אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן כט

סימן כח

מה שנשאלתי על איש א' בליעל שמעשיו רעים למאד כמעט קרוב למומר ולאחר כל מיני השתדלות השתדלו שיפטור את אשתו בגט אך אמנם באותו מקום אין מסדרין גיטין וצוו עליהם שילך למקום שמסדרין שם גיטין ולאשר חששו הרב וב"ד דשם שלא יברח על הדרך וילך למרחקי' להניח את אשתו עגונה כאשר עשה כזה כמה פעמים לכן נשאלתי אם יש להקל במה שכ' בבאה"ט סי' ק"כ ס"ק יו"ד בשם כמה תשובות להקל במקום עיגון עפ"י כתב שיכתוב המגרש אל הסופר שבמקום ההוא שמסדרין שם גיטין שיכתוב הגט ולעדים שיחתמו או שימנה שם במקומו סופר דשם שיסע למקום שמסדרין שם גיטין ויכתוב שם הגט וגם ימנה הבעל שם שני עדים וגם ימנה שליח וכהנהי אליו שלדעתי עפ"י אגרת לסופר ולעדים בודאי אין להקל והמקילין לא הקילו רק כשכתב יד הבעל ניכר וידוע להסופר ועדים דאז הוה כאילו ראוהו בעצמם ושמעו מפיו בעצמו או עכ"פ דומיא דהרכנה אבל כשאין מכירין כתב יד הבעל בעצמו ורק שעדי' יעידו לסופר ולעידי החתימה על כתב יד הבעל אינו מבואר במפורש אם המקילים הקילו בזה ולשון הג"פ ס"ק כ"ו בד"ה ומ"מ יראה לי דע"כ לא הקיל הרד"ך כו' משמע דדוקא כשידוע להסופר והעדי' חתימתו הוי כאילו שמע מפיו משא"כ כשמעידין על חתימתו י"ל קצת דהוי כאומר אמרו כיון דבלא אמירתן לא נודע כלל כתב ידו והגם שבאמת אין לו דמיון לאומר אמרו דהתם הוי הטעם משום דהוי מילי ומילי לא ממסרן לשליח משא"כ כאן לא שייך זה מ"מ כפי המבואר בג"פ שם זה הדמיון באם העדים כתבו לסופר שהבעל מינה אותו לסופר הוי כאומר אמרו הרי בזה ג"כ לא שייך לומר דהוי מילי כיון דהבעל מינה במפורש את הסופר ואעפ"כ מדמה הג"פ זה לאומר אמרו. ועוד דאף זולת זה אפילו היו מכירין באותו המקום שמסדרין הגיטין את כתב יד הבעל ג"כ קשה להקל ולסמוך בזה על המקילין מחמת שבס' ג"פ בעצמו ובשו"ת בית יהודא סי' קל"ז כתבו שהמהרד"ך בעצמו סיים שכ' כן רק להלכה אבל למעשה צריך עוד להתייעץ עם חכמים וכן משמע בדרכי משה שסיים על דברי הרד"ך שהביא בד"מ וצ"ע משמע דאינו ברור למעשה. וגם יש לראות עפ"י הכלל שכתב הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב הובא בפ"מ יו"ד תחילת הספר דכשהביא המחבר דיעה הראשונה בסתם ודיעה שני' בשם י"א הלכה כדיעה ראשונה. והנה בענין התקנה השני' שכ' רו"מ שימנה הבעל במקומו שם סופר ועדים ושליח ורק שהם יכתבו ויחתמו וגם ימסור במקום שמסדרין גיטין והנה לכאורה אין בזה שום מקום פקפוק אך אמנם בשו"ת שבות יעקב סי' קט"ו הובא בבאה"ט לא רצה מתחילה להתיר אף בשעת הדחק ועיגון אף באופן זה שיהי' במקום הבעל בפני ב"ד דשם סופר ועידי חתימה והרשאה ושליח הגט וסיים וכ' שהגאון מו"ה נפתלי כ"ץ לא רצה להכריע למעשה ואמר שלא ראה מעשה מרבותיו שסידרו גט עפ"י צוואת הבעל שהרחיק נדוד וגם שאר גאונים לא רצו להכריע למעשה ונתעכב הדבר עד שא' מעידי חתימות חלה את חליו אשר ימות בו והיו חוששין שמא ימות העד ויהי' עיגון לעולם עלתה בהסכמה מאת הגאון מו' דוד אופנהיים להתיר והגם ששם הי' מומר ומצדד בשו"ת שבות יעקב שם בחשש שלא יבטל הגט אך אמנם דמלשון הגאון מו' נפתלי כ"ץ שכתב שלא ראה מעשה מרבותיו שסידרו גט עפ"י צוואת הבעל שהרחיק נדוד משמע דבשום אופן אין להתיר בזה וגם דאף דהגאון מו"ה דוד אופנהיים התיר ונעשה מעשה להיתר י"ל דשם הוי דיעבד שכבר נכתב הגט אבל לכתחילה לכתוב גט באופן זה אפשר דגם הגאון מהר"ד הנ"ל לא הי' מתיר ובפרט שבסדר הגט בסעיף ל"ג כ' מפורש דכ"ז כשהבעל נחפז ללכת כו'. אבל בלא"ה אין עושין שליח בכה"ג אלא מוסרו ליד השליח דוקא וגם בשו"ת שבות יעקב אח"כ כשהתיר מסדר שם נוסח הרשאה אחרת. וגם חושש עוד שם לחשש אחר דהיינו כשתהי' האשה במקום הכתיבה ובמקום השליח איך לעשות עם כתיבת העומדים שם. וגם לפי המבואר בתשובת שבות יעקב סי' קי"ד הקודמת לתשובה זו חושש מחמת שלא יכתוב הגט למוסרו ליד השליח רק הי' ציווי דברים בעלמא מהבעל אז חיישינין יותר לשמא יבטל הגט:

ממילא גם בנ"ד כפי המבואר במכתבו שזה האיש מפורסם במעשיו הרעים גדועים יותר ממומר אפשר דג"כ איכא למיחוש לביטול הגט כמו במומר וגם דבענין שעת הדחק יש לעיוני בי' טובא באיזה אופן נקרא שעת הדחק דבשו"ת שב יעקב סימן ל"ה עלתה בדעתו של השואל דשם דאין מתירין לעשות שליח כשאין הבעל מוסר הגט לשליח דוקא בשעת הדחק שהי' מושלך לבור או יוצא בקולר וכתב זה נידון שו"ת שלו שהי' המעשה שהי' נתפס עפ"י המשפט של הגאליע. דהגם ששב יעקב בעצמו סותר דבריו מ"מ הלא נ"ד איננו שעת הדחק גדול כמו נידון שאלת השואל דשם.

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה