אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן קעד

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קעד

סימן קעג

קע"ד קע"ד ס"א מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה וכו' אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות וכו'. ולקמן סעיף ב' כתב מרן וז"ל מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר על זה בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו עכ"ל ועי' לעיל סי' קס"ט סוף סעיף י"ח בהג"ה. ולעיל סי' קס"ד סעיף ג' כתב מרן ז"ל דמותר למכור שדהו לאחר ולהתנות עמו שיחכירנו לו אח"כ עכ"ל והוא מתשו' הריב"ש סוף סי' ש"ה וסוף סי' תס"ד הובא בב"י שם שבברצלונה נוהגים לעשות בענין שהוא מותר גמור. והוא שמוכר לו ביתו לגמרי תחילה בסך ידוע לחלוטין ואח"כ חוכר המוכר מן הקונה את הבית ההוא בשטר אחר לתת לו בכל שנה מס קצוב וכו' ואין המוכר יכול לפדות הבית ההוא בשום זמן ואין ספק שבדרך זה מותר גמור. ואפילו למי שאוסר חכירי נרשאי אפילו במשכנתא דסורא. התם הוא שאין גוף הבית מכור לגמרי רק הפירות לבד וכו'. ואעפ"י שמתחילה כשמכר לו הבית התנה שיחכירנו לו אח"כ אין בכך כלום וכו' עכ"ל. וכתב מורינו הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קצ"ה וז"ל ענין אלו ההטבות הנהוגות בעיר הזאת. כדי שיהיה הענין בהיתר צריך שימכור מבלי שום תנאי אלא שמאמין באיש הקונה שאח"כ יכתוב לו מדעתו שיחזור למכור לו הבית. שאם היה מחזיק בבית ולא היה רוצה להחזיר לו לא היינו יכולים בדין להכריחו. וכיון שמדעתו אומר לו אני אחזור למכור לו. הוא מותר. ובענין קנין זה שלא יהיה קנין דברים כותבים אני מתחייב ונוטל קנין מעכשיו. שהיא מכורה לך כשתביא המעות שנתתי לך עכ"ל. גם בסי' כ"ו מחלק הנז"ל כתב דנהגו בני העיר לכתוב שטר שקורין אותו הטבה למי שמכר ביתו שהקונה עושה לו שטר בדרך חסד והטבה. ומחייב עצמו שכל זמן שיחזיר לו מעותיו שימכור לו הבית שקנה ממנו. וכתוב בשטר שקנה קנין גמור מעכשיו במדל"ב וכו' לקיים מה שכתוב. ואין זה קנין דברים (והאריך שם בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' קצ"ה וסי' ר"ו ע"ש) ובסי' רי"ח מחלק (יח) הנז"ל כתב וז"ל על דבר ההטבות הנהוגות לעשות בעיר הזאת על מכירת הבתים. ראיתי רובן שהיו נעשות באיסור. כי קודם המכירה היו מתנים מהם ע"י הסרסור ואפילו על ידם. שאחר המכירה כמה ימים יעשו להם הטבה שבכל זמן שיחזרו להם המעות שיחזרו וימכרו הבית. והרי זה תנאי גמור שאם לא היה מרוצה הקונה בתנאי זה לא היה מוכר לו הבית ויש בזה משום רבית. ועל זה אני נוהג לסדר ביניהם שלא ימכרו אלא לאיש נאמן לא ישנה את דברו. ואעפ"י שיאמר לו בשעת המכר אני סומך על טובתך שכל זמן שאחזיר לך המעות תחזור למכור לי מותר. כיון שאינו מתנה במכירה שאינו מוכר אלא על תנאי זה וכו' אלא מכירה חלוטה אעפ"י שסומך על אמונתו אין כאן שום איסור ואפילו שהיה אומר לו הקונה מתחילה סמוך או תהיה בטוח על דיבורי שאני אחזור למכור לך כיון שאין כאן תנאי. מותר. שבידו הוא לחזור מדיבורו בעלמא. וא"כ אח"כ כשכותב לו מרצונו ודעתו כדי להיות קיים בדיבורו שמתחייב למכור לו הבית שמכר לו שהוא מה שאנחנו קוראים הטבה חייב למוכרה כיון שכתב לו אני מתחייב ונוטל קנין גמור מעכשיו. שכשתחזיר לי המעות שתהיה מכורה לך או אפילו שאמר שאמכרנה לך עכ"ל וכעין זה כתב ג"כ בח"ג סי' פ'. עוד כתב בח"ב סי' קכ"ג בנדון ראובן שמכר ביתו לשמעון בסך ידוע בקנין ושטר כראוי ואח"כ הבטיחו שמעון לעשות לו הטבה כמנהג. ואחר זמן הוצרך ראובן למעות ורצה שמעון להוסיף לו מעות על הראשונות וביטלו השטר הראשון וכתבו שטר שני בקנין כראוי וכן פעם שלישית. ובפעם הראשונה כשמכר ראובן לשמעון חזר שמעון והשכיר לראובן בסך ידוע כל חודש ובפעם השנית כשחזרו ועשו שטר מכירה שנית התנו ג"כ בשכירות בסך ידוע וכן כשביטלו שטר המכירה השנית ועשו שטר המכירה השלישית עוד חזרו והתנו בשכירות בסך ידוע. אין כאן חשש רבית אם נעשית המכירה הראשונה מכירה גמורה בלי שום תנאי ומדעתו רצה הלוקח לעשות לו הטבה ולחזור ולמכור לו הבית בסך שמכרה לו גם כי דעת המוכר לא היה בלבו למכור בהחלט אלא שסמך על הלוקח שיעשה הטבה אך אם היה רוצה הלוקח אחר שקנה לעמוד על קנינו ולא לעשות לו הטבה לא היה מוכרח לעשות וכיון שכן הוא. אם מכח ההטבה שהיה ביד המוכר לחזור ולקנותה. רצה הקונה להוסיף לו מעות על מה שקנה קודם וגם זו היתה מכירה חלוטה בשטר בלי שום תנאי שאם לא היה היה רוצה לעשות לו הטבה לא היה עושה. ועשה לו ג"כ הטבה. היה יכול להוסיף על השכירות. כי עתה קנה יותר ביוקר והשכירות ג"כ יותר ביוקר וכו' כיון שלא עשה ההטבה אחר המכירה אלא מדעתו ורצונו אין כאן שום חשש על השכירות ואפילו שהוא ידוע כי דעת שניהם מוכר ולוקח הוא להחזיר הבית. כיון שהקנין הוא מוחלט בלי שום תנאי ויכול הקונה לעמוד על קנינו ומדעתו הוא כותב לו אח"כ שאם יחזיר לו המעות שיחזור וימכור לו את ביתו תוך זמן כו"כ ומקיים אח"כ את תנאו. ואח"כ עבר זמן הקצוב ולא הביא לו המעות הרי נשאר לו הבית בהחלט ואין לו למוכר על הקונה אפילו תרעומת דברים ופטור אפילו מדין שמים. ומצאתי תשו' מיוחסת לרב עמרם גאון ז"ל בכיוצא בזה (הובא באורך בח"א סי' ך' ובתשו' הגאונים שערי צדק ח"ד שער שני סי' י"ב דף ל"ו ע"א) ששאלו לו על אותם שהיו מוכרים חצר שוה מאה בחמשים או בששים לפי שהיו בטוחים שיתנה הלוקח להחזיר וכו'. והאריך בתשובה בדיני רבית הענין הזה כשמתנה בשעת המכר או אם מתנה כל זמן שיחזיר לי המעות לעולם או עד זמן קצוב. וכתב אח"כ. אם קנה הלוקח בשעה שלקח קנין גמור ואמר מדעתו לכשיהיו לך מעות עד זמן פלוני אחזיר לך. הרי פירות הקרקע כל אותם הימים שבין שני הזמנים ללוקח לפי שכבר קנה והרי הוא בשעה זו כמו שמוכר עתה ממכר מחודש ואם לא החזיר המוכר המעות ללוקח באותו זמן ונחלטה הקרקע ללוקח כ"ש שהפירות שאכל הרי הם שלו וכו' עכ"ל רע"ג ז"ל נראה מכל זה כי כשהלוקח מתנה אח"כ מדעתו אין כאן רבית כלל אפילו שיחזיר לו אח"כ הקרקע או הבית משים דהוי כאילו עתה מוכרו לו. ואם עבר הזמן ונשארה חלוטה לו כ"ש שמה שאכל מן הפירות או השכירות שהוא מותר ואין לומר דכיון דדעת המוכר והלוקח להחזיר הבית הו"ל כמתנה על כך ואסור. דאפ"ה ביד הלוקח הוא לומר שאינו רוצה להחזירו לו כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי וכשהוא כותב לו שיחזירנו י לזמן קצוב הרי הוא מדעתו ורצונו כי אינו מוכרח על זה בדין. וכבר ראיתי כמה שעמדו על קנינם ולא רצו לכתוב שיחזרו הבית למי שמכרו לו אעפ"י שהמוכר היה חושב שיחזירנו לו. וכן במי שמוכר חפצים בכמו זה הענין מה ששוה עשרה בשבעה או פחות על בטחון שיחזירם אליו כשיהיו לו מעות. אם לא רצה להחזירם לא יכריחו אותו בדין כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי אפילו הודיעו לו מקודם שלא היה מוכר אלא לצורך מעות ושיחזירם לו אם אמר הלוקח ימכור לי מכר גמור ואם אני ארצה אח"כ לחזור למכור לו כמה שארצה הרשות יהיה בידי. אפ"ה אם לא רצה אח"כ למכור אינם יכולים ב"ד להכריחו על זה בדיני אדם ואם ירצה לחזור למכור לו ביותר ממה שקנה ממנו הרשות בידו. ומפני זה המוכרים מקפידים שלא למכור מכירה כיוצא בזה אלא לאנשים שהם אנשי אמונה שהם בטוחים שיחזרו למכור להם או אנשים ונשים שמשאם ומתנם הוא בכמו זה הענין להרויח במעותיהם. ואם פעם אחת יעמדו במקחם ולא ירצו לחזור ולמכור. יתרחקו ממנו המוכרים ולא יהיה מרויח עכ"ל (סי' ע"ז או"ח סי' רמ"ו סק"ה. תשו' צמח צדק סי' ן' הובא בבאה"ט לקמן סוף סי' קע"ו בהג"ה ובפתחי תשו' סי' זה סק"ג. בכור שור להתבו"ש על כ"מ דף ס"ה. שבו"י ח"א סי' ק"ו חקרי לב יו"ד ח"ב סי' י"ט וסי' ך'. שמו משה תו"מ סי' ב'. מים חיים יו"ד סי' ל"ד) וכתב עוד מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' רע"א וז"ל בראותינו נכסי בעלי בתים מתמוטטים ומתמעטים והולכים. נתננו אל לבנו להשגיח על עסקי משא ומתן אשר במדינה אם יש בהם צד איסור רבית וכו' ומצאנו בהם פרוץ מרובה על העומד וכו' ולכן הסכמנו יחד לגדור פרץ ולא ביש לן לומר על מותר אסור. ואסרנו כל דבר המביא לידי עבירת איסור רבית והם מכירת הבתים והחפצים בפה מכירה גמורה ובלב על מנת להחזיר. וגם כי בדין אין כאן תנאי והמכר קיים עם כל זה פשט המנהג להחזיר המקח עד שבאים הכל לידי חשבון החדשים והשנים שעמד הבית והחפץ ביד הקונה ולוקחים דבר קצוב וקצוץ על כל חודש עד אשר נראה כרבית קצוצה ועסקים אחרים כיוצא באלו. ועל זה רבו המתרעמים וצריכין מעות למשא ומהן אשר בידיהם בקניית הצמר ועשיית הבגדים שאין מוצאים מי שיתן להם מעות בשותפות או בעסק או בהלואה אחר שגדרנו ושאסרנו דברים אלו. ועל כן צריכים אנחנו לחפש אחר דברים ועסקים המותרים וכו' וכו'. והמציא ותיקן שם אופן אחר לעסק המשא ומתן. אך מסוף התשו' נראה שתקנתו לא עלתה לרצון לפני חכמי דורו ז"ל. והכנה"ג לעיל סי' קע"ג הגה"ט אות כ"ה הביא תשו' כת"י שתמה על המצאת ההיתר שתיקן מורינו המבי"ט ז"ל ע"ש. והחקרי לב יו"ד ח"ב סי' כ"ב דף מ"ו ריש ע"א כתב דדוחק לומר כי כל אותם הפסקים של המבי"ט בח"ב ובח"ג הנז"ל נכתבו קודם ההסכמה לאיסור שהובא בח"א סי' רע"א הנז"ל כי ע"כ נראה דבח"א סי' הנז"ל מבואר דרבים קמו והתרעמו דפסקי לחיותייהו לחיותייהו וביקש להם צד היתר. וא"כ י"ל דלא היעיל להם תקנתו. וביטלו ההסכמה ואוקמוה אדינא לתת מחיה לבני עירו עכ"ל החק"ל. וכן נראה בודאי מדברי רבני עיה"ק צפת האחרונים ז"ל כי בתשו' מורינו הרב מהר"מ אלשיך סי' נ"ג נשאל בראובן שהיה צריך מעות בהלואה וכדי שלא לתת רבית מכר ביתו בפחות משוויה לשמעון והיה פורע לשמעון שכירות מדי חודש בחדשו שמעון כתב שטר הטבה לראובן שכל זמן שיביא לו ראובן מעותיו שנתן לו שיחזיר לו הבית ונמשך שכירות זה שנה או שנתים ואח"כ נודע שראובן זה מכר הבית הזה ללוי על הדרך הזה שנתים קודם למכירתו לשמעון. ועתה בא שמעון ואומר לו הנה רימיתני שמכרת לי מה שלא היה שלך שהיה מכור מקודם ללוי. החזר לי מעותי. והשיב לו ראובן הילך מעותיך אך אנכה מהקרן כל דמי השכירות שלקחת ממני שהיה רבית קצוצה. ויש עדין קצת מדמי השכירות ביד ראובן. והאריך הרב ז"ל בדין שהובא בחו"מ סי' שע"ג (ועי' בתשו' מורינו המבי"ט ח"ג סי' כ"ז בנדון כזה ועי' ט"ז לעיל סוף סי' קפ"ב) ופסק הלכה למעשה שאם הלוקח השני כבר קיבל שכירות אינו חייב להחזיר כשנמצא הבית שאינו שלו שהיה מכור כבר ללוקח הראשון. כיון שלא ידע הלוקח השני מזה. אבל משעה שנודע הדבר לשני שהיה הבית מכור תחילה לראשון שוב אינו אוכל פירות וכו'. ואעפ"י שעדין חייב לו השכירות כשהכיר השני שהיתה מכורה תחילה נראה דמותר לתת לו השכירות עד הזמן ההוא. ואעפ"י כן כיון שהדבר ידוע שזה שמכר לראשון ונותן לו שכירות ומוכר לשני ונותן לו שכירות שאין כוונתו אלא להשתמש במעות ולפרוע ריוח בדרך תחבולה אינו ניצול מדינה של גיהנם וגדול עונו מנשוא. אלא שהלוקח נקי מעון כל עוד שאחר שנודע לו אינו נוטל. וכן ראיתי בעיר אלד'ינו זאת נוהגין היתר כל עוד שלא הכיר בדבר גם לרבנן קשישאי ומצאתי במה שכתבתי טעם למנהגם עכ"ל ובסי' י"ט מבואר כי דרך הצריכים למעות למען שלא יקחו בהלואה ברבית מוכרים חפצים באמנה וחוזרים וקונים מהלוקח ביותר על דמי המכירה לפי ערך הראוי שירויחו המעות ההם לפי מספר החדשים וכו' וכן דרך הסוחרים כשהנושים אצים ואם ימכרו לאלתר הסחורות לפרוע בדמיהם יזדלזלו הרבה ויהיה ההפסד מרובה על כן בוחרים למכור מחפצים של בתיהם אדעתא למהדר לאפרוקינהו אחר חדש אחד או שנים בהמכר הסחורות לאט לאט וטוב להם בהפסד מועט מבהפסד מרובה וכן הם מעשים בכל יום בכל סוחרי העיר הזאת כמפורסם בכל העיר עכ"ל ומורינו הרב מהריט"ץ סי' קפ"ז נשאל בראובן שהיה צריך סכום מעות והלך אצל שמעון ללוות הסכום הצריך ושמעון נתרצה לתת לו סכום המעות בהערמת רבית שימכור לו ראובן חנות אחת שלו ויען שעדין לא היה לשמעון בטחון בחנות ההיא על סכום ההוא נתן לו ראובן עוד משכונות אחרים נוסף על החנות ההיא שמכר לו ועשה שמעון לראובן שטר הטבה כהלכה וכן כתב שמעון שטר שכירות על ראובן שהשכיר לו החנות בשכירות כו"כ לחודש וכיוונו בהשכירות שיהיה סך שיעלה כמנין עשרה למאה לשנה על סכום המעות שנתן לו. וכתב הרב ז"ל שם בד"ה ועתה וכו' וז"ל נהירנא כד הוינא טליא בארצנו ארץ חפץ הצבי ישראל צפת אמת תכון לעד היו נוהגים לתת מעות על ממכר בית ומשכונות. והרבנים הזקנים נוחם נפש ערערו בדבר והסכימו שלא לעשות עוד כדבר הרע הזה אלא ממכר בית בלבד. וכמדומה שהיו מערימים שהמשכונות היו לוקחים אותם על בטחון השכירות לא על בטחון הקרן. ואפשר שאפילו על זה ערערו הרבנים לעשות כן לכתחילה מפני הערמת רבית. ובודאי לענין הדין. אם המעות לא ניתנו אלא על הבית וכתבו שטר מכירה על הבית כהלכתו וכתבו שטר שכירות כמנהג. אעפ"י שאחר ימים לקח משכונות. אין בכך כלום כיון שלא התנה בשעת המכר שיתן לו משכונות. שאם התנה בשעת המכר לתת לו משכונות ודאי דהוי רבית קצוצה שזו הלואה היא כיון שתובע משכונות וכוונתו להתנות שכל זמן שיתבע מעותיו יתחייב המוכר להחזירם לו ולקחת ביתו ולבטחון זה לקח משכונות ובודאי דהוי רבית קצוצה עכ"ל ושוב האריך בשקו"ט לענין גוף ההטבה על ממכר בית דמהני אך שצריך שיהיה התנאי אחר גמר המכר דוקא ואז לא שאני לן בין התנה מוכר ובין התנה לוקח ומה דהרמב"ם בפרק י"א מהלכות מכירה הלכה י"א נקט התנאי בהלוקח אורחא דמילתא נקט וכו'. והתנאי צריך שיהיה בקנין דרך חיוב כדי שלא יהיה קנין דברים. ואח"כ כתב דבנ"ד אם מכר הבית סתם בסך כו"כ בלא תנאי ובלא משכונות. ונגמר המכר ואח"כ אמר הלוקח אני מבקש ממך שתעשה עמי חסד ותתחייב שתחזור ותקנה הבית ותחזיר לי מעותי כשארצה ואחזור ואמכור לך הבית והודה המוכר ואמר לו כן אעשה להפיק רצונך אעפ"י שאיני מחייב שהרי הבית כבר הוא קנוי לך ואין מי שיחייבני לחור לקנותו מותר ואין כאן רבית משים דכיון שכבר נגמר המכר המכר יכול להתנות כל מה שירצה והילכך יכול ג"כ לומר לו כדי שיהיה לבי בטוח שתחזור ותקנה הבית ותחזיר לי מעותי תן לי משכונות ואין בזה רבית כיון שכבר נגמר המכר ואם לא היה המוכר רוצה להתנות לא היה יכול זה לכופו נמצא שמדעתו עושה מה שעושה ומחייב עצמו חיוב חדש ואין כאן אפילו אבק רבית. אבל אם בשעת המכר אמר הלוקח למוכר אני לוקח בית זה בתנאי שכשאצטרך להמעות תחזור ותקנה הבית ממני בודאי דהוי רבית קצוצה אפילו לא שאל משכונות ממנו וכ"ש אם לוקח ממנו משכונות על בטחון זה בשעת המכר קודם שנגמר וזה פשוט ומבואר לענ"ד. עוד עלה בידינו ממה שביארנו שצריך לדקדק בכל שטרי הטבות שכותבים הסופרים לכתוב הטיב חסדו הקונה וחייב עצמו בקנין גמור לחזור ולמוכרו לו כשיתן לו סך מעותיו וכו' שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים עכ"ל ובסי' קס"ט מבואר כי גם בירושלים ת"ו נוהגים מנהג ההטבות. אכן מורינו הרב מהרימ"ט ח"א סי' כ"ג כתב דאלו המכירות הנהוגות בזמנינו זה בין בבתים בין במשכונות זהב וכסף שהדבר ידוע שאימתי שירצה הלוה יחזיר את מעותיו ולוקח את שלו. רבית של תורה היא ויוצאה בדיינים שאי אפשר בלא גילוי דעת אם כסף הריוח ט"ו למאה או ך' למאה במשך הזמן לחדשיו יבקר אין נשך ותרבית גדולה מזו וכו' וכו' שקודם המכר מבררים ביניהם כל הדברים בפירוש ומעיקרא משכנתא קרו לה ובתר הכי משכנתא קרו לה איני רואה מקום לומר שבשביל שבשעת גמר המכר נעשה סתם הויא לה זביני. כ"ש בענין משכונות הזהב והכסף שמחשבים כל הריוח כפי הזמן והכל כפי הזמן בדקדוק גמור וכו' עוד אני אומר בענין הבתים כל שהיתה תחילה בדרך הלואה שהעדים מעידים שלא הוצרך אלא ללוות אעפ"י שאח"כ היתה מכירה גמורה מראש ועד סוף ולא הוזכר חזרה כלל. כיון שכל המכירות הנהוגות הם בענין זה אף מה שבסתם סתמן כפירושן וכו' וכבר העידו לי שאדוני אבי הרב ז"ל עשה מעשה בכיוצא בזה כמה פעמים במכירה שרצה הקונה לעמוד במקחו והוציא בלעו מפיו והחזיר קרקע לבעליו ונ"ל ששורת הדין עשה מאחר שהעידו העדים שלמשכון היה צריך אלא שלהיתר הדבר עשו דרך מכר אעפ"י שלא פירש בשעת המכר על דעת כן מכר וכו' אבל בדבר השכירות לא שמעתי שהוציא במכירות הללו. אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה עכ"ל. וכתב החקרי לב יו"ד ח"ב סי' כ"ב הנז"ל דף מ"ד ע"ג דאין סתירה לדבריו ממ"ש איהו גופיה בחלק הנז"ל סי' צ"ג דהתם מיירי שלא העידו העדים כנז"ל ע"ש. והרב הכנה"ג בתשו' בעי חיי יו"ד סי' קפ"ח דף ק"מ ע"ג כתב כי כבר פשט המנהג בכל המקומות לעשות אלו ההטבות ואין פוצה פה ומצפצף וזה לי עשרים שנה באתי פה אזמיר כאורח נוטה ללון וגמגמתי בהטבות מפני גמגום מורי הרב ז"ל (הוא מורינו מהרימ"ט בחלק הנז"ל סי' כ"ג הנז"ל) ואמרנו שכבר פשט המנהג להתיר ושמתי יד על פה מפני שראיתי להרדב"ז ומהר"א מונסון בתשו' כת"י בענין רבית יותר חמור מזה דאם פשט המנהג להתיר הולכין אחריו וכן מתבאר מדברי מהרש"ך ח"ג סי' ב' עכ"ל. וכן נשאר המנהג בארץ ישראל וכמ"ש בתשו' גינת ורדים יו"ד כלל וא"ו סי' ה' ופרח שושן יו"ד כלל וא"ו סי' א' וז"ל דרך ארץ ישראל וסביבותיה בדרך מכר והוא שהמתעסק יזמין חפצים וימכור אותם פחות משוויים לנותן העיסקא וימשוך אותם לרשותו ויחזור ויקנה אותם המקבל בתנאי שאם יתן המעות לזמן שקצב הרי המכר מכר ואם יעבור אינו מכור. ובכן כשיעבור הזמן ולא יביא החפצים יוכל לתבוע ממנו כל מה שירצה. ועל דעת כן יקבל המקבל שמחויב לפייס לנותן ברצי כסף אם אינו נותן לו החפצים שקיבל ממנו ובזה הדרך צריך לתקן בדרך שלא יהיה אסמכתא עכ"ל. ובתשו' אורים גדולים סי' קע"ג דף ע"ח סוף ע"ג הובא טופס כתב רבני ומנהיגי עיה"ק צפת ת"ו משנת תס"ה ומבואר שם שעשו מכר ושכירות על ביהכ"נ בעבור היתר הרבית והגם דצפת ת"ו יש לה דין כרך שאסור למכור בה ביהכ"נ וביהמ"ד וכמ"ש החקרי לב מהדו"ב חו"מ סי' י"ד דף ר"י רי"א. מ"מ כבר נהגו למכור ביהכ"נ בעבור היתר הרבית גם בכרך וכמ"ש החק"ל יו"ד ח"ב בשיורי או"ח סי' י"ב על פי מ"ש הט"ז או"ח סי' קנ"ג סק"ו ומורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' כ"ח שהובא במג"א שם סעיף י"א ס"ק כ"ז וכמו שכתבתי בחלק או"ח שם סעיף ז' ע"ש. והנה הסמ"ע סי' ר"ז סעיף ה' ס"ק י"א על מ"ש מרן ז"ל שם דהמוכר או הלוקח שהתנו שיחזיר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה. כתב וז"ל נראה דהאי או כשיתן המעות קאי אמ"ש לפניו בזמן פלוני וה"ק הן שיתנה שיתן לו המקח במתנה בזמן פלוני או שיתנה במכירה כשיחזירנו לו בזמן פלוני ועד אותו זמן תהיה השדה בידו בקנייה גמורה ומשום הכי מותר לאכול הפירות וכו' מה שאין כן כן כשלא קבע לו זמן אלא מכר לו השדה והתנה עם הלוקח דיחזיר לו השדה כל זמן שיביא לו מעותיו דזה אן שם מקח עליו כלל אלא הלואה היא לכך אסור להלוקח לאכול פירות מהשדה וכמ"ש הטור ומרן המחבר בסעיף שאחר זה ושניהן הן מדברי הרמב"ם פרק י"א דמכירה שכתב ג"כ שני הדינין זה אחר זה ככתבו וכלשונו דמרן המחבר ז"ל עכ"ל וכן דעת מורינו הרב מהריט"ץ סי' נ"ג והרב מחנה אפרים הלכות מלוה סי' י"ג ומהר"י באסאן בתשו' תודת שלמים סי' ל"א דף ק"ג ק"ד ומהר"י עייאש בתשו' בית יהודה ח"א חו"מ סי' י"ד דבקצבו זמן לחזרת הקרקע דהיינו שעד סוף הזמן ההוא יהיה הקרקע ביד הקונה בקניה גמורה שלא יתחייב להחזיר להמוכר בכל אותו הזמן אלא אח"כ אז אפילו התנה המוכר אפילו בשעת המכר מותר. וכתב התודת שלמים שם דף ק"ה ריש ע"ג דנראה דגם מהרימ"ט ח"א סי' כ"ג הנז"ל שערער על ההטבות מ"מ בכי האי גוונא דקצבת זמן כנז"ל יודה דמותר. וכתב עוד התודת שלמים שם דף ק"ד ק"ה דמה שהבין הרב פני משה ח"ב סי' פ"ט בדעת רב עמרם גאון שהביא המבי"ט הנז"ל דמיירי בתנאי שעד סוף זמן קצוב לא יתחייב הקונה להחזיר אלא אחר תום הזמן ואח"כ אם לא פדה המוכר את הקרקע יוחלט הקרקע להקונה (ונמשכו אחריו הרג בית דוד יו"ד סוף כי' פ"ט והבני חיי חו"מ סי' קנ"ד והמשאת משה ח"ג חו"מ סי' י"ח והפרח שושן הנז"ל) אינו כן. כי רב עמרם מיירי להיפך דהיינו שעד סוף זמן קצוב יתחייב הקונה להחזיר ואח"כ יוחלט לו הקרקע ע"ש וכ"כ החקרי לב יו"ד ח"ב סוף סי' י"ח דף ל"ו ע"א משם הרב כהונת עולם על יו"ד סי' זה דף ל"א ע"ב. וכתב הגאון חיד"א בשיזרי ברכה על יו"ד סי' זה אות א' וז"ל ראובן שקנה קרקע שמעון וחוזר ומשכירו לו בסך חמשים גרוש לשנה ושכירות הקרקע אינו שוה כי אם חמשה גרוש ולכשיהיו מעות לשמעון מחזיר הדמים לראובן ולוקח הקרקע. בענין זה אין היתר רק שימכור לו הקרקע מכירה גמורה בלי שום תנאי על מנת שיחזור וישכור אותו המוכר בחמשים גרוש לשנה. לא דלסברת ר"ת לא יוכל להרבות השכירות רק עד פלגא אך מרן ז"ל בחו"מ סי' רכ"ז פסק כהרמב"ם דאין אונאה לקרקע בשכירות. ואם אחר שעשו שטרי מכר והשכירות ונגמר הכל. הטיב עמו הלוקח מדעתו ואמר שכשיהיו מעות להמוכר יחזור למוכרה לו וקנו מידו. התנאי קיים ואין כאן איסור רבית. ואין לגלות דבר זה בפני עמי הארץ יען יערימו לעשות כן והם יתנו מתחילת המכר הטבה זו ויאחרו מלכותבה עד יום או יומים אחר זמן המכר והשכירות. כן כתב הרב מהר"מ בן חביב בתשו' כת"י (וכעת נדפס בתשו' קול גדול למהרמב"ח הנז"ל סי' פ"ח) והן עתה פשט המנהג לעשות מכר ואח"כ שכירות ואח"כ הטבה כשלוקחים הפרנסים לצורך הוצאות הכולל ומתחילה נחתי אדעתא דהכי. וכשלוקחים לכוללות יש איזה טעמים אחרים כידוע (ע'' מה שכתבתי לעיל סי' קס"ט סעיף י"ז) אך זה חולי שנתפשט המנהג אף בין איש לרעהו. ועכ"פ לבוא לכלל היתר צריך שיקבע זמן שלא יפדה הקרקע עכ"ל. ומ"ש לענין אונאה בשכירות קרקע דלפי פסק מרן ז"ל בחו"מ סי' הנז"ל סעיף כ"ט אין אונאה כלל במכירת קרקע אפילו שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף ולפי"ז פסק שם בסעיף ל"ב דכשם שאין למכירת קרקע אונאה כך אין לשכירות קרקע אונאה ואפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו אונאה. ידוע דאנו אין לנו אלא פסק מרן ז"ל ואף אם תפס מוציאין מידו וכמ"ש הרב אדמת קודש ח"א אה"ע סוף סי' ל"א. וכ"ש אם כתוב בתוך השטר תנאי שכירות מנוקה מכל אונאה וכמ"ש מורינו הרב מהרימ"ט ח"א סוף סי' צ"ג הנז"ל לענין מכירת קרקע להיתר הרבית דבכתוב בתוך השטר תנאי מכירה מנוקה מכל אונאה ומקח טעות פשיטא דמהני ע"ש. ובפרט לפי פסק מרן ז"ל הנז"ל דאין דין אונאה בקרקע לא במכר ולא בשכירות. וגם כשמוכר מטלטלין להיתר הרבית כתב הגאון מהר"ר ברוך פרנקיל בספרו עטרת חכמים בחלק התשובות יו"ד סי' י"ד דלמען שלא יהיה נכשל באיסור רבית גמר ומקני. וכעין זה כתב הרב בית דוד יו"ד סי' פ"ט דף נ"ה ע"ב. ועוד כתב הבית דוד שם דף נ"ג ע"ב דכדי לסלק האומדנא שאין אדם מוכר שוה מאתים במנה נוהגים לעשות קבלת קנין הגם דבמטלטלין סגי במשיכה והיינו משום דבקנין סודר נקנה אפילו דבר השוה הרבה וכדקי"ל בחו"מ סי' קצ"ה, וכתב עוד השיורי ברכה אות ג' דהרב מהר"א יצחקי ז"ל (בעל זרע אברהם) רצה להניח מעותיו בכוללות עיה"ק חברון ת"ו בהכשר הנהוג וכתב לו הרב מהר"י זאבי ז"ל (בעל אורים גדולים) וז"ל לבי מהסס ביותר וחוששני מחטאת השכירות כי ידעתי שבכל חצר קדשינו אין בית פנוי שלא נמכר לגוים ולבני ברית. ונהירנא שמורי הרב מהר"ש אבוהב מעולם לא רצה לעשות מכר על שום בית שהיה מוחזק בו בן אדם מיוחד עכ"ל וראוי להזהיר על זה שכוללות הק"ק הק"ק מוכרים בית אחד כמה פעמים לכמה אנשים בזמן אחד וה' הטוב יכפר בעד עכ"ל השיו"ב. וכתב החקרי לב אה"ע סי' מ"ה דף צ"ט ע"ד כי תקנת עיר איזמיר היא בדרך זה שהזט"ה מוכרים לבעל המעות עשרים אמות קרקע משלהם בשטר מכר גמור ואח"כ שוכרים ממנו הקרקע שמכרו לו בכדי שיגיע להקונה עשרה למאה. ובשטר שכירות זה מתחייבים הזט"ה חיוב גמור שכשיעבור זמן השכירות ויהיה רצין הקונה למכור הקרקע שקנה מהם. שהם חייבים לקנותו על ערך שמכרוהו לו. ובזה האופן לא שמענו שום איסור. ואין בזה שום גילוי דעת שמוכר על מנת להחזיר שחשש לאסור מהרימ"ט ח"א סי' כ"ג הנז"ל כיון שאין הקונה עושה שום הטבה כלל. וכ"כ הרב מהר"מ פארדו בתשו' שמו משה חו"מ סי' ב' דף צ"א ריש ע"ג דבאופן כזה י"ל דגם מהרימ"ט יודה דמותר. (וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל משם מורינו הרב מהריט"ץ סי' קפ"ז ומנהג אופן זה הובא ג"כ בספר שבט בנימין סי' פ"ה וסי' רכ"ח. וכן הוא מנהג דמשק וכמ"ש בתשו' גדולת מרדכי גלאנטי (הנספח לספר דברי מרדכי) סי' י"ב. וכן מצאתי אופן זה בתשו' אורים גדולים סי' קצ"ח דף צ"ד ע"ב. ומדברי הרב מזבח אדמה לעיל סי' קע"ב דף י"ג ריש ע"ב ובחו"מ סי' ר"ז דף מ"ב ע"ד נראה כי כן הוא מנהג עיה"ק ירושלים ת"ו כשהוט"ה לווים מעות בהכשר. וכתב שם שהזט"ה מקבלים עליהם בהכשר אחריות בכל מכל) וכן תיקנו פה עיה"ק צפת ת"ו בדורות הקודמים לכתוב כן וכמ"ש בתשו' חוקי חיים גאגין סי' כ"ה דף מ"ה ע"ד שנשא מעיה"ק צפת ת"ו על שטר מכירה הנהוג שם להיתר הרבית שכתוב בו בזה"ל. איך בעד סך כו"כ גרוש שנטל ראובן משמעון מכר לו הבית הידוע לו בעיה"ק הנז"ל מכירה כדת וכהלכה מכירה שלא שייר בה לעצמו שום זכות כלל כנהוג בשטרות שכותבים בעיה"ק הנז"ל (מכירה לצמיתות ולחלוטין דלא להשנאה ודלא למהדר מינה לעלם וכו' מכירה עשויה כהוגן וכתחז"ל וכו' מכירה בלי שום תנאי כתוב ושאינו כתוב וט') ואחר תשלום המצר הנז"ל. נכתב שטר אחר איך חזר ושבר ראובן את ביתו משמעון בתורת שכירות גמורה בסך כו"כ לזמן י"ב חודש וכל זמן ששטר שכירות זה קיים יהיה נמשך השכירות הנז"ל כנז"ל אם ירצה המשכיר הנז"ל להמשיך שכירות הנז"ל בין אם תהיה המקנה הנז"ל מלאה דיורין או ריקנית בנויה וחריבה נתחייב מעכשיו ראובן הנז"ל לפרוע השכירות הנז"ל בלי שום טענה שבעולם (וכן כותבים בדמשק וכמ"ש בגדולת מרדכי הנז"ל) ואחר גמר כתיבת שכירות הנז"ל בשטר השכירות כתוב שם שנתחייב ראובן הנז"ל שאחר עבור זמן י"ב חודש בכל זמן שירצה הקונה הנז"ל למכור המקנה הנז"ל חיובא רמיא עליו מעכשיו לחזור ולקנות המקנה הנז"ל מאת הקונה הנז"ל בסך דמי המקנה שהם כו"כ מלבד דמי השכירות שיעלה עד אותו זמן ואפילו שלא תהיה שוה המקנה הנז"ל באותו זמן חמש מאות גרוש בלי גוזמא עכ"ל השטר. והנה בעו"ה בתוך י"ב חודש הראשונים היה רעש ורעידת הארץ בעיה"ק הנז"ל (בשנת תקצ"ז) ונחרב הבית הנז"ל וכו'. והשיב הרב הנז"ל דבעיקר הענין שמקודם נעשה שטר מכר גמור וחלוט ואח"כ נתחייב המוכר בשטר השכירות כי בכל עת שירצה הקונה מאחר זמן קצבת השכירות ואילך לחזור ולמוכרו לו הוא מחויב לחזור ולקנותו מהקינה. זה הוא היתר גמור וכ"ע מודו דבכי האי גוונא אין שום פקפוק איסור כיון דהכל תלוי ברצון הקונה ולכן שפיר תיקנו הקדמונים ז"ל נוסח זה הנהוג וכו' ולענין מה שנחרב הבית וכו' הביא תשו' נאמן שמואל סי' י"ט ולחם רב סי' ר"ח (ועי' בני חיי חו"מ סי' קנ"ד) ואסיק דבנ"ד הדבר פשוט שמחיייב המוכר לחזור ולקנות החורבה מהקונה בעד סך דמי המקנה מלבד דמי השכירות שיעלה עד אותו זמן כיון שנתחייב כן בהשטר. ויקח את הקרקע והאבנים שלו שבודאי הם שוים חמש מאות גרוש לכל הפחות ע"ש באורך. וכתב החקרי לב חו"מ ח"א סי' נ"ה דהגם שמורינו הרב מהריט"ץ סי' קס"ט פשיטא ליה שבשעה שהמוכר מחזיר המעות והקונה מחזיר לו הבית צריך שטר מכר על זה וכתב דנוהגים שפורע המעות בפני עדים והם כותבים לו את השטר ע"ש מ"מ בזמנינו אין כן המנהג אלא שקורעין את שטר המכר וההטבה. והבית נכנס בחזקת המוכר כבתחילה וכמו שהעיד על המנהג הרב נאמן שמואל סי' קי"ב דף קס"ט ריש ע"ב והמנהג יש לו על מה לסמוך. וכ"כ בחק"ל שם סי' קל"ח ובחק"ל יו"ד ח"ב סוף סי' כ"ד וכ"כ הרב משכנות הרועים אות ה' סי' ל"ד. ואפילו אין הקונה עושה הטבה מ"מ נוהגים כן וכמ"ש החק"ל שם על פי תשו' חינוך בית יהודה סי' ק"ג. ועי' משכה"ר שם שהאריך לברר כמה פרטים לענין הקרקע בעוד שלא נפדה אם בחוקת המוכר קאי או בחזקת הקונה ועי' חק"ל אה"ע סי' מ"ה הנז"ל ותו"מ ח"א סי' ע"ב ולחם שלמה בקונטריס חזקת הבתים סי' י"ג אות ג' אדמת קודש ח"א אה"ע סי' ל"ג דף פ"ה ע"ב פרי הארץ ח"ב אה"ע סי' ה' דף פ"ו ע"ג מעשה איש אה"ע סי' יו"ד. וכתב הרב מהרח"ף ז"ל ברוח חיים חו"מ סי' מ"ח דבספר אחי וראש וראש סי' ח' הובא פסק שלו על שטר מכר ושכירות דפרע קצת מן הקרן דלא נתבטל בזה כח השטר בענין השכירות וחייב לפרוע כל דמי השכירות מן הקרן הנשאר על פי אותו שטר עצמו וכן נמצא בפנקס כת"י הרב שבט בנימין ז"ל העתקת נוסח פריעת קצת הקרן משטר כזה מעיה"ק ירושלים ת"ו והוא מכוללות עיה"ק לאיש יחיד ונכתב על פי ב"ד ירושלים ת"ו מאחורי השטר פירעון קצת הקרן וחשבון שארית הקרן ופירותיו המגיע להמלוה מזמן פירעון המקצת ע"ש ועי' מזה באורך בתשו' מעשה איש יו"ד סי' ט"ז י"ז:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה