ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן יח
י"ח ס"ד בהג"ה ויש מחמירים דכל מסוכסכת אסורה וכו' ולפי שאין אנו בקיאים היכן מיקרי רישא דסכינא יש להטריף הכל והכי נהוג. כתב הנחב"כ ח"ב דכ"ד ע"ד דמנהגינו ג"כ לפסול כל חין מסוכסכת:
י"ח ס"ו סכין וכו' כמגע ראש השיבולת וכו' שוחטין בה. וכתב מור"ם בהג"ה ואין אנו נוהגים לשחוט בה לפי שאין אנו בקיאים בדבר. וכתב התבו"ש ס"ק י"ג דהיינו לכתחילה. וכתב הנחפה בכסף ח"ב דף כ"ד ע"ד דמנהגינו ג"כ שלא לשחוט בה לכתחילה. עוד כתב הנחב"כ שם והרב פרי האדמה ח"ג פ"א מהלכות שחיטה כי יש הסכמה בירושלים ת"ו שלא לשחוט בסכין חד ביותר אלא דוקא בסכין חד וחלק דהיינו בינוני. וכתב הרב ישרי לב יו"ד אות מ' סי' י"ג כי כאשר נתרבו האשכנזים בא"י ת"ו הונהג בכל א"י סדר השחזת הסכין כמנהג האשכנזים:
י"ח ס"ט בדיקת הסכין צריכה אבישרא ואטופרא וכו'. כתב הפרי תואר סק"ג. וס"ק י"ג דבבדיקה זו יכולים להרגיש בה אפילו פחות מחוט השערה ואינו סותר למ"ש בסעיף ב' דשיעור הפגימה כל שהוא (ע"ש באחרונים) ועיקר מ"ש בסעיף זה הוא לאשמועינן דבעי בישרא וטופרא ותלת רוחתא. כי שאר בדיקות של האמוראים בחולין דף י"ז ע"ב דבמערבא בדקי לה בשמשא ובנהרדעא בדקי במיא וכו' לאו כ"ע בקיאי בהו. אבל בציפורן ובבשר יכולים להרגיש בכל שהוא וכשיחליט שאין בה פגימה כלל. תו לא משתכחא לא בבדיקת המים ולא בבדיקת עין השמש וכו' והאידנא מעולם מעולם לא ראינו מי שבודק בבישרא כי אין אדם מרגיש בה כל עיקר וכו' ע"ש שהאריך למצוא טעם לישב המנהג שאין בודקים בבשר ובסוף דבריו כתב דמ"מ אין לזוז מדברי הש"ס. והנחפה בכסף ח"ב דף כ"ה ע"א כתב כי הדבר פשוט בכל ישראל שנוהגים שלא לבדוק בבישרא ולא היה מי שערער בזה כלל והפרי תואר ז"ל גופיה כשבא לירושלים ת"ו היה אוכל בשר ועופות ולא דקדק לראות אם השוחטים מרגישים בבישרא ומ"ש בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' וא"ו בקונטריס מנהגי טריפות דף ל"ח ע"ג משם הרב מהר"ר אברהם בן חנניא ז"ל (מעיה"ק חברון ת"ו עי' שם הגדולים מער"ג אות ח' סי' וא"ו) אופן המצאה כדי להרגיש בבישרא ע"ש אין נוהגים כן. ובדרכי תשובה סק"ן האריך בזה. ובסוף דבריו כתב דבפרדס לרש"י ריש הלכות שחיטה מבואר דענין הבדיקה בציפורן היא לחשש פגימה. והבדיקה בבישרא היא לראות אם הסכין חדה ושנונה כהלכה ולא משום פגימה. ואף דכל הפוס' לא ס"ל כן. מ"מ יש אילן גדול לסמוך עליו:
י"ח סי"א השוחט בהמות רבות או עופות הרבה צריך לבדוק בין כל אחד ואחד וכו'. כתב הנחפה בכסף ח"ב דף כ"ה ע"ב דהגם דהאחרונים פסקו דהבדיקה צריכה להיות בדיקה הגונה דלעיל סעיף ט' אך כבר כתב הכנה"ג בהגה"ט אות ט"ו שמנהג העולם להקל בבדיקה זו בהולכה והובאה פעם אחת דוקא. ואם נמצא פגימה אח"כ אין מטריפים אותם שנבדק הסכין אחר שחיטתם וכו' וכן מנהגינו ומנהג ישראל תורה היא:
י"ח סי"ז והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין וכו'. כתב הדרכי תשובה לקמן סי' ל"ט סק"ל משם ספר דעת תורה שמצא כתב ישן על קלף וחתומים עליו מרן בית יוסף ועוד מאה רבנים זלה"ה שתיקנו שבכל עיר שיש בה שני שוחטים לא יבדוק אחד מהם את הסכין או את הריאה מבלעדי השני ונעשה בגזירת נח"ש ע"ש ועי' פרי האדמה ח"ג פ"א מהלכות שחיטה:
י"ח סי"ח הטבח צריך שיטול שכר מן הטריפות כמו מן הכשירות. עי' אחרונים שצידדו ללמד זכות על מנהג המקומות שמקילין בזה. וכתב הנחפה בכסף ח"ב דף כ"ו ע"ב כי בירושלים ת"ו היו נוהגים ג"כ להקל ואח"כ ביטלו המנהג ע"ש ובסוף תשו' אהל יוסף להשו"ג בהשמטות דף ק' ע"ד ובפרי האדמה ח"ג פרק עשירי מהלכות שחיטה ובתשו' וישב יוסף יו"ד סי' ח' דף כ"ב כ"ג: