אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
אבני זכרון לחלק אבן העזר · א
מה שכ' בשו"ת נו"ב חאה"ע סי' ל"ב לדייק ממה דכ' הרמב"ם מרדעת ולא נקט אוכף כל' הגמ' כיון דאיכא נפקותא לדינא מוכח מזה כשיטת מוהר"ל מפראג דאם סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה יעו"ש באריכות דאפשר קצת לומר עפ"י מ"ש על הגליון של הנ"ב בשם ס' מים חיים דמייתי מרש"י דנדה דף מ"ד ריש ע"א דאוכף של עץ ומרדעת של בגד א"כ י"ל דלפי לשון המשנה דאף השמנה בכלל היתה כו' מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים כו' מבואר מזה דשמלה דהוא בגד מיוחד יותר שיש בו סימנים לכך נקט הרמב"ם גם גבי חמור מרדעת שהוא בגד ומיוחד שיש בו סימנים. והנה בימי ילדותי הי' לי טעות גדול במה שלא הבנתי דברי הנו"ב הנ"ל מחמת לשון הרשב"ם בב"ב דף ע"ח ע"ב ד"ה שמהלך אחר סיחה נאה כו' אבל זקן צריך מרדע משמע שמרדע הוא ענין תועלת להילוך הבהמה ואין לו דמיון כלל לאוכף והוא טעות גדול שמרדע הוא ענין אחר וע"ז מעריך הערוך בערך מלמד שנקרא מרדע ע"ס שהוא מורה דעה לפרה לחרוש וגם נקרא מלמד שמלמד הפרה לחרוש ובערך מרדע כ' הערוך שמרים המרדע להכות הבהמה ואין זה ענין למרדעת כלל שהוא ענין השייך לכסות החמור משא"כ מרדע שהוא ענין השייך לכלי החרישה וע"ז אמרו כעובי המרדע ולכך הערוך מעריך ערך למרדע בפני עצמו וערך למרדעת בפני עצמו וכ' בערך המרדעת רק בפרק במה בהמה יוצאת בשבת חמור יוצא במרדעת והוא דבר שהאריכות בזה למותר והוא פשוט גדול שמרדע ומרדעת שני ענינים המה אך ורק שבימי הנעורים נזדקר טעות לפני בענין זה ואין אדם עומד ע"ד הלכה כו' והוא טעות ושיבוש גדול לכן הארכתי קצת אף שהוא רק לפרש פי' המלות: