתפקים בשניהם אסור בשניהם אעפ"י שרוב סיפוקם מאחד מהם. עי' נדרים דף נ"ג דארץ ישראל הוא מקום שמסתפקים בשמן זית והנודר בארץ ישראל מהשמן אסיר בשמן זית ומותר בשמן שומשמין. וכתב מהריק"ש דבמקום שקורין לכל אחד שם בפני עצמו כגון במצרים שקורין לשמן שומשמין סיר"ג בלשון ערב"י אינו אסור אלא ממה שמבינים השומעים בדבריו וכן כל כיוצא בזה:
רי"ז סל"ב עי' ש"ך. ס"ק ל"ז משם תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' ס"א ועי' גט פשוט סי' קכ"ח סעיף ב' ס"ק כ"א וחקרי לב יו"ד ח"ב סי' ן' דף צ':
רי"ז סל"ט נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים. כתב הרב יד שאול ס"ק מ"ג דכן אמרו בנדרים דף ל"א מעולי ירושלים ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינן עושין ולכאורה צ"ע דתינח בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים אינם מצווין לעלות לרגל א"כ גם ישראל אינן מצווין רק שעולין ואף דאמרו במדרש שיר השירים רבה פרשה ח' על פסוק אם חומה היא וכו' דאף שחרב ביהמ"ק לא ביטלו ישראל פעמי רגלים שלהם וכן אמרו שם פרשה ד' על פסוק הנך יפה עיניך יונים ונזכר בתשב"ץ ח"ג סי' ר"א. אך מ"מ אינם מצווים (דעיקר החיוב הוא כשעולה וקרבן בידו וכמ"ש בתשו' נו"ב מהדו"ת או"ח סי' צ"ד) ועי' גיטין דף ד' דאמרו כיון דאיכא עולי רגלים משכח שכיחי תינח בזמן שביהמ"ק קיים. בזמן שאין ביהמ"ק קיים מאי איכא למימר. הרי מבואר דבזמן שאין ביהמ"ק קיים עכ"פ לא שכיחי. וצ"ל דמ"מ יש הבדל דישראל עולים וכותים אינם עולים עכ"ל. וכתב הרשב"ץ שם דיש סמך וראיה לדעת הרמב"ם שקדושת ביהמ"ק וירושלים היא קיימת גם בזמן הזה (עי' מה שכתבתי בחלק או"ח סי' תקס"א וסי' קנ"א סעיף ז') שעדין עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות ואמרו כי עדין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כי ביהכ"נ שבירושלים נצרכת לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ החוגגים שם בחג השבועות יותר משלש מאות איש וכולם הם נכנסים שם ויושבים רווחים. וכ"כ בספרו מגן אבות על מסכת אבות פ"ה מ"ה (ומ"ש שם מאמר חז"ל לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי וכו' עי' מדרש שמות רבה פרשה ב' פיסקא ב' ובמדבר רבה פרשה י"א פיסקא ב' ומדרש שיר השירים פרשה ב' על פסוק הנה זה עומד אחר כתלינו ומדרש איכה פרשה א' על פסוק היו צריה לראש ועי' תשו' הרדג"ז החדשות סי' תרמ"ח ותשו' בנין ציון הישנות סי' ב' וסי' ג'. והוא כותל העזרה עי' רדב"ז שם ובסי' תרצ"א. ומ"מ אותה העשרה דברים שנאמרו בירושלים דאיתא בב"ק דף פ"ב לא נהוג האידנא וכמ"ש הרדב"ז שם סי' תרל"ג) וכתב הר"ן פ"ק דתענית הובא בב"י או"ח סי' קי"ז אהא דאיתא בתענית שם דף ד' לענין זמן שאלת הגשמים דבזמן שאין ביהמ"ק קיים ליכא עולי רגלים. דלדעת הרי"ף והרמב"ם נקטינן דזמן השאלה בארץ ישראל הוא בשבעה מרחשון ואפילו לאחר חורבן ביהמ"ק לפי שהיו מתאספים מכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושים גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כ"כ שנאחר את ההזכרה עכ"ל. גם הכפתור ופרח פרק ששי דף י"ט ע"ב דפוס ברלין כתב שנוהגים לעלות לרגל בזמן הזה מפני עגמת נפש (ועי' באגרת הרמב"ן שבסוף כפרו תורת האדם ומורינו הרב מהרימ"ט ח"א סי' קל"ד ד"ה ומעתה וכו' הביא מדרש שיר השירים על פסוק הנך יפה עיניך יונים הנז"ל וכתב דמפני כך היו היו נוהגים בני מצרים וסוריא ובבל לעלות לרגל כשהיו השנים כתקנן. ובסוף תשו' מהר"ץ חיות בקונטריס עבודת המקדש הוכיח מכמה ראיות שהיו נוהגים התנאים אף אחר החורבן לעלות לרגל ולהקריב קרבן פסח והביא דברי הכפתור ופרח פרק הנז"ל דף ט"ו ע"א כי ר"ח מפאריש רצה להקריב שם בזמן הזה ועי' בהלכות ארץ ישראל המיוחסות להטור הנדפסות בלונדון שנת תר"ס ובחידושי מהר"י ראבינאוויץ שם דף ל"א וסוף ספר קרבן חגיגה להגאון מהר"מ גלאנטי וקונטריס דרך הקודש (הנספח לתשובות מגיד מראשית) דף ט' סוף ע"ב ושאלת יעב"ץ ח"א סי' פ"ט וחתם סופר יו"ד סי' רל"ו וקונטריס דרישת ציון וירושלים למהר"ל קאלישער מאמר ג' ותשו' בנין ציון הישנות הנז"ל סי' א' ותשו' בית שלמה למהר"ש מסקאלא יו"ד סי' קכ"ה ותשו' מהר"י איטינגא ח"א סי' פ"ח. ומ"ש מהר"ץ חיות שם לענין בני חוצה לארץ שאף בזמן הבית היו פטורים מן הדין לעלות לרגל כמ"ש התוס' בפסחים דף ג' ע"ב ד"ה מאליה וכו' עי' מל"מ ריש הלכות קרבן פסח ושאלת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ז ובני יהודה למהר"י עייאש בחלק לח"י על הרמב"ם פ"ח מהלכות ק"פ הלכה י"ד דף כ"ז כ"ח ומרכבת המשנה אלפאנדרי על הרמב"ם פ"ד מהלכות קידוש החודש ומחזיק ברכה או"ח סי' תר"ע אות ב' והגהות הג"מ שלמה הכהן על פסחים שם בש"ס דפוס ווילנא החדש:
רי"ז סמ"ח כתב הבאר שבע בחלק התשו' סי' ע"ג דהנודר איסור אכילת סעודת הרשות מותר לאכול בסעודת חינוך הבית בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ מדאיתא בירושלמי סוטה פרק ח' הלכה ד' דבונה בית בחו"ל אינו חוזר עליו מעורכי המלחמה דאין מצוה לחנך בית בחו"ל ע"ש והובא בקיצור בכנה"ג הגה"ט אות ג' ובמג"א סי' תקס"ח סק"ה ועי' יד אפרים שם ותשו' דבר משה ח"א יו"ד סי' פ"ח ופתחי תשובה ס"ק ט"ז: