אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
סימן לז · ב"ח סעיף י
הביא בשם הרא"ש דהרי"ף פסק כל"ק דר' יוסף משום דברייתא מסייע לי' דקתני דוקא איש פלוני נהרג משמע אבל יוצא ליהרג לא ק"ק אימא דמשום סיפא נקיט לאשמועינין דאפילו שמע מקומטריסין נהרג ג"כ אין משיאין אשתו משום דבמילתא דשייכי בגוי' עבידי להחזיק שקרייהו אבל אי אשמעונין יוצא ליהרג לא הוי שמעינין כלל האי דהא אפי' גוי דעלמא שאינו ערכאות גם כן א"כ ביוצא ליהרג וכדכתבו התוס' וכמבואר בהרא"ש ובב"ח כאן וצ"ע. והנה יש לדקדק על מה שכ' רש"י הביאו הב"י דמלתא דשייכי בגווייהו ואמרו נהרג אע"פ שלא ראוהו אלא יוצא ליהרג משמע דלשקר גדול לא חיישינין רק דבמלתא דשייכי בגווה חיישינין דיאמרו על היוצא ליהרג נהרג א"כ לפי מ"ש הרי"ף דהלכה כלישנא קמא דבב"ד של א"ה אזלינין לקולא אף ביוצא ליהרג וכמ"ש הרא"ש הביאו הב"ח כאן א"כ אמאי קתני שמע מקומטריסין אין מעידין תיפק לי' דאפי' לא ראו אלא יוצא ליהרג ג"כ יכולין להעיד עליו א"כ כיון דלפירש"י לא חיישי' לשקר גדול כ"כ שיאמרו נהרג בלי שום אמתלא במילתא דשייכי בגוה אלא ע"כ דראוהו יוצא ליהרג ולשקר כזה חיישינין שיאמרו על היוצא ליהרג נהרג א"כ כיון דס"ל להלכה דאף על היוצא ליהרג יכולין להעיד אך י"ל דכ"ז אינו דאף דמהימנינן לישראל ביוצא ליהרג כמ"ש הרי"ף לקולא בזה כל"ק מ"מ לגוי לא מהמנינן יוצא ליהרג כמ"ש התוס' הביאו הב"ח ובזה יש לקשר היטיב לשון הרא"ש בדקדוק עצום מה שסיים ודוקא בישראל המעיד אך דבלא"ה כ"ז טעות דרש"י לא כ' כלל לשון אלא יוצא ליהרג רק אלא יוצא לידון ובזה לכ"ע אין מעידין:
ב"י בתשובת הרא"ש כלל כ"א בעכלוף בן מלל נהרג קרוב לפאס כו' י"ל דאתתא שרי' וראי' מעובדא דיצחק ר"ג כו' שאילו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה בהא לא הוי אמר אביי כו' י"ל דס"ל שהעידו שהוא בעלה של אותה האשה והיינו של אותה אשה ששמה רחל ודחיישינין לתרי יצחק היינו אולי גם שם נשותיהן שוות וע"ז קאמר דבהא לא הוי אמר אביי דחיישינין לתרי יצחק ור"ל דשמא גם שם שמות הנשים הי' שוות דכ"כ בודאי אין סברא לחשוש כן צריך לפרש כונת הרא"ש דאל"כ אין הבנה לדברים הללו כלל דאיך אפשר כלל לחוש לתרי יצחק היכי דהעידו העדים שזה הי' בעלה של אותה האשה אך לא הבנתי מה שסיים בתשובת הרא"ש הנ"ל וז"ל שאילו העדים כו' כמו שהעתיק הב"י וסיים עוד בגוף תשובת הרא"ש מה שלא העתיק הב"י בזה"ל אלא הוי אמר תבדוק אותו מקום כו' ואינו מובן לי אח"כ נתישבתי ועתה נראה לפרש מ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל שאילו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה כו' דר"ל שאילו העידו העדים על מקום פלוני שעי"ז ידעו הב"ד שהי' בעלה כו' ע"ז לא הוי פליג אביי למיחוש לשני יוסף ב"ש כיון דלא הוחזקו וצ"ע אמכם אינו מובן לי מה שהשיב שם בתשובה הנ"ל דבאותו הפעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו דא"כ האיך פליג אביי דחיישינין כו' רק הו"ל להשיב כדמשמע מתשובת מהרי"ק סי' קפ"ה דשאני התם דקאמר דיצא מקורטבא ובקורטבא הא לא הוחזקו שנים וע"ז לא הי' שייך גם השגת הרא"ש ע"ז וכי סגרו שערי קורטובא כו'.
והנה עפ"י פשוטו יש מקום לפרש הא דכ' בתשובת הרא"ש ובאותו פעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו דפירושו דבאספמיא וידעו שלא בא אחר לעירם אספמיא זולת זה המת הבא מקורטבא לאספמיא א"כ ע"כ ליכא חששא רק שמא יש בקורטבא תרי יצחק או שמא אחר מסוף העולם בא ששמו כך ואח"כ יצא משם לאספמיא וס"ל לאביי דחיישינין להכי כיון דשיירות מצויות וס"ל לפירוש זה דאין הפי' שיירות מצויות במקום שמת כמו שנראה מהרא"ש וטור רק דשיירות מצויות שם בקורטבא מקום שהלך משם ורבא ס"ל כיון דלא הוחזקו בקורטבא תרי יצחק לא חיישינין אבל עכ"פ איכא סרך שזה בא מקורטבא אבל במכלוף בן מלל שלא ידוע כלל במקום הריגתו מהיכן בא אף רבא מודה והרא"ש השיב וכי הושיבו שומרים או סגרו שערי קורטבא כו' וגם זה דוחק ששאלו באספמיא על כל האנשים הבאים שם ואמרו שלא באו מקורטבא א"כ הוא ממש כדברי הנ"י שהביא הב"י אלא שהנ"י כ' שהעידו עדים הבאים עמו שיצא מקורטבא והחולק שבתשובת הרא"ש לא כ' כן רק שידעו שלא יצא מקורטובא זולת זה המת שעליו מעידין עתה גם יש מקום לומר דמ"ש הרא"ש בתשובתו שאלו העידו העדים עדות גמורה שידעו שהוא בעלה כו' ר"ל ג"כ כנ"ל דס"ל להרא"ש דע"כ הפלוגתא בליכא שום סרך שהי' מכאן שאילו הי' שום סרך כגון שאמרו העדים אנו באנו עמו מקורטבא ומת כאן בזה ס"ל להרא"ש דלא הוי פליג אביי כלל כיון דאינו דומה ללישנא בתרא דר"ז דהתם שפיר חיישינין שמא הי' כאן איש אחר שאבד זה הגט אבל למיחוש שמא בא אדם אחד מסוף העולם ונתישב בקורטבא עד שסברו העדים שזה בודאי הוא מקורטבא זה לא חיישינין גם יש מקום לומר דמ"ש הרא"ש בתשובותיו שאילו העידו העדים עדות גמורה שידעו שהוא בעלה כו' פירוש דע"כ איירי דהעדות הוא בלי שום סרך שהי' מכאן דאלו הי' שום סרך כגון שאומרי' העדי' אנו יצאנו עמו מקורטבא לאספוי' ס"ל להרא"ש דלא הוי פליג אביי כלל דאינו דומה כלל ללישנא בתרא דר"ז דשם שפיר חיישינן שמא בא אדם אחר עם גט כזה וממנו נפל ואפשר דבזה לא שייך כלל כאן נמצא כאן הי' אבל למיחוש שמא בא אדם אחר מסוף העולם ונתיישב בקורטבא עד שסברו העדים שהי' מאנשי קורטבא זו לא חיישינן ובפרט דאיכא למימר כאן נמצא כאן הי'. והנה מ"ש הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלל שכמה קולות הקילו חכמים משום תקנת עגונות וגם סמכו על זה שמתוך חומר כו' דייקא כו' מזה משמע דלא כהנ"ב במהדורא קמא סי' ז"ך בענין דייקא דא"כ גם כאן קשה מה נעשה לקטנה דלא שייך דייקא אלא ע"כ דאף בקטנה שייך דייקא של הקרובים וגם אפשר דייקא של הבעל שתנשא לו וכדכ' הר"ן בתשובה סי' כ"ב המובא בב"י גבי ע"א אומר מת משום חומרת א"א על הבעל מוטל לחוש לעצמו וירבה חקירות ודרישות כו':
מה שכתבתי לעיל מה דיש לפרש בלשון תשובות הרא"ש במכלוף בן מלל שבאותו פעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו עדיין אינו מיושב דלמה לא יהי' נאמן מפי עצמו שהלך מקורטבא וכמו דמאמינן לו על שמו אף שאמר רק פעם אחד וכמו שכ' מהרי"ק שורש קע"ו המובא בב"י כאן ה"ה דיש להאמינו שהלך מקורטבא וגם על הנ"י יש לתמוה כך דל"ל למימר שהעידו עדים הבאים עמו שהוא מקורטבא ולמה כא יהי' נאמן עפ"י עצמו שבא מקורטבא. אך עכ"פ לפי מה דמשמע מהנ"י שצריכין לידע איזה סרך שהוא מאותו מקום אף בלא דיבורו בעצמו שיצא משם בזה שפיר י"ל כוונת החולק שבתשובות הרא"ש לומר דאף בלא עדים ידעו שלא בא לשם איש אחר מקורטבא זולת זה המת א"כ שפיר ידעו שזה הנפטר שם הוא מקורטבא אך על התשוב' ההוא ועל הנ"י על שניהם יש לתמוה ל"ל עדים או שידעו שלא בא מקורטבא זולת המת למה כא יהי' נאמן מפי עצמו שבא מקורטבא וצ"ע אך אפשר דאם הוא אומר בעצמו שהוא מקורטבא א"כ הרי ידעינן שם עירו מפיו וזה דוחק לומר דאמר רק שיצא מקורבא ולא אמר שהוא מקורטבא שזה דוחק ואינו דרך העולם:
מ"ש הב"י ומיהו יש לדחות דכשאינו מזכיר שם אביו אלא שמו בלבד מיירי כוונת הב"י רק על דברי המרדכי אבל על דברי הנ"י ליכא לומר כך דכיון שאמרו יצחק ר"ג בר אחתי' דר' ביבי הוי כמזכיר שמו ושם אביו. ב"ח סעיף י"א בפנים ובקונטרס אחרון השיג על מהרו"ך דכ' בס"ק ך"ח בדרישה לפרש שלא הוחזק היינו שאין ידוע לנו כו' והב"ח חולק עליו ומתיר אף בהוחזקו שני יב"ש בעיר אחת רק כשיש לתלות בא' יותר מבחבירו וכמ"ש בפנים ויש להקשות עליו ממעשה דענן דס"ל לרבא בעצמו דחיישי' בהוחזקו אף לחששא רחוקה שמא אזיל בגמלא פרחא או ע"י שם כו' וא"ל דרבא איירי שם לענין גיטין דז"א דהרא"ש לא קאמר רק לטעמי' דר' אלפס דלא פסק כרבה בגיטין ובעיגונא פסק כרבא אבל רבא בעצמו הא לא ס"ל לחילוק זה דאל"כ מה מייתי הגמ' ראי' מגיטין וכמדומה שראיתי בשם איזה תשובה או שו"ת פרח מ"א שמקשה באמת כן ומתרץ כמ"ש דאמוראים אין מחלקין בין גט למיתה וצ"ל לדעת הב"ח דהרא"ש לא פסק כוותי' דרבא בהוחזקו כו' וצ"ע הרא"ש ס"ל דפי' שיירות מצויות היינו במקום שנמצא ואי לא שכיחי שם שיירות לא תלינן לאחר אלא לזה מכלוף בן מלל הידוע לנו ולא חיישי' לאחר בסוף העולם ולכך כ' בתשובות מכלוף בן מלל דתלינין לא דהרוצחים הביאו להנרצחים למקום יחוד רק דהחכשים הלכו שמה ומצאו הרוצחים שמה ושם לא שכיחי שיירות: