ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קנא
קנ"א ס"ז אין מוכרים להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה אבל מוכרים על תנאי שיקוץ וקוצץ. עי' מה שכתב הגאון מהרי"מ מבריסק בספרו מקור מים חיים:
קנ"א ס"ח אין מוכרין להם באים ושדות בארץ ישראל אבל משכירין להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו ומבואר לקמן סעיף יו"ד דהא דמשכירין להם בתים היינו דוקא לאוצר וכיוצא בי אבל לא לדירה מפני שמכניס לתוכו ע"ז בקבע. וכתב הכפתור ופרח פרק עשירי דף כ"ח ע"א דפוס ברלין וז"ל ומסתברא שעכשיו שהארץ בחטאינו היא ביד הישמעאלים שמשכיר אפילו מקום שהוא ראוי לדירה לישמעאל שהרי אינו עובר ע"ו שיכניסנה שם אבל לערלים שהם עובדי ע"ז נראה שאינו יכול להשכיר הרגיל לדירה וכו' אבל למכור להם בתים או שדות בארץ ישראל כלל כלל לא משום לא תחנם וכמ"ש הרמב"ם וכו' א"כ הא דאמרינן פרק המקבל (ב"מ דף ק"ח) זבין לגוי לית ביה משום דינא דבר מצרא דגוי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא (ונפסק בחו"מ סי' קע"ה סעיף ל"ט) מיירי בחוצה לארץ ואפ"ה משמתין ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה וכדאיתא בב"מ שם וכחו"מ שה סעיף מ') אי נמי בארץ ישראל ובאונס וכדלקמן ועל מה שמכרה לגוי לית ביה שמתא וכו' וכו'. מסתברא דהוא הדין ישראל הדר בעיר שכולה גוים בארץ ישראל ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת ויש לו שם בית. שיכול למכרו לגוים כי הוא מתירא שהגוים יחריבוהו או שיחזיקו בו וידורו שם בעל כרחו. וכן נמי אם הוא בעיר שרובה ישראל ואנסוהו זוזי ואין שם ישראל שיקצהו אפילו בזול, וההיא דאין מוכרים להם בתים. נוקמא ברליתא לחדא מהני תנאי וכו' ומסתברא דהוא הדין נמי לשדה וכו' עכ"ל גם בהלכות ארץ ישראל המיוחסות להטור הנדפסות בלינדון שנת תר"ס דף י"ג איתא דמותר למכור קרקע בארץ ישראל לגוים אם אין ישראל דרים באותה העיר ואם הוא עני וצריך הדמים למזונות אפשר דמותר אפילו במקום שיש שם ישראל ואין ישראל רוצה לקנות כלל. ובפאת השולחן סי' א' אות מ' הביא דברי הכפו"פ הנז"ל ודחה דבריו ואסר בבית ובשדה ע"ש. ומצאתי לגאון ירושלים בספרו מזבח אדמה על יו"ד סי' זה דף י"ב ע"ב שהאריך להוכיח דלישמעאלים מותר למכור בית בארץ ישראל כיון דאינם עובדים ע"ז דכל איסור המכירה הוא דוקא לעכו"ם וכמו שנראה מלשון הרמב"ם פרק יו"ד מהלכות עכו"ם ובספר המצות ל"ת נ"א (וספר החינוך פרשת משפטים כי' ציד) ודוקא מתנת חנם הוא דאסור אפילו לישמעאל כדכתב מרן ז"ל בב"י חו"מ סי' רמ"ט (והש"ך לקמן סעיף י"א ס"ק י"ח ועי' ב"י לעיל כי' קכ"ד ד"ה כתב הרשב"א בבר וכו') וכתב בריש דבריו כי ראה לגדולי ישראל שמכרו להם בתים וחצירות בארץ ישראל ובודאי סמכו על זה ע"ש. ועי' ראב"ן סוף סי' ר"צ ותשו' מורינו הרב מהר"מ גלאנטי סי' נ"ז ותשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' ס"ד ד"ה ויצא לנו ותשו' מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב יו"ד סי' נ"ב ומה שהאריכו בדבריהם הרב מהר"מ רוביו מעיה"ק חברון ת"ו בתשו' שמן המור יו"ד סי' ד' מדף ל"ג ע"ד ואילך והרב גזע ישי אות א' סי' י"ב י"ג ובתורה מציון שנה ראשונה חוברת רביעית סי' ג' ח' כ"א. ועי' שמן המור הנז"ל דף ל"ו ריש ע"א משם ספר החינוך פרשת בהר סי' שמ"ב:
קנ"א ס"י אבל לא לדירה מפני שמכניס לתוכו ע"ז בקבע. וכתב בהג"ה והאידנא נהגו להשכיר קי לדירה כיון שאין נוהגים להכניס ע"ו בבתיהם. ור"ל שאינם מכניסים בקבע וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ו משם הרא"ש וכתב הכנה"ג בספרו דינא דחיי על הסמ"ג לאוין סי' מ"ח דף נ"ט ע"ד דגם בארץ ישראל נוהגים להשכיר בית דירה לעכו"ם וסומכים על דברי הרא"ש הנז"ל. וכתב הש"ך בס"ק הנז"ל דהגם דחזינן בזמנינו שהם מכניסים בקבע מ"מ נוהגים להקל מטעם שכתב הראב"ן ריש סי' רצ"א דכיון דאותם ישראלים נותנים מם מקרקעותיהם לעכו"ם אין הבית מיוחד לישראל (פי' תוס' חולין דף ז' ע"א סוף ד"ה והתיר וכו' ותוס' קידושין דף ל"ו ע"ב ד"ה כל וכו' ותוס' ע"ז דף נ"ט פ"א ד"ה בצר וכו' ובהרא"ש ע"ו שם ותשו' צפיחית בדבש סי' מ"ע דף קל"ה) ובתוס' ע"ז דף כ"א ד"ה אף וכו' מוכח להדיא לשיטת ר"י ור"ח ולשיטת הר' אלחנן שהביאו התוס' במסקנתם דאפילו מכניס וכו' מותר להשכיר בחוצה לארץ (וכתבו שם משום דאיסור שכירות בית דירה לעכו"ם הוא דוקא מדרבנן ולא גזרו אלא בארץ ישראל) וכתב בתשו' שמן המור יו"ד סי' ד' דף ל"ה ע"ב דכיון דמרן ז"ל לא ראה דברי הראב"ן הנז"ל מדלא הביאו הביאו בבית יוסף (ובכרכי יוסף או"ת סי' רמ"ח אות כ' כתב דמרן ז"ל לא ראה כלל ספר הראב"ן) גם אנחנו הנמשכים אחר הוראותיו יכולים לסמוך על הראב"ן ולהתיר גם בארץ ישראל (ועי' מה שכתבתי נכללים פי' ד') ועי' בצפנת פענח עה"ת למורינו הרב מהרימ"ט ז"ל פרשת יתרו דרוש ראשון דף ע"ח ע"א וצפיחית בדבש דף קל"ו ע"א ותשו' פני יצחק חלק חמישי יו"ד סי' א':