אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן ז

סימן ו

על המבואר בשו"ת בית יעקב סי' ט' שהעיד ערל א' במסל"ת ששני יהודים נטבעו במשאל"ס שנפלו שניהם מהספינה ושט הגוי אחריהם להצילם וראה א' נוטה למות והשני את והתיר בעל שו"ת בית יעקב הנ"ל ותוכן דבריו מאחר שאמר שא' נוטה למות ומשמעותו שני פירושים או שהוא גוסס או שהוא חולה. ולכל אלו הפירושים יש להתיר עפ"י מ"ש התוס' ביבמות דף ק"כ בד"ה למימרא דמגוייד חי וצערא דמגוייד איבא צערא טפי מגוסס כו' ה"ה צערא דמים שהתישו כחו הוי כמו גוסס ואף אם נפרש שהוא חולה ולא גוסס מ"מ יש להתיר דאיכא תרי רובא מטעם שכתבו הפוסקים דרוב הנטבעים למיתה אלא חששא דרבנן איבא ובמקום תרי רובא אפי' איסורא דרבנן ליכא וראי' לדבר דאפילו ליוחסין דקיי"ל מעלה עשו ביוחסין אפ"ה הולכין אחר הרוב בתרי רובא וה"ד בנ"ד איכא תרי רובא חדא רוב הנטבעים למיתה והשני אם הי' חולה מצורף לו צערא דמיא הוי כמו גוסס כמו שמוכח מתוס' שבועות דף ל"ג והעיקר כתו' גיטין דף כ"ח בד"ה והניחו זקן או חולה והקשו מהא דאמרינן גבי האי סבתא דאשתבאי היא וברתה דלמא שכיבא ותירצו דבשבוי חיישינן טפי למיתה וכ"ש בחולה בצירוף צערא דמיא הוי גוסס דרובא למיתה ורוב הנטבעים למיתה הוי תרי רובא ואפילו ר"מ דחיש למיעוטא מודה היכי דאיכא תרי רובא יעו"ש שהאריך ומביא שהגאון מ' אייזיק מטיקטין השיג עליו מהא דאיתא במתניתין בסיפא מן הארכובה ולמטה לא תנשא אף על גב דיש לו כאב גדול ומיא מרזי מכה יעו"ש אמנם לפענ"ד י"ל בזה דאין מדמין בטריפות וחותכה מכאן וחי' כו'. ואפי' הכאב אינו כל כך. ויש להביא ראי' לדברי בית יעקב מרישא דקתני מן הארכובה ולמעלה תנשא משמע מחמת הכאב דהוי כחולה דליכא למימר כמ"ש הגאון מ' אייזיק מטיקטין דטעמא דרישא משום שנעשה טריפה דודאי לא חי דז"א דא"כ עכ"פ הו"ל לפסוק הל' דצריכה להמתין י"ב חודש דהא קיי"ל דעד י"ב חודש אפשר לחיות וכ"כ הב"י בשם התו' והרשב"א ותוכן דבריהם כ"ל שהוא משמע כן מתוך דברי התוס' ד' ק"ך ע"ב בד"ה למימרא דמגוייד חי. ותירצו בסוף דרישא דאין מעידין היינו לאלתר וסיפא דלא תנשא היינו לאחר י"ב חודש וכל זה כי היכי דלא תיקשי רישא לסיפא אבל לפי דבריו בל"ז לק"מ דברישא מיירי ביבשה. אבל בסיפא מיירי במי שנטבע במים דאיכא תרי רובא ולהכי פירשו רש"י והו' בקושיא דגמרא דפריך מסיפא דסיפא דקתני מן הארכובה ולמטה לא תנשא ואי משום תרי רובא גם שם תנשא ולהכי מביא תבמ' מן הארכובה ולמטה לא תנשא דא"צ להביאו להקו' כלל אלא ע"כ דעיקר פירכא מזה ומשני שאני מיא דמרזי מכה ופירש"י מחזיקו ומגדלות כאב המכה ומש"ה מארכובה ולמעלה דאיכא מכה מגדלות כאב והוי כגוסס והוי תרי רובא. אבל מהארכובה ולמטה לא חשוב מכה כלל ולא מגדל מים כאב המכה. ומה שהקשה בשו"ת בית יעקב בעצמו על דבריו מרב אשי דמחלק בין צורבא מרבנן דקלא אית לי' ולא היא בין צורבא מרבנן ול"ש אינש דעלמא דעבד אין לכתחילה לא והקשו בתוס' ואע"ג דרוב צורבא מרבנן אית בי' קלא מ"מ לא חיישינין לאותו רוב כמו רוב גוססין דאין מעידין אע"פ דרובא מתים ואי אמרת בתרי רובא יש להתיר מאי הביאו ראי' מרוב גוססין דליכא אלא חד רובא. אבל בצורבא מרבנן איכא תרי רובא חדא רוב נטבעין למיתה וחדא רוב צ"מ קלא אית לי' ותירץ בתשובה הנ"ל דאפשר דהסו' מפרשים לתנך דלא ס"ל רוב הנטבעין למיתה. ולפענ"ד יש לתרץ דהא קיי"ל היכי דמפני תרי רובא הוי כתרי ספיקות דמתירין ס"ס בכל מקום והיינו דתרי ספיקות בשעה חדא. אבל אי ספק השני בא לאחר מכאן אינו נידון בס"ס כמו שמפורש ביו"ד סימן ק"י. וכן מוכח מזבחים דף ע"ד בטבעת ע"ז שנתערב במאה ופירשו ס' למקום א' ומ' למקום א' אסורים שאינו בשעה אחת כו' יעוי"ש. וה"נ באן דרוב הנטבעין למיתה הוא תיכף בשיעור שאינו יכול לחיות במים. ורוב השני דצורבא מרבנן קרא אית לי' הוא לאחר זמן אחר כמה ימים שיצא מן המים וניצל ולכך לא נידונין כתרי רובא משא"כ ברוב המבין ורוב גוססין דשניהם בשעה אחת יש להתיר וכדמסיק בשו"ת בית יעקב הנ"ל שנעשה מעשה והותרה האשה ונשאת לבעל בפניהם והסכים עמו הגאון מ' מרדכי אבד"ק בריסק ובנידון דידן יש עוד קולא קצת שהניח זה הנאבד אחריו סחורות בספינה ונתחלק לכתובת אשתו ולבעלי חובות שלו וליורשיו המותר דבודאי אם תי' חי הי' מחזר אחר סחורתו שנשאר בספינה ואדם בהול על ממונו לחשוב מחשבות אולי ניצול הסחורה כאשר האמת לחקור על הסחורה ההוא. ויש לצרף קולא זאת כמבואר בפוסקים קולא קצת כשנאבד זכרו מכ"ש בזה שהיה לו לחזור אחר סחורתו:

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה