ארץ החיים· רבי חיים טירר מטשטרנוביץ
ליקוטים מגילת אסתר
ויהי בימי אחשורוש הנה המדרש מאריך מקודם בהדרש שדרש דכל ויהי לשון וי וי שמלך אחשורוש ותיכף אח"ז מתחיל רב ושמואל רב אמר כל מה שאמר הקב"ה בו אמר הדא הוא דכתיב והכרתי לבבל עד ונכד זה ושתי וגם שמואל אמר מה שאמר הקב"ה בו אמר הדה"ד ושמתי כסאי מעד מלך זו ושתי והנה הלשון בו אמר שאמרו רב ושמואל קצת הלשון תמוה אך נראה שיהי' קשה להמדרש הקושיא שהקשה הרב בעה"מ ס' אור המאיר מה זה שמייחס הימים אחר הרשע אחשורוש וטוב הי' ליחסם אחר מרדכי שהי' בדור הלז ושאר הצדיקים וע"כ בתחלה בא המדרש לתרץ שאין זה ייחוס ותליית הימים רק שהכתוב מספר שכל ימיו תיכף משהומלך הכל צוחו וי שבתחלת מלכותו כתב שטנה על ירושלם זהושחרו פני ישראל כשיני קדירה ולכן אמר קרא וי בימי אחשורש ולא במי מרדכי שאין תולין קללה כ"א באחשורוש ותיכף אחר סיום הדרש באו ג"כ רב ושמואל לתרץ קושיא הלז באופן אחר שאף שתולה הימים בו אינו תולה ימים של טובה רק ע"ד המעשה הנעשה בימיו שקיים הקב"ה מה שכבר אמר וגזר והכרתי לבבל שם ושאר וגו' או הפסיק ושמתי כסאי בעילם וקאמר קרא אימת נתקיים זה ויהי בימי אחשורוש אז נתקיים על נין ונכד זה ושתי שתיהרג כן הי' וזה שרמז וייטב הדבר בעיני המלך ולא כתב המלך אחשורוש רק שרומז המלך מלכי המלכים הקב"ה שנעשה רצונו כפי אשר גזר ואמר וזהו שאמרו רב ושמואל שכל מה שאמר הקב"ה ויהי בימי מאחר שהקב"ה בו אמר שרמז עליו מכבר שבימיו יהי' נעשה זאת שתיהרג ושתי וכן נעשתה לכן בתחלת צמיחת הישועה על מעשה בגתן ותרש חוזר הכתוב ומפרש בימים ההם ומרדכי יושב פי' שהימים הטובים שמתחיל בהם צמיחת הישועה אינם מכונים עוד ע"ש אחשורוש אך מכונים על ימי מרדכי:
א טו כדת מה לעשות במלכה ושתי פי' שאמר בלשון שיבינו מזה שאין עמה לפי העת והזמן שהי' הדבר בפרהסיא רק האיך הדת ניתן והדת הוא שוה בכל עת וזמן אבל הם דנו אותה לא בדרך הראוי לפי הדת כי בדרך הדת אפשר שיפה עשתה שלא באה במאמר המלך ביד הסריסי' שאין דרך המלכה בכך ולכך דקדק אחשורוש כדת מה לעשות על אשר לא עשתה את מאמר אחשורוש ביד הסריסים וכשהבין ממוכן את זאת שרצון המלך למחול על כבודו צוח ואמר לא על המלך לבדו עותה כי אילו לא הי' רק כבודו לבדו הי' יכול למחול ואך לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ע"כ אין כח בידך למחול על כבודם:
רצונו לדקדק ד ומרהמי ידע את כל אשר נעשם וגו, עד כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק הוא ע"ד שאמרתי אוהב ה' שערי ציון הם שערים המצוינים בהלכה והוא ע"ד שכתב הזוהר נודע בשערים בעלה בשיעורין דילי' ולהבין הדברים בדרך פשטות הוא בדרך זה כי אור זרוע לצדיק פי' שהקב"ה משפיע אורו תמיד לעושי מצוות ומעשים טובים להאיר להם באור החיים ובנשמה קדושה ובפרט במצות שבת בוני שמתענג בה כצארז"ל עונג זה איני יודע מה הוא כי עונג הרוחני הבא לאדם מעלמא דאתי תמיד על האדם לעת ששמח בשמחת מצוה ואז מאיר עליו באור החיים ביתר שאת ועוז באור הבהיר בשכלו ואז עיני השכל ולבו כלה לה' ע"ד כלתה נפשי לה' אך לא כל העתים שוות כ"א בעת שנחו ידו מהתורה והמצות אבדו נפש הלז מהאור החיים כמארז"ל וי אבדה נפש ואך החכם אשר עיניו בראשו זכור יזכור את יום השבת לקדשו וגם בימי החול זוכר דרגתו ומעלתו ונפשות החיים שהי' מתנוצץ עליו ביום השבת ועכ"פ חשוב יחשוב אהבה ודביקות ה' בלבו וזה הכל מתוך השיעור והקצבה שקצב עליו השי"ת מאור המאיר מעלמא דאתי בעתים שונים כ"א משונה מחבירו ושאני יום השבת מימי החול וימי י"ט וכ"ח הכל דבר יום ביומו מתפעל על האדם ברוח חדשה הכל כפי קדושת היום והנה מדברים המשתנים ובפרט בגופו ניכר מציאות הבורא ובזה אשתתמודעין לי' וזה הי' רצון הבריאה בגוף דישתמודעין לי' בנחת רוח לפניו והנה בזאת הדרגא נקרא האדם מהלך ולא עומד שאין רוחו תמיד שוה רק לפעמו יחל רוח ה' וזהו אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים פי' שיעורין אלו הנ"ל ומעלה הטובה שבהם שהם מצוינים בהלכת שמכח זה הולך אדם מדרגא לדרגא וה' אוהב אותו ע"ד הנ"ל כי עבור העתים המשתנות על האדם מכיר השגחת הבורא עליו משא"כ במשכנות יעקב במי שהוא בבחי' עקב שאין עליו אור הלז אף שתמיד שוכן בדרגא אחת לפני ה' מ"מ אין הכרתו שלימה לכך אהוב לפניו שערים המצוינים בהלכה תמיד והנה באדם כזה כשרואה שמכהה אורו בעת הראוי' להאיר משים על לבו ומפשפש במעשיו על מה ולמה הוא זה ודרך הלז ביותר בהיר ומבהיק בצדיקים המגינים על הדור וזכות הרבים תלוי בהם וכן להיפך ע"ד לך רד כי שחת עמך שמכהה אורם הצח והבהיר מבראשונה וזה אשר נשיא יחטא לאשמת העם וצריך לתת לבו אל העם להשיבם וזהו ומרדכי ידע בידיעת הדעת שהוא הי' בחי' דעת העם וידע שגרם אשמת העם עד שלבש שק המה הקליפות ד' מאות איש שהלכו עם עשו שלעתיד יהי' לקש וקאמר דבא עד לפני שער המלך פי' שלא הי' יכול לבא לשיעורין דילי' שיש לו תמיד צחות אורו הגדול כי אין לבא אל שער האור הזה כשהאיש בלבוש שק רק ברוב שמחה וחדוה:
ה' י"ב אני קרוא לה עם המלך תיבת לה קאי נמי אלמטה לה עם המלך פי' שבינה שבין המלך אני קרוא לה לעשות ביניהם כדרך או"נ ולזה שובח עצמו שאני קרוא להדבר שבין המלך והמלכה לבד ואני קרוי להיות שליש ביניהם וזה מורה על גודל מעלתי להכניס א"ע בין המלך והמלכה:
ו ויאמר המן בלבו למי יחפוץ פי' שאמר בלבו ממ"נ אומר להרבות יקר דאם שואל עשות לי כן הרי ודאי טוב לומר הרבה ואף אם אפשר שאינו שואל עבורי ויעשה לאחר הכבוד הזה יודע אני בו שלא ירצה שיהי' שום אדם נכבד ממני כי גדל אותי על כל השרים כמו שספר לאוהביו ולזרש אשתו ע"כ בודאי יעשה לי כבוד יותר ויותר מזה והיינו כוונת הפסוק שאמר בלבו למי יחפוץ ע"י אחר הכבוד שיעשה לאחר יחפוץ שלא יהי' יקר יותר ממני ויתן לי כבוד וגדולה ביותר כיד המלך אל תפל דבר מכל פי' לא מיבעיא מכל עשיות כאשר דברת עשה שקח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן אלא אף שלא תאמר אקצר בדיבור אחד ממה שדברתי דהיינו שלא אומר רק אשר המלך חפץ בו ולא ביקרו ע"כ הוכפל לו לומר דוקא דבריו ממש ואל תפל דבר מכל אשר דברת לומר אשר המלך חפץ ביקרו ומשמע שיהי' יקר מכלם כעד הבן יקיר לי אפרים ביוקר המה לי:
ח כי איככה אוכל פי' איכה אוכל לישא פני נגד ה' כמו שאמר לה מרדכי כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' וגם איככה אוכל לסבול צער באבדן מולדתי כי מולדתי הוא משפחתה. ואמר' הכי כדי שלא יאמר לה אתן לך משפחה אחת בישראל שאצילה וכמעשה דר"י בן זכאי דיהבי לי' שושילתא דר"ג בגיטין דף סמך:
אם על המלך טוב פי' שבזה שמוסיף על הדבר מגלה שטוב הדבר בלבו ולא בע"כ יספר:
בפסוק אשר שברו אויבי היהודים וגו' ונהפך הוא וגו' פי' שהפסוק מתרץ דהנה דברי רז"ל במדרש שמות למה נגזר על ישראל שלא לתת להם תבן וקש הוא מטעם שהקב"ה חפץ להנקם מכל עם פרעה הם המצרים כי כולם שמחו באד ישראל ואך שלא יטענו בפה לומר למה לוקים אנחנו הלא אנחנו מוכרחים היינו לעשות רצון מלכינו לכל מה שגזר עלינו וז"ל המדרש פרעה חטא ואנחנו לוקין וכו' שיצא ללקוט תבן וכו' ומשבר את שוקי' ולכן נענשו והנה גם כאן קשה מה חטאו עמי הארץ שהמן גזר בצוות המלך עליהם להרוג את כל היהודים ע"כ אמר שלא כן עשו רק בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים כי גם המקום גרם לזה וגם אשר דבר המלך ודתו והוא כפל לשון ורק הפי' אשר דבר המלך פי' שהמה בעצמם דברו כהמלך עצמו וגם דתו מגיע ג"כ ע"כ הי' אבל גדול ליהודים שראו שהשומע ומשמיע לדבר אחד נתכוונו וגם המה הי' מצפים להדת הניתן בשושן ותיכף שבא דבר המלך בקול הברת העם אף קודם שבא דתו אבל הי' ליהודים בדברם את דבריו ומצפים מתי יבא וזה שאמר הקרא אשר שברו אויבי היהודים פי' הקרא מתרץ מה חטאו ואמר שזה היה חטאם ששברו ומצפים הי' ליום בוא הדת ויום ההריגה ע"כ מד' היה שמכח חטא זה יוכל הקב"ה לעשות בהם משפט כתוב שנהפך שישלטו המה בשונאיהם להרוג אותם בו ביום:
ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור הלשון נראה כאלו מתרץ איזה קושיא שהי' קשה על קריאת שם פורים ומה זה הקושיא וכ' דהנה כ' האר"י ז"ל על לשון פור שהפיל המן וזה תמצית לשונו וא"ו הז"א ופר שסבבו בגבורות פר ועשאוהו פור ולכך חשב לתלו' את מרדכי וכו' עד ואותיות מי שבבינה גי' חמשים השתתפו לז"א להפך קללה לברכה ונעשה פורים עכ"ל וזה הי' קשה לקרא אחר שכבר נמתקו הדיני הז"א ע"י המ"י ויצא הוא"ו מביניהם מה זה שבגודל הישועה שנעשה נקראים פורים בוא"ו בתוך הפ"ר אלא מטעם שאנחנו עושים בפסח דברים המראים על גודל השיעבוד והטעם ב' שם להזכיר קושי השיעבוד להיות ניכר בזה גודל הישועה מחושך לאור משום שמצוה עלינו להרבות בשבח יצ"מ וזה הוא שהוציאנו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא וכן כאן נמי בקריאת שם הלז להזכיר שני ההפכים שפור המן נהפך לפורינו וז"ש על כן קראו לימים האלה שהם ימי הישועה ואינם בערך הזה להיות בו פור הוא"ו בין הפר אך לזה אנו קוראים פורים ע"ש הזכרת היגון ההפיכה מפור המן לזה שנעשה התיקון הנקרא מי לזה נקראו הימים האלה פורים שיש בו הזכרת שניהם:
שם כח והימים האלה נזכרים ונעשים ע"ד שכתבתי על מאמר רז"ל ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות ותוכן הדברים שסיפורי מעשיות שבתורה מה שעשה הקב"ה גדולות ונפלאות לישראל המה מסוגלים ויפים לספר כל איש ואיש בעת צרכו לישועה דוגמא למאמר הקרא למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' כי בסיפור הלז יהי' נזכרים ונעשים עוד ישועה בארץ דוגמת הישועה שהי' בשעת מעשה וכמאמר קהלת מה שהי' הוא שיהי' פי' הסיפור של מה שהי' הוא הכנה אל מה שיהי' עוד נעשה ישועה בארץ וזהו שאמרה קבעוני לדורות כשיהי' דברי המעשה כתובים בספר תשועתו יהי' נצח בכל דור ודור להיות ישראל נושע בה' ע"י קריאת המעשה שנעשה על ידי וזה רמז אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פי' אנכי שעמדתי להם בעת מעשה אסתר ומרדכי זאת הישועה יעמוד להם בכל עת שאסתיר פני מהם כשיספרו הישועות הגדולות שעשיתי להם ע"י אסתר וזה פי' והימים האלה כזכרים בסיפור המעשה שלהם ונעשה עתה ישועה בארץ כמאז ומקדם בכל דור ודור כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו רק שהקב"ה מצילנו מידם ע"י הזכרת נפלאותיו אשר עשה ולאו דוקא כל דור ודור אלא אף משפחה ומשפח' ועיר ועיר כ"א בעת הצורך לישועה יזכור מעשה הנס הלז וינצל כצבי מיד ומיד רשעים יצילם ה' הרחמים וית"ש תמיד שזכר עשה נפלאותיו כי רחום וחנון הוא: