ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קיט
קי"ט ס"ז בהג"ה מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הכי הוא וכו'. כתב הש"ך סק"ך (הפר"ח או"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור אות כ"ד) משם תשובת הרלב"ח סי' קכ"א דמי שאוסר דבר מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו שנוהגים כן. אסור להמתיר להאכילו אפילו האיסור ניכר וכו' ויכול האוסר לבשל לכתחילה בכליו של המתיר שאינן בני יומן או בסתם כלים דקיי"ל נמי שהן אינן בני יומן. משום דלא קיבלו עליהם המנהג להחמיר כל כך. ואם בעל הכלי הוא הוא לפנינו צריך לשאול אותו אם הכלי בן יומו או לא (והפר"ח הנז"ל פסק דאין צריך לשאול אותו) וכו' וכל זה בסתם. אבל אם יש מנהג יעשו כמנהגם כגון במדינת ריינוס יש קצת מקומות שנוהגים איסור בחלב וכו' (עי' לעיל סי' ס"ד סעיף ט' שחלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסור ובני ריינוס נוהגין במקצתו היתר ובכל המקומות נוהגין איסור אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס הואיל והם נוהגים בו היתר) וכשבאין למקומות הנוהגין היתר. אוכלים מבישוליהם מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האיסור וכ"ש שמשתמשים בכליהם שהם בני יומן. ודוקא שיהיה המנהג באוכל כגון שאותן המקומות הנוהגים איסור. הם באותה מדינה שנוהגים היתר. ומנהגם לאכול מבישוליהם. אבל אם המנהג הוא במאכיל בלבד. אינו מנהג, ולכן מי שהוא ממדינת פולין וכיוצא בו שאין להם אותו מנהג. כשבא להמקומות הנוהגים היתר. אעפ"י שנוהגים להאכיל להמקומות הסמוכין להן הנוהגים איסור. אסור לו לאכול מבישוליהן עכ"ל. וכתב מהר"י דיואן בספרו חוט המשולש בחלק התשובות סי' ד' שלפי דברי הרלב"ח הנז"ל יש לתמוה על בני ארץ ישראל הבאים לחוצה לארץ לערי קורדיסטא"ן ופרס שאוכלים בשר נפיחה (כמנהג שאלוניק וקאשטיליא שכתב הבית יוסף לעיל סי' ל"ט וכן נוהגים בערי המערב וכמ"ש הפרי תואר שם סעיף כ"ב ס"ק ל"ב) דלא כמנהג ארץ ישראל והם אוכלים שם עמהם הגם שדעתם לחזור בודאי וכו' ושוב הביא דברי המג"א סי' תס"ח סעיף ד' ס"ק י"ב משם מהרי"ל דהבחורים ההולכים ללמוד למקומות שנוהגים קצת קולות בבדיקת הריאה והם אוכלים שם עמהם הגם שדעתם לחזור אחר שתים ושלש שנים אין לחוש לאסור להם וכו' והאריך בדברי המג"א שם. ואח"כ כתב דהנכון לפרש נדון מהרי"ל דמיירי דוקא היכא דגם במקומות של הבחורים אינו מנהג פשוט אצל כולם לאסור אלא דגם שם יש שמקילים באותם הקולות וכו' ע"ש באורך וכ"ש בהולך לערי תימן שמקילין בנפיחה אפילו בסירכא גמורה שלא כסדרן כמ"ש בספר זובח תודה על טריפות להרב מהר"ר יחיא מתימן סי' ל"ט סעיף כ"ב ס"ק פ"ח. וכן מקילים שם כדעת הפוס' שהביא הבית יוסף ריש סי' ל"ט דלא מיקרי שלא כסדרן אלא מאונא ראשונה לשלישית כמנהג ערי המערב שהובא בפרי תואר שם סעיף ד' סוף סק"ה וכמ"ש בזובח תודה הנז"ל שם סק"י מלבד כמה קולות אחרות. והשולחן גבוה בתשו' אוהל יוסף יו"ד סי' ט' דף כ"ו ע"ד כתב דשלוחי ארץ ישראל היודעים ספר בבואם לשאלוניק וכיוצא שאוכלים נפיחה עינינו ראו ולא זר שהם נזהרים מלאכול נפיחה כיון דדעתם לחזור וכו' ובדף כ"ז ע"ב כתב דמ"מ שלוחי ארץ ישראל אשר נולדו בחוצה לארץ במקומות שאוכלים נפיחה ואח"כ נשתקעו בארץ ישראל. כשהם יוצאים מא"י לחו"ל הם מקילים לאכול נפיחה הגם שדעתם לחזור. והיינו משום שבודאי בשעה שבאו לא"י פשו תנאי שאם יצטרכו לצאת לחו"ל יאכלו נפיחה. אבל שלוחי א"י שנולדו בא"י לא שמענו שיהיו מקילים בזה ומשו"ה הם מטריחים לבעל אכסניא שלהם לשחוט להם עוף לבדם כאשר שמענו יראינו וכו' ובסוף סי' י"א כתב דשלוחי א"י נזהרים דוקא מבשר נפיחה אבל לא מהכלים על פי מ"ש הכנה"ג יו"ד סי' א' הגהב"י אות מ"א (בסי' ל"ט הגהב"י אות רצ"א וע"ש אות קצ"ה קצ"ז ובתשובותיו כפי חיי יו"ד סי' ח'). וכל דברי האוהל יוסף הנז"ל סובבים להשיג על הרב דבר משה ח"א יו"ד סי' ל"ד שנשאל בדבר בני המקומות שמחמירים בנפיחה מימי עולם וכשהם הולכים למקום המקילים ודעתם לחזור אפ"ה אוכלים עמהם נפיחה. וכתב דיש ללמד עליהם זכות דדילמא מעיקרא הקדמונים לא קיבלו עליהם החומרא אלא בהיותם במקומם שהשחיטה היא בהמת גוי ולא כשיוצאים חוץ למקומם וכו' ולרווחא דמילתא יעשו התרה ע"ש. ובתשו' אביר יעקב יו"ד סי' ג' כתב לחזק דברי הרב דבר משה הנז"ל. ובסי' ד' כתב דשלוחי א"י האוכלים נפיחה בחו"ל יש להם על מה לסמוך. ובתשו' שאגת אריה וקול שחל סי' י"ז דף מ"ג כתב דמי שבא מאשכנז למדינת ישמעאל לעיר גדולה כחו שאלוניק שהאורח הוא במדריגת תלמיד לפני הרב המו"ץ שבאותה העיר יכול לאכול מהקולות של שם ע"י עשיית התרה. ובדבר שמואל אבוהב סי' ש"ך כתב דהספרדים ההולכים למדינת אשכנז שנוהגים שם קצת קולות בבדיקת הריאה דלא כמנהג הספרדים. אם נודע להאורח בודאי שבאותה הבהמה שמביאין לו לאכול ממנה היה בה ריעותא מאותן הקולות. ימנע עצמו מאכילתה פעם אחת ולא ישנה לו מבלתי שירגישו בטעם חומרתו אלא יתלה המניעה בסיבה אחרת וכו' ומעשים בכל יום אירעו בכמה תמימי דרך ההולכים בתורת ה' למנוע עצמם ממאכלות ומשקים אסורים מבלתי הודע סיבת מניעתם. אבל בסתם בשר הנאכל באותם המקומות שלא נודע להאורח שהיה בודאי ריעותא בהבהמה. פשוט הדבר שאין לו לחוש ולהחמיר מספק דדמי למה שפסק מרן ז"ל לעיל סי' ל"ט סעיף ב' דאם ניטלה הריאה קודם בדיקה הבהמה מותרת. ובספר שערי רחמים למהר"א למהר"א צבי קאצינעלנבוגין דף יו"ד ע"א אות נ"א כתב וז"ל שאלתי את פי רבינו הגדול (הגאון מהר"ח מוולאזין ז"ל) אודות סירכות בדרך או מתארח אצל בעה"ב והשיב שאין לחקור על זה דהוי כניטלה הריאה רק מוודאי סירכא יש להתרחק עכ"ל ועי' במאירת עינים על טריפות הריאה סוף שורש ג':