אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
סימן יט
מענין דברים השייכים לגופ' שכ' הב"ש בסי' ס"ו ס"ק כ"ב דכשכותבין כן בכתוב' הרי זה נוטלת אותם יתר על הכתוב'. וכ' שם הבית יעקב דצריכ' להביא ראי' שהקנ' לה לגמרי אבל מה שנותן לה בסתם להתקשט אינה זוכה בהם ולעיין מזה עוד בשו"ת נודע ביהודה מה"ב סי' ק' דבדבריו שם מבואר דזה מנהג פשוט ליתן לאלמנ' כל השייך לגופ'. והנה בבואי לכאן נמסר לי שו"ת בכתב מאת הרב הגאון המנוח אב"ד דק' לייפניק זלה"ה אך בהיותי בק' שינאווי הי' הלכ' זו רופפת בידי ושמעתי שם שיש איזה תקנ' ע"ז בק' בראד רק לא ידעתי מאין כצמח התקנ' זאת אם אנשי ק' בראד עשו בעצמם תקנ' זו או שהיא מתקנות ארצות. וגם פרטי התקנ' לא ידעתי מהות' בביאור כי לא שמעתי רק בסתם שיש איזה תקנ' בזה בק' בראד ומחמת שהרב הגאון המנוח שהי' אב"ד בק' יערסלוב הי' מילידי ק' בראד צויתי לדיין א' בק' שינאווי לילך אל הרב אבד"ק הנ"ל לשאול אותו כל הפרטים שבתקנ' הזאת אולם הדיין ההוא שינה ממה שצויתיו ולא הלך בעצמו אל הרב דק' יערסלוב הנ"ל רק כתב במכתב אל איזה איש הדר בק' יערסלוב שהוא ילך אל הרב אב"ד ושהוא ישאל אותו במהות התקנ' זו ומחמת שהאיש ההיא לא הי' בקי היטיב בטוב הענינים האלו גם לא הודיע מפה לאוזן הדיין הנ"ל רק כתב במכתב אל הדיין הנ"ל מה ששמע מפי הרב אב"ד הנ"ל ולכן לא נתבארה התקנ' הזאת על מכונ' על מכתבו שזה לשונו במכתבו אל הדיין הנ"ל באתי להודיע שהייתי אצל הרב הגאון דפה והשיב לי אודות השטערין טיכל שמקומות מקומות יש דהיינו שיש מקום שנהגו לפסוק עשרה פרצענט מהכתובה הוא מתנה והשאר יושם ויש מקום שנהגו לפסוק חמשה עשר פרצענט והוא בעצמו נהג לפסוק במקומו חמשה עשר פרצענט ואודות הבגדים של יו"ט צריך בעצמו לראות משמעות הלשון בכתוב' וגם שאר תכשיטין דהיינו מרגליות וטבעות הוא ג"כ לפי מנהג השטערין טיכל דהיינו חמשה עשר פרצענט הוא מתנה והמותר יושם בכתובת' עד כאן הלשון אות באות. והוא לשון סתום וסרוח כי מלשונו שכ' מקומות מקומות יש משמע שלא בק' בראד לבד היא התקנ' הזאת רק אף בשאר מקומות א"כ נעלם גוף הענין התקנ' מבטן מי יצא' התקנה הזאת כיון שאינו מבואר בלשונו שהיא תקנת ארצות שעל זה הי' עיקר רצון חקירתי וגם גוף הלשון שכתב לפסוק עשר' פרצענט או ט"ו פרצענט מהכתוב' הוא מתנה והשאר יושם בכתובת' הוא לשון הדיוט למאד כי לא ביאר בלשונו כוונת הלשון פרצענט מהכתובה היא מתנה דשטחיות הפשוטו מור' דהכוונ' על הפארצענט מהכתובה ממש והוא דבר שאין הדעת סובלתו שאש' שיש לה כתוב' גדול' מאד עד שכל השייך לגופה שמתקשטת בהם אינ' עול' יותר מתפרצענט שמהסך שנכתב בכתובת' זאת האש' תטול כל השייך לגופ' שמתקשטת בהם בשלימות בלי שום גרעון ואשה שכתובת' קטנ' מאד והשייך לגופה שמתקשטת בהם עול' לסך רב ועצום למאד זאת האש' לא תטול מן השיך לגופ' שמתקשטת בה רק איז' דבר מועט כלפי לייא ובוודאי נרא' לכל מי שיש לו מוח בקדקדו דהשליח הי' דעוית שכ' בלשון גרוע כזה ובוודאי נרא' מסברא שהרב אב"ד הנ"ל בתשובתו הית' כוונתו על הפרצענט שמן הסך העול' של התכשיטין ההם שמתקשטת בהן ששייך לגופ' וזה דבר המתקבל מסברא שעשיר גדול קונה לאשתו תכשיטין הרב' להתקשט בהם ומי שאינו אמוד כ"כ בנכסים קונ' רק המעט לכן ניחא שלפי ערך סך תכשיטין ההם תטול מהם הפרצענט הן רב הן מעט ולשון הפרצענט מהכתוב' שכותב הכותב הנ"ל הי' מסתמא מחמת ששמע איזה לשון מן הרב אב"ד בעצמו ובוודאי מן הסתם הית' כוונת הרב אב"ד הנ"ל לא על הסך של כתובת האש' רק על הסך השייך לגופ' הנכתב ג"כ בכתוב' שתטול כל השייך לגופ' יותר על כתובת' ולזה קרא הרב אב"ד הלשון סל הפרצענט מהכתוב' היינו על השייך לגופ' הנכתב ג"כ בכתובת' והכותב הנ"ל מחמת שלא הי' בקי בטוב הענינים ההם כתב לישנא קטיעא שתטול תפרצענט מהכתוב' בדרך מתנ' ויש בזה מקום לטעות שקאי על כל הסך שעל' הכתוב' וגם אינו מבואר בביאור שבהלשון הנ"ל אם התקנ' רק על מה שקנ' לה הבעל תכשיטין אחר הנישואין אבל לא על הניתן לה בשעת הנישואין או קודם הנישואין שהגם שכ' לשון שטערין טיכל שהוא מדרך ליתן בשעת החופ' והלא לא חילק בין השטערין טיכל למרגליות וטבעות מ"מ לענין זה הי' מחויב להיות מפורש באר היטיב שגם על התכשיטין הנתנים בשעת החופ' הי' התקנ'. וגם מה שכתב הכותב הנ"ל שאודות הבגדים של יו"ט אמר הרב אב"ד הנ"ל שצריך לראות בעצמו משמעות לשון הכתוב' והוא דבר שאין לו ביאור כנודע דבנוסחות שטרי הכתובות הנהוג במדינתינו נכללו הבגדים והתכשיטין בדיבור אחד לענין שייך לגופ' שתטול יותר מכתובת' ומחמת שבזמן קרוב נסע הרב הגאון המנוח אב"ד דק' יערסלוב הנ"ל מק' יערסלוב לק' בראד שוב לא יכולתי לעמוד על המחקר במהות התקנ' זו מאין נצמח אם היא תקנות הארצות או רק תקנות איז' קהלות גדולות שעשו מעצמם איזה תקנה ושבוודאי לא שייך לומר מחמת שכן תקנו כמה קהלות גדולות לומר בזה שכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא וגם ביאור גוף התקנ' בפרטותי' ופרטי פרטותי' נשאר אצלי סתומה וחתומה כל עיקר:
והנה מענין הנוגע לדינא זולת התקנ' הנ"ל מבואר בשו"ת גבעת שאול סי' ע"ד שמצד הדין לא תוכל ליטול השייך לגוף שנקנ' לאחר הנשואין משום דיד בעהש"ט על התחתונ' ואמרי' דלא כתב לה רק על השייך לגוף שנתן לה בשעת החופ'. ועוד כתב טעם אחר משום דהשייך לגוף שלאחר הנישואין הי' בשעת הכתיב' דבר שלב"ל יעו"ש. ודברים דחוים הם דטעם הראשון נדחה ממה שמפורש בס' כחלת שבע' לענין בגדים השייך לגופ' דאף מה שעש' לה הבעל בכלל זה וכן הטעם השני נדחה ג"כ ממה שכ' בשו"ת צ"צ סי' ג' דמתרץ שם באופן נאות דלא שייך בזה כלל ענין דבר שלא בא לעולם דהכתיב' אינ' מועלת רק כדי דלא נימא דאדעתא דלמיפוק לא אקני לה כו'. וכן כ' בשו"ת נוב"י מה"ב סי' ק' הנ"ל ומבואר בדבריו שם ליתן לאלמנ' כל השייך לגופ' אפילו מה שלא הי' לה בשעת הנישואין יעו"ש. והנה דברי הבית יעקב שכ' דאין להאשה ליטול השייך לגוף רק כשהבא ראי' שהקנ' לה לגמרי וכן כ' הרב הגאון המנוח האב"ד דק' לייפניק הנ"ל בתשובתו שבכתב יד הנ"ל סברתם נרא' נכונ' למאד דבוודאי לא שייך כתיבת שתטול כל מה ששייך לגופה רק על מה שתקב' לה במפורש אבל מה שלא הקנ' לה במפורש אין זה נכלל בכתיבת שייך לגוף כיון דאינו שייך לגופ' כלל מחמת שלא קנת' אותם כלל כיון שלא הקנ' לה הבעל במפורש שיהי' שייך לה ומכ"ש כשיש לחוש שלקח' האש' בעצמ' כדי להתקשט בהם כמבואר בס' בית יעקב הנ"ל. והגם שבשו"ת נוב"י מה"ב הנ"ל כ' בתירוץ השני דלדעת הסמ"ע מהני תפיסת' לדבר שלב"ל מ"מ אין זה סותר לדברי בית יעקב הנ"ל כיון דאמרינין דאין בהם שום קני' וכתיבת השייך לגופה הלא היא רק במה שיש אצלה קנין א"כ מה מועיל תפיסת' לדבר שלא קנת' כלל כיון שלא כיון בכתיבת שייך לגופה רק לדבר שיש לה קני'. אך אמנם מה שנרא' קצת מרהיטא דלישנא דבית יעקב הנ"ל דאינו מחלק בזה בין בגדים לתכשיטין זה לא נראה לפענ"ד כלל דהדמיון של ס' בית יעקב מן גביית ב"ח לא מכרע' כ"כ וכפי שכ' הב"ש סי' צ"ט ס"ק ג' דלענין שמין הבגדים חולק הטור על הריב"ש בדמיון של גביית הב"ח לכאן וא"כ הדבר להיפוך כיון דבענין הבגדים דלגבי גביית בע"ח ג"כ כ' הרמ"א בח"מ דיש חולקין יש ללמוד משם לכאן דבגדים בוודאי קנתה לגמרי והגם דגם לענין תכשיטין מבואר בכה"ג בח"מ שם בשם מהרש"ך לחלוק על הסמ"ע ס"ק ס"ב דבתכשיטין כ"ע מודו ועכ"פ באש' מיוחסת בוודאי יש חולקין שם וכמבואר בדברי כנה"ג שם מ"מ יש חילוק גדול בין בגדים לבין תכשיטין דבגדים באמת קנת' בעוד' תחתיו ודאין הבעל יכול למכרם אפי' אין לו במה להתפרנס וכמבואר בסי' צ' סעיף ט"ו א"כ יש בזה קני' אצלה רק דעל דעת למיפק לא קנסה ומועיל בזה הכתיב' שבכתוב' שתטול כל השייך לגופה משא"כ בתכשיטין דהבעל יכול למוכרם כשאין לו במה להתפרנס וכמבואר שם בסעיף ט"ו הנ"ל א"כ הרי לא קנת' האש' כלל את התכשיטין ולא נקראים כלל בשם שייך לגופה כיון שלא קנתה אותם והנה בהשו"ת של כתב יד הגאון מלייפניק הנ"ל ג"כ נזכר לחלק בין בגדים לתכשיטין רק שאני דנתי כן מסברא דנפשאי וכנ"ל הטעם בזה. ובשו"ת כתיבת יד הנ"ל מייתי לה מהא דשו"ת צ"ץ סי"ג הנ"ל דכתב בפשיטות שתטול הבגדים אף שעש' לה הבעל. אך אמנם מה שמבואר בשו"ת כת"י הנ"ל דגם בתכשיטין שבשעת החופה וקודם החופ' כן הדין ומייתי לה משו"ת הריב"ש סי' ש"א המובא בהגת' רמ"א סי' צ"ט דמבואר בדבריו אף לגבי תכשיטין שנשלחו קודם הנישואין יש אומדנא זו שלא נתן רק להתקשט וכן משמע מס' בית יעקב הנ"ל מסתימת דבריו שאינו מחלק בין התכשיטין שקנ' הבעל ובין התכשיטין שנשלחו בעת הנישואין. ובזה לא נלפענ"ד כדבריהם דהרי מבואר בח"מ סי' צ"ט הנ"ל סעיף כ"ו לענין גביית בע"ח דאין בע"ח גובה ממה שפסק לה הבעל בשעת הנשואין א"כ כ"ש בנ"ד דנכלל זה בכלל השייך לגופה הכתוב בשטר הכתוב' לזאת נראה לענ"ד שכל התכשיטין שעד הנשואין ושעת הנשואין בכלל שייך לאשה ומה שקנה הבעל אחר הנשואין זה תלוי בחילוקי' המבואר בס' בית יעקב הנ"ל וכ"ז מדינא אבל מצד התקנ' אין ביכולתי לומר דבר וחצי דבר מחמת שלא נתברר אצלי התקנ'. וכן מבואר בשו"ת כת"י הנ"ל שלא נודע אצלו התקנ' בכל הפרטים ועל מה שמבואר בשו"ת כת"י הנ"ל לדינא מסיים שכן פסקו למעשה הגדולים שבק' בראד ומבואר בפסק ההוא שהניחו להאש' התכשיטין ששלח לה בעלה בשעת קישור התנאים וכן מה שניתן לה ביום החופ' והגם דמתשובת הגאון מלייפניק בעצמו לא נראה שס"ל לחלק בכך אעפ"כ הנלפע"ד כמ"ש לפסוק בכל הדברים שנותנים בשעת החופה וקודם החופה שקנתה לגמרי זולת במה שקנה לה הבעל אחר הנשואין יש לחלק בין הנושאים וכחילוק שכ' בס' בית יעקב הנ"ל גם בשו"ת כת"י הנ"ל מביא דברי בית מאיר סי' צ"ט שצווח ככרוכיא על גזילות היתומים שמייפים כח זכות האשה לכל רצונם אודות התכשיטין: