אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
סימן ל
מה שהשבתי בענין השאלה איך לכתוב שם יהודית שם האשה בגט אם יהודית או יודית ביוד אחר הדלת וכמבואר כן בלשון הב"ש בשמות נשים וכתבתי זמן רב קודם שיצא מדפוס ס' טוב גיטין והגם שכעת הי' מהראוי לעיין בס' טוב גיטין מ"מ מחמת שזה נכתב אצלי מכבר וכעת קשה לי העיון מחדש אם אצטרך לשנו' איזה דבר או לאו הנחתי הדברים כמו שהיו כתובים מכבר ויהי' לי לזכרון כשאזכה אי"ה לעיין שנית שאצטרך לשום עיוני בס' טוב גיטין והנה האשה הזאת יכולה לחתום כמבואר במכתבו שהיא דרכה לעסוק במו"מ וגם חותמת עצמה בכתבים ותמיד חותמת עצמה בשם יהודית ובאמת יש לעיין על לשון הב"ש שכתב יודית שם אשה דאמאי לא יהיו כותבין לכתחילה שם האשה יהודית כמו שכתוב בתורה בפ' תולדות ונראה דטעמי של הב"ש משום דאותה יהודית רשעה היתה וכדכ' בפסוק ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבק' ולעיין בפי' רש"י שם לכן לא מסקינין בשמה כמבואר ביומא דף ל"ח ע"ב וכן כ' התו' במגילה דף ו' ע"ב רבה בר עופרן גרסינין ולא עפרון מטעם הנ"ל ואח"כ מצאתי שגם בס' ישועות יעקב כ"כ אך אמנם יש לעיין דהנה לכאורה קשה על הטעם ההוא דא"כ איך קרא יצהר לבנו בשם קרח כיון דכך הי' שם בן עשו וכדכ' בקרא בפ' וישלח וצריך לתרץ כדמתרץ הגמ' ביומא על דואג חזי מאי עלתה בי' ואין להקשות דעכ"פ הוי לי' לגמרא להקשות מקרח דכתיב בקרא יש לתרץ חדא דזה הדבר שאירע לקרח מידכר דכירו לה אינשי כי מלתא דתמי' היא וביותר שכתב באר היטב מפורש בתורה מה עלתה בי' ועוד י"ל שנית דלא הי' ס"ל להמקשה דיומא דיהא גורם מחמת זה שנקרא על שם רשע שיהי' נענש שימות כי זוטר בלי עבירה אלא היה ס"ל דגורם הדבר מה שאדם נקרא בשם רשע שהוא ג"כ רשע ובעל עבירה ועל דרך הצחות שאמרו ז"ל אוי לרשע או לשכנו דר"ל מי שנקרא על שם רשע וכענין שמצינו דר"י מדקדק בשמא וניכר על ידי השם אם הוא רשע או צדיק ומש"ה לא קשה מקרח דפשיטא לי' דע"ז נאמר שם רשעים ירקב ובזה א"ש עה דלכאורה קשה בש"ס דיומא שהביא המקשה בקושייתו ועלי' קונן ירמי' אם תאכלנה נשים וגו' דהיינו לבאר מה פי' הסוף של דואג דלכאורה הוא שלא לצורך לענין קושיתו ואדרבה הביא לסתור קושיתו וכדמשני הש"ס שם באמת חזי מה עלתה בי' ולפי הנ"ל א"ש דכונת המקשה לאלם קושיתו והראה עמו דמיום הולדו עד יום מותו לא מצינו כלל שעשה ח"ו שום מעשה של רשע וע"ז השיב התרצן כי שם רשע גרם לו עונש טביח' עכ"פ י"ל כמו שכתבו אחרונים לענין שם דבורה דיש לכתוב מלא על שם דבורה הנבואה ולא חסר על שם דבורה מינקת רבקה מטעם דמה עילוי מצא אבי' של זו בדבורה מינקת רבקה שיקרא את בתו על שמה כו' יעו"ש ממילא מכ"ש בנ"ד לקרוא לבתו בשם יהודית כשם הרשעה הגם די"ל שאני התם די"ל מסתמא קרא אותה דבורה מלא על שם דבורה הנביאה משא"כ בנ"ד גם יודית בלא ה' לית לה עילוי ועוד דהרי שם מסקו האחרונים הטעם משום דאין ניכר במבטא חילוק בין דבורה חסר לדבורה מלא משא"כ בנידון דידן דיש שינוי במבטא כשמכונים לדייק בשעת קריאתה מ"מ י"ל דמסתמא לא מסיק אבי' לשם בתו בשם רשעה כנ"ל אך אמנם יש מקום לחלק בנ"ד לנידון המבואר במס' יומא ובתוס' דמגילה הנ"ל והיינו עפ"י פרש"י בפ' וישלח דאהליבמה היא יהודית ולמה נקראת יהודית דעשו כינה את שמה יהודית לומר שהיא כופרת בע"ז כדי להטעות את אביו אך אמנם צ"ע קצת שהרי הכתוב אומר ותהיינה מרת רוח ליצחק ולרבקה והמזרחי שם מחזק דברי רש"י מקרא דקאמר לקח נשיו משמע להדיא דקאי על נשיו שהזכיר בפ' תולדות ולא ידעתי איך מפרש הפסוק הנ"ל עוד כתב המזרחי שם לאפוקי מן האומר יהודית היא אחרת יעו"ש ונראה דכונתו על האבן עזרא שכ' בפ' תולדות בפסוק ל"ד יהודית שם ולא הוליד ממנה והרי מאהליבמה הוליד כמבואר בפ' וישלח. וגם דכ' הא"ע על ובשמת היא עדה ויש לה שני שמות משמע מזה דהא דכ' מקודם יהודית שם היינו שהי' לה שם אחר עכ"פ לפי פירושו הנ"ל י"ל לענין דינא דנ"ד דיש לחלק דהא דלא מסקינין בשם רשעים רק היכי דהשם רשע הוא שם העריסה שם העצם כגון דואג ועפרון וכה"ג על זה אמרינין שם רשעים ירקב משא"כ כה"ג דנ"ד דשם העריסה של הרשעה הי' אהליבמה רק דעשו כינה לה שם יהודית לשבח שכופרת בע"ז כמ"ש רש"י הנ"ל שפיר י"ל דכה"ג מסקינין בשמייהו והראי' לזה דהרי מצינו בש"ס בקידושין דף י"ב ע"ב וביבמות דף ס"ה ובשאר דוכתי דאיכא יהודית דביתהו דר' חייא. וכן כתוב בש"ע א"ח בהל' חנוכה בהג"ה יהודית וכ"כ המרדכי הובא ג"כ בפ"ח סי' הנ"ל ושם כתוב שהיתה בת יוחנן כה"ג וכן ביוצר של שבת חנוכה סבבתני בלילה היא יהודית. ועוד יש לדקדק קצת ע"ד רש"י הנ"ל דנקרא שמה יהודית לשבחא משום דכל הכופר בע"ז נקרא יהודי א"כ למה מביא ראי' בגמרא דמגילה דף י"ג על זה דהכופר בע"ז נקרא יהודי מדניאל ומד"ה ואמאי לא הביא הש"ס ראי' מן התורה מן שם יהודית לפי פרש"י וביותר לפי מה שכ' המזרחי דפירש"י היא מוכרח מהכתוב עכ"פ כיון דחזינין דאשת ר' חייא הי' שמה יהודית וכן בת יוחנן כ"ג מסתמא מסקינין בשמייהו כיון שהוא שם עילוי כדקיי"ל אשת חבר כו' ולא לומר דנקראת יודית בלא ה' שלא מצינו כלל שם זה בשום מקום שיהי' נמצא בה איזה עילוי וגם כיון דלא נתברר איך הי' שם העריסה אם יודית או יהודית ויוכל להיות דשם העריסה הי' הודית בה"א וקריאת שמה היא יודית הוא רק מצד קיצור השם לכן נלפענ"ד בנ"ד שהי' חתימתה בשם יהודית לכתוב בהגט יהודית לבד ובאשה אחרת שלא יכולה לחתום כלל ובקריאת שם העולם היא נקראת בשם יודית ואין ידוע שם העריסה שלה צריך לכתוב בגט יהודית המכונה יודית:
ומה שכ' רו"מ בשם המגרש שקוראין אותו לס"ת בשם אליעזר ורק בשם העולם נקרא ליזר בצירי. הנה הב"ש בשמות אנשים אות א' כ' ורוב ליזר ביוד שם הקודש שלו הוא אליעזר וא"צ לכתוב המכונה ליזר ובאות למ"ד שם מחלק הב"ש באם קוראין הלמ"ד בצירי יש לכתוב הכינוי והנה בהכללים אות זיין כ' הב"ש דאם יש לקיצור השם שם קודש אחר צריך לכתוב שם שניהם והיא דעת מהרש"ל שהביאו באות א' ובאות ט' כתב שם באם יש לשם הקודש כינוים אחרים וכו' צריך לכתוב גם קיצור השם והוא דעת הד"מ שהביאו באות א' שם. והנה אם נאמר דדעת מהרש"ל דלא כהד"מ אלא דעיקר קפידא באם יש להכינויים שמות הקדושי' אחרים לא הי' צריכים לכתוב המכונה ליזר כיון שליזר אין לו שם הקודש אחר רק אליעזר וכיון שזה נקרא ליזר הכל יודעים ששם הקודש שלו הוא אליעזר וזה השם הנכתב בגט בשלמא אם היה לליזר שם קודש אחר מלבד אליעזר שפיר הי' צריך המכונה שלא יאמרו שהוא אחר דשמא יסברו שליזר זה יש לו שם הקודש אחר ולא אליעזר הכתוב בגט ואין זה המגרש אבל עפ"י הידוע ברובא דעלמא דהנקרא ליזר שם הקודש שלו אליעזר ליכא למיחוש כלל אף שיש להשם הקודש ההוא שהוא אליעזר יש כינוים אחרים כמו ליבר או ליפמן לא איכפת לן בזה לדעת מהרש"ל והנה הב"ש באות א' הנ"ל דכ' דא"צ לכתוב המכונה ליזר בסוף דבריו סיים שם מהרש"ל ואעפ"כ נראה דהב"ש כתב זה לדעתו כדי להשוות דעת מהרש"ל לדעת הד"מ רק דאין צריך לכתוב הכינוי בשם יצחק ואליעזר דהכינוים שלהם נבלעים ונשמעים ממש בשם הקודש ופי' כן מה שכ' מהרש"ל דשם ליזר בא מאליעזר דכונתו כנ"ל כיון שהוא מובלע בתוכו ממש וכן כ' בהכללים אות יו"ד ולפ"ז שפיר מחלק באות למ"ד באם קוראין הלמ"ד בחירק א"צ לכתוב המכוב' ליזר מטעם שהוא מובלע ממש בשם אליעזר אבל אם קורין הלמ"ד בצירי צריך לכתוב המכונה ליזר כיון שאינו מובלע ממש בתוך שם הקודש שזה בחיריק וזה בצירי וכיון שיש לשם הקודש אליעזר כינוים אחרים צריכי' לכתוב הכינוי כדעת הד"מ ולפ"ז צ"ל דמה שכ' באות א' א"צ לכתוב המכונה ליזר היינו כשקורין הלמ"ד בחיריק ואף גם אם נאמר דדעת מהרש"ל דלא כהד"מ מ"מ כיון דלדעת הד"מ צריכין לכתוב הכינוי לא גרע מהיכי דאיכא ספיקא או פלוגתא אם הוא קיצור השם דכותבין שם שניהם כמו שכתב בהכללים אות הא'. והנה כן עלה בדעתי מתחילה אבל אח"כ נתישבתי דאפשר עוד לפקפק ולהחליט שאין צריך לכתוב הכינוי. דהנה באמת בשמות נשים כתב כן הב"ש לחלק בין נקודות שוות ואעפ"כ יש מקום לומר דאין ללמוד מזה לשמות אנשים דיש לחלק ביניהם ולומר דבשמות נשים כששמה שערלין בסגול יוכל להיות שזה עיקר שמה ואם כותב שרה הוי שינוי השם אבל בשמות אנשים כנ"ד ידוע הוא ששם ליזר בצירי אין זה שמו העיקר רק נשתרבב לכנות כן שמו הקודש אליעזר וא"כ מה לי ליזר בחיריק או בצירי סוף כל סוף ידוע לכל שהקריאה ליזר הוא קיצור השם אליעזר וגם אם נאמר דדוקא השייכות של קיצור השם של אליעזר הוא ליזר בחיריק ולא הנקרא באמת בצירי אעפ"כ לא יהי' זה לתועלת במה שנכתב בגט אליעזר המכונה ליזר שהרי ג"כ אפשר לומר דהוא ליזר בחיריק שהרי אין נקודות בהגט ואין זה המגרש ומה עדיפות יש בכתיבה זו של ליזר דממ"נ אם יודעים שגם ליזר בצירי שנקרא המגרש כן הוא יוצא ובא ונחצב מאליעזר א"כ די באליעזר לחוד ואם סוברים שאין דרך לקרוא אליעזר רק ליזר בחיריק גם כשכותב המכונה ליזר אין מכרעת הקריאה בצירי ואעפ"כ נראה לפענ"ד דמאן דחש לדעת סדר מהר"ש לכתחילה המובא בב"ש באות למ"ד אפשר דמהראוי לכתוב המכונה אף כשיקרא בצירי. ולעיין באות א' היכי דאיכא פלוגתא אם הוא קיצור השם כותבין שניהם:
ובנידון תיבת שמנים מבואר בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סי' פ"ו דיש לכתוב חסר:
ובנידון דמבואר בש"ע סי' קכ"ה סעיף י"ח בהג"ה דיש לערות השיטות דהיינו שימשוך נון או ך' שבשיטה העליונה עד שיטה שלמטה הימנה או ראש למ"ד שבתחתונה לשורה שלמעלה ממנה תמיהני עליו איך יצא לפלפל בענין שהוא מוכח מתוכו דטעות נפל בספרים וצריך להגי"ה וראש הלמ"ד שבתחתונ' לשורה שלמעלה ממנה ובטעות נדפס א"ו ורק דצריך שניהם הנו"ן או ד' שבשיטה העליונה לשיטה שלמטה ממנה ורא"ש הלמ"ד שבתחתונ' לשיטה שלמעלה ממנה וכן הוא מפורש בד"מ שעל הב"י וכן מבואר בט"ז שהגיה כן בהג"ה וכמו שמבואר כאן דהיינו וראש למד כו' ולא או ראש למד: