אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן קיב

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קיב

סימן קי

קי"ב ס"ב כתוב בשער המצות להאריז"ל פרשת וילך וז"ל גם יזהר שלא לאכול פת של גוים אפילו מן הפלטר כלל ואפילו בספיקו (עי' ש"ך לקמן סק"ך ובהג"ה לקמן סי' קי"ג סעיף י"א) צריך ליזהר ולבדוק אם הפת שמוכר ישראל החנוני הוא מפלטר גוי כדרך שנוהגים בארץ ישראל שיש חנוני ישראל שמוכר פת של פלטר גוי עכ"ל ובתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' קס"א כתב שנהג איסור בפת פלטר גוי אם לא היה השלכת קיסם. והנה הפר"ח לעיל סי' פ"ד סוף ס"ק ל"ג כתב וז"ל פה ירושלים תוב"ב מצוים תולעים במים שבבורות. וטועים רבים בזה במה שקונים פת מהעכו"ם והדבר ידוע שלשו אותו במים שיש בהם תולעים בלא סינון דאהך מנקיותא לא קפדי ואין להתיר מטעם רביתייהו. שהרי אלו המים שואבים אותם מן הבור ויש לחוש שפירשו בדלי או בדופני הכלי שהם מונחים שם (ע"ש בש"ך סק"ד ופרמ"ג בש"ד סק"ח) ועוד שעל הרוב עומדים בבית ימים הרבה. גם בזה טועים במה ששותים קאו"י של עכו"ם (עי' מה שאכתוב לקמן סי' קי"ר ס"א בעזה"י) ומה שאומרים שהתולעת יורד למטה הם דברים בטלים וכו' וגם בזה טועים במים שבכלים שמניחים הגוים בבית אחד לשתות מהם עוברים ושבים ששותים מהם המון העם בלא סינון וכן במימי הריגילא"ס עכ"ל והובא בפאת השולחן סי' ג' דין י"ז וסיים על זה וז"ל וכן בכל ארץ ישראל מי בורות צריכין סינון רק דשכיחי מי מעינות עכ"ל. ולפי זה צ"ל דמה שמורינו מהריט"ן היקל בהשלכת קיסם היינו בידוע שנילוש במימי מעינות דוקא. והגם דבתשו' קול אלי' ח"ב יו"ד סי' ב' לימד זכות על מנהג ירושלים שמקילים בפת ובקא"י הנז"ל ע"ש הנה הר בריכות המים יו"ד סי' פ"ד דף נ"א ע"ג והמחזיק ברכה שם אות ג' הסכימו שדברי הפר"ח נכונים ואין להקל ע"ש ועי' שדה הארץ יו"ד סי' ד' ותשו' שערי רחמים ח"ב יו"ד סי' י"א. וכתב המחזיק ברכה שם אות ד' דמה שמקילים ברוב ערי פראנקייא ובקצת ערי טורקייא בפח פלטר גוי. הוא משום דיש (טז) מקומות דלא שכיחי תולעים. ובאתרא דשכיחי קפדי אמנקיותא לסנן המים. והגם דאפשר דאינם מסננים יפה. מ"מ כל שהם מסננים הוי ספק אם נשארו תולעים. ואת"ל נשארו. ספק אם נימוחו בשפת עריכה והוי ס"ס. ולכן פשט ההיתר עכ"ל:

קי"ב ס"ו בהג"ה ואותן נילוש וכו'. כתב מורינו הר' מהריט"ץ בתשו' סי' קס"א דלפי מה שנהג איסור בפת פלטר גוי בלי השלכת קיסם נהג איסור גם בביסקוגו"ס אך מ"מ יש להקל בביסקוגו"ס ע"ש. והשיורי ברכה אות ט' והרב מהר"י קצין בתשו' רועי ישראל סי' י"ט האריכו לדחות דבריו ופסקו לאסור ועי' בתשו' קול אלי' ח"ב יו"ד הי' ב':

קי"ב ס"ט ואפילו לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו וכו'. כתב הטור וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל ותימה על מה שנוהגין האידנא להקל בהשלכת קיסם לתנור ובהלכות שבין בני ארץ ישראל לבני בבל כתוב בני מזרח משליכים קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה אינו מעלה לו ולא מוריד אלא א"כ התענה שלשה ימים מותר משום חיי נפש והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים וא יהיו מזידים עכ"ל והוא מפסקי הרא"ש בע"ז פרק אין מעמידין סי' כ"ז וסי' ל"ג ע"ש והובא בש"ך לקמן סי' קי"ג סק"ח:

והתוספות בע"ז דף ל"ח ע"ב ד"ה ואתא כתבו וז"ל מכולה שמעתין משמע דבעינן שיהא הישראל מקרב הבישול קצת ומה שנהנו להשליך קיסם לתנור סומכין על מה שיש בדברים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל דקאמר בני בבל משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ואנו נמשכים אחר בני בבל ותלמודם עכ"ל וכ"כ המרדכי שם סי' תתל"א. ולפי זה הקשה הפרישה על הרא"ש דמה מתמיה על מה שנהגו וכו' כיון דאנו נמשכים אחר בני בבל ותירץ דאפשר לומר דאעפ"י שאנו נמשכים אחר תלמוד בבלי מ"מ היה לנו להחמיר שזה אינו מן התלמוד אלא מנהג בעלמא ע"ש. והרמב"ן ז"ל בחידושיו על ע"ז דף ל"ה האריך להוכיח דמדינא דתלמודא אין להתיר בהשלכת קיסם לתנור (והובא דבריו בבית יוסף בסי' זה ובש"ך לקמן סי' קי"ג ס"ק הנז"ל) ואח"כ הביא חילוק מנהג בני בבל ובני א"י הנז"ל וסיים על זה וז"ל וכבר הבאנו ראיה שאין עץ זה לא אוסר ולא מתיר ודברי מחלוקת זה אינם מכוונים ויש שם דברים הרבה שיצאו משיטת התלמוד המסור בידינו ואין אנו שומעים אלא לתלמודנו עכ"ל אך כבר פסק הבית יוסף דכיון שהרמב"ם שהרמב"ם והרשב"א מסכימים להתיר וכו' ומנהגן של ישראל שהוא תורה מסייען הכי נקטינן עכ"ל. ובספר המנהיג הלכות פס גוים וביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' ל' הביאו חילוק מנהג שבין בני א"י ובני בבל הנז"ל בשינוי קצת ע"ש:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה