אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן ה

סימן ד

שאלה בגרושה מניקה שנשתעבדה קודם הגט להמגרש ששיעבוד התינוק חל עלי' והתרו המורים בהמשודך ובהגרושה הנ"ל שלא ינשאו עד כלות כ"ד חודש ועברו ונשאו לאחר ט"ו חודש ואמרו תירוץ ואמתלא. איך שאמר להם מורה הוראה אחד איך שיש מקום להתיר לאחר ט"ו חודש ועל סמך זה נשאו. וזאת אשר השבתי. הנה כפי המבואר בש"ע בלי ספק דצריכה גט הגם דב"ש כ' בס"ק ט"ז להקל בהפרשה בעלמא אף לישראל אם הי' בשוגג ע"מ נידון דידן מזידין היו דהא התרו בהם לאחר השידוכין שלא ינשאו עד כלות כ"ד חדשים ואם אפשר ששמע מאיזה מעשה דנתהווה בפני ג' שנים שכ' כת"ר וכאשר השיב לי אחד מקרובי המגורשת שהבעל חקר ודרש שהותר בכיוצא בו ואפשר שהותר אז עפ"י הגדולים וכפי אשר מורה קצת לשון כת"ר ולכן לא חש על ההתראה מ"מ מזיד יחשב האיש ההוא דעה לו לדמות מילתא למילתא ולהתיר עצמו בלא שום התרה ואולי הי' שם איזה צדדים להיתרא וכאן הם לאיסורא ולא עוד אלא שנרא' לפענ"ד דאף אם נדמה מילתא למילתא בכל האופנים אעפ"כ הוי מזידין ממש כ"ז שלא הותר בב"ד וכדקיי"ל ריש מס' הוריות וברמב"ם פי"ג מהל' שגגות דלא נקרא תולה בב"ד רק כשאומרי' לו מותר אתה לעשות. ובזה נ"ל לתרץ קושי' המשנה למלך פרק י"א מהל' גרושין הלכה כ"ח דמה הביא ראי' מאריסי' דאביי דהא הוא הי' שוגג בהוראת ב"ד והגם שהח"מ כ' בס"ק ח' דאפי' ע"י הוראת ב"ד ת"ח הוי מזיד מ"מ מסתברא בזה כדעת המשנה למלך וכדכ' גם המג"א סי' שי"ח ס"ק ג' והט"ז ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ט' משוה לי' עוד יותר עדיף משוגג יעו"ש מ"מ נלפענ"ד דייקא כשאמרו לו הב"ד מותר אתה לעשות וסתם הוראה הוא כך משא"כ כאן דלא קא"ל אביי רק חדא דר"מ ור"י כו'. כ"ש דאתי ליארוס כו' א"כ לא א"ל רק הלכה כדברי מי א"כ לא הוי כתולה בב"ד ובפרט דנראה דאף הארוס הי' ת"ח. א"כ למה יהי' עדיף זה מת"ח הטועה עצמו בדין דכ' התרומת הדשן סי' ת"ו דמזיד הוי. ועוד נ"ל דאביי אפשר בכוונה לא אמר לי' רק הלכה כדברי מי ולא אמר לי' מותר אתה לעשות דהנה לכאורה תיקשי האיך טעה אביי להורות הלכה בפני רבו הגם דס"ל להרמב"ם דתלמוד חבר מותר כמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב ואביי תלמוד חבר דר"י הי' כדכ' בס' יוחסין מדקאמר לי' בנדה דף מ"ח מי פליגית ולא קא"ל מי פליג מר וכה"ג דייק בברכות דף כ"ז ע"ב. וכן מוכח מדקאמר לי' בנדה דף ס"ג את אמריתה נהלה כו'. מ"מ הלא הביא ס' יוחסין בעצמו דמקידושין דף ס"ג מוכח דרבו מובהק הוי הן אמת שלדעת מהרי"ק המבואר בסי' רמ"ב הנ"ל דתלמוד חבר היינו כשנתחכם אח"כ אפשר קצת לישב הגמרות הנ"ל ולומר דאח"כ נתחכם אביי והוי תלמוד חבר. אך כיון דקיימינין לדעת הרמב"ם. והרמב"ם הא לא ס"ל כפי' מהרי"ק בתלמוד חבר ובודאי אי אפשר לומר דנתן לו ר' יוסף רשות דאז מותר לו להורות דא"כ לא הוי צריך לדייק דאנא הא גמירנא כו'. רק דאנא אף דנטילנא רשותא. ולכל הפחות הו"ל להזכיר שניהם ולומר דאנא דנטילנא רשותא והוי קא גמירנא כו' אלא ע"כ דלא איירי כלל בנטילת רשות רק דהתוס' כתבו דהנ"מ היא לענין נטילת רשות א"כ לא הי' אביי טועה להורות הלכה בפני רבו ר' יוסף. אך לפי הנ"ל שפיר כיון דאינו מורה הלכה רק שאומר הלכה כדברי מי מותר כדכתבו התוס' פ' הדר ומבואר בש"ע סימן רמ"ב הנ"ל הגם דכתבו כשמורה על שאלה הבאה לפניו. אף זה אסור שוב מצינו לומר דטעה אביי קצת והי' ס"ל דלומר הלכה כדברי מי מותר וזה דדייק אביי ולא אסתייע מילתא למימר ולא קאמר ולא אסתייע מילתא להורות כהלכה וכדהתחיל בלשון זה הא מילתא דאמרי רבנן אפילו ביעתא כו' לא לישרי אינש כו'. אלא ע"כ משום דבאמת לא רצה כלל להורות הלכה כדברי מי וא"ל דא"כ בלא"ה נוכל לו' דטעה אביי לומר דתלמוד חבר מותר להורות י"ל כיון דאנן קיי"ל דבאמת אף תלמוד חבר אסור להורות. א"כ בודאי הי' דין זה ידוע לחכמים בבירור כמו שהי' ידוע להם דאסור להורות הלכה בפני רבו בודאי הי' ידוע להם אי רבו דוקא ברבו מובהק או אפילו בשאינו מובהק או כשנתחכם אח"כ לדעת מהרי"ק אך בזה שפיר י"ל דטעה וסבר דכשאינו מורה לומר מותר אתה רק דאומר הלכה כדברי מי מותר א"כ עכ"פ כיון דלא א"ל רק הלכה כדברי מי הוי לארוס דין מזיד ממש וכמו ת"ח בעצמו הטועה בדין דס"ל להתה"ד דהוי מזיד ועכ"פ היוצא מזה כיון דעשה שלא עפ"י חכם כלל. בעי גט דוקא ולא סגי בהפרשה וכמ"ש הנב"י סימן ב' דהכא ודאי בעי גיטא. ולא סגי בהפרשה בנידון זה דנשאת תוך ג' חדשים שלא נפסק חלבה כלל. א"כ הגט יעשה מה שאין הפרשה עושה יעו"ש וא"ל דעדיין יש להתיר רק בהפרשה בעלמא כיון דאיכא מאן דמתיר בתר ט"ו חדשים. א"כ לא שייך הא דקאמר ביבמות דף ל"ז אבל הכא כמאן עבדינין לה כו' כיון דאיכא מאן דמתיר. ז"א דזה שייך בכהן דוקא. אבל כאן אינו כהן כיון שנשא גרושה ואף בכהן כ' בתשובת מיימוני סימן כ"ד להל' גירושין המובא בהגהת תרומת הדשן סימן רי"ו דלא אמרינין דעבדינין כמאן דלא איפסק הילכתא כוותי'. ואף דמתה"ד שם נראה דאם לא הוי מזיד גמור רק ת"ח טועה בדין אמרינין בכהן בדיעבד דעבדינין אף כמאן דלית הילכתא כוותי'. מ"מ מסתימת דברי הפוסקים לא משמע כך ודכתבו בפשיטות דעבר ונשא כו' ולדעת התה"ד הי' כמה חילוקי דינים דבנתנה בנה למניקה או גמלתו דאיכא תנא דבריי' דמותר שוב לא יוציא בכהן דאינו שייך לומר כמאן עבדינין וכן בנשאת לאחר ט"ו חודש ואף דבאמת מודה הת"ה דבמזיד גמור לא אמרינין דעבדינין דלא כהילכתא דלא עבדינא תקנתא לעבריינא למיפסק לי' שלא כהלכתא היינו משום דמפרש דשמעתתא כמאן עבדינין לי' לא איירי במזיד גמור רק בת"ח ששגג בדין. אבל לפי הנראה מסתימת שאר דברי הפוסקים דלא כתבו חילוקים אלו משמע דלא מפרשי כך א"כ אי איתא דס"ל דהא דאמרינין אבל הכא כמאן עבדינין כו'. דאי הי' רק איזה תנא אף שלא אליבא דהילכתא הוי עבדינין כוותי' בדיעבד א"כ הי' כמה וכמה חילוקי דינים כנ"ל אלא ע"כ משמע מדברי הפוסקים כדברי תשובת מיימוני הנ"ל דדוקא כרשב"ג עבדינין משום דאזלינין בתר רוב ולדות כו'. אבל למיעבד דלא כהלכתא לא. וכן מוכח מדכתבו התוס' והשאלתות דאף באירוסין צריכה גט. וכתבו האי עבר ונשא מפסדינין לי' מיני' אף בכהן וקשה אמאי הא איכא למימר דעבדינין כר' יהודא וכר' יוסי דכל הנשים יתארסו והלא בזה רצה ר' יוחנן לפסוק הלכה כותיהו רק דבתר הכי חזר בו ממתני' דכרמא ודוחק דהשאלתות והתוס' מיירי דוקא במזיד דכ' התה"ד דמסתברא דבזה ודאי לא עבדינין תקנתא לעבריינא למיפסק לי' שלא כהילכתא אלא ע"כ משמע מדעת התו' והשאלתות הנ"ל דס"ל כדברי התשובות מיימוני דלעולם לא אמרינין כלל למיפסק שלא כהילכתא:

והנה אין להביא ראי' קצת לדעת תשובת מיימוני הנ"ל מדכ' התוס' והרא"ש דהביא הר"י ראי' דאירוסין אין צריך גט מדקתני הרי זה לא תיארס כו'. אימא דהא זה המחלוקת דר"מ ודר"י הי' ג"כ בין ב"ש לב"ה כדאמר ר"נ בר' יוסף א"כ לכך קאמר לא תנשא דעכ"פ אף לר"מ לאחר י"ח חודש בכהן א"צ גט כיון דאיכא לומר דעבדינין כב"ש כו'. דיש לומר דז"א כיון דאליבא דר"מ קיימינין התם ור"מ הא ס"ל דאפי' באשת ישראל יוציא ולא יחזור כו'. ומטעם זה נ"ל דלא הקשה המשנה למלך רק מהא דהביא ראי' מאריסי' דאביי ולא הקשה מהא דהביא ראי' מלא תארס כו'. דאימא לא תנשא אף אם נתארסה בשוגג דא"צ גט משום דכיון דאליבא דר"מ קיימינין ור"מ הא קניס שוגג אטו מזיד במילתא דרבנן בגיטין דף נ"ג ע"ב וכאן נמי ע"כ דקניס. דאל"כ תיקשי מהא דקאמר בסוטה דף כ"ד דמעוברת ומינקת לא שותת כו' ותיפק לי' דשותת עכ"פ בנשואה בשוגג אלא ע"כ דכאן נמי קניס שוגג אטו מזיד. והנה לפי מה שהבין בס' הפלאה לתרץ קו' זו שהבאתי לעיל בשמו ובשם ס' נב"י על הר"ש הזקן מדברי ב"ש דב"ש וב"ה לא פליגי לענין איסור הנשואין רק לענין הנקת התינוק יש להביא ראי' לדעת תשובת מיימוני הנ"ל דא"כ לב"ש לא איתסר מינקת א"כ למה קאמר ביבמות כמאן עבדינין לה כו' הא איכא ב"ש דס"ל דלא איתסר מינקת אלא על כרחך כדעת תשובת מיימוני כו' דהיכי דלא איפסק הילכתא לא אמרינין כך:

והנה עדיין אין להתירה מהא דכ' הב"ש בשם הט"ז דאם נשאת לא תצא דבדיעבד יש לסמוך אר"ש הזקן הנה הט"ז לא כ' רק לסמוך בדיעבד ארשב"א והב"ש דהעתיק יש לסמוך אר"ש אפסר ג"כ כונתו באין מכירה או אפשר דכ"כ בשם הט"ז והט"ז הא ס"ל דהר"ש והרשב"א שוין לגמרי לכך לא דייק הב"ש בלישנא ובשלמא לסמוך אהרשב"א שפיר כיון דכ' הב"י וראיתי מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מחיתי בידם א"כ אף דאנן לא קיי"ל לעשות כן לכתחילה וכמ"ש הט"ז מ"מ בדיעבד סמכינין וכן תפס הב"י לקמן סי' פ"ב בפשיטות כדעת הרשב"א גבי הא דלא תניק עמה בנה ולא בן חברתה דמשכחת לה כשגירשה קודם שהולד מכירה. אבל להקל בדיעבד אף כהר"ש במכירה לא נראה לפענ"ד מלבד דאינו ברור כלל אם דעת הר"ש כן ונוסף לזה בנ"ד דאפשר גם הר"ש והרשב"א מודים כיון דנשתעבדה אלא אף היכי דלא נשתעבדה ואף אם נימא דהר"ש מקיל אף במכירה מ"מ לא נלפענ"ד לסמוך ע"ז בדיעבד כיון דנדחה דעתו מכל דברי הפוסקי' לא עדיף טפי משאר דיעות תנאים ואמוראים דמבואר בש"ס דכתבנו לעיל דלא מהני לסמוך אפי' בכהן לומר דכדידי' עבדינין כי היכי דלא נפסדי' מיני' וקצת דמות ראי' יש דאין להקל כדעת הר"ש אף בדיעבד דאל"כ תיקשי מה הביאו ראי' מאריסי' דאביי אימא דזה הספק אם גרושה בכלל הי' גם לחכמי הש"ס ואימא דגבי ארוס גרושה היתה ולכך לא אצריכה גיטא בדיעבד בשלמא לדעת הרשב"א דמכירה אסור א"כ אחר ט"ו חדש ודאי הי' מכירה:

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה