ארץ החיים· רבי חיים טירר מטשטרנוביץ
ליקוטי תהלים
ח למנצח על הגתית מזמור לדוד וגו' ואמרו רז"ל דהמזמור הזה מרמז על מתן תורה שאמרו המלאכים תנה הודך על השמים ונרא' ליתן מזה טעם למה אמרו דוד בקפיטיל אך נר' לפמ"ש השלה"ק שעל פנימיית התורה דברו ולא על לבושי התורה וידוע ששבע מדות נקראין גוף לגבי מוח הרמוז בשלשה ראשונות ולזה הטעם צריכין ישראל קודם קבלת התורה למנות שבעה שבועות לזכך ולטהר השבעה מדות אשר המה מתנהגים ע"י זיכוך ישראל בתורה ומצות ולזה הם חזר מצות נגד ששת ימי הבנין והשביעית היא מדת המלכות המקבלת מהם כידוע וי"ג המצות העודפין על ת"ר הם רומזין לאלף שהיא גימ' י"ג כזה וא"ו ואלף רומז להנעלם שהיא פלא ובזה נפללו שלשה ראשונות זה בזה כי צורת אלף יו"ד מכאן ויו"ד מכאן וא"ו באמצע נרמז לג' ראשונות ולעתיד יהי' העקו' שהיא הוא"ו למישור ע"כ לא אמרו על שבעה המדות רק על התחלת השמונה הרומז למדה השמינית שהוא המוחין ופנימית התורה אמרו תנה הודך על השמים לכן קבעו בשמינית ולכן אמרו מה אדיר שמך בכל הארץ פי' בארץ די במה שאדיר שמך לבד היא מדת היראה והמלכות הנקראת שם ה' בידוע ותורה זו אשר נגד אלו המדות לבד די לתת לישראל אבל הפנימית והמוחין שהם בגימ' תנה שהם ג' אהי' ביודי"ן בההי"ן באלפי"ן זה יהי' על השמים כבודו אבל הקב"ה אמר לישראל והתקדשתם כמארז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה פי' בהשבעה מדות והקב"ה מקדש אותו מלמעלה מפנימית ומוחין הראשונות ועבור זה אין המצוה מצלת את האדם מן החטא כ"א בעשייתה עם אהבה ויראה ואמונה והם אהבה ויראה רוממות והאהבה האמיתית היא חכמה כח מה שע"י האמת נתבטל מכח אהבתו ממציאות ונעשה כח מה וכמו שהארכתי בזה במ"א וכן יראת הרוממו' ידוע ואמונה המחברת והני ג' רמוזין בג' ראשונות והוא חיות המצוה וכשהמצוה בגוף ונשמה אז אית בה שלימות עשרה ואז יכול הקב"ה ליחד שמו על דבר שלם וז"פ הפסוק מצות ה' מצוה כזו אשר הקב"ה יכול לייחד שמו עליו דהיינו כשהיא שלימה בגוף ונשמה אז ברה מאירת עינים אבל כמו שהמון העם עושים מצות בלא התעוררות אהבה ויראה ואמונה ואין משים על ייחוד התפלין לזכור שהוא יחיד וכל יכול וראוי לירא ממנו ולאהבה וכדומה שאר מצות שבכלם איכא הזכרת דברים אלו וכבר דברתי מזה במקומות רבים ע"כ אין בה החיות ונקראת המצוה נפל כמ"ש על פסוק רבים חללים הפילה וגו' אבל דעת הקב"ה שיעשו ישראל מצות לקיים ללכת בהם אני ה' פי' שיוכל הש"י לייחד שמו על המצוה להיות מצות ה' וגם לקיים יחיו בהם אני ה' שהחיות שבו יהי' משם ה' עבור שלימותה בכל המדות וע"ז רמז הקרא מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' פי' כל מה ששואל אינו רוצה כ"א שיהי' ביראה ואהבה ועל שתי אלה רמז ישעי' ואמר את מי יונה דיעה דהיינו הפנימית אשר היא דומה לדעת ומחשבה שהוא ג"כ בפנים ונעלם מעין רואה ואמר למי שהוא גמול מחלב לבד שאין משיג הפנימית שבו שאף שהדד שהוא לבושי התורה בפיו אינו מושך ממנה החלב שהוא הפנימית אבל להבין שמועה לבושי התורה עצמה הוא דוקא למי שניתק משדים ג"כ שאין הדד בפיו דהוא התורה לזה צריכין להשמיע פשטי התורה עצמה וזהו הענין שרמזו הדרדקי אלף בי"ת אלף בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים ה"ו שזה שמו של הקב"ה והוא ע"פ מה ששמעתי ממורי ורבי שקודם הפעולה שגומל הבעל חסד הטוב לעני אם העני עדיין דל ומרומז בדלית וההשפעה עדיין נכללת בבעל הגומל חסד כמו הגומל דכרעא דבוק בוא"ו שהיא הצינור והוי דומיא דמים שלא באו עדיין לבור והם עדיין בצינור לכן ג"ד מרמז על הצווי גמול לדל ומהדרת כרעא דגימל לגבי דל למיהב לי' השפעה טובה אבל אח"כ כשנתמלא הדל מהטובה כעשה ה"א והבעל החסד נשאר רק ואו כי יצא ממנו הרגל הדבוק להדלת וממנה נעשה ה"א ע"כ דבכי מו"ל וז"ש שהנותן פרוטה מתברך בשש ברכות שנעשה וא"ו וגם צריך לפייס להדל ולהשכילו במוחין טובים להפיס דעתו ומחשבתו ואז אשרי משכיל אל דל נקרא דנותן השכלה והשבת הדעת לעני ומדבר על לבו שהוא יותר מקבל ממנו וע"ד יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני וכו' ע"כ דומה זה לעושה מה"א וא"ו שמדמה אותו להמשפיע שהוא הצינור וזה ה"א וא"ו שעושה מה"א להיות חוזר להיות וא"ו אז זה שמו של הקב"ה שרצונו לייחד שמו עד עולם מלא שאף הדל"ת נעשה ה"א וע"כ מתברך באחד עשר ברכות כי מחבר ה"א ביא"ו שהוא מספר אחד עשר והנה הדבר הזה מובן במצות צדקה אבל באמת רמז הזה הוא על כל מצות התורה כי אל"ף בינה מרמז על שהאדם צריך לתתבונן לשם מי הוא העושה המצוה כי מאמין בה' ומחמת אהבתו ויראתו עושה הכל ואחר שמתבונן בזה צריך להיות מהגומל דלים פי' שצריך להכין את עצמו למצוה בשש מדריגות באהבה וזריזות והתפארות ונצחון ושבח והודי' בטוב לב להקב"ה שזיכהו לעשות מצותיו וכל זה צריך לחשוב קודם עשיית המצוה בעוד שעומד לעשות ואז נקרא בבחי' גומל דלים כי בהמצוה מתקן הדלת שתיעשה ה"א ואחר שנעשה הה"א במקומה אז צריך ליתן מוחין להמצוה שתוכל לעלות לוא"ו להיות ה"א וא"ו והוא ענין האור חוזר שחזר המצוה להעלות מ"נ והוא דוגמת כפילת אפים שמוסר את עצמו לאילנא דמותא שהוא בחינת ה"א שהוא שם ב"ן שבכל עולם לכך כ' האר"י זללה"ה שאין במזמור אליך נפשי אשא וא"ו שאין וא"ו באילנא דמותא כ"א ה"א ואך בבחינת אור חוזר נתחבר בוא"ו ונקרא ה"א וא"ו ושמו של הקב"ה נתמלא בכך וזהו שמרמז הקרא בהעלותך את הנרות עד כן עשה את המנורה במצוה הזאת מרמז לנו העלאת המ"נ ואור החוזר וכל הסדר הנעשה בה עד שבא לכלל אור חוזר ומתחיל הפסוק מסוף המעשה ואמר כשתגמור המצוה בהדלקה עד שתהי' המצוה חוזרת בבחי' אור חוזר וזהו הענין שתהי' השלהבת עולה מאלי' מתתא לעילא בבחי' אור חוזר ואזי הוא התיקון של התי"ו ממות בכלל והוא בסוד והי' למאורות ברקיע השמים שכתב הזוהר בהקדמות בראשית דף יב ע"א וז"ל וכד יודע בר נש דכלא חדא ולא ישוי פירודא אפילו האי סטרא אחרא יסתלק וז"ס אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסוק והענין הלז צריך אתה לתקן בהבחינה שהוא מול פני דהיינו הבחי' הנקרא קודם הדלקתה אילנא דמותא שם תתקן שתאיר בה ממש כל בחי' שבעת הנרות דהיא בחינתה עצמה שעי"ז נעשית בחי' ה"א ולא דל"ת עבור הנחש הכרוך על עקבה וגם כל הבחי' של הוא"ו כנ"ל כדי שתהי' ה"א וא"ו זה שמו של הקב"ה כנ"ל וזהו מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כדי להעלות אורה בבחי' אור חוזר למקום הוא"ו ושניהם יעלו מ"נ בבחי' יו"ד ה"א וקאמר ויעש כן אהרן שכן עשה שחל מול פני המנורה להדרגא הנקרא מול פני ולא מנורה לבד העלה נרותי' שיאירו למעלה מדרגתה דהיינו להואו מתחברי' יחד להיות יחודם מתייחד גם לעילא בסוד העלאת מ"נ וע"כ מסיים הקרא וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה פי' לרמז זה שגם הירך וסוף המעשה צריך להיות הכל בחיבור אחד לעשות כל כך בטוב ונכון עד שתיכף הוא תחלת המחשבה לעלות אור חוזר מתתא לעילא וזהו שמסיים מקשה הוא כי עפ"ז מתחבר מתחבר התתא בעילא להיות נקרא ראש בסוד ונתנך ה' אלקיך לראש שבחי' אלקיך תהי' על ידך לבחי' ראש להיות התחלת עלי' מתתא לעילא והנה בזה ארז"ל מלמד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה הקב"ה מנורה של אש מתחת כסא כבודו והוא לא מחמת חסרון הבנתו ח"ו ורק שקשה הי' לו היאך שנתן הקב"ה לעמו ישראל עבודה זאת להיות מוסרים נפשם לבחי' אילנא דמותא וכמ"ש האר"י בנפילת אפיים וז"ל ולא רציתי לכתוב הכוונות לפי שיש סכנה גדולה בדבר וכו' ודימה משרע"ה שהוא דבר נפלא ופלא מאיש בו"ד להיות עולה בידו זאת אף בשום פעם עד שהראה לו הקב"ה הסוף דבר בקדמותו כמ"ש הרב אלשיך ז"ל שכביכול ב"ה אינו כופל תחת הזמן ובחירת האדם במה שבחר כבר צפה והביט בקדעותו ומ"מ הבחירה ביד האדם וזהו שהראה לו הקב"ה למשה מנורה של אש מתחת כסא כבודו מה שכבר פעלו ועשו הצדיקים ועשו מנורה כלה עד ירכה עד פרחה ולכן נח דעתו בזה וזה פי' כמראה אשר הראה בהר ומפרש מה הי' המראה הגדולה אשר הראה בהר וקאמר שהראה לו מה שכן עשה את המנורה כבר ע"י מעשה הצדיקים ובפרט ע"י מעשה אהרן כנ"ל ויעש כן אהרן ע"כ ע"י מעשיו הופיע הדבר שמחשבתו עלה למעלה והקב"ה הביט בה בסוף דבר בקדמותו וזה הביא לסיבת מעשה המנורה ולכן נסמך קרא אחר ויעש כן אהרן וזה מעשה המנורה שהראה הקב"ה שכבר נעשה כן:
מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים נ' לפרש ע"ד שאמרתי על מארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק ואמרה מי גילה רז זה לבני ולפרש זה נ' ע"פ מ"ש הזוהר פ' בלק דף ק"צ ע"ב וז"ל ועד בא עשו ישראל מלאכי מרומים עבדו ושלמו עשי' כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני נטלו עשיי' ממלאכי השרת וכו' עד עושי דברו בקדמית ולבתר לשמוע ולפי דבריו משמע שעושי דבריו לשמוע לאו על זמן א' קאי אלא בקדמיתא עושי והדר לשמוע אך לפענ"ד כ' דהכל על זמן א' קאי דהנה ידוע בשעה שברא הקב"ה את עולמו ברצונו וחפצו שיחודו וקשירת העולמות א' אל א' יעלה מן הארץ וזה רמז הירושלמי הובא בתוס' סוכה י"ב רבי יוחנן אמר עננים למעלה הי' כלומר מלמעלה הן באין ומדמי להו כאדם המשלח חבית וקנקנים וריש לקיש אמר מלמטה היו כלומר מלמטה הן באין ומדמי להו כמאן דאמר לחברי' שלח קופחך וסב לך חיטין ודברים אלו מפורשים דמא"ח ומא"ח ושניהם דברי אלקים חיים כי הנה ידוע שבתחלת הבריאה הי' העלאת המ"נ מיני' ובי' שנתעורר הקב"ה בעצמו לברוא עולמות ולתת עליהם ברכה ממקור העליון כדי שיתהוו ויתקיימו וכן עתה בעת שהתחתונים ח"ו אינם ראוים ואינם מעלים מ"כ שאין מעשיהן עולין לעשות נ"ר למעלה אז הקב"ה עושה למענו שלא לאבד עולמו ונותן להם ברכה רק די צורכו לקיום ההכרחי ולא בהרוחה אך כשנעשה רצון הבוי"ת והתקונים עושין נ"ר למעלה ומעלין מ"כ לפניו ע"י כ"ר ממעשיהם אז כביכול מעורר נגדם מ"ד ולא תש כח כנקיבה ורק משפיע ברכתו בהרבה ריוח והצלה עד בלי די וזה שרמז ר"י עננים מלמעלה הי' כלומר מן השמים הם באין מדבר בעת שהאתערותא לברך ולהשקות פני התחתונים ע"י שמים עצמם בלא העלאת המ"כ מלמטה לכך מדמי כאדם המשלח היין או השמן עם הכלים וריש לקיש מדבר בעת שעולה העלאת המ"נ וכ"ר ותענוג מן התחתונים ובזה המה מקבלים ברכה ושפע משמים ודומין כמאן דאמר לחברי' שלח קופתך ושב לך חיטין והנה הדברים האלו הנעשים ונגמרים הכל נקראים יחודים הן מעילא לתתא והן מתתא לעילא כי ע"פ יחוד והתקשרות העולמות זה בזה כסדרן אז כ"א יקבל זה מזה ע"ד מקבלין דין מן דין עד שנתעורר למעלה וממקור נמשך עד למטה וכמו כן מתחתונים נתעורר למטה ומעורר כאו"א העולם שעלי' להיות נקשר אחד באחד עד שעולה הכל למקום הרצון והמחשבה ומיד לאין סוף וכדברי ר"ש שאמר לר"א רזא דקרבנות עד א"ס אף שההתחלה הוא מנפש הבהמיית כ"א מעורר מה שקרוב לו עד שמתקשר הכל עד שורש העליון לא"ס ע"כ בתחלה כשהמלאכים עשו גם זה היחוד והקישור:
גם מהארץ הי' צריכין לעשות הכל דהיינו מעשיי' המכונה לתחתונים והעשיי' שלהם הי' ע"פ דיבור ושבח להשם י"ת כי הדיבור נקרא עשיי' בבחי' הראש נגד הראי' והשמיעה שבראש ע"כ אמר עושי דברו שע"י הדיבור עשו מעשה עשיי' והנה הקול מיוחד לבחי' חלק הרוח כידוע והשמיעה היא חלק הנשמה לכן אמר לא לבד העשיי' בעצמה עשו המלאכים לעורר מלמטה רק שאף לשמוע שחברו עשיי' התחתונה לבחי' נשמה בקול ע"י הקול הממוצע ביניהם ומשם עלה בעצמו עדא"ס והנה ישראל שהבינו את זאת אמרו כעשה ונשמע פי' שקבלו עליהם היחודים האלו לעשות שיהא מן נעשה עולה למעלה עכ"פ בבחי' השמיעה ששם מקום החירות ואין מעכב לעלות עד א"ס וע"כ מלאכים כשראו שהקב"ה רוצה ליתן תורה לישראל הבינו שהוא בכדי שיעלה היחוד מהתחתונים ע"כ אמרו מה אדיר שמך בכל הארץ פי' גם אנחנו נתחיל היחוד מן הארץ ויעלה ע"כ תנה הודך על השמים:
טז שויתי ה' לנגדי תמיד פי' כי גדולת הבורא ית' ניכר מהגדול מחבירו או גדול במין או בגולם המיוחד או הגדול במדריגה ולזה הענין צריך האדם להתבונן בצבא מעלה בגלגלים ובמלאכים עליונים אופנים וחיות ושרפים כדי להכיר ולשים על לבו מעלת גדולתו עד מאד ולהכיר שאין קץ וסוף לגדולתו כי ח"ו לתת שום קצבה בשבח הבוי"ת כי הוא בלי תכלית וכל גדולתו ונפלאותיו הם ג"כ בלתי קצבה וסוף ורק שמכח גדולת הניכרים מעלה במחשבתו להאמין יותר בגדולת א"ס ועל דרגא זו אמרו המלאכים להקב"ה הנה הודך על השמים שאנחנו מכירים יותר בגדולתך וכשהאדם אינו מתבונן למעלה רק למטה אין גדולתו ניכר כ"כ וכמשל שהביא החו"ה מתינוק הנולד בבור המלך ואך לדבר אחד שוה ארץ לשמים להודות בה לה' כמו מצבא השמים דהיינו הדרגא שה' הוא המהוה יש מאין ודבר זה הוא בכל הנבראים בעולם הן בשמים הן בארץ שכמו שניכר גדולת הבורא מדבר גדול שברא שהוא לבדו הבורא וכל העולם אין שוין לו בזה כי אין יכולין לברוא אפילו יתוש אחד כן מדבר שעשה וברא בזה העולם עולה קילוס הזה וראוי לעבוד עבור זה את הבוי"ת שהוא לבדו עשה את כל. ומי שעובד ה' בדרגא זו א"צ לישא עיניו למרום וזהו הענין שאמר דוד על בחי' אחור וקדם אמר פליאה דעת ממני נשגבה אנה אלך מלוחך פי' שתמה האיך יכול האדם להיות בבחי' אחור שישכח ה' עושהו אף שהכל עשה ה' כדי שיהיו התקרבות החדשה ביותר שלימות ואהבה רבה כידוע אבל אמר דוד שמווכי נשגבה השכל הלז כי אין אני יכול לשכוח ממני אפילו רגע כי בכל מקום שאני משים עיני אני רואה היתרון הלז שברא הכל והכל חתם בשמו בארבעה יסודות נגד ארבע אותיות השם וכיון שהוא הבורא ראוי לעבדו בפחד ואין אני יכול לבא לבחי' אסיר כלל ורק החילוק כשרואה אדם דבר גדול לבו נכנע יותר ועושה בשברון לב ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולזה אמר דוד כשאראה שמיך וגו' עד מה אנוש וגו' פי' מה שאני רוצה לראות גבורות בשמים דוקא המה רק להבחין ולהביא בלבי שמה אנוש וגו' להיות לבי נכנע אבל כנגד גדולת הבורא די לי בזה שהוא הבורא ובדרגא זו שוה ארץ לשמים וז"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד שאין אני מזכיר כ"א שהקב"ה הוא המהוה ודבר זה הוא תמיד בכל מקום שנותן אני עיני רואה אני את זה:
יט בפסוק תורת ד' תמימה פי' שיש לאדם ללמוד א"ע איך ליחד שם ד' בכל דרכיו ובדרך שכתבתי בפסוק עשר תעשר שיש לאדם להכניס בכל המצות שעושה כל עשר מידות ולעשות בהם המצוה שה וא עשירי דהיינו שתהי' בעת עשיית המצוה אהבה ויראה ויכוין להתפאר לה' ולא יעכב אותו שום דבר דהיינו מדת נצח וכן כלם כמו שכתבתי שם ובזה השם שלם במצותיו ובתפילותיו ובלימוד תורתו ואז כשעושה כן אזי נתהפך כל המידות שהמה בבחינות השמאל להיותן ימין ומהגבורה עושה זריז המצוה בלהבת אש לעשותו מהר וגם לא דוה לבו בעשות זאת ואדרבה נותן תודה לד' על שזכה לעשות מצותיו וזה הדוה נהפך להוד להיות משבח ומודה לד' על שזכה לעשות רצונו וכדרך שכתב התס"י על זה שאנו אומרים על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות וזה שנעשה מדוה הוד ולא דוה לבו בעשות מצוה או שנותן צדקה וזה פי' הקרא ויהפך ד' אלהי' לך את הקללה לברכה פי' מדוה נעשה הוד ואתה מודה ומברך את ד' על טובה שעושה עמך בזה שזכיתי לעשות מצותיו וגם שנתהפך הדוה להוד ואין עליו כ"א טוב פי' נתמשך מבחינת הוד מדת צדיק הנקרא טוב עד אמרו צדיק כי טוב וכו' ואתה מודה על הטובת ע"ד לד' הישועה על עמך ברכתיך סלה וכל הטובת האלו באים לך עבור שרוצה לייחד בעת עשיית המצוה שמו הגדול ולעשות בכל המידות ואז משיב נפשו בכל הטוב וזה תורת ד' תמימה שהד' תהיו תמימה בכל מצותיך ואז השמאל נעשה ימין ומביא לאדם טובת וברכה והנפש שהוא דרגא עשירי נקשר בימין ברוב חסד האל ובזה משיב אתה וכמו כן משיב ד' נפש אדם בטובת וברכות וחיים ושלום וזה הכל מכח שדי חיים במעשיו וזה תורת ד' תמימה משיבת נפש:
משפטי ה' אמת וגו' פי' אז משפטי ה' שהוא דין מתבסם להיות אמת שהוא רחמים בחי' יעקב כמאמר הקרא תתן אמת ליעקב כשצדקו יחדיו כשהתחתונים פועלים במעשיהם הטובים שיתחברו הצדיק וצדק' יחדו ואז נתבסם עלמא ונתהפכו הדינין לרחמים כידוע וגם נדרש מרישא לסיפא כשמשפטי ה' אמת עי"ז צדקו יחדיו נתחברו צדיק וצדקה יחדו והכל אמת כי מתחלה צריך לעלות מתתא לעילא ואח"כ נעשה ביתר שאת ועוז מעילא לתתא ע"כ כדרש מסיפי' לרישא ומרישי' לסיפא :
כא בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאד פי' כשאתה בעוז ולך נקרא ישועה שנתגדל שמך בזה יגל מאד כי תאוות לבו נתת לו פי' זה עיקר תאוות שבלבו מה שאתה נתת לו להיות מודבק בך ע"ד נגילה ונשמח' בך מה שנתת לו רשות להזכיר שמך הגדול הגבור והנורא וזהו פי' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו שזה לכם לקח טוב מה שזכיתי אתכם להיות מדובק בי ובתורתי כי כשלא תעזבו את התורה שם אני כמאמר רז"ל כביכול כאלו לקחתם אותי משל לבת מלך וכו' וזהו תאוות לבו שזכה לזה שאתה בעצמך נתת לו וגם ארשת שפתיו בל מנעת סלה וזה לו לשמחה סלה שלא מנעת אותי מלברך ולהודות את שמך כי שש אנוכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי תקדמנו ברכות טוב שזה קודם אצלו מכל הברכות אשר טובים המה בעיני הבריות במה שאתה מברך אותם אבל אצלו המתנה הזאת שאתה נתת לו תשית לראשו עטרת פז שזה הדבר לראשו עטרת פז וזהו תשית אתה אצלו לעטרת פז וגם גדול כבודו בישועתך כשאתה תושע בגדלך זו כבודו לכבוד ולתפארת נחשב לו זאת והוד והדר תשוה עליו בזה שנתגדל כבודך כי תחדהו בשמחה את פניך פי' שאין לו חדוה ושמח' כ"א במה שפניך בשמחה וזהו תחדהו בזה שבשמחה פניך כי המלך בוטח ומודבק בך ויהי' מלשון וטח את הבית ובחסד עליון בל ימוט רגליו להיות שמח במה שמיטיב לו רק שמחתי במה שמתגדל כבודך וישועתיך בעולם וזהו נסיון העושר שגדול מנסיון העוני אבל העכו"ם לא כן המה שטוב להיות ידך יד כהה שהוא שמאל תמצא אותם כי בעת שימינך תמצא שונאך אז אתה מחמם אותם כתנור אש להיות מכלה כל הקרב אליו ואינו יודע לשמור את עצמו אז נכווה בזה האש ע"כ באפו יבלעם ותאבד פרימו מן הארץ כי אדרבה נטו עליך רעה ולא עוז וישוע' כי אמרו לא ה' פעל כל זאת להבעיר האש לידון בו מי שנתחייב שריפה רק אמרו שידיהם רמה בזה ע"כ אינם שמחי' בכבודך ובישועתך רק בהיפך שאין אתה יכול להושיע ע"כ רומה ה' בעוזך מוטב שתהיו מתרומם בעוזד במה שאתה נותן יד וכח לישראל ולא לעכו"ם וקצרתי:
לג בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. פי' שבדיבור שהמה מוצאות הפה נעשה הכל אבל האותיות עצמן שבהן נברא הכל ע"ד שהקב"ה הביט בתורה וברא בה שמים וארץ והם הם צבא השמים והוא ע"ד שרי צבאות ישראל שהשרים וראשי האנשי' מכונים בשם צבאות והמה לא בדיבור נעשו כי אין דיבור בלא אותיות ואך ברוח פיו בהוצאת הבל לחוד וזהו וברוח פיו כל צבאם המה האותיות אשר הן הצבאות נעשו רק ברוח פיו לבד עיין בספר אור תורה פ' בראשית:
לד פודה ה' נפש עבדיו וגו' פי' ע"ד מה שמבואר בזה"ק ובשאר מקומות שלפעמים הקב"ה מאריך לרשע כדי שיפיק ממנו או מזרעו זרע כשר וזה עבור שעוד בו הניצוץ הקדוש הלז כלול לכן נתקיים כל הגוף והנפש שלו והנה הגוף נקרא כמו מחסה ומסתר להניצוץ והנפש אשר בו וז"ש שפודה ה' רק נפש עבדיו לבד שהוא הניצוץ הקדוש שעתיד צדיק להולד ממנו ומכח זה לא יאשם כל הגוף שהניצוץ הלז חוסה בו וזה ולא יאשמו כל החוסים בו המה אברי הגוף והנפש עבור שהוא חס בהם וזהו כל מי שחוסים בו כאו"א אינו כלה ונכרת עבור הניצוץ הלזה:
לו נאם פשע לרשע בקרב לבי וגו' עד רע לא ימאס דהנה ידוע שיש מחשבות הבאות אף לצדיקים על מחשבתן הטהורות ואך הם כעוף הפורח שנשרף בהבל פיהם כנזכר במאמר רז"ל ואין עושין בהם רושם כלל ואך המה בטלין ומבוטלין ורק הטוב שבהם בוחרים לעשות כדוגמתן בקדושה דהיינו מתאוות המחשבה של זיווג עושין יחוד בעולמות הקדושים וכדומה לזה ועוד יבא תועלת מזה כיון שהם בטלין במחשבת הצדיק אז הם נכנעים אף בלב הרשעים שיוכלו להתגבר עליהם ולבטלן וזה רמז הקרא שלף איש נעלו ונתן לרעהו פי' ע"י ששלף צדיק את נעלו רמז לתאוות הגופנים הנק' נעל ע"ד של נעלך מעל רגליך אז ונתן כח לרעהו ג"כ להתגבר על יצרו הרע או ונתן פי' ושבק פי' שהרע בעצמו שביק והניח להרשע שנקרא תמיד רעהו אבל עכשיו מפני שנכנע הרע במחשבת הצדיק עזב ושביק את הרשע וזה הטעם המחשב חלף ועבר בהרהור הצדיק בסוד עוף הפורח מיד נשרף ואך לא יעשה בו רושם כלל לרע ואדרבה אם ימצא בו דבר טוב שיוכל להתהפך לטוב יהפכהו לטוב ועיכ' לא יזוע עד שימצא בו הדרך הטוב ואך הרשע מקדים נעשה לנשמע לעשות תיכף כשעין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרין והכל כאחד לשמוע ולעשות הרע ואך לבינוני צריך היצר הרע לבוא עמו בתחבולו' לומר לו התקרב לעבירה ולא תעשה וקבל שכר וכיון שמקרב אותו לרע אז אי מואס ברע ואלו ג' דרגות רמז דוד המע"ה בכאן ואמר נאם פשע לרשע מה שמדבר הפשע הוא היצר הרע לרשע היא ג"כ בקרב לבי כי מכניס במחשבתי אבל אינו עושה בי רושם כלל ואך ברשע אין פחד אלהים לנגד עיניו פי' שאין פחד נכנס בלבו מה שנגד עיניו עושה תיכף בלי משים לעצמו עצת יראת ה' ומקדים עשיי' תיכף שעיניו רואות וזה ברשע מדבר ואך לפעמים המחשבה פועל אצל הבינוני שהוחלק אליו בעיניו למצוא עוונו לשנוא שאומר אליו התקרב לעון ע"מ שלא לעשות רק לשנוא המעשה הרע ולקבל שכר אבל החסרון אצלו שחדל להשכיל להיטיב שהוא מסיתו רק להתיצב על דרך לא טוב ואז הרע לא ימאס וזהו פי' הקרא הדבר של היצר הרע שוה בקרב לבי ורק רשע הזה שאני מדבר בו מופרש ממני בזה שאין לו הפחד למנוע ממנו מה שנגד עיניו רק אדרבה מה שנגד עיניו עושה הכל ומי שאין לו פחד אלהים אז נגד עיניו ממהר לעשות ואך שמי שאין בו לא צדקת הצדיק להיות המחשבה נשאר רק בלבו ולא רשעת הרשע להיות כלי מעשיו גומרין רק מדחה את הרע עד שהקליק בעיניו למצוא עונו לשנוא ואז הרע לא ימאס:
נו המה עקבי ישמורו כאשר קוו נפשי פי' שאני בעצמי קוה קויתי לתת עיני על עון עקבי אך נעלמו ממני לכן אירא בימי רע עבור שעוון עקבי יסובני בלי ידיעתי והמה מונים ויודעים הכל והלואי הי' נגלה לי כן וזהו פי' המה ישמרו ומונים עקבי כאשר אני קויתי לידע אך נעלמו ממני והם שומרים אותם לידע ולהלשין אותי בהם ולכן יגורו יצפונו לאמר רדפו ותפשוהו כי אין מציל עבור עון עקביו ומסיים על און פלט למו להם אף שיש להם און מ"מ פלטים הם מן העונש ועלי מגלגלים אף עוון העקב שלכדני בו ולמסור את נפשי לכן באף עמים הורד אותם לגלגל עליהם עוונם ממש ולא עון עקבם ואז על גודל עוונם יתעורר עליהם שם אלהים ואמר אחר כך אף שיודע אני שיש בי עון אבל אתה נודי ספרתה והמה כלם בספרתך להיות מונה וסופר לערי נגד העוון ויסורים מכפרים לכן אז ישובו אויבי בראותם וגם אני אדע כי אלה"י לי אף אלהים עונה אותי וגו' ומאחר שבאלה"י בטחתי לכן לא אירא בימי רע כי מה יעשה לי אדם עד גמר המזמור להתהלך לפני אלהים כשאני זכאי אף לפני אלהים אז אלך באור החיים:
נח האמנם אלם צדק תדברון פי' אף שבעת זמני שאין עלי כח קדושה כ"א מכח אלם מאלהים כידוע זה שהדרגא התחתונה מן האדם נקראת אלם ואח"כ זוכה שישפיע בו אלהים ושאר דרגות כנזכר אצלי במקומות אחרים אך כל אחד הקטנות שלו לפי ערך הגדלות שלו לכן דהע"ה שגדולתו גדול מאד לעורר בגודל המוחין ע"כ הקטנות ואלם שלו הי' בזה שרק צדק מדבר כמו שהוא ולא כפעם בפעם שחוקר על פנימית הענין בגודל אור להשכיל על הפנימית שבכל דברי התורה ואך בעתים שאלמת שלי מתעורר מ"מ צדק תדברון היינו ע"ד ימים ידברו לשון רבים לכן אמור תדברון המה העתים האלו ויש לפרש האמנם אלם מורה על דרגותיו כמו שדרך דוד המלך לומר בעד דרגתו שהי' מקושר בו והנה, כ' התיז בתיקון נ"ב וז"ל אלהים חמש אתוון כחושבן א"ד מן אדני ורזא דמלה ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו' ופירשו המפרשים שזה רמז להעלות המ"נ מן הדרגות התחתונים שהם ה' אותיות מנצפ"ך והם גבורות ומספר חמשה רמז בא"ד וזה האחד העלאת המ"נ יעלה מן הארץ הנה ידוע שאשה אינה תובעת בפה והעלאת מ"נ שלה כ"א לגלות רצון לבבה בזה ולזה רמז בשתי אותיות א"ד לומר אך דומיה שצריך להיות העלאת המ"נ בדרך דומיה וזהו אמנם אלם שראוי להיות האלם אך מ"מ צדק תדברון:
סא שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי פי' ע"ד מאמר רז"ל יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפלה קודם רינה והדר תפלה וז"ש שמעה רינתי שהרינה שאני מרנן יהי' חשוב לפניך בכדי שמכחה תקשיב אח"כ את תפלתי וזה המזמור מדבר מעת שהי' בקצה הארץ לזה אמר אף שהיית מחסה לי מ"מ אפשר שאותו העת הוא מחמת שהייתי באהלך והוא כמו בסתר כנפיך אבל לא כן עתה שאני בח"ל ודומה כמי שאין לו אלוה ואין אני בצל כנפיך אך בזאת בטחתי כי אתה שמעת לנדרי מה שאני נודר בעת צרה כי נתת לירושת יראי שמך פי' הדבר הזה שיהי' נודרין בעת צרה נתת לנו בירושה מירא שמך זה יעקב כדברי המד"ר פ' ויצא פ' עי"ן שכתב לאמר מהו לאמר לאמר לדורות שיהי' נודרים בעת צרה לכן בטחתי בזה הירושה שתשמע לנדרי וימים על ימ מלך תוסיף וכן אזמר שמך לעד כשאזכה לשלמי נדרים יום יום ולכן אמר בלשון ירושת יראי לרמז על יעקב שנאמר בו ויירא ויאמר מה כורא וגומר וגם אף אחר הבטחה ויירא מעשו כי אמר שמא גרם החטא הרי שנקרא ירא שמך וכמו שמסיים שם המדרש שיש לתלות הנדר ביעקב דווקא כמאמר הקרא נדר לאביר יעקב מאחר שהוא פתח תחלה בנדר:
סג אלהים אלי אתה משחרך פי' כל מעשה אלהים שאתה עושה עמי אצלי הוא חסד גמור כמו חסד אל כל היום וזה אלי אשחרך שאני יודע שאין הדין פיגע בי כ"א למען אשחרך כי הקב"ה מתאוה לתפלתי. והנה ענין מתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים ערכתי בעזה"י במ"א על סדר התפלה בשער הרביעי והעיקר הוא שאין השכינה יכולה לעורר עצמ' כ"א ע"י בחינת דכורא והוא הצדיק התחתון שבארץ להיותה דרה בין שני צדיקים צדיק דלתתא וצדיק יסוד עולם למעלה כדרך צדיקי' ירשו ארץ וישכנו לעד עליו לכן הסיב שמו יתברך סיבת כל הסבות בכדי שיתן הצדיק את לבו להתפלל לד' וזה אשחרך כמה לך נפשי מה שאתה מסבב כדי שאני אתפלל לפניך הוא עבור שכמה לך ומתאוה נפשי שהוא נפש דוד הידוע שהוא השכינה היא מתאו' וצריך אני להיות המעורר כנגדה במ"ד כדי שתוכל גם היא להתעורר וכמ"ש בזהר ויחי דף רמ"ה הרי דרגא אחת המעורר להתפלל לפניך וזה לחסד אצלי וכמאמר הקרא ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי כי כשלא הסיר תפלתי מפי אז גם הדין שעשה עמי הי' לחסד גדול וגם דרגא ב' אשר בחינת אלקים מעורר אותי לתפלתי הוא מטעם מאמר הקרא ה בצר פקדוך פי' כשצר לאדם השלם אז צערו לא חשוב נגדו ורק שם על לבו הלא בצרתם של ישראל כביכול לו צר לכן מצער את נפשו בצער הזה אשר לו צר. וזה בצר פקדוך וצקון לחש מוסרך למו המוסר שלך אצלם עיקר וכמדומה לי שכך כתב הרב אלשיך זלה"ה לכן אמר וגם זאת מעורר אותי הבחי' אלהים והדין לתפלה שכמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים שדוגמת צער הלז הוא חש"ו לך כי כן לשון הקרא בכל צרתם פי' כפי דוגמת הצער שלהם כן לו צר לזה אני כמה ומתאוה להתפלל על זה להסיר הצער ולהרבות בעונג ונחת לך ולכן מסיים כן בקודש חזיתך פי' כשאני משים על לבי צער של מעלה חושב אני ההיפך גודל האור והתפארת והכבוד בעת הקודש ע"כ צערך צער, וכמ"ש בזוה"ק שמות ב' ע"ב על פסוק היה היה דבר ה' אל יחזקאל וכ' מאן דלא רגיל בצערא והוה כל יומא בתפנוקין ועידונין וכו' לכן אמר כן בקודש חזיתך לכן מאוד כמה לך בשרי בארץ ציה לכן אני נותן לב להתפלל וכיון שכך שלא הסיר תפלתי אז אלי אתה וחסד נקרא אצלי ולא דין ומסיים טוב חסדיך מחיים שפתי ישבחונך זה הוא החסד הגדול אצלי מכל החסדים ובפרט הדרגא הראשונה כמו שמבואר שם בזוהר נקרא חסד גדול הזוכה להתפלל בזה הדרגא:
סד מדבר משני מיני שונאי' האחד מגלה זדון לבו לכן אמר מפחד אויב מזה שיש לי פחד שידעתי שאויב לי ומבקש רעתי אני מתפלל שתצור חיי וזה מרגשת פועלי און שפועלים האון ברגש ע"ד נהלך ברגש וידרכו חיצם דבר מר אך הסיג השני לירות במסתרים תם שהמה כתמימים וגם המלשינות אינם מספרים כ"א בדרך יספרו עושים כמו שמספר ולפי תומו אומר דברי מלשינות והסיפור שלהם אינו כ"א לטמון בסיפור הזה מוקשים שטומנים בזה המוקש ואמרו מי יראה למו ובאמת שהם עולות המנו חפש כמו הדבר שהם מחפשים אך הוא בקרב איש ולב עמוק ואך האלהים הרוא' ללבב משלם להם מדה נגד מדה וחץ פתאום היו מכותם ואז ויראו כל אדם ויגידו פועל אלהים שעשה להם ומעשהו השכילו המה משכילים ע"יז שני מעשים האחד מה שעשו בסתר ומה ששלם להם גמולם בראשם וזה הוא שאמר דוד מזה ה' לי בעזרי ונתן עליהם חץ ויכשילוהו עליהם לשונם בזה אני רואה שהוא הי' השונא שלי ובסתר דבר ואנוכי לא ידעתי כ"א ע"י העונש שהלב רואה בשונאו וז"ש אחר כך כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם פי' השונא שידעתי ואחר כך אמר סבוני גם סבבוני פי' שעשו שני סביבות שעשו לי בדרך סביב בתוך סביב בסתר רעהו ואני איני יודע עד בשם ה' כי אמיל' רואה אני בהם מה שחשבו לעשות:
סו הפך ים ליבשה כ' לפרש ע"פ המדרש פרשת בשלח בתחלה היה הים הזה יבשה ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז אז הוחל לקרוא וגו' ועשה הקב"ה ים ונפרע מהם וכו' ועכשיו ים היו ונעשה לנו יבשה וקלסנו לפניו באז שהפך לנו ים ליבשה הוי אז ישיר עכ"ל וע"פז כ' לפרש דכאן בשתים מספר תהלות ה' פעם אחת הפך ים פי' שהפך להיות ים ועתה ים זה ליבשה היו על כן לא קאמר הוביש הים או עשה ים יבשה אלא הפך לרמוז על שתים שעשה בכל פעם ברצונו לפי פעולו' בני האדם אשר צדיקים מתרפאים בו ורשעים נדונים בו ונ' דגם המדרש עצמו מדייק בזה שכתב וקלסנו באז שהפך לנו ים ליבשה דצריכין לתת טעם מה שייך זה לזה משום דחטא הרשעים נרשם באז הוחל ע"כ אמרנו אנחנו גם כן אז אלא שהוא ע"ד המשל שכ' הזוהר שמות דף ה' ע"ב על פסוק איש מצרי הצילנו דהקש' וכי משה מצרי היה אלא משל מי שנשכו ערוד והיה רץ ליתן רגליו במים נתנו לנהר וראה תינוק אחד שוקע במים וכו' עד אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וכו' עד אותו המצרי שהרגתי הרי דדבר הגורם נקרא הגמר על שמו והוא לרמז איך שהרע מבחין את הטוב שמעז יצא מתוק שנקרא איש מצרי הצילני וכן הנחש נקרא עי"כ מציל וע"י הכל עושה הקב"ה שליחותו אף ע"י נחש להציל וזה יש לפרש בקרא להציל ממות נפשם פי' אפילו ע"י הנחש שנקראת מות שממית' ב"א אעפ"כ מכין הקב"ה על ידיו הצלה ליראיו ויש לפרש בזה ויפן כה וכה וירא פי' שראה שהכה איש עברי וראוי לעונש וגם ראה שמיתתו תציל את בנות יתרו ע"כ טוב לו מיתתו מחיים ע"כ גם כאן אמרו ישראל נקלס ונשבח להשם יתברך שסיבב והביא מתוק ממר מכח אז הוחל שעושה הים לענוש אותם בזה עתה נתגלגל ועשה לנו נסים ע"כ אז הזה הי' בעזרתינו ע"ד איש מצרי ע"כ עלינו לקלס באז וז"ש נקלסנו באז שהפך פי' הקילוס יהיה לאז שהפך על ידו דעי"ז נעשה עתה הנס שנעשה לנו ים ליבשה והוא ממש דוגמת איש מצרי ובתרתי מדבר המדרש באז שהפך פי' שהפך היבשה לים ועתה היפך לנו ים ליבשה ועלינו לשבח להגורם שהוא האז ולהוציא מעז מתוק וזהו הוצאות יקר מזולל שנאמר בו כפי תהיו כי ידוע שפה המשבח נקרא פה כמאמר רז"ל שפה לא נברא אלא להודות ולא לדבר לשון הרע ע"כ השירה הזאת ששבחו ישראל בפה נקרא כל פה לך יודה והוא היה בבחי' תוציא יקר מזולל כנ"ל לכן אמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיו החשובות תהיו כמו שירת הים ששבחו והודו באז וזהו ענין של תחלת הקפיטיל שמתחיל לדבר מבחינת אלהים שהוא עז זמרו כבוד שמו וגו' לשום כבוד תהלתו פי' אף שע"י אלהים נתגלגל להיות כבוד תהלתו בנסים שעושה ע"כ לכו חזו מפעלות אלהים אשר נגלה לעין כל שדין שעשה לדור אנוש חזו מה עלתה עתידה אזי שתוציא גלוסקאות בדרך הקדוש' בלי פסולת כי יתברר הרע מהטוב בו דברי שבח ושירה בעולם וראשון לכל השירות כדברי המדרש מיום שבראתי העולם לא היה אדם שאמר שירה לפני ומסיים נכון כסאך מאז שע"י אז שאמרו ישראל בשירה עי"כ נכון כסאו הרי שהאלהים והדין גרם הטוב ע"כ ספרו כבוד תהלתו גם לאלהים ועד"ז חוזר כל המזמור שגם מהגלות הזה אבא ביתו בעולות ע"כ סיים ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי כי בעת אלהים שולט אז מתפללין אנחנו אליו ע"ד מפני מה אבות עקרים מפני שמתאוה הקב"ה לתפלתן ועד"ז כמה צרות מגיעין לישראל כדי שיתפללו לפניו וגם להבחין אח"כ את הטוב והחסד ויפרו האור מן החשך הוא וזהו הכל בדרך המתקת העז ואלקים נעשה רחמים וטוב מאד זה מדה"ד שאור היוצא ממנו מובחן מאד וז"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם פי' ידעתי כי אף מאלהים סופו להתגדל שמו ונעשה חסד לישראל עי"ז שמשלם אחר כך גמול לאויבים ומדה כנגד מדה וזהו עתה ידעתי גדולתו של שמו יתברך הבא מן אלהים הכל כנ"ל:
עב משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך הנה כל המזמור מדבר על ימות המשיח כמ"ש יהי' פיסת בר בארץ וכמאמרם ז"ל וכמ"ש הרב רבינו האלשי"ך שכלו תפלות דוד בן ישי שאז לא צריך כ"א לשבח ולתהלה ולא לתפלה וידוע שיום נקם בלבי אמר הקב"ה ועין לא ראתה ולא נתגלה אך הדבר הזה נתוודע ונתגלה שעל אחד משני אופני' תהיו הגאול' או בעת' או אחישנה וז"ש יעקב לבניו הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם רמז לשני האופנים או הקיבוץ יהי' בבחי' בני יעקב בעקב ובסוף הגאולה או ושמעו פי' ג"כ לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם וזהו ושמעו שיהי' הקיבוץ בבחינת ישראל אביכם ולא בבחינת עקב כ"א ישראל ישר אל וכן שם ד' בפי בלעם כדי שגם הסט"א יודה ויסכים לזה שתהי' הגאולה או בבחי' דרך כוכב מיעקב או קם שבט מישראל ודהע"ה פירש יותר קצת בהלל הגדול שאמר לעושה אורים גדולים את השמש לממשלת היום את הירח וכוכבים למשלות הלילה דע"י אתערותא של מלכות שמים שיגיע כבוד המלוכה לה' אזי ישליך הבל וזר ממלוכה. והנה בחינת מלכות שמים הוא תפארת ישראל הנקרא מלך והוא מלך ישראל ששם בחי' ישראל זוטא המתייחד בתקון ישראל סבא אזי משם הוא הגאולה השלימה ומאחר שדרך התיקון שנמשכין האורות עד בחי' יסוד צדיק ושם מתגלין לכן זכה יוסף שהוא דרגא זו למלוכה וכן לעתיד יהי' משיח בן יוסף ועבור זה הוא בחי' יום הששי שהוא אלף הששי ליום הקב"ה:
לכן כל היום ראוי למלוכה וזה רמז בתורה יום הששי ויכלו שיום הששי ראוי להיות נתעלה הכלה אליו שהוא בחי' מלכות ולהיות כלה מלכות וממשלת זר ובל אך לזה צריך אתערות' של צדיקים התחתונים מן הארץ ומטעם שאמר רשב"י לר' אלעזר ור' אבא בזוהר ויחי דף רמ"ה ותוכן הדברים שאין דרך הטוב להיות הנקיבה רודפת אחר הזכר אם לא בהצטרף ונאספו אליו צדיקים מלמטה ובגודל כוחם בבחי' דכורא הגדול בכח הזכר אז הנקיבה מתעוררת עמם ועולה אל בעלה עמם וזה רמז בתורה והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו פי' שהשמחה כי והי' הוא שמחה אך אין זה כ"א והכינו הם את הנקראת שכינה כידוע אשר יבואו הם אתה אל בית בעלה בגודל אתערותם וביותר ע"י תפלת הצדיקים וזה רמז המקרא אם תבעיון בעיו שובו אתיו וזה שרמז אחר התפלה יום ששי מתחיל להתנוצץ על צדיקים בפרטות ניצוץ של שבת שלהם ואם הי' זה התיקון בכללו' ישראל הי' מתנוצץ כללות הגאולה וזהו שרמזה אסתר באמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך והאיך אהי' ח"ו כנקיבה רודפת שהוא דרך לא טוב כמו שמסר לכו הקב"ה לכן בעצה אמרה לעשות בתיקון העליון והטוב לך כנוס את כל היהודים וצומי עלי ובכן אבוא אל המלך ומה שאמרה אשר לא כדת והבחי' הלז הנזכר הוא כדת כמ"ש בשם הזוהר אך אשר לא כדת על עצמה דברה וכמו שמסיים במקרא וכאשר אבדתי אבדתי ודרשו רז"ל עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ובפרט לדעת חכמי אמת שעד עתה שידה הכניסה לו אבל הענין נכון שהיתה רוצה להתערותא של צדיקים וכדת ונחזור לענין אם תהי' הגאולה כמו כן אז תקדים להיות בעוד היום גדול מיום הששי שהוא אלף הששי עבור שתתעלה בחי' מלכות שעל ידה תכונן מלכות בית ישראל בארץ אך אם ח"ו שיחד בית ישראל וצדיקים שבדור לא ירומם לעשות בחי' זו בכללות הגאולה אף שזעירין אינון המתקנים חלקם להיות להם ולנשמתן גאול' זו באלף אבל גאולת כל הארץ בכלל לא ירוממו ואז ח"ו נתעכב עד עת בוא דברו של הקב"ה עת זמן ממשלת מדה השביעית שהוא לעת ערב שבת קודש הנקראת שבת מלכתא ברמז הקרא ותשב אליו היונה לעת ערב ותשב הם אותיות שבת וכמה שתצטרך להקדים בתוך האלף בשביל תוספת שבת מה שא"א לאחר יותר לא ניתן לכתוב שלא להיות ממחשבי הקץ כי כל יומא זמנא הוא ובפרט לפי הדברים שכתבתי פי' של כל יומא של כל ערב שבת שהוא אלף הששי בכלל זמנא הוא ואך שההכרח שתתוסף להכנת שבת נקרא בעתה ואז הקב"ה מקים אותה בעצמה כדברי הזוה"ק על פסוק התנערי מעפר וכדברי רז"ל מעמיד להם מלך קשה כהמן והנה הדרגא הלז נקראת לילה אף שהתוספת וההכנה מבעוד יום הוא אך הכל הולך אחר העיקר ונקראת לילה אבל כשתהי' הקדימה ע"י מעשי הצדיקים כנ"ל לקרבה ולהביאה מנחה לד' קודם הגעת זמנה דהיינו כל יום הששי אז תהי' הגאולה נקרא' על שם היו' וזה שרמז דהע"ה לעושה אורים גדולים כי עיקר שם אור הוא על שם הגאולה שיהי' אור לישראל ע"כ כחלק לשני אורים ושניהם נגזרה מפי הקב"ה בעתה וגם אחישנה לכן עשה שני אורים ושניהם גדולים במעלתן ואך את השמש לממשלת היום כשתתעלה ותהי' בשביל ישראל ביום הששי כנ"ל אז תהי' הגאולה ביתר שאת בבחינת שמש את הירח וככבים לממשלות הלילה כשח"ו תתעכב עד שתהי' נקראת על שם הלילה אז אע"פ ששניהם יקראו מאורות גדולי' מ"מ שם ירח לא נתבטל ותהי' הגאולה הזאת נקראת על שם הירח לממשלות הלילה על בחי' הלילה וזהו ששם ד' בפי' דרך כוכב מיעקב שבעת העקב יהי' כוכב על שם אור הגדול ושל לילה אבל וקם כשתהי' הגאולה בבחי' וקם וירומם עצמו אז שבט המושל מישראל מבחי' ישראל הנקרא שמש כמאמר המקרא והנה השמש והירח משתחוים לי אפשר שזה רמזו שני החלומות של יוסף כשאנחנו מאלמים אלמים דהיינו בדרגא של אלם ח"ו שידוע דדרגא זו הוא דרגא תחתונה אז בתוך השדה תהי' הגאולה ח"ו ע"י הדרגא התחתונה הנקראת שדה והחלום השני והנה השמש והירח משתחוים שיבואו כלם לבחי' יסוד צדיק שהוא יוסף ואז תוקדם הגאולה ליום הששי ממש. נחזור לענין שאמר דהע"ה לשלמה להמלך שהשלום שלו משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך דהנה רמזה תורה ואלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה דהנה ידוע שהז"א בכלל נקרא בן בכללות הבריאה אך בעת קבלתו ממלך העולם שהוא בחינת הבינה אז נקרא מלך ואז הבחינות מגיע לבחי' יסוד צדיק וזהו שאמר תולדות יעקב ועיקר תולדות הצדיקים מעשיהם הטובים ומעשה הטוב של יעקב גרם שיוסף הוא הנקרא בן ולא יעקב שאמר לו הקב"ה אתה מלך בתחתונים ולא בן וזה שרמז הקרא בדוד המלך ואני נסכתי מלכי על ציון וגומר פי' שהקב"ה אמר על דוד שנסכתי אותו לקראו מלך לכן אמר דוד אספרה אל חוק וחק הוא' לשון חרפה כמו והי' לחק בישראל ופי' שזה אצלי כמו חרפה אחר שנקראתי בשם מלך להיות נקרא בשם בן אך עזב נגד העכו"ם צריך אני לספר שהם עבדים ואני בן להקב"ה לכן אמר אספרה אל חק וז"ש דוד משפטיך שהוא משפט האמת לשפוט כל העמים ולהחזיר העטרה עטרת ותפארת ישראל ליושנה ולמקומה לבית ישראל ואז וצדקתך לבן מלך שיהי' מתגלה אור המלוכה במקום צדיק הנקרא בבחי' זו בן למלך ושם ידין ויציל עמו כמאמר הקרא כי ידין ה'עמו ועל עבדיו יתנחם וגם רמז כי ידין ד' עמו אפי' אין בהם זכות אחר רק שהם עמו ע"ד אין בכם זכות אלא שמע ישראל כדאי להצילכם ועל עבדיו במה שהם עבדים אליך ראוי להתנחם עליהם וזהו אמר ידין עמך במה שהם עמך בזה עצמו תדין ותזכה אותם בצדק ותהי' גאולתם בדרגא הנקרא צדק שהוא יום הששי ואמר וענייך במשפט הוא בדרך שכתבתי לעיל שהצדיקים מעלים את השכינה כדברי הזוהר הנ"ל ותפלת העני הוא כיוצא בזה כמו שמפורש בזוה"ק לכן ע"י תוכל לעלות ליום הששי לבית בעלה אף שלא נקראת לבוא וכמ"ש לכן אמר דוד וענייך במשפט שתעשה המשפט הלז ע"י ענייך כשאין זכות צדיקים ישאו הרים שארז"ל שאין הרים אלא מלכות ישאו המה העניים את ההרים שהוא מלכות שלום לעם לבחי' יסוד צדיק הנקרא שלום כנודע וגבעות אלו אמהות יתרוממו יחדיו להיות כאמה כבתה בצדקה בהצדק הנ"ל שתעש' עבור שהם עמך ובזה ישפוט עניי וגו' עד ייראוך עם שמש שיזכה לראות ולקבל פניך בעת שנקרא שמש ולפני ירח דור דורים שיהי' קודם עת בא דור דורים בגאולה ירד כמטר על גז שהוא עשרה שאז יתיחדו כל עשרה דרגות בזכות עשרת הדברות יפרח בימיו צדיק יפרח פי' יתקן הרפ"ח נצוצין שנפלו בקליפה והוא העיקר ובהתקנם להוציא אותם אזי יצפה לרגלו דמשיחא וכמו שהארכתי בזה בשער התפלה לכן אמר יפרח בימיו יעלו הרפ"ח ע"י הצדיק כן התפלל דוד על הדרגא זו להיות אחישנה ולא עד בעתה ומעתה סיפר במעלת אחישנה שיהי' רוב שלום עד בלי ירח פי' שלא יהי' כל כך רוב ברכה ושלום כמו שיהי' כשתהי' הגאולה בלי ירח בעוד השמש על הארץ ומספר והולך עד סוף המזמור מי השלום עד שבסוף חוזר ומתפלל יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו והכל כל ותוכן כל הדברים בענין הארכתי בעה"י בשער הרביעי משער התפלה כי שם מקומם
עב ייראוך עם שמש פי' שייראו ממך כמו שהשמש עושה ששוקעת במערב כדי להשתחוות לשכינה כמארז"ל וזה כדי לתת שבח והודי' לשמו על שזכה לשליחותו ומכ"ש האדם שאין זך כ"כ יש לו לירא אולי אינו כדאי להיות שליחות הבורא הרב והשליט להעשות על ידו ע"ד שכתבתי על משנה ויהי מורא שמים עליכם שמורא השמש הנקבע בשמים יהי' עליכם אף בעת שאתם עושים אף הטוב בעיני אלקים וכמ"ש בזה דרוש גדול ומיוסד על המדרש חייבין לי ישראל בתחילת פ' תשא וז"ש המשורר שאני עושה כן שעם שמש ייראוך כמו השמש אני עושה היראה אחכ עשיית הטוב וזה פי' הפסוק בעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וחטא פי' חסרון שלא תחסר כלום מעבודתו הן שלא עשית לפי גדולתו ורוממותו והן לפי קטנות זכותך כפי שכתב בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם כי שניהם צריכין לחשוב גודל רוממותו וקטנות ערכך אז תהי' יראתו על פניך לבל תחסר ותחטא כלום מעבודה שלימה ומהכנעת לבך כמו השמש הנ"ל:
עוד יאמר ייראוך עם שמש דהנה באמת כל מה שברא הקב"ה בעולם לכבודו ברא ובגין דישתמודעין לי' ולהכיר גדולתו בעולם ומכל הנבראים שבעולם המכיר מכיר ומחשיב גדולתו כמאמר דהע"ה כי אראה שמיך וגו' וכל שאר המתבוננים במעשי שמים ובתכונת הארץ וימים וכל תהומות והמה ראו מעשי ה' ונפלאותיו אשר עשה. אבל מ"מ להבין במהות האור הגדול אשר יוכל להאיר ובאור צח ומצוחצח אי אפשר לעלות במחשבות בני אדם אם לא שרואים דוגמת מה אפס קצהו וא"כ המבין ישכיל אור השמש מטה ולעלות במחשבתו ממטה למעלה ולמעלה מה הוא ענין אור הבהיר ומאיר ואשר לא שם לבו לזה ואין רואה מאורות כל ימיו ולא שם לבו לזה שלכך עשה השמש על הארץ. להאיר לעיני השכל לעלות ממנו לגדולת הבורא ורק שדעתו רק להאיר לבד וכמו שמאיר לכל העמים כן לישראל ובזה הזהירה התורה ופן תשא עיניך השמימה וגו' ומסיים הקרא אשר חלק לכל העמים מאחר שאתה סובר שרק לזה כוונתי בשמש על הארץ ח"ו תוכל לבא עוד לטעות אחר אבל המבין בעיני השכל הנ"ל לא יטעה וזה מאמר המשורר ייראוך עם שמש שמהשמש אני עולה למעלה למעלה כנ"ל:
עה הודינו לך אלהים פי' לך כמו לך אמר לבי פי' בשבילך אמר לי לבי כאלו אתה מדבר כן הודינו בשבילך אלהים והודינו בדרך הזה שקרוב אלינו שמך ולא רחוק מאתנו ובזה האופן ספרו נפלאותיך אף שאנו שואלים שקול צוררך עולה תמיד מ"מ אנו מדברים כאלו אתה משיב לנו על שאלותינו כי אקח מועד על זה ואז אני משרים אשפוט ואז כמוגים ארץ וכל יושבי' פי' האומות שחושבים בדעתם שהם הם היושבים על חוג הארץ אבל בעת שאתחדש עליהם שיהי' נמוגים מן הארץ אז ידעו ויבינו הכל שאנכי תכנתי עמודי' סלה ואני שאמרתי להוללים אל תהולי ולרשעים אל תרומו קרן וגו' כי אלהים שופט זה שהיה עיקר ישפיל ע"ד משפיל גאים עדי ארץ וזה שהוא נופל ירים אותו עדי מרום ואז יהיה הכרה שלימה לכל אחד כי בשם . ההפכיים מורין על השגחה הפרטיית להגביה את השפל ולהשפיל את הגבוה וזה דומה ליתרון האור מן החושך שאז הדבר ניכר לכל עד ישתו כל רשעי ארץ וכן אמר דוד ואני אגיד הדבר הזה. ואזמרה בשביל אלהי יעקב איך שהוא עונה אותנו בכל עת שקרני רשעים אגדע ותרוממכה אז קרני צדיק או שקרני רשעי' אגדע קאי על דוד כי בשימי זאת אל לבי ובאמונה הזאת שכן עשה יעשה ה' מעורר אני בזה למעלה הישועה הזאת ודומה כאלו אני עשיתי זאת שקרני רשעים אגדע אני ע"י השיר ואמונה זאת בלבי:
עו הוסיף לדבר בחי' אחרת טובה ממנה בעת שאני רואה שאון קמיך עולה תמיד אבל מ"מ מעת הזאת נודע ביהודא אלהים ובישראל גדול שמו פי' שנודע ונתגלה אל לבם אלהים שהאלהים עשה שייראו מלפניו וגם יקבלו עונשם ונעשה להם אוהב ומודע שהוא לשון קרוב כידוע וזה נודע ביהודה אלהים שההתקרבות גבוה מהם שיוכל אחר כך להתקרב ובישראל מי שהוא בחינת ישראל כוסף אצלו עוד אהבה וגדולה יתנו לאל על זאת כי יודע הדרך אשרי הגבר אשר תיסרנו יה' וגם הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם וזהו גדול שמו כי גדול' הוא מידת חסד יודעי לו חסדי המקום והוא הכל ע"ד שאמרו אנשי כנה"ג הן הן גבורותיו לכן אמר שבני ישראל הם המאמינים בה' בכל לבם ונפשם אף במקום שהוא בשלם סכו ומעונתו בציון ושמה שבר רשפי קשת וגוים מרקדים בהיכלו וכמ"ש הרב אלשיך גם בזה הוא חסד אל שאדיר אתה ולא תנקום מהם מהר וזה מכח הררי טרף כמ"ש הזוה"ק על פסוק כרע שכב כארי פי' מה שכרעה השכינה בגלות הוא עבור בחינת טרף המה הרפ"ח ניצוצי הקדושה שהם ע"ה בגי' טרף זה צריך להוציא לכן שכב כארי הרובץ לטרוף טרף זה צריך להוציא לכן שכב כארי הרובץ לטרוף טרף וזה מהררי טרף למען זה אתה שותק:
עיין בשל"ה דף כ"ג ע"ב אות הא' אלא ע"י שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך וכו' וזה פי' הקרא באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פי שזאת ספרו אבותינו שבאזנינו שמענו ולא מפי האומר הכל כנזכר שם:
בפסוק מי גבר יחי' ולא יראה מות ע"ד כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והחטא נקרא מות כידוע לכן ימלט נפשו בתשובה כדרך שכתבתי על פסוק החכמה תעוז לחכם ועשרה שליטים אשר בעיר והוא רמז על תשובה:
פט כי אמרתי עולם חסד יבנה ע"ד שפרשתי איזה חסיד המתחסד עם קונו והוא שיש שני מיני הטבות א' מכונה בשם חסד דהיינו מי שדרכו לרדוף אחר דלים ואין ממתין עד שיבא העני אצלו רק רודף אחריו כדי לעשות חסד כי חפץ חסד הוא שטבעו להשפיע ויותר ממה שהעגל רוצה וכו' וכמאמרם ז"ל דרכו של גומל חסד למירדף בתר דלים וכמ"ש במ"א מזה ואך יש שעושה טובה לזולתו ואך אין מעשיו כ"א מעשי רחמים ולא חסד שאינו מעורר את טבעו להשפיע כ"א אחר שבא העני לפניו בפנים של צער אזי מרחם עליו וגם בעבודת הבוי"ת יש שני מינים אלו יש שאוהב מצוות ה' ותורתו בכל לבב ומשתוקק תמיד מתי יבוא לידי ואקיימנו כמאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער ע"ז מתי יבוא לידי וכו' וזהו בחי' חסד כי כן היא מדת חסד להתעורר מעצמו להטיב ולהשפיע בלי התעוררת ממקום אחר וכן זה הבעל חסד רוצה תמיד להשפיע ורוצה תמיד ומשתוקק לתורת ה' ומצוותיו ויש שאינו רוצה וחפץ בתורת ה' ומצוותיו לעשותם והלואי שיעשם בבוא לידו איזה מצוה ואל יחמיצבה אבל לשים אל לבו קודם בוא עת המצוה זה לא יעלה במחשבתו לעולם עבור שאין אהבת ה' ותורתו תקוע בלבו ועל החפץ תמיד אמר דוד המלך ע"ה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה וגו' שחפץ תמיד בתורה אף קודם שמגיע לידו מתי תבוא לידי וכנ"ל ודרגא זו שאדם חפץ ומשתוקק תמיד לעשות נקראת חסד וזהו שמתחסד עם קונו שכ"כ אוהב תורת ה' ומצותיו עד שנותן את לבו לעשותן מצד השתוקקת לבבו הנקרא חסד ואין המצוה מעוררת אותו והנה האדם העושה זאת משתכר בזה דהנה ידוע שהשם יתברך מצרף מחשבה טובה למעשה ולמשל האדם הלומד מצוות סוכה או נזכר מצו' זאת בתוך השנה ונותן דעתו ומחשבתו עליי בכל לבו לעשותה אך אומר בלבו אבל מה אעשה אבי שבשמים גזר בחמש' עשר לחודש השביעי ישבו בסוכות ועדיין לא הגיע הזמן ע"כ אני מונע מלעשותה וכשהקב"ה רואה תוכן לבבו שרוצה בקיו' המצוה ואין המניעה כ"א מצד צווי הבוי"ת לזמן המוגבל אזי מצרף הקב"ה מחשבה טובה זו למעשה ומעלה עליו כאלו עשאה וגם מקיים מצוה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות בחמשה עשר דווק' כי עבור זה מונע עצמו וכמ"ש במעשי אברהם במילת יצחק בנו שמל אותו בן שמונת ימים פי' שכל השמונה ימים מל אותו והוא מטעם הנ"ל כיון שלא מונע מלמולו תיכף רק בעבור צוה אותו אלהים למולו ליום השמיני וז"ש רז"ל מי הקדימני ואשלם כלום עושה אדם מזוזה קודם שנתתי לו בית או מל את בנו קודם שנתתי לו בן ולכאורה אינו מובן דהא א"א בענין אחר אך לפי הנ"ל יובן דאומר השי"ת מי הוא שמשתוקק לעבודתי מקודם אך אין עושין כן שאין עושה המזוזה כ"א שיש לו הבית אז בע"כ המצוה מעוררת אותו לעשותה ומ"ש על ר"ע כך עלה במחשבה לפני פי' במחשבה של ר"ע ראיתי כן באמת ורצוני ליתן לו שכר ע"ז וזה פי' הפסוק כי אמרתי עולם חסד יבנה כי ידוע שהעולם נקרא בהתורה כל עולם ועולם ע"י אות שבתורה והמקיים את התורה ע"י לימוד או ע"י קיום המצוה אז נותן חיות וכח להעולמות שנבראו באלו האותיות והתורה הוא נצחיית וצריך לקיימה תמיד בכל עת. ולזה המצוה לעסוק בתורה הוא תמידית כי זה עוסק בפרשה זו וזה עוסק בפרשה אחרת עד שכל התורה נזכרת ונעשית בכל עת ורק שאין התיקון הנעשה ע"י עסק התורה שוה להתיקון הנעשה ע"י עשיות המצוות כי זה נקרא שאר וזה נקרא כסות וקרא צווח שארה כסותה ועונתה לא יגרע שצריך תמיד לקיים הכל וע"כ תמה דוד על המראה איך יוכלו העולמות להתקיים בנצחיית הועיל וקיומם מכח קיום המצוו' שאין נוהגת כ"א מזמן לזמן עד שהשיב אל לבו העבודה של בעלי חסד ואוהבי ה' ותורתו שתמיד חפצים בקיום המצוות והתורה מראשה עד סוף ומתחסד בזה עם קונו וזה הוא מעמד ומצב לכל העולמות בנצחיית בל ימוטו וזה אמרו כי אמרתי עולם חסד יבנה זה החסד שעושה האיש החפץ חיים הוא הבונה והמקיים תמיד לכל העולם:
פט ונורא הוא על כל כל סביביו פי' שדרך מלך בו"ד האנשים המשמשין אותו בכל עניני גופו הוא מתבזה קצת בעיניהם בראותם עסק גשמותו שאוכל ושותה ומטיל גללים כבהמה כי לכן אמרו רז"ל המתמנה פרנס על הציבור לא יאכל בפניהם והכל כדי שלא יתבזה בעיניהם אבל הקב"ה אינו כן שסתרו יושר ואין בהם נפתל ועקש וח"ו דבר שיכחיש את הגלוי לכל ע"כ קאמר שנורא גם על סביביו על כל אלו שהם סביבותיו ועומדים ממעל לו לשמשו והוא נורא עליה':
פט אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון הוא ע"ד שאמרתי בפסוק כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים וגו' ע"פ מה שכתב בזוה"ק ושאר סי' פ"ט הפסוק מלך אלהים על גוים ותוכן הענין שכל השגחת ה' על העמים הוא רק בשם אלהי' בלבד כמ"ש ויבא אלהים אל אבימלך ויבא אלהים אל בלעם ואין להם חלק בשם הו"י ב"ה כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ולהבין הדברים בפשיטות כי הנה האלהים בקדושה הוא מדת פחד יצחק והגבורות שבקדושה המה כדי שייראו מלפניו כדי שתבנה מזה מדת המלכות שיהא דינא דמלכותא מוטל על כל באי עולם ולזה נקרא דהע"ה אדמוני עם יפה עינים ולזה נתהווה בעולם ארבע מיתות ב"ד כדי להעניש את הסר מדרך הטוב ולא שם אל לבו יראת אלהים וזה רומז הפסיק בין לא לתרצח לומר שפעמים מתרחק הלא מן תרצח ומותר לרצח במיתת ב"ד ועי"ז נשתלשל הענין ונתהוה שיהיו שאר אומות בעולם אשר המה רצועה להלקות בדין ארבע מיתות אשר לא בטלו:
והנה בבואם לעולם המה הרעו לנפשם וגוזלים וחומסים והורגים נפשות בדין אשר בתוכם חנם דם נקי כי מדת עשו אדמוני כלו בלא יפה עינים כי יפה עיני' מרמז על מי שמעיין שלא לענוש כי אם מכח ה' גבורות שבקדושה שכל אחד נכלל בשם הו"י וחמשה פעמים הו"י שהוא בגי' כ"ו עולה ק"ל שהוא גימטריא עי"ן וזהו יפה עינים האמור אצל דוד ולא נאמר כן בעשו רק אדרבה שאדמוני כלו שאף הכל שהוא מרומז בוא"ו היינו כל החמש' חסדים הנכללים ביסוד שנקרא כל ע"ש שכל אחד מה"ח כלול מעשר ג"כ היפך הוא לאדום וזה אדמוני כלו ואפשר לומר שזה כיון יצחק בברכתו לעשו ועל חרבך תחי' שידוע שרצון יצחק הי' להפך את עשו וכלי זיינו הכל לקדושה לכך לקח ממנו ציד לפיו כדי שיהיה הוא כמו הקליפה שומר לפרי כי לכך נבראו גם כן העכו"ם בזמן שישראל עושין רצונו של מקום יהי' הם המכינים לעם לחם כמ"ש הזוהר על פסוק כי לחמנו הם וגם רצה לתקן כלי זיין שלו להכניסם למצוה ואמר שא נא כליך וצידה לי ציד לפסח ולחגיגה וכן אמר לו בברכתו על חרבך תחי' פי' שלא תעשה בחרבך כ"א מה שמרומז בחיות שלך דבר המחיה אותך דהיינו רציחת מצוה של ארבע מיתות ב"ד כנ"ל וגם אפשר לומר מאחר שהחיות שלו תלוי בהפסיק שבתורה בין לא לתרצח והפסיק הוא דבר ארוך כינה אותו יצחק לחרב כלומר שיהיו החיות שלך בהפסיק שבין לא לתרצח] נחזור לענינינו שאין לעכו"ם חלק כ"א מכח אלהים שעשה שייראו מלפניו נשתלשלו הם וכל אשר להם כי ראשית גוים עמלק ומכח השם אלהים המה מתקיימים בעולם וזהו עלך אלהי' על גוים כי השם אלהים מלך עליהם בכל השגחתם בכלל ובפרט כי משם לקחו לכן לא מצאנו בתורה שמייחד שמו על האומו' כ"א בשם אלהים לכן לא נתנה להם התורה כי עיקר נתינת התורה לישראל הוא להמתיק הדינים והגבורות בחסדים ולהתכלל גבורות השמאלא בימין החסדי' ומאחר שאין להם חלק חסדי המקום אין בידם יכולת להמתיקם ולכלול שמאלא בימינא לכן מדה כנגד מדה אמר הקב"ה אהבתי אתכם פי' שאתם יש לכם חלק אף במדת אהבה שלי שהוא אהבת החסד וכמאמר הקרא ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי אין לו חלק במדת אהבת החסד ולכן גם בתשובת אנשי נינוה כתיב ויקראו אל האלהים בחזקה וגם באנשי הספינה כתיב ויראו יראה גדולה כי גם בעת תשובתם אין בהם כח לעלות למעלה כ"א למקום היראה והפחד ולקרא בשם אלהי' כמ"ש ויתפלל אברהם אל אלהים וגו' וירפא אלהים וגו' כי גם בעת הרפואה שם אלהים נקרא עליהם לא כעמו ישראל שכתוב בהם כי אני ה' רופאיך שבעת שמרפא אותם הוא מכח שמהפכין מדה"ד למדת הרחמים וע"כ אמרו רז"ל במה שמכה הוא מרפא כיון שנתהפך המדה"ד לרחמים אז נתהפך הכל לטוב ומעכה עצמה מתקן רטי' והכל הוא מטעם שנכנסין לגדר אהבה וממתיקין הדינים ע"י החסדים טובים והכל הוא מטעם מעלת ישראל שיכולת בידם ליכנס בגדר אהבה עד שאהבה מקלקלת השורה ולגדל מעל שמים חסדם מרוב האהבה וזהו גדול' תשובה מאהבה שמגעת עד כסא הכבוד פי' ששם נמתקין כל הדינים כך התשוב' מאהבה מגביר החסדים והדינים נכפפים ומתמעטים ונמתקים היטב וזהו שאמרה רבקה ליעקב בנה בעת התגברות הדינים ואעשה מטעמים לאביך כאשר אהב כדי שמתוך אהבה ימתקו כל הדינים ויכוף כל הרע והנה ישראל העושים זאת מתוך שנותנים אל לבם גודל אהבת המקום או אהבת אברהם אבינו ע"ה שגדלה בעיניו אהבת ה' יותר מאהבת כל או אהבת משה רע"ה שמרוב אהבת המקום נתבטל ממנו כל אהבת בבחי' ביטול מציאות ובאהבה זו נמתקו הדינים ויצה"ר נתבטל מלבם וכל הדינים שבעולם כלם בטלים ומבוטלים ומתהפכין לרחמים וזה דוקא ע"י מעשי ישראל שראשם מגיע עד מקו' המתקת הדינים שמשם קול שופר יוצא אבל לעכו"ם אין בידם כח כ"א בחזקם אלהים ולא יותר וזה מאמר הקרא כל העמים תקעו כף אף שמתערבין יחד להיות נכפף הרע שלהם מ"מ אין כח בידם לתקן כ"א שמחזקין כח אלהים ואין ממתיקין אותו להיות נכלל בימין וזה הריעו לאלהים בקול רנה שמכח קול רנה ותפל' שלהם המה מחזקין כח אלהים שיהי' אלהים מלך על גוים אבל לא להמתיק בחסדים כי ה' עליון נורא ונורא פי' שלם בחסדים וגבורות וזה רק ע"י ישראל כנ"ל וזה שמסיים יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה פי' שזה נחלתנו ש שאהבה הוא רק בינינו ולא בינך ובין האומות וזהו את גאון יעקב אשר אהב אשר בידם כח אהבה להגדיל עי"ז כח חסדו המקום והנה לכאורה קשה הלא גם ישראל תוקעין תרועה כמאמר הקרא תרועה תתקעו ע"כ קאמר שאצל ישראל הוא בהפך שתוקעין התרועה שהוא הדין כמו גנוחי גנח או ילולי יליל לשורשם למקום הבינה כידוע שהמתקת הדינים המה בשורשם כמו שכתבתי בדרך המשל כשאדם מניף שבט על בנו כמו שרוצה להכותו אבל מחשבתו רק לירא את בנו שלא יצטרך להכותו כלל הרי מחשבתו חסד על בנו רק שנגמר בדעתו שיניף עליו השבט שמחמת זה היראה שירא מזה לא יצטרך להכותו הרי הדינין מתערין משם המחשב אבל באמת הוא עצמו החסד שעושה כדי למנוע מכח זה הרע מבנו והבן החכם מבין זאת וממלא רצון אביו וציית לו ואינו מקבל הכאה והוא נחת רוח לו ולאביו ובהפך ידוע וזה כוונת ספרים הקדושי' המתקת הדינים בשרשם לבא עד שורש המחשבה שהוא כלו חסד וזה כוונת התרוע' שאנו תוקעין בר"ה לומר לעם הזהרו מהתרועה ועלו בה עד המחשבה ואז נסתלק הדין ואין רצועה להלקות וזהו שאנו תוקעין אח"כ תקיעה המורה על החסד לומר שהתרועה נעשה ג"כ חסד כנ"ל במשל וזהו עלה אלהים בתרועה שהתרועה שלנו אינו כדי שיושאר האלהי' והדין רק אדרבה שיעלה אלהים עד המחשבה ויומתק שם ורק ה' נעשה כמו הקול שופר שהוא התקיעה הפשוטה העצמיית של שופר בלי תנועה אחרת כמו תרועה ושברים רק קול שופר לבד והוא התקיעה המורה על החסד כן נעש' מתרועה ע"י שיעלה למעלה וזה זמרו אלהים זמרו פי' שישראל מוסיפין עוד זמר ושבח לבחי' אלהים כשבא לידי המתקה ע"ד שכתבתי כמה פעמים על דברי המאמר טוב זה מדת הטוב מאד זה מדת הדין ושורש הדברים שהדבר הנמתק ונתהפך מחושך לאור אז יתרון האור יותר ניכר וזה ענין צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלום ע"כ אמר דוד המע"ה שתי פעמים זמרו אלהים זמרו כי הוא טוב מאוד עי"ז וגם זמרו למלכנו זמרו פי' לזה שהוא מלכנו ביתר שאת ועוז מכל האומות בזה שאנו עושין המתקה זה שאין כח בכל האומות לעשות כן. כי מלך כל הארץ אלקים זמרו משכיל כשנעשה אלקים מלך על כל הארץ אף על ישראל משגיח בכח הדין והמלך יושב על כסא הדין אז זמרו משכיל לעשות הדבר בהיפך ע"ד שכל את ידיו וזהו משכיל ומהו השכלה נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם שאנו מזכירין לפניו זכות חסד אברהם ואז אף שלאלקים מגיני ארץ מ"מ מאד נעלה פי' שעולה מאלקים להיות מאד ע"ד טוב מאד הנ"ל וזהו אשרי העם יודעי תרועה ה' והשם נדרש מלפניו ולאחריו שיודעים מהתרועה שהוא רמז אלקים נעשה עתה ה' וקאי לאחריו ה' באור פניך יהלכון כי זה עבור שבאור פניך יהלכו שכח בידם שילכו באור אהבה וחסד ורחמים וכח להם בדביקות השם הוי' ב"ה ע"כ באין לזה שיכולין להפוך גם הדין הקשה לרחמים וע"כ בר"ה שתחילתו קשה אימת הדין הנעשה שהקב"ה יושב על כסא הדין וישראל עבור זה מהפכין לבן לאביהם שבשמים בכח אור ובקרו של אברהם נמשך עליהן להיות נכתבים לאלתר לחיים טובים אמן:
אשרי העם יודעי תרועה וגו' כי ידוע שנר ד' נשמת אדם והוא ממלא כל הגוף ורצונה וחפצה להיות מאיר תמיד במצוות ומע"ט לפני הבורא יתברך ואף הגוף העכור אשר עליה מכסה ומכבה אותה כדרך גחלת אש הנתונה במטלית עבה ולפעמים שהמטלית עבה כ"כ שמכבה את הגחלת אשר בתוכה ולפעמים להיפך שהגחלת מתלהב כ"כ שמטלית אשר עלי' נעשה כלה באש ומתהפכת ממש לאש כן פעמים שתאוות הגופניית חזקים עד שמתגברים על הנשמה שנעשית הוא כמו דבר המתכבה ואין בה כח להפעיל לאדם שיעשה מע"ט ונחת רוח לפני השי"ת עבור התגברות המטלית העב אשר עלי' עד שמתכבה הגחלת והאור אשר בה ואך מאמר רז"ל עשו איש שעיר ואנכי איש חלק פירשו רז"ל עשו מתלכלך בעוונות כל השנה ואין לו במה יתכפר אבל יעקב מתלכלך בעונות כל השנה ובא יו"כ ונעשה חלק מהם שנתכפר לו וכן בתשובה ידוע שנתכפר לישראל ובפרט בר"ה שעת תשובה לישראל ועליו נאמר דרשו ה' בהמצאו כי בשוב האדם נעשה חלק מעבירות וכאלו הוסר ממנו כל השערות הרעים וכמו כן משליך ממנו המטלית העב אשר כסא אור הנשעה עד עתה ומחמת התשובה שהכיסוי החופך על הפנימיות שהוא הנשמה מתקרע ונעשה ג"כ אש בהתלהבות התשובה אז ישראל עומדים כלם לפני ה' בלבוש מלכות פנימית הנשמה שלהם וה' בראותו שישראל מופשטין מתאוות שלהם ונשמה מאיר לפני' זה התענוג שלו לתת לה ע"ד כח ואומץ ללכת בזה ולהוסיף לה אורה וזה הכל מכח התשובה שמשברין הכח החיצונית אשר מכהה אור שלה ורק זה לישראל ניתן ולא לאומות ע"ד הנ"ל עשו איש שעיר וזה אשרי העם יודעי תרועה והשבר לשבור כח התאוות והחיצוניות אשר עליהם מכח הפחד יום הדין והתשובה שהם עושים ואז ה' פני' ראה ה' שבאור פניך שהוא אור הנשמה שהוא מלפניך מתגברים והולכים בה מלפניך וזה באור פניך יהלכון מדרגא לדרגא עד דרגות צדיקים גמורים שנכתבו לאלתר לחיים טובים והנה בזה יתגבר כח אור הפנימי על אור אחוריים וחיצוניות בכל עולם ועולם והדעת עולה ונמתקת בזה כל הגבורות והדינים יחד ונתקיים ומלאה הארץ דעת ה' כי וידעת היום שהוא ר"ה כמאמר רז"ל ויהי היום זה ר"ה כן וידעת היום זה ר"ה והשבת אל לבבך שתשיב לבבך להיות האור מתגבר ואז כי ד' הוא האלקים שאז נתהפך כל הגבורות שהם אלקים לה' לבד אמן.
צ תפלה למשה איש האלהים הוא בדרך מאמר רז"ל שאמרו ירד ר"ע מיד נענה יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה מעביר על מדותיו ופירשו חכמי האמת פי' מעביר על מדותיו בדרך צדיק ורע לו שיש לפעמים צדיק כשרוצה לעשות מצוה צריך להתייגע בו ולהצטער לפי טבע מזגו ויש צדיק וטוב לו שעוש' המצוה בתענוג ונחת דהוא מטעם חמריית נשמתו הניתן בו בתולדתו כשהוא מתלבש בחומריית אז ביגיע כפו צריך להכניע את לבוש החומרי עד שנתגלה פנימיית הטוב ויאמר רוצה אני וזהו מאמר רז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים כי לפום צערא אגרא. ומי שאין לבוש נשמתו עכור רק כלו זך אז צדיק וטוב לו והחילוק של גזירת נשמתו תלוי בסדר השתלשלות נשמתו לכן ר"ע שהי' בן גרים ולא השתלשלה הנשמה בדרך הזך הוצרך להנות מיגיע כפו ולעשות כל דבר נגד טבעו העצמיית וזה נקרא מעביר על מדותיו שכל המדו' וטבעו לא הי' מצד הטוב רק שהוא העביר אותם מעבר לעבר בדרך מי יתן טהור מטמא והנה נודע דברי הארי' ז"ל ששם משה הוא על שם מספר קר"ח ול"ז ניצוצות מהבל ומספר קרח הוא מספר ש"ח ניצוצין שהם רעים רק שבמשה נתקנו כלם ונעשו שם א' מספר משה ולכן עבור שחביב בעיני המקום סדר התיקון לא קרא למשה בשם אחר כ"א שם משה. והנה ידוע שמשה עלה אל האלקים פי' שלא זו בלבד עשה שתיקן שם משה להיות כלו מתוקן ובחי' הש"ח ראה שיהו כלם טובים וגם תיבת קרח הרמוז בכלו רע כמ"ש במ"א שאותיות ק"ר הוא קר משקר והחית הוא מחמץ ואך במשה נעשו כלם טובים עם הל"ז ניצוצות של גימ' הבל חוץ מזו אמרו רז"ל מחציו ולמעלה אלקים שעלה במעלה מעלה עד שנקרא איש אלקים ודבר זה מועיל מאוד להיות תפלתו מתקבלת וזה תפלה עבור שמשה הרומז לתיקון הנ"ל ועוד שנעשה איש אלקים ועלי' רמז הזוהר בפ' בלק תפלה דא דלית כגוונא בברנש אחר' כי לא קם בישראל כמשה עוד פי' לעשות תיקון כזה להיות מתוקן הכל כך לית כגוונא בבר נש אחרא:
צא אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו פי' הבטחה על קבלת התפלה אחד הוא כמארז"ל מפני מה הראשונים התפללו ונענו. מפני שהי' יודעים להתפלל בשם שנאמר כי ידע שמי אך אנחנו בעו"ה שאין אנו יודעים לכוון וליחד שמו י"ת כ"א יחודי סגולה שבעם במה אנו בוטחים לבא לקרב פני הקודש בשפל קול התחנה ובמה ניחל ונקוה למצוא רצוי לתת את נפשותינו ונפש טפינו בשאלתינו ועמינו בבקשתינו ואך אין אנחנו מובאים ומתגוללים ומפילים תחנונינו לפניו כ"א בהבטחת התורה בפסוק בצר לך וגו' שגודל הבערת האש שבלבינו על גודל הצרות של עמינו צרה על צרה הוי על הוי כי נמכרנו אני וגו' ואין לנו להשען כ"א על אבינו שבשמים ולעת מצוא אותו אלו הימים שנקרא ה' בהמצאו כמארז"ל אמר הקב"ה ובקשת משם ומצאת ועיקר המציא בהקב"ה ע"י שמבק' הדבר מה' ומפנ' לבו לה' לומר שלה' הישועה עי"כ עוזר אותו וכמאמר הקרא בפ' וילך על כי אין אלהי בקרבי ושבת עד ה' וגו' פי' תיכף כשתשוב לידע שה' הוא אלקים ומידו הי' זאת על העברת רצונו ואז תשוב אליו ותתרפא כי ממנו תבקש והוא המוחל וסולח ונותן לאיש מזור ותרופה והוא העונה בעת צרה והוא סימן לאיש כשזוכר בצרה לצעוק אל ה' אז ודאי ישועה מצמחת לו כמ"ש זה במזמור ק"ז לזה אמר הלא על כי אין אלהי בקרבי לעלות זכרונו לפני להתפלל אליו בכל לב ע"כ מצאני הרעות האלה לזה בזה אנו באים להפיל תחנה ובקשה אף שאין אנו יודעים שמו ואיך להתפלל מובטחנו במי שעונה בעת צרה שבזכרנו אותו בצרה יציל אותו לרוחה וזה כי ידע שמי ודאי ואענהו אלא אף עמו אנכי בצרה רק בשביל דרגא זאת ג"כ אחלצהו גם יאמר עמו אנכי פי' ע"ד בצר פקדוך שבעת צרה צריך אדם לשים על לבו גלות השכינה כנאמר זה באורך במ"א וזה נקרא כי מכבדי אכבד כידוע וזה עמו אנכי בצרה ג"כ ואז אחלצהו וגם אכבדהו וגם בצרה פי' בצר ה"א כשה"א אז בבחינת דלת ולא ה"א ובצר פי' כמו בצורת ענבים שהרגל בציר מהה"א ואז הוא דלת:
קב בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון פי' ע"ד שאמרו רז"ל גבי ישמעאל בזמן שאברהם קיים שכן ואח"כ נפל משא"כ ביצחק שנקרא זרע לאברהם כתיב ואת בריתי אקים את יצחק וזה שאמר בני עבדיך מי שאין בו מעלה רק שהוא בן לאברהם שהוא עבד ה' בזכותם ישכונו רק בעת שהם בני עבדיך שהם עובדים אותך אבל אח"כ נופלים אבל וזרעם מי שנקרא זרע ע"ד כי ביצחק יקרא לך זרע לפניך מה אתה חי וקיים ע"ד מארז"ל אע"פ שאבינו מת אלוהו קיים כי מה שהצדיקים מקדישים ומכירים שמו בארץ זכרונם לדור ודור ע"כ זרעם לפניך יכון ולא כופלים כלל וכלל אמן סלה:
צז ה' מלך תגל הארץ הוא ע"ד שכתב ב"ס יצירה תלו בעולם כמלך על כסא גלגל בעולם כמלך במדינה לב בנפש כמלך במלחמה הרי דשלשה גווני מלוכה איכא בעולם והסימן שלהם הוא אלו וגלגל ולב ור"ת מאלו ג' הוא תגל תלו גלגל לב וז"ש דהע"ה ה' מלך תגל שהוא מלך בכל הג' בחי' אשר ירמוז תגל ולזה לא אמר לשון שמחה כדי שנדרש לפניו שמלך בבחי' תגל ולאחריו תגל הארץ עת לעשות לה' קז הודו לה' וגו' י וחשיב כאן ארבעה הצריכין להודות. והנה לכאורה הי' ראוי לכתוב בכ"א לשון עתיד יצעקו אל ה' או יזעקו כי בעצה אמר דוד למי שמוצא אותו הרעה להיות צועק לה' וגם לשון יודו אינו מובן דהול"ל אז יודה ועוד מה זה כפל הלשון לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם וגם מה שמכנה אותו לחסד הא דרך רחמים הוא זה מה שעונה למי שצועק נגדו והחסד הוא טרם יקרא וה' יענה וכמ"ש בפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו ואך כ' לפרש כי על שני פנים השי"ת משים על האדם יסורים או שיציל אותו ומכח זה יתגדל שמו ונקרא רחום ורופא וכמאמר ה' שאמר וכי למגן אני נקרא רחום אם לא שעושה כן בארץ שמוחץ ומרפא ומביא על האדם רעות ומציל אותו ודבר פלא הוא בעיני הבריות שהקב"ה משנה את האדם הלז להעלות אותו מרע לטוב או אופן אחר שהקב"ה מביא על האדם יסורין מכח מעשיו הרעים וע"כ אמר דהע"ה הסימן בזה שהוא כדי להיות נושע בה' ולתת לו תהלה ושבח הוא באופן שלא כפסק ממנו כח התפלה ואדרבא ה' רגיל על לשונו תיכף יצעק כדי שתושע ידו לו ויצילהו מכל צרה וצוקה וז"ש דוד תעו במדבר בישימון דרך ויצעקו שלא פסק מפיהם הצעקה אז ודאי ממצוקתיהם יצילם וידריכם בדרך ישרה הכל הוא למען הכר החסד שעשה הקב"ה עם האדם כי אף בשעת הזעם אין שולח עליו כ"א להודיע לו שרוצה לרחם עליו וגם על ידו יתקדש שם ה' ויכירו הכל שעושה נפלאות לבדו הוא והוא הרופא הנאמן וגם המשביע נפש שוקקה והוא הממלא את נפש הרעבה בטוב והוא המשבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע ולשם זה הוא עושה דבר זה בארץ לכן צריך האדם להודות לו בזה וקצרתי כי זהו ענין כל המזמור הלז:
קיא אודה ה' בכל לבבי פי' שהנה רמוז בשמו י"ת אחד מה ששמו הוי"ה הוא השם המהוה ומחי' את כל שנית שכל אות משמו י"ת מורה על עולם מיוחד היינו ה' אחרונה על עולם העשי' וא"ו יצירה ה' ראשונה בריאה יוד אצילות ומאחר שידיעתנו תו מעט ע"ד והחיות רצוא ושוב מגודל קדושה שבו ע"כ מורה עליו באות קטן כזה וגם כל אות שביוד מורה על דבר מיוחד כידוע ליודעי חן וכן ה"א ראשונה מורה על דלת שעל היו"ד כי רומז לעולם אחר אשר שם דלת על יו"ד והוא"ו מורה לעולם בוא"ו קצוות ולסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולבריח התיכון והוא רמז ליצירה וה"א אחרונה לעולם עשיי' וכמאמר רז"ל מפני מה העולם נבראת בה' הרי שכל אות מורה על הפנימית שבו והנה מי שאינו מתבונן בגדולות הבורא ובמה שרמז שמו י"ת רק תולה גדולת הבורא רק במה שהוא המהוה את כל והן קטון וגדול שוה בענין זה כמ"ש בפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד אז אינו מהלל ומשבח ברוב גדולתו רק בבחינה זו שהוא הבורא הוא היוצר הכל שוה אצלו אבל השם לבו לכל פרטי העולמות אין שוה שבחו העולה כשמסתכל במעשה שמים וארץ או שם לבו במה שבמעלה ומטה ונותן לב על כל פרטי נפלאותיו אז משבח יותר ויותר והנה כל דבר הפשוט יותר נקרא גוף הדבר והדבר הפנימי יותר נקרא לב בשביל שני טעמים כי הלב נעלם באדם וגם טעם כי עיקר וחוזק של כל דבר נקרא בו לב ע"ד בלב ים שפי' בחוזק ים כן הפנימית הוא חוזקו של דבר ע"כ אמר דוד אודה ה' בכל לבב שאין אני מודה ומשבח אותו רק בבחי' פשטיית לב שהוא המהוה שזה מכונה רק לבחי' גופניות רק אני מודה ומשבח אותו אף בבחינת לב שם ה' פי' שהשם שמו יתב' מורה על בחי' פרטית של עולם ועולם וכנזכר וזה נקרא לב לשמו הגדול יתברך שהוא רמז הפנימי וחוזק הדבר וזהו בכל לבב שבו ובשמו י"ת בזה מודה ומשבח כי גדולים מעשי ה' ואני נותן לבי עליהם על פרט ופרט בייחוד וע"ז סובב והולך כל המזמור ונכון הוא:
קיט אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד' לכאורה הוא כפל היינו תמימי דרך היינו הולכים בתורת ה' ואך הענין כי שני מיני יחודים נתן ה' ביד ישראל האחד ע"י לימוד התורה ועשיית המצוה כידוע כי בעשייתה לשמה נמשך ברכה ממקור עליון שהוא י"ה משמו וו"ה משמו שהוא רמז מצוה י"ה בחילוף הוא מ"ל כי המצוה הוא הצינור האמיתי הנקרא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אל מקור העליון כדי שיתמלא ממנו הבור הריק והדל כדי שיהי' נעשה מדלית ה"א ואז הבור נעשה באר ע"ד היחוד הוי' וא"ד שהמה שני יודין וששה אותיות ביניהם והוא אלף יוד מכאן ויוד מכאן וואו באמצע וזה סוף מעשה במחשבה תחלה שנעשה עתה אלף כמו שבתחילה עלה במחשבה שהוא אלף פלא העליון כך נעשה עתה והוא הכל ע"י הוא"ו הנקרא גימל דלת נעשה אח"כ ה"א וא"ו כשנותן הרגל שבגימל לדלת נעשה הגימל וא"ו והדלת ה"א וכמ"ש בשם מורי וזהו הכל ע"י המצוה הרומז בוא"ו כי תורה מתפארת ביתן הרומז לוא"ו קצוות כידוע והוא אחיד בשמיא וארעא וזה הסוד ארון ברית ה' כי סוף היחוד התורה הנמשך גבוה בא אל ארון שהוא ארון פשוט הרומז למדת המלכות סוף הדרגות והנה אף שבדרך זה צריך שימור ע"ד ושמרתם את המצות שדרשו רז"ל ושמרתם את המצות שלא להביאם לידי חימוץ שהוא היצה"ר הנקרא חמץ שח"ו לא יהרהר בהם מחשבה זרה הפוסלת אותה כמאמר הקרא הנפילים הי' בארץ כי המצות נופלות למטה והטע' קאמר קרא אשר מעולם אנשי השם שכתב זוה"ק שבונין בתי כנסיות ומשימים בתוכן ס"ת ותגא ברישי' ואין כונתם כ"א לקנות שם לעצמם ולא לשם השם הרי שהזוהר מספר אף שמיחדין מכתר תורה עד הארון שהוא דרגא התחתונה אך שמפגל אותם במחשבה זו ונפילים נקראים ואולי זה דרך השם כי רק וכל קומה לפניך תשתחוה מי שקם ולא מי שנופל ואך עכ"פ מדרך זה קל להנצל כי המאור שבהם מחזיר אותן למוטב כמאמר רז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' ואך היחוד הב' נתן הקב"ה ביד האדם מכל דברים הגופנים כדרך שכתבתי על פסוק לא תאפה חמץ חלקם אף חלקם נתתי אותם לאשי להיות עושים יחודי השם ובזה בחר ה' בתחתונים כי אין המלאכים יכולין לעשות זאת ולא אמרו לתת תורה בשמים כ"א לעשות יחוד ע"י התורה כי התורה נקראת הוד ואמרו תנה הודך על השמים אבל הקב"ה בחר גם בזה שע"י מדות האנושי בשר האדם יהי' עולה קלוסו ויחודו מדברים המרוחקים כי שלום לרחוק אמר ה' ואך זה מעבודות קשות שבמקדש והרבה פעמים הזהיר בתורה ע"ז והתקדשתם קדושים תהיו קדש עצמך במותר לעשות מהם קדושה וגם היצה"ר ועכו"ם משיבין ע"ז באמרם כמוני כמוהם שוים בדרך הגופניית הזה ורק זאת חוקת התורה שמאכל גופם אף בהם יש יחודי התורה ובזה נקרא תם שמתמם כל המדות וז"ש אשרי למי שתם דרכו על הארץ בדברי גופניות כמו שתם ביחודי התורה ההולכים בתורת ה'.
קיט עת לעשו' לה' הפרו תורתך ודרז"ל הפרו תורתך משום עת לעשות לה' ונראה לפרש דהנה ידוע אחור וקדם צרתני ותוכן הדברים שהאדם לפעמים במדריגה יותר מכל ע"ד שאמרו רז"ל בג' דברים דומה למה"ש ועוד מחיצתם לפנים ממה"ש כמארז"ל וזהו קדם ולפעמים אחור ששלשה דברים דומה לבהמה ועוד יורד למטה לארץ ואז נקרא אחור שנופל לאחור והכל הוא לתועלת העבודה שלפעמים התענוג יותר מדבר הנתרחק ונתקרב אח"כ כמו בן שהיו רחוק מאביו ובא פ"א לאביו מהתענו' שיש בתמידות וכמ"ש על פסוק פליאה דעת ממני נשגבה וזה קאמר הקרא העבודה החביבה להיות עת לעשות לה' ולא בתמידי כדי שגם תענוג זה יהי' לו מעמו ישראל לכן נתן להם דרך שיתפרשו מעט מעסק תורתיך וזה הפרו תורתך ואד דהע"ה אמר שאינו יכול כי הוא מקיים בכל דרכיך דעהו וכידוע לכן ממני נשגבה:
קכו היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו פי' ע"ד והיו כי יחלום הרעב והנה אכל ושתה. והקיץ והנה נפשו ריקה כן מי שלומד בהגלות דברים הטובים שהבטיח הקב"ה:
לישראל הנה בעת הלימוד האדם הכשר בטחונו בה' שודאי לא יפול דבר ארצה מכל הטוב אשר דבר לעשות לעמו וכמעט שבעה נפשו בטוב בעת קריאתו כל זאת בתורה ואך בעת פרישתו מן התורה כלה התענוג והנחת שהיו לו בעת התעסקו בתורה והוא ממש כאלו הוא רעב אחר הדמיון אכילה ושתי' שהי' לו וזה יאמר בשובנו לציון שעד עתה היינו כחולמים בקראינו בטובת ציון וירושלם אבל אז נמלא שחוק פינו שהשחוק ימלא פינו ולא נהי' רעב אח"כ כמו אחר חלום:
קלו למוליך עמו במדבר פי' ע"ד שכתב בהקדמ' בזוה"ק דף יוד ע"ב וז"ל אלא במדבר בדיבורא כד"א ומדברך נאוה הרי שפי' מדבר לשון דיבור וכן פי' הפסוק מי זאת עולה מן המדבר וז"ל שם בההוא מלא דפומא איהו סלקת ועאלת בין גדפי דאימא ולבתר בדיבורא נחתא ושריי' על רישייהו דעמא קדישא וכו' הרי דהכל תלוי בדיבור והכל ע"י דיבורי ישראל כי לא עשה כן לכל גוי רק מגיד דבריו ליעקב וזהו למוליך עמו במדבר שעמו ישראל מתנהג אותם שע"י דיבורם קודש יהי' נעשה הכל בשמים ובארץ ורק זה עמו לבד ולא יתערב זר בתוכם לדרגא זו וזהו ושכנתי בתוכך נאום ד' פי' ע"י נאום שהוא דיבור אשכון בתוכך דוקא ולא בגוים הרבים הנלוים אל ה' כי לא יזכו לזו המדרגה: