אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן סא

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן סא

סימן נח

ס"א ס"ב עד כף היד שקורין וכו' כנ"ל בש"ע הנז"ל:

ס"א סכ"א מתנות נוהגות בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ויש מי שאומר שאינן נוהגות בחו"ל וכן נהגו. עי' בתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל סי' יו"ד הובא תשו' הרב מהר"י צאייח לענין אם נוהגות מתנות בחו"ל וכתב שם בדף ז' ע"ג וז"ל ומה שנהגו בחו"ל שלא לתת המתנות עד עתה. היה מנהג בטעות ולא מפני שנהגו כרבי אלעאי. שהרי גם בארץ ישראל מקודם (טו) בזמנינו לא היו נוהגים לתת המתנות דלא כחד ואפילו פה ירושלים תובב"א לא נהגו לתת המתנות אלא מקרוב על פי החכם השלם הרלב"ח זלה"ה שהוא הנהיג בהסכמת הכהנים לתת דמי המחנות חצי כסף לגדי. ולבהמה דקה כסף. ולבהמה גסה שני כספים. ומינה כשם שנפל הטעות בזה בארץ ישראל כך נפל הטעות בחו"ל וכו' וסיבת הטעות לראשונים בזה הוא להיות שהמתנות הם ממון שאין לו תובעים (כמ"ש בסעיף ל"א) לכן הכהנים לא שתו לבם גם לזאת. וגם החכמים הקדומים חלקם בחיים העלימו עין בדבר כי לא היה מוטל עליהם. יען שלא נתרעם לפניהם שום כהן על זה. לחושבו שאם לא נתנו אותם אליו. אולי נתנו אותם לזולתו. וחלקו אין ראוי לשאול בפיו והצנועים מושכים את ידיהם (כמ"ש בסעי' י"א) גם כי בעונותינו בין הגוים אנו יושבים והמיעוט ממנו הם השוחטים בהמות שלהם ואולי להיות הישראל נשוי כהנת או לויה פטור ממתנות (כששוחט לעצמו וכמ"ש בסעיף כ"ד לענין כהן. ועי' פר"ח סעיף כ"ג סוף ס"ק ל"ג שפסק דישראל נשוי לויה חייב במתנות ולא דמי לנשוי כהנת דסעיף ח') ממנו למדו האחרים המועטים דהא כ"ע לאו דינא גמירי וכו' עכ"ל. ובתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' קט"ו כתב וז"ל בשנים שעברו נתקבצנו בבית הועד לפקח על בקיעי העיר כי רבו ולגדור גדר כרם ה' צבאות אלד"י ישראל, ובכלל מה שתיקננו אז. הזכרנו קצת מצות הנשכחים מבני אדם. ובכללם מצות מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה לקצבים ישראלים שהבהמות הן משלו. ונקבעה הלכה לדורות והיו זוכים הכהנים בזרוע כי הלחיים והקיבה הן למלך (כן היה הנימוס כזמן ההוא) ונמשך ענין זה כמה שנים. ואח"כ שבאו שני חירום ויוקר. נתבטל הדבר ועבר מעט זמן. ולא יכולנו להחזיר הדבר ליושנו ומתנות כהונה נגזלות ביד הטבחים. ואפ"ה נראה לנו להודיע לנזהרים שלא יקנו הזרוע (כמ"ש בסעיף ל"א) אלא יניחוהו לבעליהן ויאכלו הם איסור הגזילה שגוזלים לכהנים בכל יום וכו' וכו' ומפני שיחזור הדבר ליושנו שיחזרו הטבחים לתת המחנות לכהנים כמו שהיה קודם וכמו שהוא דין תורה נ"ל לגזור על הטבחים שלא ימכרו הזרוע ולהודיע בבתיהם שהוא אסור לאוכלי. וגם אם יעברו וימכרו. להודיע לעם שאם יקנו שחייבים לתתו לכהן ואח"כ יתבעו הם מן הטבח. וע"י אזהרות אלו, אולי יבואו לתת כיין שאין בנו כח להכריחם. נאום המבי"ט וחתם הרדב"ז נר"ו עכ"ל וכתב בנו הוא מורינו הרב מהרימ"ט ז"ל בתשובותיו ח"א סי' פ"ה שהגם שכהני שכהני זמנינו הם רק כהני חוקה מ"מ נוהגים לתת להם המתנות ואין מצריכין אותם להביא ראיה על יחוסם וכתב הכנה"ג הגהב"י אות מ"א דבחוץ לארץ דיש מי שאומר שאינן נוהגות שם מהניא לן טענה דאין לנו כהן מיוחס לסמוך על הסוברים דבחו"ל פטורין וזה הוא כונת רש"ל ביש"ש חולין פרק ראשית הגז סי' ה' ע"ש ועי' פתחי תשובה לקמן סי' שכ"ב סק"ג:

ס"א סכ"ה כתב הפר"ח ס"ק מ"א וז"ל דע שבכל מלכות תוגרמה יש חק מלכות ליקח מכל משקל ליטרא פרוטה אחת. וגם הבהמות בכלל זולתי גדיים קטנים שאין משקל בשרם מגיע לליטרא אחת שאינו לוקח מהם כלום. ועל פי זה הורו קצת חכמים שישראל שלקח טלה לצורכו. שפטור מן המתנות משום דהנכרי מיקרי שותף עמו כיון שחייב ליתן לו פרוטה או שתי פרוטות מחק המלכות. ואולי טעו בזה שרצו לדמות נ"ד לדין בהמת ארנונא שפטורה מן הבכורה אע"ג דמצי לסלוקי הנכרי בזוזי כדלקמן בסי' ש"ך. ולא דמי כלל. דהתם עיקר השעבוד על הבהמות אבל הכא עיקר חיוב הוי על המעות. ועוד דהכא עיקר חיוב ושותפות הנכרי אינו אלא לאחר שחיטה ותדע דהא לפי ערך המשקל הוי סך חיוב המעות ובבעלי חיים לא שייך משקל ואין דרך לשקול אלא אחר שחיטה. ותדע עוד שאם אדם רוצה לקנות בהמות לגדלם לולדות וכיוצא. לית ליה שום חיוב מדין חק המלכות. אלמא דלא רמיא חיובא דארנונא עליה אלא בתר שחיטה ושותפות הגוי אינו פוטר אלא שותפות דמחיים אבל שותפות דלאחר שחיטה אינו כלום דהא משעת שחיטה איחייב במתנות ולפיכך איני רואה שום מקום פטור לפטור שום בהמה מאלו ממתנות וזה ברור ועי' בתשו' המבי"ט ח"ב סי' קט"ו עכ"ל וכן הסכים הכו"פ. ולעיל סעיף יו"ד על מ"ש מרן ז"ל דאם אין שם כהן ישום המתנות בדמים ואוכלם ונותן הדמים לכהן. כתב הפר"ח שם ס"ק ט"ז וז"ל אבל אם יש שם כהן מילתא דפשיטא היא שצריך ליתן לו המתנות בעצמן ולא דמיהן. והאידנא לעולם שמים אותם בדמים ונותנים הדמים לכהנים והכהן מתרצה בעל כרחו כדי שיהיו רגילים ליתן לו המתנות וכל זה הוא מנהג משובש וראוי לבטלו עכ"ל וכבר ערער על זה הרב מהר"י קורקוס הובא בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' ש"מ דמה שנהגו בקצת מקומות בארץ ישראל איש אשר ישחט וכו' מוכרו לזרים במתנותיו ואח"כ נותן לכהן פרוטה בעד המתנות והכהן לוקח ומתרצה. דלא קיים בכך מצות מתנות כהונה וכו' ואפילו נתן הפרוטה קודם שימכור המתנות לזרים ונתרצה הכהן בכך לא יצא י"ח. דכיון שיש שם כהן צריך ליתן לו המתנות עצמם ועוד דהא אינו נותן אחד מעשרה בשווים והוי גזל השבט ובאבקת רוכל למרן ז"ל סי' י"ו הובא תשו' מהר"י קורקוס הנז"ל אות באות ולא נמצא תשו' מרן על דבריו) והרדב"ז שם השיב לקיים המנהג ואפי' פחות משווים ע"ש. ובתשו' הלק"ט ח"ב סי' ק"ע נשאל אם יש לחוש למ"ש בתרגום יונתן בפירוש לחיים דמתרגם לועא עילאה ולועא תתאה והשיב וז"ל לא ראיתי מעשה בכאן (ירושלים ת"ו) כי הכל פודין אותם במה שנותנין פרוטות לכהן ע"ש וכבר פסק הפרישה והפר"ח לעיל סעיף ג' סק"ד דהלחיים היינו דוקא לחי התחתון עם הלשון וכמ"ש בספרי ובפסיקתא ופסקו רבינו ירוחם ומ"ש בתרגום יונתן אינו עיקר ע"ש. ובמחזיק ברכה אות ג' וסוף אות י"ט כתב דבזמנו כבר נתבטל מנהג הפדיון הנז"ל בירושלים וחברון ת"ו ונותנים המתנות עצמם לכהן. וכתב הפר"ח בקונטריס אחרון דמה ששמע הרב בית, הלל שאין נוהגין בארץ ישראל לתת מתנות כהונה. אינו אמת והעדים שהעידו כך לפניו טעו בזה. כי בארץ ישראל הבהמות הם של גוים ושוחט הישראל לצורך הגוי ואם נמצאת הבהמה כשרה מוכרה לישראל ואם נמצאת טריפה מוכרה לגוי ובכי האי גוונא פטורים ממתנות וכמ"ש מור"ם בסעיף כ"ה והעדים לא ידעו בזה ולא סיימוה קמיה אבל כשהישראל קונה בהמות ושוחטן לצורכו מעשים בכל יום שנותנין המתנות וכבר זכינו לקיים מצוה זו כתקנה עכ"ל. וכתב הפר"ח לעיל סעיף א' סק"א משם הרשב"א בתשו' סי' י"ח והרמב"ן בהשגותיו לספר המצות שורש י"ב דאין מברכין על נתינת מתנות כהונה וכ"כ באשל אברהם על או"ח סי' ח' סק"א משם תשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ט:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה