ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן פד
פ"ד ס"ג בהג"ה וכן מותר לערות המשקים מכלי אל כלי וכו'. כתב מרן ז"ל בבד"ה והש"ך סק"י משם רבינו ירוחם דחומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פירשו אבל מן החומץ לתבשיל לא הוי פירשו ומותרים עכ"ל וכתב הפר"ח סק"ט דאם פירשו מן המאכל לחוץ אף בדופני הכלי מבפנים אסור לאו היינו רביתייהו. וכתב המחזיק ברכה אות ח' דמשום חשש הנז"ל אפשר דהיינו טעמא של מנהג עיה"ק צפת ת"ו שהובא בכנה"ג הגהב"י אות ס"ז שמבשלים החומץ כרי שימותו התולעים ואח"כ מסננים אותו. עוד כתב המח"ב שם דרבני עיה"ק ירושלים זלה"ה נהגו לסנן החומץ בתחילה בבגד עב. ואח"כ מבשלים אותו ואח"כ מסננים אותו פעם שנית ע"ש ועי' חקרי לב יו"ד ח"א סי' מ"ב:
פ"ד ס"ו בהג"ה ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם וצריך ליטלו משם בעומק דאסור כמו התולעת עצמו. כתב השולחן גבוה חלק או"ח בכללים שבראש הספר סי' ט"ו דף ב' ע"ב כי כן הוא מנהג עיה"ק ירושלים ת"ו:
פ"ד ס"ח כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים וכו' ואם שהה וכו' יב"ח וכו' הבא לבשל אחר י"ב חודש וכו' יתנם לתוך מים צוננים וכו' ואח"כ יתנם בקדירת מים רותחים שאם נשאר בו תולעת ימות מיד. כתב הפר"ח ס"ק כ"ב וז"ל פולים ועדשים דרכן להתליע במחובר אבל מיני קטניות כגון אורז וחימצי דהיינו גארוונסו"ס בלע"ו (ובלשון פרכי תומ"ס והן הערביסי"ו בלשון אשכנז שכתב הט"ז ס"ק י"ד) וכיוצא אין דרכן להתליע אלא בתלוש ומ"מ הכל משתנה לפי המקומות ולפי הזמן וכו' עכ"ל. וכתב הרב פרי האדמה ח"ג דף מ"ג ע"א שבודקים האורז והגארוונסו"ס על גבי דף דהו"ל כבודק אחד אחד. ואח"כ כשרוחצים אותם אם איזה מהם יעלה למעלה מסירים אותו, ואח"כ כששולקים אותם. היינו מים רותחים כראוי. אבל העדשים צריכים י"ב חידש וצוננים ורותחים. ולקמן סעיף ט' על מ"ש מרן ז"ל דאם עבר ובישל תוך יב"ח בלא בדיקה אם יכול לבדוק בודק ואם לאו מותר וכו' כתב הפר"ח ס"ק ל"א דאין זה אלא בפרי שלא הוחזק שיש בו תולעת אך שהדבר מסופק אם יש בו תולעת אבל פולים ועדשים וכיוצא בהם שהם מוחזקים שיש בהם תולעת הדבר פשוט שהם אסורין ע"ש. וכתב הרב אדמת קודש ח"ב יו"ד סי' א' דכוונת הפר"ח בפולים ועדשים שבישל אותם כשהן שלימים. אבל כשטחנן קודם הבישול כמו שנוהגים בירושלים ת"ו שאין מבשלים אותם אלא אחר הטחינה מותרים (עי' תשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תשכ"ג ובקונטריס חידושי דיני רבני ירושלים סי' נ"ח שבסוף תשו' חיים וחסד ובמחזיק ברכה אות י"ג) וכתב האדמ"ק שם על דבר העלי גפנים שנוהגים כל העולם לאכול אותם מבושלים ע"י מילוי שממלאים אותם בבשר ואורז (עי' תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג כי' מ"ו) וקודם הבישול בודקים אותם מהתוולעים הנמצאים בהם. ואחר הבדיקה שולקים אותם במים רותחין דאת"ל שנשארו כהם איזה תולעים קטנים שאין שאין העין שולט בהם יהיו נימוחין ברותחין וכן היו נוהגים עד עכשיו בעיה"ק ירושלים ת"ו והנה בזמנינו בעיר אר"ץ יע"א בדקו ומצאו בהם אחר הבישול תולעים קטנים מתים שלא נימוחו. והסכימו שם רוב הגדולים לאוסרם עד שיעבור עליהם י"ב חודש. וחכם אחד (פי' ריח שדה סי' ט') אמר שיש תיקון ע"י שיהבהבו כל עלה ועלה של גפן הבהוב קל על גבי קש ותבן ואז יהיו נשרפים התולעים ועשו כן. ואפ"ה מצאו אותם חיים וקיימים אף אחר ההבהוב ובכן הסכימו גם בירושלים ת"ו שלא יאכלו עוד עלי גפנים בני שנה אפי' ע"י שליקה ברותחין קודם הבישול ע"ש:
ודברי רבני עיר אר"ץ הנז"ל הובא באורך וברוחב בספר חנן אלדי"ם להגאון מהר"ח אבולעפיא ז"ל וכתבו שם הרבנים האוסרים בדף קמ"ט ריש ע"ב דאין ראיה ממקום למקום ומזמן לזמן דאפילו יושבי ארץ הגליל תובב"א שמדקדקין הרבה מאד ואסרו האורז לגמר ימים רבים. ואסרו התותים השחורים לעולם. ובשנה זאת (שנת תצ"ה) אסרו הפולים. ותמיד מעיינים הרבה בירקות. ומעולם לא מצאו כלום בעלי גפנים. והנה אשת חבר מהר"ר מרדכי מלכי (מרבני עיה"ק צפת"ו) הגידה שבתותים השחורים הנשלחים מדמשק. לרוב שמנם. יש בהם תולעת שקועה סמוך לעץ הקטן וכותרת הפרי. ובכל אחת ואחת היתה נועצת מחט ומוציאה תולעת דק מאד וכו' ובעיר אר"ץ לא מצאו תולעים בתותים ולא אסרום דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן דאין ראיה ממדינה לחברתה וכו' ע"ש ובאדמת קודש ח"א יו"ד סי' ד' כתב שבירושלים ת"ו אסרו התותים השחורים הגדילים שם. והמחזיק ברכה אות כ"ד כתב משם מהר"י זיין הובא במשאת משה ח"ג יו"ד סי' ד' שבודאי במקום שהסכימו לאסור העלי גפנים אין לפרוץ גדר. אך בשאר מקומות דנהוג היתר. אם יש תולעים במקומו בהם. יחתוך בתחילה מקום שהם מחוברים בו באילן ואח"כ יבדוק כל עלה ועלה לבדו במיתון רב. ויקנח במפה. ואח"כ יניחם במים רותחים שהיד סולדת בהם. ואח"כ יכול לבשלם בלי פקפוק וכן הסכים המשאת משה שם סי' ה' מטעם דאיכא תרי ותלתא ספיקי וביד דוד די בוטון על יו"ד סי' זה הגהב"י אות כ"ט כתב שמצא תשו' כת"י מרבני ירושלים לעיר לארסו שאין להתיר אלא באחד משני אופנים דהיינו או שירתיח אותם מראשית השנה במים רותחין ואח"כ יניח העלין במים ומלח עד עבור ששה חדשים שלימים. או שיניח העלים במים ומלח י"ב חודש שלימים:
פ"ד ס"י כתב הפר"ח ס"ק ל"ד וז"ל וברור הוא שצריך ליזהר בענין הירקות כגון סילקא ומין ירק אחר שנקרא איספינא"ק שמצוי התולעת בתוך הירק עצמו מלבד התולעים שיש בקלח. ועיקר הבדיקה בזה. להעמיד כל עלה ועלה נגד השמש ונראה התולעת ולפעמים אינו נראה וצריך מישוש בידים למוצאו וכן בכרוב שקורין קו"ל פייו"ר. יש שנים שמתגדלים בה תולעים הרבה והם קטנים עד מאד ואי אפשר לשום אדם לבודקם. ובשנים שידוע שיש בה תולעים בפנים אין לאוכלה כלל. וכן בשאר הירקות שכיחי בהו תולעים טובא. ובפרט הנענ"ע והעולשין שבהם מצוי תולעים דקים בתכלית. וגם בכמון שכיחי ביה תולעים בתוך הגרגרים. וזו בדיקתו. שתמלא אגרופך ממנו ותשפשף אותו הדק היטב ותמצא בו תולעים הרבה. וגם אני צריך להזהיר באלו החמרים כתושים שנקרא טרימ"א בלשון הש"ס שמערבים בה חמרים מרוקבים מלאים תולעים. וכמה פעמים מצאנו בה תולעים שלמים. ומעיקר הדין אסורים ושומר נפשו ירחק מהם. גם צריך ליזהר בגודגניות המתוקים שקורין שיריזא"ש וכן באותם שקורים גינדא"ש שלא לאכלם בלא בדיקה לראות אם יש בהם תולעים עכ"ל. ובתשו' לב שלמה סוף סי' י"ב כתב שהרב מהר"מ ברזילי מעיה"ק צפת ת"ו התיר לעשות תבשיל מתרדין כיון שקודם בישולן כותשין אותם הדק היטב שאם היו בו תולעים בודאי נכתשו היטב ונתבטלו. ולא חשש לביטול איסור לכתחילה כיון שאין הכוונה לבטל האיסור והוי דומיא דחיטים מתולעים דלקמן סעיף י"ד ע"ש. והרב פרי הארץ ח"ב יו"ד סי' י"ג לא התיר בישול התרדין כתושים אלא אחר בדיקה היטב קודם הכתישה:
פ"ד סט"ז כל תולעים הנמצאים בבהמה בין שהם בין עור לבשר בין שהם במיעיה אסורים. כתב הרב פרי הארץ ח"ב יו"ד סי' י"ב דבעיה"ק צפת ח"ו שכיח להמצא בבשר הבהמות הגסות (ועל הרוב בבשר הכוי או בשור הבר שקורין בופל"ו) כמין תולעים ארוכים ודקים הרבה לאין מספר והם מובלעים בעובי הבשר. ועל הרוב בבשר שבצואר הבהמה. אכן התולעים ההם אינם זזים ממקומם ואין בהם חיות כלל רק מראיהן כעין תולעים. ונוהגים בעיה"ק הנז"ל לאסור הבשר. כי לסיבת ריבוים. אי אפשר למיקם עלייהו ולנקר התולעים מהבשר. והגם דהתולעים אין בהם שום חיות והיה נראה דאין להם דין התולעים הנמצאים בבהמה שפסק מרן ז"ל דאסורים משום אבר מן החי ושחיטת ושחיטת הבהמה לא מהני להו וכו'. אבל בתולעים הנז"ל דנראה דנפקא להו חיותייהו בשעת השחיטה ויש להתירן ע"י שחיטת הבהמה. מ"מ מאן לימא לן כי מתו מיד בשעת השחיטה ממש. דילמא נשארו חיים שעה אחת לאחר השחיטה ואח"כ מתו וספק תורה להחמיר ע"ש באורך (וגדף כ"ח העתיק תשו' מורינו הרב מהר"ר ברוך ברזילי ז"ל בזה). עוד כתב שם בסוף דבריו דבשאלוניק נוהגים שלא לאכול כבד של הכבשים לסיבת ריבוי התולעים הנמצאים בה שקשה לבודקה ולנקותה וכתב הרה"ג מהר"ש העליר ז"ל בקונטריס שער פרישה כי מנהג עיה"ק צפת וכל ארץ ישראל ת"ו לאסור ג"כ כל כבד שיש בה ריבוי תולעים מחמת קושי הבדיקה. ובסוף הקונטריס הנז"ל הובא דברי הגאון מהר"מ אוירבאך ז"ל בעל אמרי בינה כי בארץ ישראל ת"ו מנהג קבוע הוא לבדוק אחר התולעים בכבד ובטחול כי דבר רגיל ומצוי הוא ואם יש הרבה תולעים עד שקשה לבודקם אוסרים הכל. והרב מהרחא"י זאבי בהגהות באר מים חיים לעיל סי' ל"ו סעיף ה' ס"ק ט"ז כתב וז"ל והאידנא נהגו בארץ ישראל שלא לאכול שום ריאה כלל לפי שמצאו הסמפונות מלאים תולעים ואי אפשר לבודקה וכו' והובא בראש אפרים על טריפות הריאה סי' ל"ו ס"ק ע"ב ע"ש. גם בפרי האדמה ח"ג דף מ"ג סוף ע"ד ובדף נ"ב ע"ד מבואר כי בירושלים ת"ו אוסרים הריאה שנמצא בה תולעים. וכתב בדף נ"ב שם שהטאבאחי"ש בהדרא דכנתא יש בהם כעין פולין ונקראים מוליניקה והם מלאים תולעים וצריכים בדיקה. ובספר זכרינו לחיים ח"ב יו"ד אות תי"ו סי' א' העתיק דברי א"א ועט"ר מורינו הרה"ג מהר"מ סתהון זלה"ה ודברי הרה"ג מהר"ש העליר הנז"ל זלה"ה לענין איסור אכילת כבד המתולע הנהוג בעיה"ק דלא מהני לה בדיקה וכנז"ל ואח"כ הביא הסכמת רבני עיה"ק ירושלים ת"ו בזה והוסיפו עוד לאסור כל הקרום הפנימי שבין קרומי הושט כי נמצאים שם תולעים לרוב והם ארוכים קרוב לאמה ודקים כחוט השערה ונראים רוחשים והבדיקה קשה מאד (ועי' בספר עוגת אלי' להרב בעל קול אלי' ז"ל סי' ל"ע)