אור ברסלב
ארץ החיים ויצא וישלח

ארץ החיים· רבי חיים טירר מטשטרנוביץ

ויצא וישלח

ליקוטים איכה

בפסוק נתן שכרי אשר נתתי שפחתי פי' שאמרה כן כדי שתתיחד הקריא' שם יששכר על שם שכר השפחה ולא על שכר הדודאים בשביל כבוד אחותה שביזה במשכב הצדיק כי לכן לא זכתה עמו לקבורה ואך בנעלם הי' ביניהם טעם השכר דודאים שנתנה לרחל לכן הוא יששכר בשני שינין לרמז על שני מיני שכר שלה על שכר השפחה ושכר דודאים ורק מפני שבאמירתה נעלם שכר אחד לכן גם בקריאה נעלם השין השני' ואין אנו קוראין רק בשין אחד והכתובה בתורה הוא באמת כמו שהוא בשני שינין לרמז על שני מיני שכרים כנ"ל:

וישלח בפסוק וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה פי' לאמר להבין הדבר כמו ששכם בני חשקה נפשו בבתכם ואעפ"כ ברצונכם תלה הדבר ומבקש אני מכם תנה נא אותה לו לאשה כן והתחתנו אתנו וגו' שכל התשובת תלוי בכח מה שתרצו תתנו לנו כמאמר רז"ל וכמו שפירוש רש"י זלה"ה:

ואתנו תשבו פי' שלא תהי' גרים כ"א תושבים עמנו וזה תשב בבחי' תושב ולא גר:

אמצא חן ואשר תאמרו פי' אף שאתן כל מה שתאמרו להשכחת רחמין יהי' חשוב בעיני:

הרבו עלי מאד מהר פי' שתרבו כל כך שאף עלי שאני בן מלך וישיא הארץ יהי' לפי מדרגתי רב מאד וזה הרבו עלי:

ותנו לי את הנערה פי' כי אחר כל המתן שאתן תהי' לי זאת למתנה מה שתת לי את הילדה וזה יתנו לי במתנה יחשב שתתן לי הנערה לאשה:

ויאמרו הכזונ' יעשה את אחותינו. פי' הנה ידוע דבן נח אזהרתן זו היא מיתתן והנה הנרדף ניתן להצילו בנפשו הן בגוף הרודף והן בגוף המציל כי מה חזית דדמא דידי' סומק טפי והנה בחיוב המציל כלם שוין הן אנשי העיר והן הגר בארץ אף שאין בהם כח לעמוד נגדו במשפט על הנעש' רק שיעשה עכ"פ להציל הנרדף הי' בידו כח ודינה דין נרדף היו לה כמאמר הקרא כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה של אנוסה כאשר מעיד עלי' וישכב ויעניה שהשכיבה היה ע"י עינוי שאנס אותה וע"כ אמרו שמעון ולוי אם אנחנו לא היינו עושים דין באלו שהי' בהם כח להציל מפני הירא' ממשפחת' שהם שאר האומת א"כ יאמרו הבריות שאין להם דין מות מפני שדינה לא היתה אנוסה רק מפותה ע"כ אין לה דין נרדף ואז נעשה אחותינו זוכה על מגן וזה הכזונה יעשה אחותינו שהיא הזונה ע"כ עשינו בהם הדין לידע שחייב המה מדין מציל שהי' עליהם חיוב להציל עבור שאנוסה היתה ולא מפותה ולא זונה נעשה אחותינו:

הפליאה שמביא בחידושי ר' שמשון האסטערפאליר. איתא בפליאה אין מניחין תפלין אלא בשבת ופירוש הוא מה שפירש ולפע"ד נראה דמניח הוא כמו הנחה למדינות עשה שפי' שמניח להם מן המס וכן פי' אין מנחין את הדבר התפלין מלקיים את המצוה ולעשותו הנחה אלא בשבת דהיינו ביום שנקראו שבת דגם יו"ט שבת מקרי כמו שאנו אומרים ביו"ט מזמור שיר ליום השבת מטעם שגם יו"ט שבת מקרי אבל בר"ח וחנוכה ופורים אין מניחין אותם מלהניח בהם כי זה הכלל שאין יום שיעש' הנחה לתפילין כ"א ביומו של שבת או יו"ט המכונה שבת ופשוט:

ברכות דף ס"ד תלמידי חכמים אין להם מנוחה פי' שהמנוחה שהמה עושין לעצמן אינם עושי' בשביל מנוחת עצמן כ"א לחזק גופם לעבודת הבורא יתברך ויתעלה זכרו לעד ולע"נ ע"ד שכתבתי על פסוק אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' פי' שאמצא בזה הגופניית שיהי' בו צורך עבודת ה' וזהו פי' אשרי האיש אשר לא הלך וגו' פי' שלא הלך ועמד וישב בעצת רשעים ובדרך חטאים כ"א בתורת ה' חפצו שיקיים עי"ז תורת ה' ע"כ עשה מעשה גופני ע"ד צדיקים ילכו בם וגו' ואינו הולך אף בדרך היתר רק שחפץ שבזה יקיים תורה ומצות ה' והכה בעשו' האדם ההיפוך ואינו משים לבו לשום דרכיו להיות הכל נטפלים למצוה ע"ז ארז"ל (פסחים נ' ע"ב) יש שפל ונפסד ואעפ"כ עד שמים חסדו וכמ"ש רש"י ז"ל שמצוה שלא לשמה הוא ואך המכוון בדבר נקרא לשמה וגדול על השמים חסדו וזה רמז הקרא דרשו ה' בהמצאו פי' בשעת התעסקות המצוה גופי' ודאי שצריך שיבין לשם מי עושה כי בלא זה נקרא לא עבדו אף שעובד כיון דלית בי' קבלת עול מלכות שמים אלא דאמר קרא קראוהו בהיותו קרוב פי' אף בשעה שאתה עושה דבר הטפל וקרוב למצוה עשה לשם ה' ונקרא גם מצוה לשמה ומפרש כי כגבוה השמים וגומר כי זהו השיעור שבין על השמים חסדך ובין עד שמים כי עובי' דרקיע כמו משמים לארץ (ועיין מ"ש המחבר בס' סיד"שש ח"א דרוש ד' בזה):

תוכן העניינים

ארץ החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה