אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן לט

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן לט

סימן לח

ל"ט ס"א (אין לבדוק אחר שום טריפות מן הסתם חוץ מן הריאה וכו'. עי' תשו' משכנות יעקב יו"ד סי' ט"ו שצידד להחמיר ולהצריך עכ"פ הפשט וניתוח האיברים כדי שבדרך אגב לא יעלים עין מכל י"ח טריפות דרך הילוכו בהן בלי טורח ובדיקה. ונסתייע קצת מדברי רש"ל ביש"ש ביצה פרק אין צדין סי' י"ב שהובא בקיצור במג"א סי' תצ"ח ס"ק י"ג. ובדף וא"ו ע"א כתב כי מירושלמי ברכות פרק הרואה הלכה ג' משמע שהיה מנהגם לבדוק בכל סימני י"ח טריפות בבדיקה קלה דרך הפשט וניתוח ודלא כפירוש הפ"מ שם) והאריך בשקו"ט בדברי הרשב"א והר"ן פ"ק דחולין דף ט' בלשון ירושלמי ביצה פרק אין צדין הלכה ג' והלכה ד' ע"ש (ועי' תשב"ץ ח"א סי' ס"ז) ומצאתי לרש"ל ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' י"ח שכתב וז"ל בני ארץ ישראל בודקין בי"ח טריפות. בני בבל אין בודקין לא בריאה בלבד עכ"ל ועי' תרגום ירושלמי עה"ת ריש פרשת חוקת:)

ל"ט ס"ד אונא הסרוכה לאונא וכו'. כתב הפר"ח לקמן סעיף י"ח ס"ק מ"ג דאנחנו נוהגים להכשיר בכסדרן אף למעלה מחציין וכפסק מרן ז"ל:

ל"ט ס"ד בהג"ה וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא וכו' כתב בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' וא"ו כקונטריס מנהגי טריפות דף ל"ז ע"ד וז"ל שמעתי שמנהג ירושלים וגלילותיה להכשיר אם הקרום יוצא מעיקרו עד אמצעיתו אפי' שהוא מחיתוך לחידוד. אבל למעלה מזה אסורה בכל ענין. ובמקומות הרבה נוהגין להכשיר אפילו עולה הקרום עד ראש האונות כי אין זו סירכא. והכל כפי המנהג עכ"ל. ועי' ט"ז סק"ז ולבושי שרד ס"ק ס"ה:

ל"ט ס"ו בהג"ה מיהו אם הוורדא נדבקת למטה בשורש שלה עם הכיס שלה יש להכשיר דהיינו רביתייהו כתב הפר"ח לקמן סעיף י"ח ס"ק מ"ג כי כן מנהגינו להכשיר בזה. יעי' תורת זבח סי' פ"ב אות ד':

ל"ט ס"ז בהג"ה ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכית בגרגרת דבוקות ממש בגרגרת וכו' וכן אם היו האונות או האומות דבוקים לגמרי מראשן עד סופן לשומן היורד בין האומות. (וכן נוהגים בארביל וכמ"ש הרב בית יהודה ח"א כמנהגי ארביל דף קי"ד) כתב הפר"ח ס"ק י"ט דבשני דינים הללו טריפה לדידן אף בסמוכים לגמרי כי אינם מוסכמים לדעת מרן המחבר ז"ל. ולקמן סעיף י"ח ס"ק מ"ג כתב שמנהגינו להטריף בזה. והתבו"ש ס"ק ל"ח הוכיח שגם דעת מרן המחבר ז"ל להכשיר. ובזבחי שלמים למהר"י דיואן דף י"ח הובא בהגהות באר מים חיים לעיל בריש הסימן כתב וז"ל אונא העליונה הנסרכת לשומן הגרגרת בלי פילוש ופירוד כשירה. אבל מנהג ארץ ישראל לאסור עכ"ל:

ל"ט ס"ז בהג"ה וכן אם היתה כל הריאה דבוקה בשדרה כשירה וכו'. כתב הפר"ח ס"ק י"ט שזה מוסכם גם לדעת מרן המחבר ז"ל ואפילו אינה דבוקה כולה לשדרה אלא גג האומה דהיינו אחורי האומה היושב על השדרה כולו דבוק בשדרה כשירה והכי נקטינן. ולקמן סעיף י"ח ס"ק מ"ג כתב כי כן מנהגינו:

ל"ט ס"ט סירכא שהיא ממקום למקום באונא או באומה עצמה וכו'. כתב הכנה"ג בהגהב"י אות ס"ב הובא בשער המים סוף סק"ך שכשנכפלה הריאה בשיפולי באיזה מקום שתהיה אפילו שנדבק היטב מטרפינן בשאלוניק שאוסרים כשנסרכה מינה ובה. וקורין אותו כפל ובלע"ז ריפולג"ו. ובארץ ישראל ת"ו מכשירים. ועי' דרכי תשובה ס"ק שכ"ב בזה. וכתב מהרח"מ קאריגאל בהגהות ימין משה לקמן סעיף כ"ה וז"ל משלם האונות ולמעלה עד הגג. לפעמים נמצא סדק. ודרך להמצא סירכא מחידוד לחידוד. בעיה"ק ירושלים ת"ו נוהגין להכשיר כסירכא מינה ובה עכ"ל והובא בדרכי תשובה ס"ק ש"ח ע"ש:

ל"ט ס"י כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסירכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. ומור"ם לקמן סעיף י"ג כתב דיש מתירין וכו' ואעפ"י שהיא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינת אשכנז ואין למחות בידם וכו' ומ"מ צריך להיות הבודק ירא אלד"ים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח וכו'. וכתב הגאון החסיד השל"ה ז"ל בשער האותיות דף ע"ד סוף ע"ב וז"ל ואתם בנים בני יצ"ו הנני מצוה אתכם שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך במקום שהיתה טריפת הסירכא מצד הדין. ולא תקנו בשר מהטבח עד שתדרשו אחר זה זה. ויושבי ארץ ישראל וכל תפוצות ישראל היושבים במלכות התוגר כולם מטריפין עכ"ל וכ"כ הפר"ח לקמן סעיף י"ח ס"ק מ"ג שאנחנו אין נוהגים למעך ועי' מה שכתבתי בכללים סי' כ"ד (ובעיקרי הד"ט יו"ד סי' ג' אות א' העתיק משם הרב פרי האדמה ח"ד פרק י"א מהלכות שחיטה הלכה ט"ו דף ך' ע"ד שבקושטנדינא נוהגים למעך בגסות ולא בדקות וכן הוא מנהג עיה"ק ע"ש. ואגב שיטפיה כתב כן כי בפרי האדמה שה לא כתב כן אלא על קושטנדינא ולא על עיה"ק):

ל"ט ס"י כתב הפר"ח ס"ק כ"ו וז"ל יש מי שהורה לאחוז בקנה ולנענע הריאה שלשה וארבעה פעמים יפה יפה וכל סירכא שתינתק ע"י נענוע זה כשירה. ואין היתר נענוע זה אלא בנסרך לשומן הלב דוקא ובבדיקה. ואם נשאר הסירכא בבשר הריאה טריפה משום דאין סירכא בלא נקב. ואם נשאר בשומן הלב כשירה. משום דלא הוי אלא ריר בעלמא. ומי שירצה להקל בכי האי גוונא. לא יקל אלא בבהמת ישראל. ואנן בכל גוונא נהגינן להחמיר וכמ"ש בבית יוסף כי אין אנו בקיאין לנענע עכ"ל:

ל"ט סי"א יש חי שכתב שמכניס אצבעו תחת הסירכא ומגביה קצת. אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא סירכא בת יומא היא וכשירה ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל וכו'. כתב השו"ג בתשו' אהל יוסף בהשמטות דף ק' ע"ד כי בעיה"ק ירושלים ת"ו נהגו להקל בזה גם בבהמת גוי:

ל"ט סי"ג יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות בלא רפיון ידים (אך לא בכח ונחוזק. כ"כ שפר המים ס"ק ל"ה ולקמן סעיף י"ד ס"ק ל"ז) ואם נתפרקה שום סירכא כשמכניס הבורק ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן ואם לאו רירא היא וכשירה ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל וכו'. כתב בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' וא"ו בקונטריס מנהני טריפות דף ל"ז ע"א הובא במחזיק ברכה אות כ"ז כי בעיה"ק ירושלים ת"ו נהגו להקל בזה אפילו בבהמת גוי:

ל"ט סי"ז בהג"ה וכן במקומות ששוחטין אצל עכו"ם והניחו הבהמות אצל העכו"ם בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא העכו"ם הכניס ידו וניתק הסירכות וכו' מיהו אם טבחים עכו"ם רגילים לעשות כך יש לחוש אפילו בדיעבד ולכתחילה יש ליזהר בכל ענין. כתב הפר"ח לעיל סעיף ג' סק"ה משם הרדב"ז בתשו' (החדשות ח"ב סי' תש"ה) וז"ל נהגו בקצת מקומות שאחר שהפשיט את הבהמה תופס הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדין. והטעם הוא לפי שאין הדבר ברור שהסירכא ניתקת ע"י תנועה זו. ומספיקא לא מחזקינן ריעותא בריאה. ומ"מ אם ברור אצלינו שמחמת תנועה זאת. הסירכא ניתקת. ראוי לחוש עכ"ל. ומבואר בתשו' הרדב"ז שם כי כן המנהג בעיה"ק ירושלים ת"ו מזמן הראשונים ז"ל. והרב שער המים לעיל סעיף ג' ס"ק יו"ד גמגם קצת בצדדי ההיתר שכתב הרדב"ז שם. וכתב דעכ"פ במה שנהגו מחדש בירושלים ת"ו שמלבד מה שהגוי תופס בקנה כנז"ל הוא נוחר ג"כ בסכין לצדדי הקנה ועל הרוב מגיע הסכין עד הריאה. בזה אין מקום להכשיר אותה בהמה. ומה גם לפי מה שמעידים שהגוי בקי בסירכות ועושה כן לכתחילה דפשיטא שמחויב השוחט להטריף הבהמה אם אין בידו למנוע את הגוי מזה והשו"ג סק"ח כתב כי בזמנו תיקנו בירושלים ת"ו הפרצה הנז"ל שלא להניח את הגוי להכניס הסכין עד שתיבדק הריאה. ועי' תשו' שבות יעקב ח"ג סי' ס"א:

ל"ט סכ"ב אם האומה סרוכה לדופן אם יש מכה בדופן כשירה ואינה צריכה בדיקה ואם אין מכה בדופן טריפה ולא מהניא לה בדיקה ודוקא בסרוכה לדופן מכשירין ע"י מכה אבל אם סרוכה לשאר מקומות כגון חזה וגרגרת ושמנונית הלב וטרפש וכיוצא בהן (דלעיל סעיף ז' הגה שהן מקומות שאין הנקב פוסל בהן) אעפ"י שיש בהן מכה טריפה ולא מהניא לה בדיקה עי' בית יוסף ד"ה ריאה שנסרכה וכו' שמנהג שאלוניק וקאשטיליא להכשיר ע"י בדיקה בין בנסרכה לדופן ואין מכה בדופן בין בנסרכה לשאר מקומות הנז"ל אעפ"י שאין מכה בהן והיכא דאיכא מכה מכשירין בלא בדיקה כין בנסרכה לדופן בין בנסרכה לשאר מקומות הנז"ל. ומבואר שם ולעיל ד"ה וכתב מהר"י בן חביב דבין אונא בין וורדא הסרוכים למקומות הנז"ל ואין בהם מכה. כיון שאין הנקב פוסל בהם לפי מנהג הנז"ל כשר על ידי בדיקה. אך מנהג רוב ישראל להטריף וכו' ועי' תשו' מהריב"ל ח"ג סי' פ"ו באורך. ובדיקה זאת היא בדיקת נפיחה בפושרין כמ"ש הרמב"ם פרק י"א מהלכות שחיטה הלכה וא"ו וז"ל מן הדין היה על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלויה בסירכות כמו חוטין. אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפש הכבד שחותכים את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין איתה בפושרין אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותרת וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון העליון בלבד ומעולם לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך עכ"ל. ונוהגים בשאלוניק להקל כנז"ל עד היום וכמ"ש השו"ג ס"ק ל"ד ס"ז ס"ח ס"ט והפנים מאירות ח"ב סי' פ"ט והשער אשר יו"ד סי' א'. וכתב הרשד"ם יו"ד סי' מ' ומ"ב שהרב מהר"ר שלמה סיריליו זלה"ה היה רוצה להנהיג היתר הנפיחה הנז"ל בעיה"ק צפת ת"ו ולא הניחו הרה"ג מהר"י בי רב זלה"ה בשום אופן הגם שהיה שם קהל גדול משאלוניק ואעפ"י שהבשר שם ביוקר ובתשו' מהר"י בי רב סי' א' כתב שהבא להתיר הנפיחה במקומות האלו מנדין אותו ומכריזין על בשרו שהוא טריפה והובא בכנה"ג הגהב"י אות רפ"ג (וע"ש אות ר"צ משם הרג מהר"ר שלמה קארו ז"ל כן מרן מהר"י קארו ז"ל) וכ"כ בתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל סי' ר"י שבירושלים וצפת וכו' נהגו שלא לעשות נפיחה וכ"כ מהר"י דיואן בתשו' שבסוף ספרו חוט המשולש סי' ד' שבארץ ישראל אין עושים נפיחה וכ"כ הרב פרי האדמה ח"ג פ"א מהלכות שחיטה דף מ"ד ע"א וכ"כ השו"ג בתשו' אהל יוסף יו"ד סי' ט' וסי' י"א ומהר"י גירון בתשו' אביר יעקב יו"ד סי' ד' דף י"א ועי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סי' קי"ט):

ל"ט סכ"ד אם כל הריאה דבוקה לדופן וכו' עי' השו' אבקת רוכל למרן ז"ל סי' ר"י ד"ה ועוד טעם וכו' ובתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' רי"ח ובתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' כ"ו:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה