אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן כח

סימן כז

מה ששאל רב אחד על מעשה שהי' בקהלתו שאיש אחד שהי' דר בעירו והי' מוחזק שם בשמו רק בשם אחר ואח"כ גירש לאשתו ושם בעירו לא הי' מסדרים גיטין והוצרך ליסע משם לקהלה אחרת קרובה שהי' מסדרים בה גיטין והיו מסדרי הגט בקיאין בשם האיש ההוא כפי מה שהיחזק בעירו ולאחר שקראו הגט לפניו קודם נתינתו אמר המגרש כי יש לו שני שמות ואיך שעולה לס"ת בש"י השמות ושאותם א"ע בשני השמות ולפי שהי הדבר רחוק בעיני משדרי הגט שהי' מכירין אותו היטיב רק בשם אחד לבד התחילו לחקור אותו בכל מיני חקירות ובדיקות על שם השני שאמר ושאלו אותו מדוע לא הודיע זה קודם כתיבת הגט והשיב טעמים ואמתלאות שאינם נכונים והבינו מסדרי הגט שאינו מגרש ברצון טוב כי באמת היה הדבר כן כי רק האשה לא רצתה לדור עם הבעל והוא לא רצה לגרשה רק לדור עמה ורק מחמת קטטות ומריבות שביניהם נתפשרו שיתן לה גט ושתתן לו האשה איזה סך מסוים אחר נתינת הגט עכ"פ לאחר שחקרו אותו מסדרי הגט על שני השמות שאמר בין הכתיבה לנתינה והמגרש עמד על דעתו שיש לו שני שמות עלה במוסכם של מסדרי הגט לסדר לו שני גיטין אחד בשם זה שהי' מוחזק במקום דירתו וגם אצל מסדרי הגט וגט השני סידרו בשני השמות וכן נעשה מעשה שגירש את אשתו ואחר איזה ימים של הגירושין הוציא המגרש את הקול שהטעה את מסדרי הגט שלא הי' מגיד להם את האמת כי אמת הוא שיש לו שני שמות אבל על שם השני שלא הוחזק בעיר דירתו החליף אותו על שם אחר וגם הביא גב"ע מעיר מקום מולדתו שיש לו באמת שני שמות ושאמת הדבר כפי המבואר בגב"ע שעל שם השני שאמר למסדרי הגט החליף את השם ההוא על שם אחר ואעפ"כ פסק הרב הנ"ל דהגט הוא גט כשר וכדין המבואר בש"ע היכא דלא אתחזק במקום כתיבה ונתינ' רק בשם אחד וגירשה בשם ההוא כשר אף שיודעין שיש לו עוד שם אחר במקום אחר מכ"ש כאן שלא נודע כלל משם אחר. אך אמנם שאלני הרב הנ"ל כיון דנראה ששינוי שמו הי' כדי להוציא לעז על הגט כי סבור הי' שיפסול אם יתודע באמת עפ"י גב"ע איך ששינה את שם השני אף שהוא שם טפל מ"מ עכ"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא גירש ברצון טוב ושסבר שאינו מתירא מנתינת הגט מחמת שיפסלנו אחר הנתינה א"כ מה לי אם ביטל הגט בפירוש או שסבר שזה גט פסול הוא וכעת אומר הבעל שכונתו הי' מתחילה לפסול הגט ואמרתי להרב הנ"ל שצריך להתישב בענין הזה כי הנה קיי"ל דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא וכמבואר בסימן קמ"א סעיף ס"ב אע"פ שגילה דעתו בין כתיבה לנתינה שחפץ בביטולו כגון שאמר לו השליח לא נתתי לה עדיין ואמר ברוך הטוב והמטיב וכיוצא בזה אינו בטל. אך אמנם יש לצדד ולומר דהטעם בזה עפ"י מה דאמרינן בקידושין גבי המזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל דאמר רבא שם הוי דברים שבלב ופירשו שם התוס' שלא גילה דעתו בשעת המכר דאל"כ לא הוי דברים שבלב וכתב הרא"ש דדוקא במקרקע מהני גילוי דעת דאין אדם מוכר נכסיו והענין עצמו מוכיח עליו משא"כ במטלטלין אע"ג דגילה דעתו הוי דברים שבלב והיינו דבמקרקעי כיון דהענין מוכיח עליו הוי דברים שבלב כל העולם וגם גלה את דעתו לכן לא הוי דברים שבלב כי אם דבר מפורש משא"כ במטלטלין הגם שגילה דעתו שמחמת כן הוא מוכר מ"מ איננו דבר שבלב כל העולם וגם לא פירש בפירוש לכן י"ל דכונתו הי' אף אם לא יוכל לעלות שיהי' המקח קיים והגם שאומר שבלבו הי' כונתו דוקא אם יעלה הוי דברים שבלב ולזאת י"ל דלכך גילוי דעתא בגיטין לאו מלתא היא מהאי טעמא בעצמו כיון שלא פירש ואין הענין מוכיח עליו בלב כל העולם י"ל אף שגילה דעתו שחפץ בביטולו מ"מ כמו כן מסכים שאם יתן השליח לידה שתהי' מגורשת והגם שאומר שבלבו לא כיון לזה הוי דברים שבלב וכן משמע להדיא בחידושי הרשב"א בקידושין דטעמא דאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא משום דברים שבלב ורבא ס"ל היכי דגילה דעתו לא הוי דברים שבלב יעו"ש ולפ"ז מה שפי' רש"י בקידושין מקרקעי ושם מרא דשמעתתא רבא כונתו כמ"ש המהרש"א יעו"ש והרא"ש שכ' דבמטלטלין לא מהני היינו לדידן דקיי"ל כאביי ולפי"ז יש לצדד בכאן דגילה דעתו והענין מוכיח ע"ז שהרי אחרי כל החרמות שנתנו הב"ד שהי' מסדרי הגט מחמת שהי' נראה בעיניהם כמשקר אעפ"כ לא הגיד שמו האמת ולפי דעתו גט זה פסול הי' א"כ איך אפשר שגירש בלב שלם כיון דלא הגיד שמו האמיתי והוי כמו מכר קרקעותיו אדעתא למיסק לארעא דישראל דהוי דיבור שלם ומפורש. אך יש לסתור ולומר דהרי לא נודע הגילוי דעתא עד אחר הנתינה דבשעת מעשה לא היו יודעין אם כונתו לאיזה קלקול או שבאמת שמו כך הוא. והנה התוס' כתבו בריש פ' השולח דאפי' למ"ד גילוי דעתא בגיטין מילתא הוא היינו כשנודע הגילוי דעת קודם שבא הגט לידה אבל אם לא נודע הגילוי דעת רק אחר שבא הגט לידה ורק דחזינין דרהיט בתר השליח לא מהני דהוי דברים שבלב ומ"מ יש לצדד ולומר דנידון דידן שאני מהאי דהתם דשם קודם שיודעין מגילוי דעת לא הי' כלל דיבור אבל כאן דהגילוי דעת הי' מקודם ואילו היינו יודעים שמשנה שמו היינו יודעים בבירור שכונתו שאין רצונו בגט דהוי דבר שבלב כל העולם כיון דהענין מוכיח עליו והוא דיבור מפורש ורק קודם הנתינה הי' מחוסר הבנה אם כן הוי כמו דיבור סתום דכתבו הפוסקים דמועיל פירושו וכמו שהביאו ראיות מנדר בחרם ומנדר בקרבנות יעו"ש. א"כ זה הדיבור שהי משנה שמו הי' דיבור שלם אלא שסתום והוי דיבור סתום ולאחר שהביא הגב"ע ממקום מולדתו נתברר פירושי. ועוד י"ל דיש לחלק בין הפלוגתא אי גלוי דעתא מלתא לבין נידון דידן דהתם שפיר כיון דטעמא דדברים שבלב מחמת דהוי ספק ודאנו מסופקים בכונתו דהרי הלא בדברים שמובן לכל העולם שכן כונתו באמת לא הוי דברים שבלב ולפי"ז י"ל דזה דוקא הוי רק דברים שבלב וכגון שגילוי דעתו הי' קודם שבא הגט לידה דהגם דלאחר שבא הגט לידה שמענו שביטלו בפירוש מ"מ עדיין יש לנו ספק בעת הגילוי הדעת איך הי' כונתו דאולי הי' כונתו אז שאם יתנו השליח שתהי' מגורשת ואין הביטול שמבטל את הגט מורה על כונתו אז למפרע משא"כ אם נתברר לנו אח"כ כונתו מתחלה ושהיינו מסופקים בחנם כמו ב"ר דנתברר לנו שכונתו שאמר מתחילה הי' כדי לשנות את שמו וכדי לפסול את הגט לאחר שיברר את שמו השני האמתי ובחנם היינו מסופקים אולי שמו כך הוא לא הוי כלל ספק כיון דאגלאי מלתא למפרע ועומד להתברר ודומה דבר זה למה שכ' התוס' ביבמות דף פ' בד"ה נעשה סריס למפרע י"ל ולקי על חלב שאכל ולא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא שערות קודם שמנה עשר שנים דהשתא מיהא איגלאי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התרא' ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם אינו ידוע איזהו אביו עכ"ל. והנה המ"ל פ' ט"ז מהל' סנהדרין הלכה ד' הביא דברי התוס' ההם וכ' ועיין במה שכ' התוס' פ' יוצא דופן דף מ"ו ד"ה לר' יוחנן דנראה דלא ס"ל סברא הנ"ל וצ"ע עכ"ל המ"ל והיינו דאמרינן שם גבי מופלא הסמוך לאיש הקדיש ואכלו אחרים ר"י ור"ל דאמרו תרוייהו לוקין וכ' התוס' וא"ת דהוי התראת ספק שמא לא יביא ב' שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא הסמוך לאיש ותירצו דאזלינין בתר רובא דרוב מביאין שערות בזמנו ולא תירצו כמו שכ' התוס' ביבמות דאיגלאי מלתא למפרע וע"כ דלא ס"ל האי סברא זהו קו' המ"ל שם על סתיצת דברי התוס' מיבמות למס' נדה. אך אמנם אי משום הא לא ארי' דיש לומר דנפקא מיני' דלתירוצם בנדה לוקין מיד משום דאזלינין בתר רובא ולסברתם ביבמות אין לוקין כי אם כשיתברר דשם ביבמות קאמר נעש' סריס למפרע דהיינו דלוקה כשיתברר דלא שייך שם דאזלינין בתר רובא דאדרבא רובא לאו סריסים משא"כ בנדה דקאמר סתם לוקין דמשמע מיד ובפרט למה שכ' הר"מ שם דעיקר החידוש שאכלו אחרים מיד יעו"ש משמע עיקר החידוש דלוקין מיד משום הכי כתבו משום רובא דכן האמת אלא ד עדיין נ"ל להקשות ממה שכ' התוס' בחולין דף י"א דיליף הש"ס ד אזלינין בתר רובא מהורג את הנפש דרחמנא אמר קטלי' ודלמא ההרוול הי' טריפה וכ"ת דבדקינין לי' כו'. והקשו התוס' מה מועיל דבדקינין לי' מ"מ בשעת התרא' היה ספק והו"ל התראת ספק ולדבריהם ביבמות לא קשי' מידי כיון דאיגלאי מלתא למפרע שהי בריא בעת התראה ועומד להתברר כיון דדינא הוא דבדקינין לי' ואפשר לתרץ בדוחק קצת שרמזו התוס' לזה במה שכתבו שם בקיצור ואפשר סבר שמי' התראה ולא כתבו התראת ספק שמי' התראה אפשר שכונתם דבכה"ג שמי' התראה דאל"כ תיקשי ל בעלי התו' ממה שכתבו בעצמם בפ"ק דכתובות בד"ה ספק נפשות להקל דהיכי שסובר אף אם אעבור על התראה לא אבוא לידי חטא כי האי דכתובות שלא יהרג ישראל רק נכרי לכ"ע לא שמי' התראה וה"ה כאן דכותי' דסובר אף אם אעבור ואהרוג לא אהרוג בריא ואולי אפשר לחלק בענין אחר ועכ"פ נשאר אצלי בצ"ע דאולי לדברי תוס' הללו לא הוי בכה"ג דברים שבלב כלל. (מחמת שכאשר כתבתי תשובה זאת נעלם ממני ווה שכתבתי בעצמי בחלק השייך לש"ע א"ח סימן ב' ממ"ש הרמ"א בח"מ סימן ר"ז ס"ד דכשיש אומדנא דמוכח נתבטל המקח וכתבתי שם על דברי הרמ"א ממה שהניח הב"י בצ"ע וגם ממ"ש הב"ח שם לזאת לזכור בעת עיון שנית לעיין בחלק א"ח סי' הנ"ל ומה"ט כתבתי על השאלה ששאל ממני הרב החריף מו"ה נחום טוביש מק' לבוב בענין ביטול הגט באמצע הכתיבה שהשיב הוא באריכות מופלג ולא יכולתי להעתיקה כלל מחמת האריכות וממילא לא הי' באפשר גם לציין מה שהי' מהראוי להשיג על דבריו אך ורק איזה דבר מועט שנשאר אצלי בספק באתי לרשום כאן דהיינו עפ"י דברי הרמ"א הנ"ל דבאומדנא דמוכח דברים שבלב הוי דברים א"כ יש להסתפק עפ"י דברי הרשב"א בקידושין בדף נון באמצעות דבריו שם דתולה פלוגתת אביי ורבא בגיטין דף ל"ה אי גילוי דעתא מלתא בהא דדברים שבלב לא הוי דברים א"כ י"ל דההלכה פסוקה שאצלינו דגילוי דעתא בגיטין לאו מלתא הוא רק היכא דליכא אומדנא דמוכח ולא מבעיא בזה דקאמר שם דף ל"ד דאף דרהיט בתרי' אימא דבעי למימר אשור הב לה אלא אפילו בענין המבואר בב"ש סימן קמ"א ס"ק צ"ה ששלח שליח לבטל הגט רק שהשליח לא ביטל רק עד שהגיע הגט לידה דמבואר בס' תורת גיטין דמיירי דהוא לא רצה לעבור על תקנת ר"ג ולכך לא הוי אפילו גילוי דעת ומכ"ש אומדנא דמוכח א"כ י"ל כיון דביטל הגט באמצע הכתיבה דבודאי הוי גילוי דעת ואומדנא דמוכח א"כ יש להסתפק ולומר דבזה אמרינין גילוי דעתא מלתא והנה כתבתי ספק זה גם להרב השואל הנ"ל אמנם מחמת שלא רציתי לכנוס עמו בפלפולים לא כתבתי אליו שום נפקותא היוצא מזה דאני מוסיף דבכאן יש לומר דגילוי דעתא מלתא היא דבלא"ה יש לבטל הגט מצד דיבורו שבמפורש אך אמנם כונתי בזה עפ"י דנרא' קצת דגילוי דעתא עם אומדנא דמוכח חשוב יותר כמעשה ועדיף מן דיבורו בעלמא והראי' מהא דפליגי הפוסקים בגיטין דף ל"ב גבי פלוגתא דר"נ ור"ש אי חוזר ומגרש בו בענין אי דיבור יכול לבטל המעשה ולגבי האי גברא דזבין נכסים אדעתא למיסק לארעא דישראל לא מצינו שום פלוגתא בין הפוסקים בזה ורק דלכל הפוסקים הגילוי דעתא מבטל מעשה המכירה ולעיין בגיטין דף ל"ב בתוס' ד"ה מהו דתימא איגלאי מלתא למפרע ובמפרשים שם עכ"פ י"ל דדוקא בביטל את כל הגט לאחר שנכתב הגט דלא היה שום גילוי דעתא בשעת הכתיבה דאינו חפץ בגירושין רק אפשר דאחר הכתיבה שהי' בלב שלם חוזר בו עתה משא"כ כשביטל באמצע הכתיב' דיש גילוי דעת נוסף על דיבור הביטול שביטל באמצע הכתיבה דמוכח שאינו חפץ שיוכתב עוד א"כ י"ל דע"י גילוי דעת דמלתא היא כמו שכתבתי מחמת אומדנא דמוכח וכמו שהבאתי מדברי הרשב"א דקידושין דבכל מקום דדברים שבלב הוי דגרים גם גילוי דעתא מלתא היא א"כ י"ל דע"י גילוי דעת בטל אף מה שנכתב כבר ודחשיב הגילוי מלתא כמעשה בכדי שלא נוכל לומר דלא אתי דיבור ומבטל המעשה אף לשיטת הפוסקים דס"ל כן בביטול הגט לאחר הכתיבה היינו משום דבביטול הגט לאחר הכתיבה לא הי' שום גילוי דעת בהכתיבה והיינו דבשעת הכתיבה לא היה שום גילוי דעת דאינו חפץ בהכתיבה ורק דמן הסתם הא דאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו הי' בלב שלם ורק שאחר שכבר נכתב חוזר בו ומבטל את הגט בזה שייך פלוגתת הפוסקי אי יש בכחו לבטל הגט מחמת דלא אתי דיבור ומבטל המעש' שהי' בשלימות ולא הי' שום גילוי דעת להיפך משא"כ כשמבטל באמצע הכתיבה דאיכא גילוי דעת במפורש בשעת הכתיב' שאינו חפץ בכתיבת הגט ושמבטל את השליחות שאמר לסופר כתוב ולעדים לחתום בזה י"ל דכל הפוסקים מודו של"ש בזה לומר דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כיון דהיה גילוי דעת לבטל מעשה ההוא וצל"ע עוד בזה):

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה