אור ברסלב
ארבע התעניות ובין המצרים שער ההלכה › רחיצה

ארבע התעניות ובין המצרים

שער ההלכה · רחיצה

אכילה ושתיה

רחיצה של תענוג

אסור לרחוץ במים חמים או קרים, ואפילו מקצת גופו, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ומכל מקום לא אסרו אלא רחיצה של תענוג אבל אם ידיו מלוכלכות בעפר וכדומה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, כיון שאין זו רחיצה של תענוג. (רצ)

רחיצת ידים לאחר בית הכסא

היוצא מבית הכסא, שוטף את ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ומברך "אשר יצר". ואם ידיו מלוכלכות, מותר לרחוץ כל מקום שיש בו לכלוך. ופשוט שאם נצרך לנקביו גדולים, שחייב לקנח במים כמו בכל ימות השנה, כי זהו עיקר הניקיון. ואמנם, אם אין לו מים, יקנח במגבונים. ואם אין לו מגבונים, יקנח בניירות לחים. ואם אין שום אפשרות כזו, יקנח בנייר יבש ויקפיד לנקות היטב היטב. וכמבואר בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה". (חזו"ע ימים נוראים שיא)

נטילת ידים בבוקר

הקם משנתו בבוקר, נוטל ידיו בכלי שלוש פעמים לסירוגין [דהיינו ששופך מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, וחוזר כך שלוש פעמים], עד סוף קשרי אצבעותיו, ומברך "על נטילת ידים". וכתבו המקובלים, ואף שמן הראוי היה גם בתשעה באב ויום הכיפורים ליטול ידיו עד סוף הפרק כדרכו בכל השנה, מכל מקום מאחר וביום הכיפורים אין הסטרא אחרא שולטת, לכן די לנו ליטול עד סוף קשרי האצבעות, ובתשעה באב שכל היום שלה בעוונותינו, אינה מקפדת על רוח רעה מועטת שכזו. (רצ, רצג, שסא)

שטיפת פנים בבוקר

לא ירחץ פניו במים בבוקר, ואם יש לו לפלוף על יד עיניו, מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד, כיון שאין זו רחיצה לתענוג אלא לניקיון בלבד. (סימן תקנד סי"א. רצג, שסא)

איסטניס - מי שהוא איסטניס ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ את פניו בבוקר, מותר לו לרחוץ את פניו. ובני אשכנז, מחמירים באיסטניס ביום הכיפורים, ומודים להקל בתשעה באב. (רמח)

שטיפת פנים לכלה

כלה שנישאת מתאריך ט' בתמוז והלאה, כיון שבתשעה באב היא בתוך שלושים יום לחתונה, התירו לה חכמים לרחוץ פניה במים, כדי שלא תתגנה על בעלה. (סימן תריג ס"י. ת"ה רנח)

נטילת ידים לברכת כהנים

כהן העולה לדוכן לברכת כהנים, נוטל את ידיו עד סוף הפרק כדרכו בכל השנה, כיון שאין זו אלא רחיצה של מצוה, שכך היו נוטלים הכהנים בבית המקדש. (רצ)

בכל השנה כשנוטלים הכהנים את ידיהם לברכת כהנים, לכתחילה צריך הלוי לשפוך את המים על ידיהם, וקודם לכן נוטל הלוי בעצמו את ידיו, כמבואר בזוהר הקדוש ובשלחן ערוך (סימן קכח ס"ו). ובתשעה באב נוטל הלוי את ידיו עד קשרי אצבעותיו. (רצב)

נטילת ידים לסעודה

הפטורים מן הצום כגון חולה או יולדת או ילדים קטנים, וכן שלושת בעלי ברית שהותר להם לאכול בתשעה באב דחוי, קודם שאוכלים פת, נוטלים ידיהם עד סוף הפרק כמו בכל השנה, כיון שאין זו רחיצה לתענוג אלא לשם מצוה. (רצב)

רחיצה לרפואה

הבא מן הדרך ורגליו עייפות מחמת טורח הדרך, מותר לרוחצם אפילו במים חמים, כיון שאין מטרתו לתענוג אלא לרפואה לחזקם. (סימן תקנד סעיף יד. רצד)

מקוה

אסור לטבול במקוה טהרה בתשעה באב כלל, בין איש בין אשה, ותדחה הטבילה למוצאי תשעה באב. (סימן תקנד ס"ח)

שטיפת פירות

מותר לרחוץ מאכלים במים, כגון שנותן לבנו קטן תפוח ורוחצו קודם לכן, או שרוחץ את המאכלים קודם שמבשלם למוצאי הצום, ואין בזה חשש איסור רחיצה בידיו, כיון שאין רחיצה זו לתענוג. (רצד)

תוכן העניינים

ארבע התעניות ובין המצרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה