אור ברסלב
ארץ החיים ליקוטים איכה

ארץ החיים· רבי חיים טירר מטשטרנוביץ

ליקוטים איכה

ליקוטים שיר השירים

איכה ישבה בדד העיר עד היתה למס ע"ד שאמרתי על מאמר ר"י פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם פי' כשראיתי את החורבה זו שמתי אל לבי כאלו אני יצאתי מירושל' והחורבה לפני וזהו לחורבה אחת מחורבות פי' כאלו הוא מיוחד ומקושר לחורבן ממש כי אחת פי' לשון מאוחד ומקושר ע"ד אחות לנו קטנה וז"ש לו אליהו מה שמעת בחורב' זו דוגמת מה ששמת ללב ואמר שמעתי בת קול אוי לי שהחרבתי ביתי פי' שהאוי והילכה כאלו עתה החרבתי את ביתי וזהו שמסיים בכל יום אומרת כך ובפרט בשעה שישראל נכנסין וכו' אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך הרי שבכל שעה מזכיר החורבן כאלו עתה נחרב ואמר מה לו לאב אף אם יש לו עבדים רבים ומשרתים לאין נחשבו ומה לו שהגלה את בניו הרי בכל עת שמתאספין עבדיו לקבל פרס או לאיזה כנסיא הוא מזכיר את בניו וחורבי' והנעשה בהם וכן לבנים מה להם לבנים אף כל המטעמים שיש להם הוא לחמם טמא בגוים ולמה נחשב להם כל הטוב הזה וזהו מה להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ע"כ תמיד יקד יקוד אש בלבם מה שנחרב הבית ונשרף ההיכל והם ישבו בגוים וזהו על נהרות בבל שם ישבנו אף שהי' לנו ישיבה אחת עמהם אעפ"כ בכינו שם בזכרנו את ציון וזהו ג"כ ירושלם אף שיש לה רבתי עם מ"מ כלום הנאה יש לה מבשר חמורים וכמ"ש הרמב"ן המשל לאשה שחלה בנה ובתוך כך נתנה הנקתה לתינוק ככרי או לכלב וא"כ ישיבה זו שישבו בה שאר האומות לבדד נחשב לה וכמ"ש המדרש בגדי בדדין כמו שיש לאדם בגדים גרועים ופחותים ללכת בהם בעת הגשם והשלג וזהו איכה ישבה אף שישב' מ"מ נחשבת לבדד וגלמודה מאחר שאין לה הנאה מבשר חמורים וגם לבגדי בדדין נחשבין היושבין בה ושלא תימא שבאמת היא בדד לזה מסיים העיר רבתי עם ואעפ"כ היתה כאלמנה שרבו משרתיו ואפ"ה גלמודה נקראת.וקאמר עוד אף שרבתי בגוים שרתי במדינות מ"מ כל זה בעינה כאלו היתה למס פי' לכלב כמארז"ל על למס מרעהו חסד ואמר שנחשב בעיניי כאלו נותנת הנקה שלה לכלב בעת שחלה בנה וכבר כתבתי בזה במ"א:

במדרש בכל שנה ושנה אעשה מספד חדש פי' כי המספד של חורבן נקרא אבילות ישנה ואך בשים אדם על לב כל שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו א"כ כל עת שראוי ליבנות ולא נבנה נחשב לחורבן וכתיב היום אם בקולו תשמעו וא"כ כל יום זמנו הרי שעובר בשנה שנ"ד זמנים שראוי לבנין ועם אותו יום תשעה באב הוא שנ"ה ימי' שנ"ה עתים שעברו משל אשתקד ודומה כאלו כחרב נעשה אצלו מספד חדש וגם עוד פעם ב' שנה שאמר הוא ע"ד מארז"ל אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו הרי שנ"ה קללות בשנה זו יותר משל שנה שעברה:

מה יתאונן אדם חי פי' כמה יש לאדם להתאונן על מה שהוא חי כי מהראוי מגודל תשוקת האהבה וביטול מציאותו לאהבת הבוי"ת להיות אור הנר מתבטל מפני האבוקה הגדולה בהתקרבו' הנר לאבוקה וזה הוא באמת מיתת הצדיקים בדרך תוסף רוחם יגועון וזהו מיתת כשיק' בדרך משיקין את המים להתחבר זה בזה ומכ"ש מפני גודל יראת רוממות ה' כשישי' האדם אל לבו גודל רוממותו וגדולתו ראוי לו להתבטל מפניו ע"ד אוי מי יחי' משמו אל כי מי יכול לחיות בשמו על לבו גודל הכח והאל ע"ד ואת אילי הארץ לקח שהוא גבור הארץ כי שם אל הוא משותף בכל המדות ורק שהקב"ה חפץ בקיום העולם ועושה מסך המבדיל בינינו לבין המאורות הגדולים האלו לפי כח הסבל ע"ד וה' יעננו בקול בקולו של כל אחד ואחד וזה כקרא לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כי הקב"ה צדקה וחסד עשה עם עולמו כי עולם חסד יבנה אבל לנו הבשת בזה האיך ממעטים אנחנו באהבתו ויראתו הגדולה אם לא מי שזכה להיות במעלה והחיות רצוא ושוב שבאמת בכל נשימה ונשימה נפשו רוצה לצאת רק שהקב"ה גוזר להחזירה וכמו שהי' במתן תורה שמכל דיבור נפשו יצא' בדברו אבל מאחר שאין אנחנו בכלל זה כמה ראוי להתבייש ולהתאונן על כך וזהו מה יתאונן אדם במה שהוא חי ולא מת בכל דיבור ורגע מחמת הנ"ל וזהו שארז"ל די שהוא חי פי' די לו בבושה זו אף אם אין עוד אחרת ומ"ש ממנה די בזה למבין:

במדרש וקונן עליהם איכה בשלש' אלפא ביתא פי' ע"ד שארז"ל יהיב לן אוריאן תליתאי וישראל עברו על התורה הנקראת תליתאי לכן נשא עליהם קינה בשלשה אלפא ביתא והוסיף עליהם ירמי' שלשה אלפא ביתא ע"ד ע"י גברי תליתאי לכן גם ירמי' המקונן בא בשלשה ונשא קינה בג' א"ב:

אני הגבר פי' כל הקורא אומר אני הגבר כי כימי שלא נבנה בימיו וכו':

תוכן העניינים

ארץ החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה