ארץ החיים· רבי חיים טירר מטשטרנוביץ
ליקוטים ישעיה
ישראל לא ידע עמי לא התבונן ע"ד שאמרתי ע"פ אך את שבתותי תשמורו וגם ושמרו בני ישראל את השבת ותוכן הענין כי הרבה שמות יש לישראל יעקב וישראל עם גוי וגדול מכלם הוא ישראל שהשם רומז לישראל וגם לי ראש שהמה ישרי' לאל ולראש נחשבים בין כל יושבי ארץ ע"ד כי לי כל הארץ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולפי מדריגות החיות שהם מקבלין כן נקראין בשם כמ"ש אל תקרי בשמות אלא בשמות פי' שזה השמות בעצמו הוא השמות כי כשהאדם מקבל החיות ואין בו שמות אמתיות הקודש אין ארצו שהוא גופו שממה ואז בשם יקרא על שם קבלתו כן בכללות ישראל כשזוכים לקבל נשמות קדושות אזי נקראים ישראל וזה ואלה שמות בני ישראל שאז אין שמות אלא שמות וזה מבקש הקב"ה מאת ישראל שעכ"פ את שבתותי תשמרו ומסיים הקרא ושמרו בני ישראל בזה תשמרו שתהיו קרואים בני ישראל ולא בני יעקב וזהו ושמרו בני ישראל את השבת שבשבת תקראו בשם זה לכן כשישראל חוטאין הוי כאין שמין על לב את השמות אשר בארץ להיות נקראים בשם ישראל על רוב גדולתן להיותו ישר אל או לי ראש וזה ישראל לא ידע השם הזה אין ידוע להם ועמי על מה הם עמי וממלכת כהנים כי אם מחמת הבדלתן מן העמים במעשיהם הטובים ועמי לא התבונן על זה:
ושממה כמהפכת זרים תרגום יונתן צדיאת מנכון פי' שקשה לו שהם שני הפכיים מקודם אמר זרים אוכלים משמע שיהיו להם מה לאכול שתצליח הארץ וכאן אמר ושממה ועוד עפמ"ש על פסוק נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו ע"פ המשל שאמר הרמב"ן בבואו לאה"ק וראה בה שלות העמים ואמר המשל לאשה שחלה בנה וכדי שלא תתייבש החלב שלה בין כד לכך נתנה והיניקה לתינוק נכרי או לכלב כדי שתהי' אח"כ לבנה וכן בא"י אף בעת המשפט שמה ישבו כסאות למשפט ע"ד ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ולא תחרב וא"כ הפרש יש בין כשחרב ח"ו כאלו אין תקוה אבל כשזרים אוכלים אז השמחה בלבי והתקוה שיהיו שלום בחילי וכבר הדברים כתובים אצלי באורך וכתבתיו כאן עבור ההפרש בין שממה לזרים אוכלים וא"כ הקושיא ביותר איך הקרא סותר דבריו לכך פי' שממה הוא רק מכם ולא שממה ממש גם לשון לנגדכם מורה ע"ז כי דרך האשה כשאינ' רוצה בנה לינוק מחמת חשש חולי אזי מיניקה לתינוק אחר דוקא בפני בנה כדי שיתקנא ויניק גם הוא אבל כשהאשה אין רצונה להניק בנה עוד אף כשנותנה לתינוק אחר היא מניקה בהסתר בפני בנה ע"כ אנחנו החשובים בגולה כחולים ומחמת עונותינו הגורמין לכן לכגדיכם זרי' אוכלים שתחזרו אתם לקבל ההנקה ולא זר:
לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד פי' ע"ד ששמעתי ממו"ר על פסוק כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול פי' שיש להקב"ה שם שנקרא גדול על שם שנותן חסדים וגדולה לאנשים ואין טובה בא לעולם אלא בשביל ישראל לכן לא יטוש עמו כי מה יעשה לשמו הגדול וזה גם כן ששמו צבאות הוא על שם שתי צבאות שברא בעליונים ותחתונים וכל דבר של תחתונים הוא הכל ישראל כי בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וז"ש לולי ה' צבאות ומוכרח להיות ב' צבאות א' בתחתונים ואין זה כ"א ישר' לולי זה כמעט כסדום וגו' וז"כ התרגום יעו"ש:
כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו לולא פירוש רש"י ז"ל הייתי מפרש תיבת כמעט שייך למעלה לולי הותיר לנו שריד כמעט שהשריד הוא כמעט דמעט ומשים השריד הלז היינו כסדום שגם שם הי' שריד ופליט לוט ובנותיו כמ"ש האלשיך זללה"ה ולולא ה' צבאות הותיר לנו גם זה לא היה בנו בי אנחנו במעשינו לעמורה דמינו שלא נמלט אף אחד מהם וטעם האתנח שכתוב על תיבת כמעט מורה ע"ז הפירוש וז"ש בקרא שלאחריו שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה פי' אף כי התנהג עמכם ברחמים ובשם ה' והותיר לכם שריד כסדום אז אתם מכונים בשם קציני סדום ואך אם מתנהג עמכם במדת אלהים וזהו האזינו תורת אלהינו אז אתם בדמיון עם עמורה וכן תרגם יונתן על לעמורה דמינו כתב וכיתבי עמורה אשתציבא כי אשתציבא הוא פירוש של כלי' שמכל ושורף את כל ולכן בקרא קמא כתיב לולי ה' צבאות ולפי טעם הנ"ל שכ' מטעם שנקרא צבאות הלא יש שם אלהים צבאות ואך אף לטעם זה הי' צריכין רחמים וכמ"ש התרגום ברחמין ורש"י ז"ל כ' מאליו וברחמים רמז למ"ש מאליו מכח צבאות שמו ואעפ"כ הי' צריך רחמים ומטעם כי לולא רחמיו לעמורה דמינו:
ולפ"ז צדקו דברי רז"ל בברכות דף סמך שמביא פסוק זה ומשם אנו לומדים אל יפתח אדם פיו לשטן ומביאו עד סופו לעמורה דמינו ומה שבדף י"ט לא מביא כ"א תחלת הפסוק כסדום היינו אפשר דזהו של מרחץ אמר מקודם ובזה דאבל הוא רק כדאמר וסמך על שאמר כבר ושם מבואר כל הפסוק וגם אח"כ אמר וגו' כנראה דלסוף הפסוק הוא צריך:
כי תבואו לראות פני וגו' פירוש שבפסוק הקודם למה לי רוב זבחיכם דמיירי בראיית פנים בקרבן ואמר למה לי זאת ועתה אמר אף שלא תבואו כ"א ליראות ענים בעזרה מי בקש זאת מידכם וגו' כי שתי ראיות איכא כמ"ש התוס' ריש חגיג' דאיכא ראיית פנים וראיית קרבן ועל השתיים אמר הקב"ה למה לי זאת מידכם:
או יאמר למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' פי' כי הנה ידוע שהקרבן הוא לקרב העולמות אחד על אחד כמאמר הזוהר רזא דקרבנות עד היכן ואמר עד א"ס פי' שמעורר כל העולמות עד שמעורר השפע' מא"ס ע"י קישור העולמות זה בזה והנה שם הוי' ב"ה הוא החיות הפנימיית וקיום כל השמות והעולמות בכלל כידוע שארבע אותיות השם מורים על ארבע עולמות עיב"א וקוצי של יוד מורה על הנעלם והאומר ומבקש לה' בכוונה זו ומכוין באמירת שמו יתברך לזה לקשר אות באות מתתא לעילא ומעילא לתתא אז נעשה הקשר יפה עד א"ס ושמוע מזבח טוב כי חשוב לפני הקב"ה תפלתן של צדיקים עבור שיודעים לכוין בזה לקשר הקשר יפה וכמאמר הקרא כי ידע שמי וגו' וז"ש למה לי רוב זבחיכם להקריב לפני טוב לפני יאמר ה' אמרו נא לפני שמי בקשר הנ"ל וקשרו גם נפשכם דרוחכם ונשמותיכם כדי לעלות ואז תקיימו ובו תדבקון וזה טוב לה' מרוב זבחים כי כבר שבעתי מחלב כרים ואין לי חפץ בהם כי בזה אתם מקריבין את נפשותיכם לפני ע"כ טוב בזה לבד לקרב באמיר' שמי ואז לא תגעל נפשי אתכם ובזה חפצתי יותר ויותר ופי' הפסוק כי תבואו ליראות פני מי בקש זאת מידכם כי ידוע שזה עיקר המנחה והמתנה ובזה התפלה מתקבלת כשמביא האדם מנחת עני שהוא המלכות ויראה לה' אז נשמע תפלתו כי זהו הפירוש שומע תפלה פי' מאסף ע"ד וישמע שאול וז"פ כי תבאו ליראות פני מי הדרגא של מי בקש זאת הוא הדרגא התחתונה כידוע ומי מבקש מידכם שתבואו לפני' עם המנחה שבידכם לקרב זאת אלי' ברתא לגבי אמה רמוס חצרי פי' שתבאו אתם לבחי' בית ע"ד שכ' הזוהר על פסוק אשרי תבחר עד קדוש היכלך ולצאת מבחי' חצר וזהו רמוס חצרי לזה בקש דרגת מי מידכם ואין הקב"ה ח"ו כמואס לישראל רק פנימיית הקרא הוא טוב על ישראל וכנ"ל ולזה סיים ולא תוסיפו הביא מנחת שוא פי' שוא הוא בטלה כמאמר רז"ל המזכיר שם שמים לבטלה עובר על לא תשא שמע שוא וזהו לא תוסיפו להביא מנחה שתהי' לבטלה רק באופן שתביאו מנחה שנקראת זאת לדרגא הנקראת מי כדי שלא תהי' לשוא ולבטלה המנחה שלכם כי הדבר שהוא לבטלה ולא להועיל הוי כמו קטורת תועבה לי ע"כ לא תעשו כן:
חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה ע"ד מארז"ל אפילו עובד ע"ז כדור אנוש כששומר שבת מוחלין לו וז"ש כשחדש ושבת ואתם קרא מקרא ועצרה לפני בשביל כבוד שבת שאין בו מלאכה ע"כ אתם עוצרים עצמכם בבהכ"נ ובביהמ"ד אז לא אוכל להיות אתם מעוצרי' לפני ויהי' און אז ורק תיכף מחול לו על כל וגם ראש חדש הוא זמן כפרה לכל תולדותם והכל הוא מטעם שבעת שישראל מתכנסים יחד ומתנדבין לבם לאביהם שבשמים אז תיכף בהתנדב עם ברכו את ה' על מחילת העון כי אמר ה' לא אוכל זאת להיות ישראל מתכנשין לפני בשביל מצוות שבת ומניעת המלאכה או הבאת קרבן לפני בראשי חדשים ואון יהיה לפני עליהם והכל הוא נדרש לטוב בני ישראל וגם יאמר חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל וגו' פי' כי חדש הוא מורה על שמו יתברך דהיינו י"ב פעמים הוי' גימ' חדש כמ"ש במ"א עבור שהשתנות החדשים זה מזה עבור צירוף שם הוי' כן תשתנה החדש על כן השי"ת קרא לכל חדש ע"ש כלם והכלל שחדש מורה על שם הוי' י"ב פעמים ושבת הוא גימטריא כ"ז פעמים הוי' כידוע שכ"ז פעמים כ"ו עולה שבת ואז ישראל שמכבדין את החדש ואת השבת היא עבור לתת כבוד לדבר שמרומז בשמו הגדול ושמם מוכיח עליהן שחדש עולה י"ב פעמים כ"ו ושבת כ"ז פעמים כ"ו וז"ש הקרא חדש ושבת קרא מקרא הלא הקריא' הם חדש או ושבת והכל להיות זכרון על שמי וישראל הם הנעצרים לפני בימים אלו ונותנין כבוד לימים אלו מונים על כבודי כי שמי בקרבם ואיך אוכל לחשוב להם און אז הלא מכבדי אכבד ביתר שאת על כן מכח הקריאה לא אוכל און ועצרה גם נוכל לומר בסגנון הזה ע"ד כי מכח הנ"ל ששבת הוא כ"ז פעמים הוי' יש רבים מיראי חטא ושמחים במצוה לעשות שבת כ"ז שבת דהיינו תוספות שבת בע"ש ובמ"ש עד שתעלה כ"ז שעות ובזה י"ל רמזו רז"ל כל שומר שבת מחול לו פי' מי שמראה אהבה זו לשמור השבת שבגימ' כ"ז אז מכח אהבה נמחל לו על כל כי על כל פשעים תכסה אהבה ואין אהבה נ' כי אם במי שמוסיף בשמירה יותר מן המצוה בלבד במקום שאין איסור בל תוסיף והנה המוסף נקרא עצרה שמעצר עצמו עוד יותר ע"ד וביום השמיני עצרת תהי' לכם שאמרו רז"ל בבקשה מכם עצרו לפני עוד יום אחד וז"פ לא אוכל און ועצרה כשהמה עוצרין ומוסיפין לפני על חדש ושבת בהעצרה עוד הרי שנראה אהבתם לפני והיא מכסה על כלם לכן לא אוכל לנטור שנאתם בלבי ואמר הקב"ה אחר כך חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי פירוש כי בעת שהגוף נהנה אז יקרא עינוי לנפש ונשמה ע"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש כי והאכיל של תשיעי הוא נקרא ענוי לנפש ונשמ' וז"ש אף שחדשיכם הוא תענוגי הגוף אשר המה שונאים לנפש והיו עלי לטורח מכל מקום ובפרשכם כפיכם פי' הצדקה שאתם עושין נקראין פרישות ידים כי מניעת הצדקה נקרא קפיצת ידים וכדברי הקרא לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון לכן אמר במה אני משיב נפשי במועדיכ' שאז אתם פורשים ידיכם לאחיכם האביון ויהבו למסכנא גם הוא מלשון פרוש לרעב לחמך] וכמאמר הזוה"ק ת"ח דכלהו חגין וזמנין בעי בר נש למיחדי ולמיחדי למסכנא וכו' עד ולא פרש שבתכם לכן ובפרשכם כפיכם אז אעלים עיני מכם לרעה רק לטובה נתהפך ע"י פתיחת היד לצדקה לתת חדו לאחרא על כן זהו התקנה שלא לשנוא חדשיכם ומועדיכם שלא נחשבו עי"ז לצורכי גופני לבד לכן לא הזכיר קרא בזה עונג שבת כמאמר הזוהר ואלו שבת לא קאמר [ומדברי הזוהר הזה נמי משמע דחדשיכם ומועדיכ' מתענוגי אכילה מדבר]:
גם כי תרבו תפלה אינני שומע פי' הכי קאמר אף שתרבו תפלה ולא תענו לבוא תיכף הישועה כמו הגשמים לא תימא שזה משנאת המקום עלינו או גם לפעמים שאינני שומע כלל התפלה רק אני עושה מיד בקשתכם שתיהם יוכל להיות לטובה כמארז"ל תענית דף כ"ה ע"ב שאמר שמואל הקטן להכניע לבם שלא יסברו לומר שבחו של צבור הוא משל לעבד וכו' ע"כ אמר כאן בהיפך גם כי תרבו תפלה ואחר כך אני עונה או במקום שאינני שומע רק נותן מיד הכל הוא בהיפך המשל דהכל לטובה:
ידיכם דמים מלאו הוא ע"ד שכתב הזוהר על פסוק וצדק' תציל ממות ותוכן הדבר כי הנותן צדק' פעמים שמציל את העני ממות בזה לכן גם הוא ניצל ממות וז"ש ידיכם דמים הצדקה שאתם נותנים לא לממון לבד נחשב לכם רק דמים אתם נותנים לעניי' לכן כתיב מלאו ולא מחסרים או שופכי' כי הרמז בא להיפך שממלאין בהצדקה את נפש ודם העני:
רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע פי' ע"ד המשל כשאדם מטנף עצמו בטיט או בדבר אחר והולך למים לרחוץ ונרחץ בשתי אופנים או שנימוח הטיט עד שבטל כל הטיט מהעולם ע"י המחת הטיט במים. ויש שהטיט יבש ולא נימוח במים רק שנפל הטיט לתוך המים ונפל מן הגוף וכך בדוגמא זה כשאדם חוטא לפעמים שנופל ממנו הרע בדרך שכ' המדרש בפ' תולדות על פסוק ואנוכי איש חלק וכו' וסוף דבריו שמכפר ומקנח האדם מכל חטאיו ונשא השעיר הוא עשו כל עוונות של עם תם עם ישראל שנקראו תם. לכן אמר קרא בשתי אופנים רחצו הזכו והסירו שתפול מכם על ראש השעיר לכן הסירו מנגד עיני כי עוצם עיניו מראות ברע ולפעמים נקרא מוחה פשעיו כמאמר הקרא בכמה פעמים וזהו חדלו הרע שיהי' העוון והחטא נמחה ונתבטל מכל וכל והחילוק ביניהם שכל זמן שעבירה בעולם חרון אף בעולם וביום פקוד נפקד גם הוא על עוונו אבל כשהעוון נמחה ובטל ועבר מן העולם מגודל התשובה אז נתבטל החרון אף לכן קאמר מתחל' רחצו ואחר כך תבא למדריגה שחדלו הרע מכל וכל:
למדו היטב וגו' עד ריבו אלמנה היא ע"פ מארז"ל כתובות דף פ"ד גבי פלוגתא דרבי טרפון ור"ע שאמר לכושל שבראי' והוא כשר ופרש"י ז"ל והדבר כשר והגון לעשות כן משמע מדברים אלו שסברת ר"ט היא בדרך לעשות הטוב והישר ולמען תלך בדרך טובים וכמו שאמר רב לרבא בר חנן בב"מ דף פ"ג ע"כ אמר שכשר הדבר והגון קסבר דדינא הכי הוא וכמו שאמר רב לרבב"ח אין דינא הכי הוא למען תלך בדרך טובים הרי דרב סבר שדבר שראוי והגון דין הוא לעשות כן לכן השיב לו ר"ע ואמר אין מרחמים בדין ולא סבר למען תלך בדרך טובים דין הוא וגם ר' יוחנן שאמר לתת לאלמנה יש מפרשים ג"כ הטעם שאין דרכה לחזור אחר נכסי הבעל לגבות מהן והכל משום כשר הדבר ורק בדין אין לעשות כן ואך עכ"פ מי שרוצה לילך בדרך טובים ילמוד מזה שזהו הדרך הטוב והישר להחזיק הכושל והיא הכושל שבראי' או הכושל שבכח שהיא אלמנה וזהו מאמר הקרא למדו היטב פי' למדו את עצמיכם איך להטיב ולקיים תלך בדרך טובים וגם דרשו משפט פי' כשאתם בעלי משפט אז תקיימו אין מרחמין בדין ומה שילמוד לעשות כן הוא לעצמו והדר מפרש ועל מה שאמר שילמוד לילך בדרך טובים ע"ז אמר בדרך זה תאשרו חמוץ שקרוב להיות נגזל עבור שאין לו ראי' ועדים וזהו אשרו חמוץ ומה שאמרתי לך לדרוש המשפט זה הוא הענין שאתה צריך לשפוט את היתום שיעמוד בידו כשיבא לפניך לדין כי אין מרחמים בדין וזה שפטו יתום כי במשפט היתום יצא זכאי וקאמר דאל תחוש משום חינא כמ"ש רש"י שלא תרצה להנשא שתדאג שתפסיד כתובתה מאחר שאין דרכא לחזור אחר נכסי הבעל ע"כ אמר קרא אתם תהי' זריזין בדבר להיות עריבין בעדה וכמ"ש רש"י על ריבו אלמנה ואז כשת דע האשה שהב"ד עומדין לימינה תסמוך דעתה להנשא באמרה הב"ד יטרחו בעבורי לשלם לי מכל מקום מוצא נכסי בעלי ולא תתעגן ולא שייך טעמא משום חינא וע"כ הב"ד העצלנים שאומרי' הפוכי מסרתא למה לן ליתן זאת ליתום ולהטריח עבור האלמנה אח"כ לבקש נכסי הבעל ותיכף תנתן לה משום חינא וכושל שבה ע"ז אמר יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם פי' שאינם שופטים את היתום לתת לידו פקדון או מלוה של אביו רק תיכף אומרים לתת לאלמנה מכח חינא והם לא יצטרכו לטרוח עבורה וזהו יתום לא ישפוטו כדי שריב אלמנה לא יבוא אליהם להטריח בעדה ותוכן הדבר שהכתוב מזהיר את בני אדם בשלשה אלה א' ללמוד מה הוא דרך הטוב שהיא לענים משורת הדין כדי להתנהג כן בעצמו ב' גם דרך המשפט כדי לידע איך לפסוק הדין לאחרים ג, אם יבוא לפניך דוגמת יתום ואלמנה לא תאמר לא אטריח א"ע בחכם רק אעשה בדרך שנוח לי ואתן תיכף לידה ע"כ אמר לא תלך בדרך זה רק המשפט לאלקים הוא ושפטו כמו שהדין נוטה ואח"כ טרחו עצמיכם בעד האלמנה ותבא לפניכם משפט יתום ואלמנה והנה זה דרך משל על כל התורה ללמוד בהם היטב הדרך הטוב והישר וגם דרך המשפט ואף לא להקל מעליהם הטורח ומשא ריב יתום ואלמנה רק אדרבא בהם ישפטו ויצדיקו דבריהם באמת ודין וחן ושלום.
לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג וגו' פי' אדלעיל קאי שאמר שטוב לפני לומר ה' כמ"ש על פסוק למה לי רוב וגו' וקאמר נוכחה יחד וראה איך הגדלתי המעלה שאתם מזכירים את שם ה' שהרי יוה"כ יוכיח כשהכ"ג הזכיר את שמי אז הלבין לשון של זהורית התלוי בראש שעיר המשתלח ומזה דעו וראו חבת הזכרת שמו יתברך וזהו לכו נא ונוכחה יאמר ה' שאם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בלשין זהורית הרי שגדלה מעלת האומר:
ואם יאדימו כתולע וגו' הכתוב מדבר משנים כי יש שעושה עבירה ע"י היצה"ר המפתה אותו או בני אדם ארוכים מפתים אותו לכה אתנו וגו' אבל הפנימיית של האיש הזה אינו כ"כ מקולקל ולפעמים נותן אל לבו להסיר ממנו הרע כנ"ל בשם המדרש ואנכי איש חלק והנה זה האיש כשהוסר ממנו הרע נשאר הלובן והטוב כמו דבר הנצבע שנכבס היטב וסר הצבע ונשאר בלובן שלו הטוב כמו שהי' מקדם וזהו אם יהי' חטאיכ' כשנים כשלג ילבינו שאם רק נצבע בצבע אז כשלג ילבינו לחזור לליבונו הטוב ואך כשהאדם מרגיל עצמו בחטא והרגל נעשה טבע עד שקשה לפרוש ממנו ושוב אין צריך לפתוי היצה"ר או בני אדם ואדמימותו נדבק בו בעצם וכמ"ש על פסוק אל תלחם וגו' וזהו אם יאדימו בעצם האודם כתולע הזה שדמיו מאדים כן האדם הזה גם אחרים לומדים ממנו לפעמים אז זה הטובה עושה עמו הקב"ה כששב שמקלקל עבות העגלה שעשה בחטאו כמאמר הקרא וכעבות העגלה חטא ונעשה חבלי שוא גמר אשר לא שזור וטווי ונוז רק צמר שקל להנתק ממנו החבל ולהסיר ממנו בחשיבה בקל ולשנות טבעו ומזגו הרע שהרגיל עצמו עד עתה לכן מחלק הכתוב לשני ענינים לפי דרך האדם שעשה כן צריך לתקן וכנגדו עשה הקב"ה טוב עם השב אליו בלב שלם:
אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו הוא ע"ד שאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק על עשיית מצוה ביתר שאת וזירוז וחדוה ע"ז משל' שכרו בעולם הזה וז"ש אם תאבו מעצמכם לעשות הדבר בשמחה ובלב שלם אז לבד שכר המצוה שתטול לעוה"ב גם בהאי עלמא טוב הארץ תאכלו שהם הפירות בעוה"ז וזהו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה פי' שהקבלה בלב שלם לעשות המצוה ברוב שמחה וחדוה נחשב למצוה בפ"ע לשלם לו גמולו בראשו בעוה"ז לבד שכר עוה"ב אבל מחשבה רעה אף ששמחים לעשות רק אין הקב"ה מצרף למעשה העבירה לענוש אותו ביותר וזה כפל הכתוב ואם תמאנו ומריתם וגו' פי' אף שתמאנו בלב ואח"כ ומריתם כרצונכם הרע אעפ"כ אין כפל בעונש ואך חרב תאוכלו ודי בעונש הקל עונש עוה"ז לבד ולפ"ז לא קשה קושית הש"ס פ' האומר דף ס"א ע"ב דפריך אלא לר' חנינא בן גמליאל דלפי ה"ל הכפל מורה טובת הקב"ה על האדם איך שמדה טובה מרובה על מדת פרעניות שבטובה נוטל בזה ובבא משא"כ בפרעניות שאינו נוטל בכפל אלא שז"א אלא לפי' המפורשים חרב דקרא היינו חרב ממש חרב העמים כמו שת"א ויש לפרש כנ"ל שזה יהי' העונש הממאן וממרה נגד הבורא יתב' אך לפי מה שפירשו יש מפורשים חרב מלשון פת חריבה כמו שהוא בספרי א"כ אין כאן כ"א מניעת הטוב וע"כ א"א לפרש הקרא אלא על המונע עצמו מלעשות טוב וגם זה נקרא ומריתם כי הבא לידו דבר מצוה ומניחה לעשות כאלו עבר עבירה ועכ"פ אין הכתוב מדבר בעונש וכפל הענין הוא משום הטוב לבד הוכפל משום התנאי אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו וגו' ולפי פי' זה שפיר פריך בגמרא בשלמא לר' מאיר אלא לר' חנינא בן גמליאל וכו' ע"כ שפיר מסיים בגמרא אחר זה מאי חרב אמר רבא מילחא גללניתא נהמא דשערי והוא רק שימנע הטוב מכם עד שלא ישאיר לכם לאכול רק פת במלח והפת של שעורין אבל לא בעונש חרב של כלי' מדבר דלפי' זה לא פריך מידי דהקרא לא בא לכפול הענין על הטובה רק להודיע שבח המקום וחסדו עלינו וכמ"ש:
איכה היתה לזונה וגו' עד ועתה מרצחים ולפי הלשון היו צריך לכתוב כהיתה לזונה כי היתה מכבר משמע וגם י"ל כאן מקדים הרע לטוב ואח"כ מקדים הטוב לרע צדק ילין בה ועתה מרצחים ונראה לפרש דהנה שתי רעות עשתה העיר שנעשית זונה וגם נשפך בה דמים אלא דעל שפיכת דמים א"א לומר שכן היתה גם מקדם אלא שלא ידענו שהרי ראינו שאדרבה עשתה גדרים וסייגים יתר מחברותי' שהרי דרך הוא מי שיש לו משפטים רבים נצבים לפניו ממהר לעשות המשפט לכל אחד והיא לא עשתה כן אלא צדק ילין בה שהיו מלינין את הדין אולי ימצאו בו איזה זכות ואלו היו בהם איזה אכזריות היו פוסקים את הדין תיכף ומי יאמר לו ומה תעשה וא"כ אף שראינו שנעשו מרצחים ע"כ שעתה נעשה זאת ולא שהיתה כן מקדם אבל במה שנהייתה לזונה שבזה לא ראינו מקדם גדר וסייג אלא שלא ידענו מזה אית לן למימר גם מקדם שהיתה בחזקת כשרות הוא רק מחמת חסרון ידיעתינו כי בצינעה עשתה ולא גלו על חטאתי' ועתה נגל' עונה והוא בדרך בשת גנב כי ימצא שפירשו רז"ל כשנמצא בפעם ראשון אדם שמוחזק בכשרות לגנב עתה נתוודע שעד עתה בצינעה עשה רעתו וזה דקאמר הכתוב איך עשתה העיר דברים כאלה אשר על ידי זה איתרע גם חזקתה מקדם שהכל יאמרו שהיתה לזונה גם בעת שהיתה קרי' נאמנה וכן דברי התרגום מורין ע"ז למעיין בו ושוב קאמר שלך הרעה השני' הנמצא בה לא כן הוא כי מאחר שראינו בה מעלות יתירות אף שהיתה עיר מלאתי משפט ואלו שפטו בכל עת והורגי' תיכף לא הי' מרכנין אחריהם כי יאמרו למען עשות משפט לזה ולזה ואעפ"כ צדק ילין בה הרי נתגלה טבע' בעולם שרצונה לזכות יתר מבחוב וא"כ אין לנו לומר רק שאח"ס עתה נעשו מרצחים מה שלא הי' בה מקדמת דנא וא"כ מדוקדק הכתוב שבתחלה אמר איך תעשי הרעה הזאת שיתרע חזקתך אף מקדם וגם ברעה השנית אף שאין בה מיחוש הנ"ל להרע חזקתה מקדם אעפ"כ נגד גדרים יתרים שהיו בה מקדם גם זאת לחטא בכפלים אף שרק עתה מרצחים. ע"כ גם ע"ז יש לצעוק איכה:
כספך היו לסיגים סבאך מהו במים הוא ע"פ הפסיקתא שמביא הילקוט שמעוני בראשונה עד הדא הוא דכתיב כספך היו פסגים פי' שבראשונה היו שניהם מטעין זא"ז זה בכסף וזה במשקים ונמצא בסוף שלא היו אחד מהם מוטעה כ"א למראית העין אבל זה נתן לזה סיגים וזה נתן לזה מים ואפשר שעלה מעט המשקים למעט הכסף שבמטבע אך זה היו בראשונה וקאמר שלא כן הוא עתה רק אחד מטעה את חבירו בשני אלו כגן הביא לחנוני דינר זהב ליקח בחציו יין או שכר ונתן לו בחציו משקים ובחציו השני כסף ושניהם לא טובים כי הכסף הוא סגים ומשקה מהול במים וזהו שמסיים הילקוט כספך היו לסיגים וסבאך מהול במים שעתה שניהם כאחד לא טובים ורק להטעותך בא בתרתי:
שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד. פי' אף שריך סוררים להיות חבר לגנבים לחלוק עמו אין זה תימה בעיני הבריות לומר מה זה שמצדיק את הגנב כי כלו אוהב שוחד לכן יאמרו שגם הדיין בשוחד ישפוט ואין זה לגודל מעשה רע כי כלם עושין כן ומכח זה יכולין השרים להיות מחברי גנבים מבלי לשי' לב עליהם:
אנחם מצרי ואנקמה מאויבי בילקוט כחמי' מצרי שנים מאויבי שנים הרי ארבע מלכיות ולפע"ד דקאי על ארבע כיתות רעות הנזכרים קודם היינו שריך סוררים וחברי גנבים וכלו אוהב שוחד ורודף שלמונים הכי ארבע' עושי רעה לזה קאמר כאן צרי ואויבי צרי שנים ואויבי שנים ואך אם יזכו ישראל יתפרש המקרא על ארבע מלכיות וזה שמתחיל לכן נאם האדון שהאדון ה' צבאות דיבר באופן המתפרש לשתים עבור שהוא אביר ישראל ואם יחזרו אליו בתשובה יהיו מוסב על הארבע מלכיות:
ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך פי' מי שהוא בחי' סיג המעורב בכסף אז אצרוף אותו להסיר הסיג והכסף יושאר נקי אבל מי שהוא כלו בדיל אסיר מכל וכל והמשל מי שיש בו טוב ורע אז אדע אותו ביסורין עד ששב ורפא לו אבל מי שאין בו רק רע אז הקב"ה מכלה אותו כמאמר הקרא הכצעקתה הבא' עלי עשו כלה ואם לאו אדעה ביסורין וכנגד שני מיני המשפט שאמר שני לשונות אנחם מצרי ואנקמה מאויבי בא לפרש בכתוב זה כיצד יהיו וקאמר מי שהוא סיגי אצרוף אותו ואסירו להיות חוזר לכסף ומי שהוא כלו בדיל אסיר אותו מכל וכל ופירש ואסירה כל בדיליך מי שהוא כלו בדיל ואין בו שום טוב וזהו שדקדקו חז"ל בילקוט וכיון שעושה דין ברשעים כלו האפיקורסין. כי רשע כל זמן שהשי"ן אינו מסתלק ממנו להיות נקרא רע עוד בו סימן אבות שהשין מורה על ג' אבות שלכך השין הוא בג' רא ראשין לכן הרשע הוא סיג האמור לכן קאמר נעשה דין בהם ואולי מצד הדין יחזרו בתשובה אבל האפיקורסין שכופרים בה' ובתורתו יכלו וז"ש כלו האפיקורסין שהם רומזין לכלו בדיל וכן הוא במגילה דף י"ז ג"כ בזה הלשון נעשה דין ברשעים ואח"כ אמר וכלו הפושעים פירש"י ז"ל הפושעים אלו שאין מאמינים בדת משה שהיתה מן השמים כי אלו מן היורדין ואין עולין לעוה"ב האומר אין תורה מן השמים ואפיקורסין ולכן דברי הילקוט ודברי רש"י אחד הם ולדבר אחד נתכוונו ללמוד מהאי קרא דמחלקם לשנים כנ"ל:
ואשיבה שופטיך כבראשונה בילקוט זה עשה ואהרן פי' מדלא כתיב ואשיבה שופטיך כמקדם דהוי משמע כמו קודם החטא אבל כבראשונה משמע כמו בהתחלת הדיין הכתוב בתורה בפעם ראשון אצל משה כי יבא אלי העם ושפטתי ואז יעצו יתרו לבחור באנשי אמת שונאי בצע לזה אשיב שיהי' ג"כ עתה:
יקרא לך עיר הצדק קרי' נאמנה פי' לא כמו שבתחלה שלא היית מוחזקת בעיניהם לכשרה רק על הריגת נפשות כנ"ל על פסוק ועתה מרצחים אבל על זכות אמרו אפשר גם כבר עשתה מעשי' בסתר ועתה נתגלה אבל עתה יתפרסם כן צדקתך וטבעך בעולם עד שיקרא לך בשניהם עיר הצדק בדין צדק וקרי' נאמנה בכל מעשי' ולא לזונ' תחשב כלל לחשוד אותך בסתר מעשיך כנ"ל:
ציון במשפט תפדה הוא ע"ד שאמר דברו על לב ירושלם וגו' עד כי נרצה עוונה תרי שצריך לנחם את העיר ונחמה שלה הוא כשנרצה עוון יושבי' וכן אמר כאן שיהי' שופטיך כבראשונה ואז תנחם ציון מצערה ופדיון נחשב לה וזה ציון תפדה בזה שמשפט נעשה בה וא"צ לה עוד לפדיון אחר אבל ושבי' בצדקה פי' העם הצריכין לשוב אל דרכיהם הרעים לא די להם בזה שימנעו א"ע מהיום מלעשות רציחות וגזילות ממון כי אין זה רק עזיבת החטא אבל השב צריך לו לשקול כנגד הנאת החטא ולצער כ"כ ואם חטא עבור ממון כגון שוחט שהוציא טריפה מת"י צריך לילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או הגוזל צריך להוליך אחריו אפי' למדי והגוזל לרבים לעשות צורכי רבים וכן כל מקבלי שוחד להפריש ממונם על צדקת הרבים וזהו ושבי' בצדקה הרוצים לשוב בה באופן שיהי' תשובתם שלימה צריך לתקן העיוות הגזל והחמס אשר בכפיהם ושפיכת דמים בצדקה במה שהם עושים צדקה להחיות עניים כי מדה טובה מרובה ממדת פרעניות ואם לרעה אמרו רז"ל כל המונע צדקה כאלו שופך דמים כ"ש המחי' עניים מתקן שפיכות דמים ע"כ ושבי' תשובה שלהם בצדקה פרוק ולא בעזיבת החטא לבד רק שקלון העיר שלא תאמר עיר שופכת דם די לה במה שמעתה צדק ילין בה ומשפט יש בה ע"כ תפדה בזה מקלונה וחרפת גוים אשר הי' לה:
ושבר פושעים וחטאים יחדיו פי' שהכתוב משבח מעש' הטוב אשר יהי' לעתיד בתכלית האמת עד שהשוגג יתן שבר בלבו על חטאי' כאלו עשה בפשע וזהו ושבר פושעים וחטאים יחדי' יודבקו להיות להם לב נשבר:
ועוזבי ה' יכלו פי' שיהי' כלה מהם ולא יהי' בהם כלל מעוזבי ה' כמו ויכלא הגשם מעל הארץ שפירושו שלא בא הגשם כלל על הארץ כך יכלו ולא יהי' עוד ביניהם מעוזבי ה':
כי יבשו מאילים אשר חמדתם ענ"ד שכתבתי לא יהי' בך אל זר שלא יהי' כח לתאוה זרה להעביר אותך מרצון הבוי"ת כי אל לשון חוזק הוא והוא שארז"ל צדיקים לבם בידם ולא הם ביד לבם כי כשהם ביד לבם אזי הזר חזק ותקיף עלי' לעשות כרצונו בע"כ של אדם וזה שאמר לעתיד תהי' לכם בושה מאלים הוא החוזק ע"ד ואת אילי הארץ לקח ותהי' להם בושה מה שהי' בלבם חוזק וכח לחמוד דבר שחוץ מרצון הבורא ואף שלא עשו מעשה הרע מסוה הבושה על פניהם מהחמדה עצמה וזהו מאלים אשר חמדתם וגם תחפרו מהגנות אשר בחרתם להיות נמשך לבם מתענוגי הארץ ומגנות היין או שאר דברים וכמאמר הקרא מקום אשר יהי' שם גפן לשעיר ושית יהי' בדורו של חזקי' שכלם עוסקים בתורה כך תחפרו מזה אשר בחרתם מקודם בהגנות וקאמר כי תהי' כאלה אשר נובלת עלי' ע"ד שאמרתי על פסוק ועלהו לא יבול שפירושו על ענינים ועסקים הגופניים אשר הם שומרים לפרי שהוא התורה והמצות שע"י כחם אדם יכול להחזיק התורה והמצו' וכשאדם עושה מהתורה והמצוות עיקר כמארז"ל ראשונים עשו מלאכתן עראי ותורתן קבע זה וזה נתקיימה בידן פי' שאף העלה שהוא השומר לפרי נעשה טפל אליו והנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה יחשב ושניהם קמים ע"ד ויקם שדה עפרון אבל בהיפך מי שעובדי פסל פי' שעבדות הבורא אצלו לפסולת יחשב אז שניהם אינן מתקיימים בידו שעושה עיקר טפל וטפל עיקר ומחליף עולם עומד בעולם עובר וזה שנמשך לדבריו הקודמים שיבושו אף מהחמה ומכ"ש מן מותרי התענוג כי לא לעיקר נחשב להם ואך למותר ולטפל וז"ש כי תהי' כאילן הלז אשר נובלת עלה שהנובל פי' פסולת ע"ד נובלת חכמה תורה או במשנה על הנובלת פירות הגרועים והולכי לפני ה' השומר שהיא מכונה בשם עלה שהיא שומר לפרי הוא אצלו לטפל וגרוע חשיב אבל הפרי עצמה לעיקר חשיב לכן אמר שתהי' כאילן הזה אשר הנובל והגרוע שבה הוא העלה ולא הפרי כן תהי' הכל בעיניהם מחמת חשיבות התורה והמצות שיהי' לעיקר וקבע אצלם וגם בעל הגינה אשר מים אין לה ג"כ רומז לזה כגינה הזאת אשר אין בעה"ב עוסק בה תדיר לעזקו ולהשקותו רק כארעי נחשבת אצלו כן יהי' עסק הגשמי והגופני אצלם:
והיו החסון לנעורת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם וגו' יתבאר ע"פ מה שכתב הפרדס בשער פרטי השמות שם הצירוף והיו וז"ל י"ה ו"ה קודם להורות שמשליט הימין על שמאל ומהפך השמאל לימין ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו"ה ענינו מקבל וי"ה ענינו משפיע בסוד משפיע ומושפע רחמים ודין והנה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין וכו' הרי הטעם שהמושפע והמשפיע נמזגים כאחד ע"כ ארז"ל אין והיו אלא לשון שמחה שמורים שניהם לטוב כנ"ל וז"ש הקרא והיו פי' שתיבת והיו הוא האופן שהחסון שהוא י"ה המשפיע הוא לנעורת לשון לבי ער שהיו"ד ה"א אף שהוא במקום השינה שהוא דין מ"מ לבי ער וכאשר נעור איש וקם בזריזות מדאגת שלא יתפס עבור משפט מקומו ע"כ קאמר שיהיו לנעורת ופעלו שהוא ו"ה שהוא הנפעל מי"ה ומושפע מהם יהיו ג"כ לניצוץ ובערו שניהם יחדיו לטובה להיות כלול מזה ומזה אור באור יחדו יפגשו ואין מכבה ע"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגם נראה לפרש על ההולכים בדרכי ה' אחד המפעיל את חבירו בדברי' טובים ללכת בדרכי ה' עז"א והיו החוסך מי שחוסן עצמו בצל הצדיק ללמוד ממנו דרכי ה' יהי' לנעורת לדבר קל ומוכה כנעורת הללו הניפצין ושטוחין בארץ לכל מדרס כן נפש הלומד תהי' כעפר לכל וגם קל לבער האש כן יהי' התלמידים נכונים לשמוע ולבעור בהם אש של מצוה ותורה אשר יצא מפי רבם בקדושה ובטהרה ופועלו היא הרב הצדיק המלמדו להועיל יהי' כניצוץ אש ובערו שניהם יחדיו בד"ת האלה ואין מכבה ומבטל כי איש את אחיו יעזורו והתלמידים מחדדים את רבם ומעלין מ"נ כדי לעלות במדריגה יותר כמו שמבואר בתלמידי רשב"י וזה הוא שמחה שיבערו שניהם בחדוות ה' אשר עליהם בעת עשיית המצוות והתורה ואין מכבה שאין דבר בעולם לבטלם עבור שכל החפצים לא ישוו בהם ואין בלבם אהבה כאהבת השי"ת ותורתו ומצוותיו והוא דוגמת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה:
ב הדבר אשר חזה. הנה חזה הוא הלשון הקשה מכל עשרה לשונות שבנבואה ואף שדיבור קשה נראה שחזון קשה ממנו שהוא הקשה שבעשרה לשונות והכא כלל תרוייהו הדבר אשר חזה ונראה לפרש דאף שבנבואה זו אין בו כ"כ תוכחה כאמרו והי' הר בית וגו' נ' ע"פ מה שכתב המדרש פ' ויצא על פסוק והי' ה' לי לאלהים שבלשון והיו אני עתיד להושיע לבניך בלשון והי' ואחד מהם והי' באחרית הימי' הרי שפי' והי' בזכות יעקב ולפ"ז הוא בדוגמא שארז"ל הנה לשלום מר לי מר שתלה לו בזכות דוד ולא בזכותו וכן כאן הדבר שאין קשה בנבואה עצמה אבל אשר חזה דמ"מ חזות קשה הוא עבור שאין זה כ"א בזכות יעקב ולא בזכותכם וז"ס נכון יהי' הר בית ה' פי' ההר שקרא אותו אברהם כמארז"ל לא כאברהם שקראו הר אלא כיעקב שקראו בית וזה נכון יהי' מה שהיו הר עתה זכות יעקב יגרום שיהיו בית ה' ואך מחמת זכות אברהם גם שם הר לא ישתכח ויקרא בית ה' בראש ההרי' וזה שמסיים ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב כי הבית על שמו וזכותו הוא רק שגם שם ההר שיוכל להתקיים שהבית בראש ההר יושב לא יעקר למען אברהם דוגמת ירושלם שארז"ל אברהם קראו יראה ושם קראו שלם אמר הקב"ה אקרא שניהם את יראה שלם וזה ירושל' ואמר בראש ההרי' ולא אמר בראש הר כמו שקראו אברהם נ' דרמז למה שארז"ל משה קרא הר ההר הטוב הזה דוד קראו הר מי יעלה בהר ה' ולמען לכלול זכות כלם בו אמר בראש הרים אלו שאמרו כל הצדיקים אברהם משה ודוד ואפשר שזה כוונת הילקוט שמעוני שאמר ר' פנחס בשם ר' ראובן בראש ההרים שעתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל לבנות בית המקדש על גביהם פי' בזכות שלשת אלו אברהם משה דוד שכל אחד אמר על הר מיוחד והר עצמו שמקודם רמז ישעי' ואמר נכון ההר בראש ההרים השלש' סיני ותבור וכרמל ומ"ש עוד ויאמרו שירה ג"כ למד מלשון ונשא שהביא אחר כך רק דסבר דונשא קאי על ההרים הנ"ל והשיב לו רב הונא דייך עד כאן לדרוש שבית ה' יהיו בראש ההרים ויקרא על שמם בית והר ולא לדרוש גם כן תיבת ונשא לאחריו רק ונשא חוזר לראש המקרא שבית המקדש יאמר שירה ופי' הקרא כך שנכון יהיה בית ה' בראש ההרים שיבואו ההרים לכאן וגם שיאמר שירה שנאמר ונשא ודקאמר הילקוט מ"ט חוזר לתרוייהו דשניהם למדו מתיבת ונשא על דבר השירה רק שזה דרש על שלפניו שההרים יאמרו שירה על שזכו לקבוע במקום בית המקדש וכ"ה אמר שבית המקדש יאמר שירה שבאו אליו ההרים הללו:
או יאמר הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות מדבר בעליות העולמות שהר ה' שהוא מקום המקדש ינשא למע ל' וגם כל הגבעות ינשאו למעלה וביהמ"ק יהי' מעלה מעלה בבחי' ישראל שיעלו מעלה מעלה ואמר ונהרו אליך כל הגוים פי' שירדו כנהר היורד ממעלה למטה ה הם ירדו מגדולתם הראשונה והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה הר ה' פירוש שעמים רבים וחשובים יאמרו עתה לכו ונעלה שיהי' זה להם לעלי' מה שמשפילין עצמם למטה ונמשכין כנהר זאת יחשב להם לעלי' ועטרה ולא יאמרו נרד לבית ה' רק נעלה עלי' הוא לנו שזכינו להלוך בדרך זה ולהתאבק בעפר רגליהם של הולכי בית ה' ויורנו מדרכיו הוא מלשון יורה ומלקוש שפירוש יורה ע"ש שמרוה את הארץ כן יורנו אנחנו מרוים עצמנו מהדרך עצמו במה שזכינו לילך בדרך זה וע"ד ונלוו גוים רבים אל ה' ושכנתי בתוכך פי' שהם יהיו נטפלין לה' אבל שכינת כבודו יהי' בתוכך וכנ"ל וישח אדם וגו' כתב הילקוט אדם אלו ישראל שנקראו אדם איש זה משה וכו' עד ששחו ישראל לעגל והושפלו והוא בדרך שכ' שאמרו המינין למה נאסרה ע"ז הלא מגדולת העבד כיכר גדולת האדון ותירוץ האמת בזה כי לא כגוים המה בית ישראל שיש להם חלק אלקי שהוא כרנח"י ואם ח"ו מכניעים עצמם לע"ז אז הוי כמכניע את הרב לפני עבדו והנה ידוע שאף חלק משה הוא מתחלק בששים רבוא כמאמר הקרא אשר ברגלי וגם כמ"ש האר"י ז"ל על פסוק ומשה יקח ומחזיר לישראל בכל שבת הרי שיש בישראל חלק אלקי וגם שזוכים בחלק הזך והטהור שבמשה עבדו וזהו רמז ויאמינו בה' ובמשה עבדו שע"י יאירו נשמת עם ישראל והוא כצינור המוליך מים זכים ממקום גבוה למקום נמוך וע"כ אמר כאשר ישתחוו למעשי ידיהם אז פוגמין בזה השם שעליו נקרא אדם וכמו שהוא באמת עבור שם מ"ה שגימ' אדם קאמר קרח שבעבירה זאת משקין ומכניעין את זה להיות שח ושפל וגם איש דרגת משה הנקרא איש שמאיר בהם ג"כ משפילים וז"ש משה יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי פי' שההשפלה בא גם אלי אבל אתה עשה רק למען כבודך ולא לכבודי וזהו שמסיים כי תשא כי זהו הפירוש גם שם בעת שאתה נותן נשיאת ראש לבנ"י לא יהיו כ"א למען כבודך ע"ד כי עם ה' אלה וגו' וזה כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו הם הטעם של כופר נפש רק לה' לבד לכבודו לכבודו עשה למענו ולא למעננו וכמ"ש הילקוט הנ"ל וזהו שמסיים הטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו פי' שזהו הפחד שע"י הושח הדר גאונו והשתחוו לאשר עשו אצבעותיו כנ"ל ועי"ז עיני גבהות העין והמדה שראוי להיות גבהות אדם שפל ושח וגם רוב אנשים רמוזים בבחי' משה כמארז"ל ונתת לי זרע אנשים זרע ששקול כנגד משה ואהרן וכשיתן אדם עיניו ע"ז לבא בצור ולהטמין בעפר במה שפגם בעיני גבהות אדם ונתבטלה הע"ז אז ונשגב ה' לבדו ביום ההוא בעיני עמי ישראל ושוב קאמר כי יום לה' צבאות על גאה ורם וגו' עד פעם שנית ונשגב לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף קאי על כל בתי ע"ז שבעמים. והאלילים כליל יחלוף של כל העולם ע"כ מסיים ביום ההוא ישליך האדם שקא על האומות כמ"ש התוס' ולכן בקרא אחר מהדר גאונו קאמר בקומו לערוץ הארץ כי אין פי' מהדר גאונו כמ"ש לעיל שפגם בהדר גאונו ואך הפחד הוא כאן עבור קומו לערוץ הארץ:
ג . כי הנה האדון וגו' משען ומשענה לכאורה סדר הקרא שהולך ויורד מן הגדול לקטן שופט וכביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים עד ונתתם נערים שריהם ותעלולים וגו' ולפי פי' רז"ל בילקוט שמעוני משען ומשענה בעלי מקרא ובעלי משנה ואם כדברי הפשט לבד היו לו לכתוב באחרונה שאף זה יופסק מהם וגם לכאורה נ' שבדברי הבשורות לא מצינו שחזר ונתבשר לעתיד עליהם איך שיחזיר הקב"ה לישראל כל אלה לעתיד ע"כ נלפע"ד לפרש דהקרא מרמז למה שמפרש המדרש נעלם בזוהר בראשית דף קי"ד ע"ב על פסוק וישבו זקנים וזקנות ואיש משענתו בידו הוקשה לו דמה זו בשורה טובה שיצטרכו למשענת קנה רצוץ ע"כ פירש שהכתוב מבשר שעתידים הצדיקים לעתיד להחיות מתים כמאמר הקרא ותשם משענתי על פני הנער אף ששם לא הועיל המשענת מ"מ לעתיד הקב"ה יעשה שאף ע"י המשענת יחיו המתים וכן הי' ראוי להיות בשער ירושלם ע"כ הקללה הראשונה היתה שדבר הגדול הזה יבוטל מהם ולא הי' תהי' כ"א לעתיד אז יהי' איש משענתו בידו להחיות בו את המתים ומאחר שהקב"ה מבשר אותנו בהדבר הגדול שבגדולות שיוחזר לנו ממילא תיחזר העטרה ליושנה וכל הכתוב בקרא אחריו הכל יתחדש ויוחזר לנו במהרה אמן:
כי יתפוש איש באחיו וגו' כי רז"ל אמרו אפילו בשעת כשלונה של ירושלם לא פסקו מהם אנשי אמנה כמו שהשיב לא אהי' חופש ומסיימי שם בגמ' הא אמר רבא לא חרבה ירושלם אלא מפני שפסקו אנשי אמנה לא קשיא הא בדברי תורה הא במו"מ ולכאורה הא דלא הוי להו אמונה במו"מ אינו משמע בקרא רק שמהקרא נשמע שבד"ת לא פסקה מאת' אמונה ואך הנראה לענ"ד לומר דתרוייהו משתמעי מהאי קרא כי התופש אין דעתו בשביל התורה להתנהג כד"ת כ"א לכבוד בית אביו מדבר וגם אינו שואל אותו על לחם כמו שמשיב ובביתי אין לחם רק אדרבא אומר לו שמלה לך כמארז"ל טול טלית וכו':
ע"כ כ' שאמירתו לא בדרך אמת ואמונה כי לא משתמעי בדרך התור' כ"א להנאתו אבל המשיב שהשיב לו בענין דברי תורה השיב לו באמונה ובביתי אין לחם ואין שמלה אין אני ראוי לאותו איצטלא וליטול טלית ולכן אמר הקרא ישא ביום ההיא לאמר כמארז"ל חגיגה יו"ד מנין שנשבעין לקיים המצוה וכו' מאחר שזה מפתהו שיעשה שלא כדת התורה קופץ ונשבע נגד יצרו הרע שכך יאמר לו לא אהי' חובש ובביתי אין לחם וגו' שלא זאת לבד שלא יעשה זאת אלא אף לומר לו האמת לא למדתי כלל ולא לומר למדתי ושכחתי כנזכר במאמר רז"ל הנ"ל ומזה נשמע שבדברי תורה לא פסקו מהם אנשי אמונה:
כי כשלה ירושלים וגו' כי לשונם וגו' מי' הוא נתינת טעם להכתוב קודם שאמר בביתי אין לחם ואין שמלה שדרשו ממנו חז"ל שבדברי תורה לא פסקה מהם אמנה שאומר האמת אין בידי והנה לא הי' התירוץ נכנס באזני התופש שאמר אין לחם ואין שמלה כי בזה אמרו רז"ל בג' דברים עבידי רבנן דמשני במילייהו ואחד מהם במסכתא ופירש"י אם שואלין ממנו למדת מס' זו יאמר לא למדתי הרי שמצוה לעשות כן ואין מזה ראי' מה שאומר ובביתי אין לחם ואין שמלה ואך הנה ידוע מכמה מקומות בש"ס ופוסקים שבדבר הנפרץ בין המון העם ראוי לגדור שהם גדר ולפרוש אף מהיתר שלא יבוא לידי איסור ולפעמים מענישין מיתה למי שלא נתחייב כההוא דרכב על הסוס בשבת וסקלוהו והכל נלמד ממעשה דמקושש ובש"ע מבואר כשלא נזהרו העם משתיית שכר בבית אינו יהודי אז יש למנוע אף משתיית קאווע ושאר משקים והכל מטעם לגדור הגדר בכה"ג להיות סחור סחור לכרמא לא תקרב ע"כ יש לומר שזהו הטעם שלא פסקה אמונה מתלמידי התורה ולא אמרו רק האמת על הן הן ועל לאו לאו אף שהי' ראוי לומר אף על הן לאו עשו זאת למיגדר מחמת פסיקת האמונה שהי' במו"מ להיות נפרשין מהשקר אף בדבר המותר כדי לגדור גדר בדבר האסור וז"ש לכן יאמינו לו במה שיאמר בביתו אין לחם ואין שמלה כי כשלה ירושלים ולשונם ומעלליהם אל ה' למרות בגדו לדרוך קשת לשונם שקר ולכן מהראוי לעזוב דרך הרשע מכל וכל ע"כ לא פסקה מהם אמונה מבני תורה ולא אמרו כ"א האמת שלא למד ולא לשני בם מילייהו:
כד יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו' ע"ד ונתן לך רחמים וגו' שדרשו ז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שנאמר ונתן לך רחמים שתרחם אתה על הבריות הרי שאף זאת שיעשה האדם טוב והבחירה ביד האדם אעפ"כ ניתן מן השמים כן יפקוד ה' על צבא מרום הם ישראל שנקראו צבאות ה' וצבאות מרום ממה יפקוד ה' להם לב מרום ונשגב כדי שיגבהו לב בה' צבאות לעשות עבודתו עבודת אמת במוחין שלימין ובלב טוב ואז כשפקד ה' את עמו לתת להם לב שמח בה' ובתורתו וזה על צבא מרום ברוממות אל בגרונם ואז מגיע על מלכי האדמה באדמה שנופלין עד לארץ ונשארין בארץ בלא תוסיף קום עוד וזהו נמי כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם פי' כי פקד את עמו ברחמים שירחמו הם על הבריות כדי שעי"ז יגרמם לתת להם לחם מן השמים ולא יהי' להם עוד חרפת רעב וגם לחם רומז לרחמים עבור גימ' שלשה הויות שבו כמו שאנו ממתיקין בחי' מלח כידוע והכל פקד ה' רק תחלת הפקידה הוא מועט להיות מעורר באדם בחי' א"ל ובמ"נ מתעורר אח"ז מ"ד ואז עובד עבודה שלימה:
מב נותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה ע"פ הידוע שיש מי שהולך בדברים הארציים בדרך הטבע וכבר כתבתי שהוא מטעם שאדם הלז החיות שלו משם אלקים אשר הוא בגימ' הטבע ועוזב מכח זה כמה מצוות שצריך ללכת בהם למעלה נן הטבע ואינו עושה אותם ויש שמזגו ללכת בתורה ומצוות למעלה מהטבע ואף כמעט למסור נפשו וכוחו ומשמתו ולפזר ממונו יותר מהשגת ידו וה' בעוזרו והטעם הוא ששפעת חיותו הוא משם הוי' יתברך המהוה את כל ולמעלה מהטבע כן הוא מתנהג וידוע שבחי' אלם הוא חיות נפש ואלה"י הוא חיות רוח והוי' אלקי' הוא כנגד בחי' נשמה ע"כ בחי' נשמה נקרא ג"כ למעלה מהטבע כיון דאיכא בה השפעה מהוי' ג"כ ומעט טבע נראה בו ונשמה לנשמה אין בו כ"א הוי' לבד ורק למעלה מהטבע מתנהג זה האיש הזוכה לה וזה פי' נותן נשמה לעם אשר עלי' שהנהגתם הוא למעלה מן טבע הארץ אבל רוח להולכים בה בקרב הארץ ובטבע אשר בה והוא מטעם שלא נתן להם הקב"ה רק חלק רוח ולא זכו עוד ע"פ מעשיהם הטובים לבחי' נשמה ומכ"ש נשמה לנשמה ע"כ רק הולכים בה ולא עלי' למעלה ממנה ומטבעה ככוחלי נשמה מה' ע"פ מעשיהם הטובים:
מג עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו ע"ד הידוע שהשירה של ישראל בארץ הוא הק"ש שאנו קוראין ערב ובוקר והוא במקום שירה של מלאכי מעלה והעיקר בק"ש הוא תיבת אחד שהוא יחוד שמו י"ת והוא בגימ' שלשה עשר כתיבת זו וזהו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו בזו שהוא השירה שלהם וגם בדרך שארז"ל אפי' אין בכם זכות כ"א שמע ישראל כדאי להציל אתכם מיד האויבים וזהו עם זו במצוה זאת של שמע שהוא של אחד המה לי לעשות להם נסים להצילם מאויביהם כגון פרעה ול"א מלאכים ואז כשאני עושה להם זאת בזה תהלתי יספרו כי כשהקב"ה עושה דין בעמים וצדקה לישראל שמו מתגדל ומתקדש בעולם ואך אמר הנביא כי אף גם זאת אינם עושין כי יגעת בי ישראל אף הדבר התלוי בי לבד באחדותי ליגיעה ומשא נחשב לכם:
או יאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו פי' כי הנה ידוע שעיקר תיקוני בני ישראל הם בזו"נ והם וא"ו ה"א ולפעמים נקראת הנוקבא זיין מלשון כלי זיין כשהוא חרב ה' מלאה דם היינו כשהקב"ה עושה ניסים וגבורן באומות כמ"ש בזוה"ק בפסוק אז ישיר ע"כ נקרא התיקון של ישראל לעשות בעת זאת בחינת זו זיי"ן וא"ו וידוע שלה' הישועה על עמך ברכתך סלה פי' ה' הוא המושיע ואז חיוב עלינו לברך אותך ולספר תהלתך וזה עם זו יצרתי לפעמים יש לישראל לתקן ולעשות בבחי' הנקרא זו ומה לעשות אז תהלתי יספרו וזה ג"כ רמז באמרו עם זו קנית שאז בעת שאתה עושה ניסין וגבורן לעמך ישראל ונקמה בפרעה ובחילו המה נקראים עם זו עבור הבחינה הנ"ל וזאת רמזו רז"ל באמרם בכ"ה בכסליו שמונה ימי חנוכה אינון דלכאורה אינו מובן דאטו בכ"ה בכסליו שמונה ימים איכא יום א' איכא ותו לא אלא דיובן ע"ד הנ"ל דבעידנא דעביד קב"ה ניסין וגבורן בעמים אז נקראת זיין ע"ש חרב ה' מלאה דם והשבח שלה בעת הזאת הוא באז כמו אז ישיר שפירושו שזיין נתחבר באלף של אריך ובכח הזה עבדת זה דעבדת באומות והוא כח שמונה שארז"ל בשמונה אותיות הוי' וא"ד שבהיות בחי' אז נתכלל משני שמות אלו ובזה רמז הנס של חנוכה בשמונה רמז על התחברות האלף בזיין ונעשית שמונה והנה בהתחלת הנס והגבורה הי' בבחי' שמנה ממילא כגמר הדבר בשמונה ימים וזהו בכ"ה בכסלי' שמונה שאז הי' הכח של אלף וזיין שהם שמונה ואינון ימי חנוכה דלכך המה שמונה ימים נגד זה:
בפסוק את יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו הוא ג"כ ע"ד הנ"ל כי כשאדם זוכה לעלות במחשבתו עד מקום גבוה אשר שם גדולה הבושה מאתו ית' בגין רוממתו וגדלותו עד שגרם הבושה בגודל יראת הרוממות למסור נפשו רוחו ונשמתו אליו ובטל ממציאותו מכל וכל וכאין נחשב במחשבתו וכשהדרגה הזאת נתאמת אצל המחשבה השם ית' משפיע עליו ג"כ ממקום קדוש הנקרא כח מה שהוא מדת חכמה וזה ראשית חכמה שזו ראשית ומובחר שבעבודה שמרוב אהבה ויראת הרוממת מתדבק א"ע בה' ומובטח בו כי טח פי' דבוק ע"ד טח את הבית עד שמרוב בושתו נתבטל מכל וכל לכן נקרא ראשית ומובחר שבעבודה אך מחמת כשהוא בדרגה זו אי אפשר לקיים שאר מצות וכמו שכתבתי כבר בשם איש אלקי' ר' בער אאזריטשער על תרגום הקרא עם נבל ולא חכם שאין יכול לקיים התור' כ"א כשנובל ונופל ממקום הזה לכן נקרא התורה נובלת החכמה לכן מתחיל התורה בראשית שהוא דרגה הב' לראשית החכמה הנ"ל ופי' בראשית ב' לראשית והנה ידוע שמבינה דינין מתערין אבל למעלה דהיינו בהחכמה לית שום אתערותא דקיטרוג ודין וע"כ כשבא אדם לדרגא זו ונצל מכולם מכל הדינים ומקטרגים וידוע שכתר נקרא אלף שהוא פלא ומכוסה והיוד שני' שבאלף מורה על יוד שבחכמה ע"ד שפירשו אלף ב' ג' ד' הוא יוד במספר ואח"כ ה"א מהם י"ה שבשם וזה פי' אם המלאך המליץ על האדם הוא מיני אלף שהוא מן האלף שבחכמה אז מגיד נמושך על האדם יושר בלי קטרוג כלל: