אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן יח

סימן יז

שאלה בשני מחותנים שהי' ההתקשרות ביניהם שיהי' הגבלת זמן התחונ' ביום שירצה צד הכלה ושבאם לא ירצה צד החתן לעשות הנישואין ביום הזה ממש יתבטלו השידוכין ושיהי' אפילו יום אחד מעכב וכעת נזדמן שבחר צד הכלה בזמן שאחר חצי חודש ואמר שאם לא יסכים צד השני בטל השידוך כפי התנאי וטוען צד החתן שאין התעכבה ממנו רק שהוא מעוכב כדי שלא יעבור על דברי הש"ע שבא"ע סי' ס"ד סי"ג שנהגו שלא לישא נשים אלא בתחילת החודש בעוד שהלבנה במילואה ממילא כיון שצד הכל' בוחר לעשות הנשואין לאחר חצי חודש אינו רוצה להיות עובר על דברי חכמינו ורוצה להכריח את צד הכלה שלא לבטל את השידוכין ורק להמתין על חודש השני:

והנה אין צריך בזה לפלפל מענין אונס רחמנא פטרי' אמרי' אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן המבואר בש"ך ח"מ סי' כ"א דגם מצד עצמו לא זכה צד החתן על טענה זו כיון שלא הקפידו חכמינו ז"ל על דבר זה ורק אדרבא נהפוך הוא שהתירו את זה לומר כן למי שמקפיד על כך ושאין זה בכלל ניחוש דההוה אמינא הי' דאסור להקפיד על זה מטעם ניחוש ודרכי האמורי וכמבואר בלשון נימוקי יוסף שהביא הב"י ביו"ד סי' קע"ט ובשם שו"ת הרמב"ן על מה שנהגו שלא לישא נשים אלא במילוי הלבנ' שאינו ניחוש אלא כשם שמושחין המלכים. על הממיין דתמשוך מלכותן כן עושין במילוי ולא בחסרון וסימנא טבא הוא נדרך שמושכין יין בצינורות לפני החתנים ואין בו שום דרכי האמורי יעו"ש. ומהתימא על ספר המקנה שהקש' על ההגהה זו עמ"ש הרמ"א בא"ח סי' סקנ"א סעיף ב' דנוהגין להחמיר שאין נושאין מי"ז בתמוז ואילך ותיפוק לי' שהוא לאחר חצי החוד' ותירץ בדוחק יעו"ש. ובמכ"ת אין כאן שום התחלה קושיא כיון דאין בזה לא דררא דאיסור לעבור על מנהג זה שהנהיגו חכמינו ז"ל רק אדרבא שבאו להשמיענו שאין בזה חשש ניחוש ודרכי האמורי על המקפיד בזה ולשון נהגו המבואר בש"ע לא באו לומר שיש חיוב בזה לעשות כמנהג רק שהמנהג אינו נגד ההלכה כיון דאין בו חשש חיוב בזה לעשות כמנהג רק שהמנהג אינו נגד ההלכ' כיון דאין בו חשש ניחוש משא"כ בהמנהג שלא לישא נשים מי"ז בתמוז דיש בו דררא דאיסורא לעבור על המנהג כיון דהוא מטעם האבילות של חורבן ירושלים והרי מבואר בלשון הרא"ש בריש כתובות גבי אשה נישאת ביום ה' משום ברכה דאדם דכ' הרא"ש שם ושמע מיני' דמשום זה לחודי' לא הי' מתקנין יום קבוע א"כ אף אם נאמר דהזמן גורם לסימן טוב מ"מ לא הי' לחכמים לקבוע יום מיוחד כמו שלא קבעו יום מיוחד משום ברכה דאדם אף דבוודאי ג"כ אית בי' סימן טוב כנרא' מדברי הגמרא דאמר ברכ' דאדם עדיפא לי' וע"כ הוא משום דביום שנתברך האדם הוא סימן טוב לעשות הנישואין ביום ההוא אלא וודאי דלא קבעו כלל חכמים זמן מיוחד עד חצי חודש בדוקא רק דעל המדקדק בזה אין לומר עליו שהוא מדרכי האמורי. והנה קושית המקנה הנ"ל בלא"ה יוצא מגדר הפשוט וכמבואר בפ"ח במנהגי איסור דיש חילוק בין מנהג לבד ובין מנהג שהוא כדברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור א"כ בשלמא המנהג שבכאן אין לומר עליו כלל שהוא בכלל דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אלא שאפשר שיש לומר שאין בו סימן ברכה כמו בכמה וכמה דברים שאמרו חז"ל העוש' כן אינו רוא' בו סימן ברכ' ולא מפני זה יהי' כדברי' המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור משא"כ המנהג המבואר בא"ח שלא לישא נשים אחר י"ז בתמוז שהוא מטעם האבילות הוי כדברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור ואפי' מה שמבואר בש"ע א"ח סי' תצ"ג שלא לישא נשים בימי העומר אפשר דהוי ג"כ כדברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור כיון שהוא מחמת שמתו בהם תלמידי ר"ע עכ"פ אף בלי קושי' המקנה הנ"ל הכוונ' הפשוט' בדברי הש"ע היא רק שאין בו דררא דניחוש אבל לא שיהי' חיוב שלא לעבור ע"ז ממילא לא זכה צד החתן בטענתו הנ"ל:

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה