אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
סימן לא
מה שהי' לי ויכוח עם כבוד חותני הרב הגאון המפורסים נ"י נידון שם טויבא שמבואר בס' טוב גיטין שלפי הברת מדינתינו יש לכתוב טאבא באלף וכבוד חותני נ"י החזיק מאד כדעתו של הטיב גיטין וכתב שגם טרם שיצא לאור הדפוס ספר טיב גיטין הנ"ל הי' ג"כ דעתו כך שהב"ש שכ' טויבא בוא"ו יו"ד אחר הטי"ת הי' לפי לשון בני מדינתו ואנחנו כפי קריאת בני מדינתינו צריך לכתוב טאבא באל"ף ורק בדיעבד כשכתב בוא"ו אין לפוסלו משום שקרובים במבטא ואני כתבתי לו דלפענ"ד אין הדבר כן והגם שבטלה דעתי מפני דעתו ודעת ס' טיב גיטין וחלילה לי לומר קבלו דעתי בזה אעפי"כ צריך אני להציע את כל אשר בלבבי דמה שכ' בס' טיב גיטין באות טי"ת ס"ק וא"ז דלפי מה שכ' בשם גאלדא ובשם קאפיל גם כאן יש לכתוב לפי הברת מדינתינו טאבא באל"ף שהאף שהעולם רגילין לכתוב טובא בוא"ו באגרות ושטרות לפי שמנהג אבותיהם בידיהם ואין מדקדקין כ"כ במה שהמבטא מתחלף מזמן לזמן ומ"מ בגיטין יש לדקדק טפי ולכתוב עפ"י הברתינו טאבא באל"ף עכ"ל. הנה גוף דבר זה שהחליט שיש בשם טויבא חלוף מזמן לזמן לא הביא שום סברא ודמיון לזה ויש מקום לבע"ד לחלוק על גוף יסוד דבריו ולומר דלא נתחלף כלל קריאת זה השם מזמן לזמן וכאשר אני יודע בבירור שמיום עמדי על דעתי לא נתחלף ולא נשתנה כלל שום שינוי בקריאת שם זה ואם כוונת הטיב גיטין על שנים הקדמוני' שנתחלף מזמן הב"ש לזמן שאח"כ הנה ע"ז הי' צריך להביא איזה התחזקות דברי' לברר זה בבירור שנתחלף שם זה מזמן לזמן ועכ"פ לפי הנרגש במבטא הנה קריאת שם זה נוטה יותר בניקוד חולם מכפי אשר נוטה לניקוד קמץ ולכך משפטו לכתוב וא"ו אחר הט' ולא מבעי' בשם געגועים וקטנות כמו שרגילי' בשם זה לקרוא בדרך געגועי' ולומר טויבלא בוודאי נרגש בו החולם וממילא בשם הזה אף בלא געגועי' ג"כ נוטה יותר אל החול' יותר מכפי אשר נוטה אל הקמץ. והנה אם כוונת הטיב גיטין כמו שכ' כ"ת להשיג עלי וכ' בזה"ל דמאחר דהכל תלוי במבטא לשון המדינה אין לשנות כלל וכלל ממבטא ל' המדינה ושהב"ש שכ' טויבא הי' לפי שמבטא לשון מדינתו הי' כך ואנחנו צריכי' לכתוב כפי קריאת המבטא של בני מדינתינו עכ"ל כ"ת. ואם גם לזה נתכוין הטיב גיטין בלשון שכ' שנתחלף שם זה מזמן לזמן והוי הכוונה ממדינה למדינה אעפי"כ לא נחה ושקטה דעתי הן מדברי כ"ת שכ' מפורש כן והן אם גם כוונת הטיב גיטין הי' ע"ז דהרי זה כעושה מערכה על הדרוש דהא ע"ז בעצמו אנו דנין אם נשתנה המבטא ולשון המבטא של מדינתינו או לאו ואנו דנין על מיטב לשון הגיון על שם הזה איך הוא בביטוי השפתים דבוודאי אם הי' נרגש במבטא השפתים לניקוד החולם לא הי' שום ספק ורק דמשפטו בוא"ו אחר הטי"ת וכמו כן אם הי' נרגש במבטא השפתים לקמץ ג"כ לא הי' שום ספק ורק הי' צריך לכתוב בא' אחר הטי"ת. אך ורק מחמת ששם זה רובץ בין המשפתים דבין אם מבטא השפתי' נוטה לחולם אז לא נהגה יפה כמשפט נקודות החולם ובין מבטא השפתי' נוטה לקמץ לא נהגה יפה כמשפט נקודת הקמץ וע"ז אנו דנין על ההרגש המועט והנטי' הקרובה יותר בזה השם אנה ההרגש נוטה אם לחולם או לקמץ ולפי הנראה לדעתי יותר ויותר שההרגש הוא יותר בשם הזה לנקודות החולם והגם שההברה אינה בטוב במשפט נקודת החולם מ"מ נוטה ההברה יותר לנקודת החולם מכפי אשר נוטה לנקודת הקמץ ואינו דומה שם זה כלל למה שכ' הטיב גיטין לדמות שם זה לשם קאפל או לשם גאלדא דהתם בוודאי נוטה המבטא וההברה רק לנקודת הקמץ ורק דאינו קמץ חריף כ"כ אבל עכ"פ אין שום ספק בשם קאפיל או גאלדא לניקוד אחר כלל משא"כ בשם טויבא שהנטי' גדולה וקרובה במבטא יותר ויותר לניקוד החולם מכאשר נוטה לניקוד הקמץ ומה שכ' הטיב גיטין בס"ק ה' שם דבמדינתינו קריאת שם טויבא אינו בחולם בזה אני מודה לו אמנם היינו שאיננו כמשפט נקודת החולם מכל וכל אבל אעפ"כ נוטה ההרגש שבשם זה יותר לניקוד החולם מככי אשר נוטה לניקוד הקמץ. ומה שהאריך כ"ת באריכות קצת על דבר זה דאין לשנות ממבטא לשון המדינה תמהני מה צריך לאריכות הלא מבואר הוא בש"ע בהגה"ת רמ"א סי' קכ"ט סעיף ל"ד דאין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויים כתובים כי כל אחד כ כפי לשון מדינתו כו' ורק שאנו אומרים דכל אשר יבטא האדם בשם זה במדינתו נוטה יותר לחולם מכפי אשר נוטה לקמץ ולזאת מהראוי לכתוב בוא"ו אחר הטי"ת ושם זה אינו דומה כלל לשם פיגא שהביא כ"ת לראי' משו"ת מאיר נתיבים שכ' שלא לכתוב פיגו בוא"ו וכמו שכ' הב"ש משום דהב"ש כ' כן לפי מבטא לשון מדינתו אבל לפי מבטא לשון מדינתינו צריך לכתוב פייגא בא' לבסוף שדבר זה ניחא וכאשר נראה ונרגש אצל כל בני אדם דקריאת שם פייגא שבמדינתינו אינו בחולם ולא בשום נטי' ואפילו הרגש פורתא לנקודת החולם והב"ש דכ' פיגו בוא"ו ע"כ דמבטא מדינתו בשם הזה הי' בחולם ומה ראי' מזה לשם טויבא דנראה ונרגש במבטא לשון מדינתינו יותר אל ניקוד החולם מכפי אשר נוטה לניקוד הקמץ. ועוד יש לתמוה על מה שכ' כ"ת דאעפ"כ כשר בדיעבד אם נכתב בגט טויבא משום שנתפשט ס' הב"ש ורבים לא שתו על לב ונגררו רק אחריו א"כ כיון שהרבה אנשים כותבין כן שוב לא הוי שינו שם וכשר בדיעבד אם נכתב טויבא ע"כ ל' כ"ת. ולא יכולתי להלום דברי כ"ת דאמת דגם בס' טיב גיטין כתב ג"כ כן דבדיעבד כשר אם כ' טויבא אמנם יש לפרש כוונתו דלכך מכשיר בדיעבד משו' דקרובי' במבטא ודאין חוזק המבטא חזק בעיניו כ"כ שיהי' בדוקא בנקודת הקמץ ולא בנקודת החולם ואם יהי' נקרא בגט שם טויבא בנקודת חולם ג"כ לא משתבש כ"כ אפי' לדעתו ולזאת רק לכתחילה מצריך לכתוב טאבא באלף אבל אעפ"כ כשר בדיעבד וכמבואר בדברי הרמ"א הנ"ל שכ' בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברי' כשר ועכ"פ כן יש להעמיס בדברי ס' טיב גיטין אבל כ"ת שכ' במפורש דלכך כשר בדיעבד אם נכתב טויבא משום שנתפשט ס' הב"ש ורבי' נגררו אחריו וכותבין כך לכך לא הוי שינוי שם וכשר בדיעבד הם דברים שאין להם שחר כלל ואטו בכתיבה תלי' מלתא הלא רק במבטא שפתי' תליא מלתא. ואם היו רוב העול' טועי' לכתוב במכתב איזה שם ולשנותו מן המבטא שפתי' האמיתי בוודאי הוא שינוי שם ממש ולא הי' כשר אפי' בדיעבד כתיבה המשובשת בגט ולא הי' מועיל מחמת שכן הוא כתיבת רוב האנשי' והגם שאפשר שע"י כתיב' המשובשת היו מכירין מי זאת האשה המגורשת מ"מ לא הי' מהני מידי כיון שעפ"י מבטא השפתים האמיתי הוא שינוי שם ממש ובפרט מי שאינו טועה ויודע בטיב שהמבטא של שם זה איננו כמו שנכתב בגט הוי לדידי' טעות גמור בשם האשה המגורשת והוא בכלל שינה שמה שפסול אף בדיעבד גם מה שכ' כ"ת דהכותבי' וחותמי' שבמדינתינו רובם כמעט כולם כותבי' וחותמי' טאבא באל"ף ואם נמצא א' מאלף שכותב טויבא בוא"ו הוא מפני שראה כן בס' ב"ש אבל אלולי ס' הב"ש וודאי לא הי' נמצא במדינתינו אפי' א' שיכתוב טויבא. הנה סתירת דבריו מבואר בס' טיב גיטין בעצמו שכ' שהעול' רגילי' לכתוב באגרות ושטרות ורק כ' שהוא לפי שמנהג אבותיה' בידיהם. ואין מדקדקין כ"כ במה שהמבטא מתחלף מזמן לזמן ועכ"פ עידותו נאמנה שהעול' רגילי' לכתוב באגרות ושטרות טויבא בוא"ו. וגם אני יודע שראיתי בעצמי להרבה לומדי' תורני' רבני' שכתבו או טויבא בוא"ו יו"ד או טובא בוא"ו לבד רק עמי הארצי' היו כותבי' כתיבה המשובשת בעי"ן לבסוף אבל רוב האנשי' המכונים בשם צורבא מרבנן וגם אפילו היו יודעי' בחכמת הדקדוק הרבה והרבה אעפ"כ היו כותבי' בוא"ו ולא באל"ף לבסוף והנה מה שיסד הב"ש כתיבת שם זה בוא"ו יו"ד ולכתוב טויבא בזה מבואר בטיב גיטין הנ"ל ס"ק ה' שם דכשאין מרגישין הברת היו"ד במשקל הוי גוי וגו' אין לכתוב יו"ד נראה לי לתרץ דעת הב"ש דהוא כפי הנראה לי דשם זה הונח ונגזר משם הקודש יונה דלועזים בלשון דייטש טויב ובלא יו"ד הי' המובן בלעז לשון טוב שבלשון הקודש ולא על טויב שבלשון לעז ולאשר שם טויבא נגזר משם יונה וכמו לשון שם טייבל שהוא כדרך לשון יונה לכן צריך לכתוב בשם טובא ג"כ בו' וי' כמו טויב הלעז של יונה. וגם דבהגט צריך לכתוב ג"כ לשון מבורר דכשכותבין שם זה בו' וי' וכותבין טויבא נתברר הדבר שהוא קריאת שם אשה אבל אם היו כותבין שם טובא בו' לבד ולא עם יו"ד לא הי' נראה וניכר שהוא שם אשה ורק כמלתא דמתאמרא בלשון הקודש מאי ארי' פורתא אפילו טובא נמי וכדומה בהרבה מקומות שבש"ס בלשון טובא על הרבוי ומשפט הוא"ו ההוא בניקוד מלאפו' ולכך מבררין הדבר בגט שקריאת שם זה אינו במלאפום ולפיכך כותבין ביו"ד אחר הו' כדי שלא יהא נקרא במלאפו' ומזה יתברר שהוא שם אשה. והנה מזה שכתבתי דשם טויבא הוא נגזר ונחצב מלשון יונה וכמו טייביל שנחצב מל' יונה מזה עצמו יש הוכחה לכתוב טויבא בו' ולא בא' כיון דכל הלועזי' בלשון דייטש על לה"ק לועזי' יונה שנכתב בלה"ק לומזי' טויב. והנה כבר כתבתי במכתב הראשון מזה לכ"ת דהבאתי שם דברי המדקדק הגדול המפורסי' בעהמ"ח סידור שערי תפלה בחיבורו הנק' קהלת שלמה והוא על מנהגי' וזמירות ועוד יש שם עניני' מלוקטי' וגם יש שם הלכות גידול בנים לכתוב על כל תיבה ותיבה של לה"ק קריאת הדייטש. וכ' שם על שם יונה טויב ועל תור טערקיל טויב ועכ"פ כתב בלשון זה עם ו' וי' ולא טאב בא' וע"ז השיב כ"ת להתפלא עלי דמה ראיתי לומר כן ולהכחיש החוש ודמעולם לא נראה ולא נשמע במדינתינו שום אדם שמדבר כלשונו שיאמר על יונה טויב רק טאב ובעל בנין שלמה שכ' כך הוא משום שהי' משוטט במדינות אשכנז ללמוד וללמד שם חכמת הדקדוק ולכך הי' מרגיל לשונו לדבר כן אבל במדינתינו א"א להכחיש החוש ע"כ דברי כ"ת. הנה אומר אני כיון שעכ"פ הודה לי כ"ת במכתבו הנ"ל שדבר זה אמת מה שכתבתי ששם טויבא הוא נגזר והונח על לשון יונה ורק שדעתו הרמה שגם יונה לועזי' מאב ולא מרב ושמס' בנין שלמה אינה ראי'. הנה בזה נייתי ספר ונחזה דבכל הספרים שעם דייטש הן תנ"ך ושאר ספרי' הן בהדייטש שהי' בשני' הקדמוני' והן הדייטש שנתחדש בימינו באותיות מרובעים כולם כאחד לועזי' על שם הקודש יונה טויב בו' וי' ואין גם א' שיכתוב טאב כדברי כ"ת וזה שכ' כ"ת שרק על איש חרש לועזים טויב ועל יונה לועזי' טאב הנה אינו צורך לכפול הדבר שהגם שעל חרש ג"כ לועזי' טויב מ"מ לא ראיתי בשום אחד מספרי האשכנז שיהיו לועזי' על יונה טאב. וגם על מה שכתבתי במכתב הראשון ששינוי הלשון לכתוב טאבא בא' יהי' מזה לעז על גיטין הראשוני' וע"ז השיב כ"ת דלדעתו כל רב מובהק שאינו כעור הנמשך אחר הפיקח ומבין דבר מתוך דבר הי' מצוה לכתוב טאבא הנה ע"ז אני אומר שיש ראי' מס' טיב גיטין דכ' בזה"ל דאם כתב בוא"ו טויבא כמנהגם מקדם כשר בדיעבד מבואר מזה דאף בגיטין הי' מנהג' מקד' לכתוב טויבא בו' ולא בא' והרי מבואר בשו"ת צ"צ סימן פ"ד בשם מרקיל או מערקיל שאף שבמדינה זו אינם מדברי' מערקיל בסגול אלא מרקיל בפתח מ"מ כיון ששומע את חבירו מדבר מערקיל אינו מרגיש אם מדבר בסגול או בפתח לזאת אף אם לא ידעינן איך הי' חותם א"ע המגרש אין לשנות ממה שנמצא בסדר גיטין שיש לכתוב רק מערקיל בעי"ן והגם שחתנו בעל תשובת עה"ג סימן מ"ב חולק עליו היינו מטעמי' אחרי' המבוארי' שם בתשובתו אבל עכ"פ שניה' מודי' שאין לשנות מן המבואר בסדר גיטין וכן מפורש בדברי הרמ"א סי' קכ"ט סעיף ל"ד דאם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמוני' וממילא מובן שכמו כן עתה בזמנינו אין לשנות מסדר השמות שסידר רבינו בעל הב"ש שהוא לרב לכל בני הגולה ואם באנו להרהר אחר ב"ד של שמואל הרמתי ה"ה הרב הגאון אמיתי בעהמ"ח ס' הב"ש אז נתת תורת כל אחד בידו לשנות השמות כחפץ ורצון איש ואיש ומה שמבואר בדברי כ"ת שבמקומו של הב"ש הי' מבטא מדינתו כך בשם טויבא הנה הדבר תמוה דהב"ש הי' מקודם בעת שחיבר המהדורא קמא שלו הי' רב אב"ד בק' פינטשוב וכמבואר בשו"ת בית אפרים חלק א"ע סי' פ"ו והוא מדינת פולין ולא מדינת אשכנז. ואח"כ כשחיבר המהדורא בתרא שלו הי' רב אב"ד במדינת אשכנז בק' פיורדא א"כ איך נוכל לומר שבשני המקומות הי' מבטא לשונ' כך והלא מבטא לשון שבמדינת פולין היא שוה בכל המדינה כולה ואין חילוק בין מקום למקום והרי בב"ש במהדור' קמא מבואר ג"כ בסדר הגט דף קל"ג ע"ב שכ' שם בזה"ל טודרס טויבא טובליין בארץ אשכנז ובוודאי הסיום הלשון של בארץ אשכנז לא קאי רק על טובליין ולא על טויבא כמו שלא קאי על טודרס והראי' דאח"כ כ' גם שם טייביל בשני יודין ולא הזכיר כלל מארץ אשכנז ועכ"פ כיון דאף בס' טיב גיטין מודה שהיו נוהגי' עד האידנא לכתוב באיגרות ושטרות וגם בגיטין שם טויבא בו' ולא בא' מזה בעצמו יש ראיה והוכחה דהמבטא לשון המדינה נוטה יותר לחולם דוודאי א"א דכ"ע שגו ברואה ושלא לכתוב את השם כמו מבטא השפתים ומ"ש הטיב גיטין שבאמת נתחלף השם מזמן לזמן כבר כתבתי דלזה הי' צריך לחזק הדברים מאיזה ענין נתוודע לו שנחלף השם זה מזמן לזמן ואפשר קצת להליץ בעד ס' טיב גיטין במה שלא חשש לדבר זה שכתבתי דאין לשנות מסדר כתיבות השמות המבואר בספרים וכמבואר בהגה"ת הרמ"א הנ"ל דאפשר שהי' דעתו של ס' טיב גיטין שבלא"ה צריך לשנות מדברי הב"ש שכ' שם טויבא בו' וי' ובדעת ס' טיב גיטין הוא זה לענין ברור שאין לכתוב כן מחמת שאינו על משקל הוי גוי לזאת כיון שבלא"ה צריך לשנות מדברי הב"ש לכן אינו חושש אף בשינוי הו' אבל לפימ"ש לתרץ גם בזה את דברי הב"ש שהוא משום שהונח שם זה של טויבא על שם יונה והלא כ"ת הודה לי בזה שבאמת הונח שם זה על שם יונה ורק שמחזיק בדעתו שגם בשם יונה צריך לכתוב הלעז טאב דרק על עי שהוא חרש צריך לכתוב טויב לזאת לפי מה שמבואר בכל ספרי הלועזים הן על הנביאי' והן על תהלים והן על פרק שירה והן על ס' מנורת המאור וכן שאר כל ספרי דיישט אין שום גם אחד שיכתוב על יונה טאב כדברי כ"ת רק כולם כא' לועזים על יונה טויב ממילא בזה נתיישב דעת הב"ש שצריך לכתוב שם טויבא עם ו' וי' אף שאינו על משקל הוי גוי וגו' א"כ אין אנו צריכי' לשנות מדברי הב"ש כלל ולכתוב גם היו"ד כדברי הב"ש גלל כן נראה לדעתי לכתוב טויבא בו' וי' כדברי הב"ש במה"ק ובמהד"ב כל זה מצאתי עצמי כמחויב בדבר להשיב לכ"ת ולהודיע לו את אשר בלבבי ואין מעצור לרוחי להתעלם ולהיות מכסה דבר ועכ"ז מחמת שיודע אני בעצמי שאינני בקי לא בחכמת ההגיון ולא בחכמת הדקדוק לכן הנני מבטל דעתי מפני דעת כת"ה ודעת בעהמ"ח ס' טיב גיטין וכאמרם ז"ל אפי' יאמרו לך על ימין כו':