אור ברסלב
אצבעותי למלחמה סיפורים "גדולים" על אנשים "קטנים" › מיתת "נשיקה"

אצבעותי למלחמה

סיפורים "גדולים" על אנשים "קטנים" · מיתת "נשיקה"

מעילוי לבילוי

מאבי התייתמתי ברוסיה, את בני שיכלתי בגרמניה הנאצית, ואת נכדי... באמריקה.

שלושת הטרגדיות הכל כך קשות ואיומות הללו, עולות וצפות במוחי כאילו התרחשו זה ממש עתה לנגד עיניי. אין לי מנוח לא ביום ולא בלילה. ביום אינני נרדם, ובלילה אני סובל מנדודי שינה. לפחות, חשבתי לעצמי, אשיחה קצת את אשר בליבי, אולי קצת יקל עלי.

האם שמעתם על האנ.קו.וה.דה. הרוסית? זו הייתה המשטרה החשאית הממשלתית.

הם היו נוהגים להפתיע יהודים באמצע הלילה ככה סתם, ובעיקר יהודים חרדיים.

הרשעים הללו ימח שמם וזכרם, היו גוררים אותם ממיטותיהם בלי שום חשבון, והיו שולחים אותם למקומות נוראיים ביותר שהרבה מהם יותר לא חזרו שוב ולא נודע מה עלה בגורלם.

אבי זכרונו לברכה, היה אחד מקרבנות אלה. כמעט ואיני זוכר את המאורע, הייתי אז בגיל קטן מאוד ובקושי זוכר איך הוא היה נראה. אבל זאת היא העובדה, שרשעים אלו ארבו לכל יהודי ירא שמים ושמו עליו עין, עד שהצליחו לשלחו מן העולם כליל אך ורק באשמת היותו יהודי!!

לא עכשיו הזמן לספר לכם את כל השתלשלות הדברים במפורט אלא בקצרה:

המציאות הייתה שאני כבחור צעיר הצלחתי בחסדי ה' יתברך לברוח מאחורי 'מסך הברזל' ונדדתי ממקום למקום עד שהגעתי לפולניה, ומשם פניתי להונגריה. שם נכנסתי ללמוד באחת הישיבות המפוארות של יהדות הונגריה. מספר שנים לאחר מכן התחתנתי, ולאחר מכן נולד בני בכורי, בנציון.

אבל תקופת האושר לא ארכה זמן רב.

חושך ענן וערפל של צרות צרורות ירד על יהדות אירופה, אשר גם לא פסח על יהדות הונגריה.

בסוף חורף תש"ד ריכזו את כולנו ללא יוצא מן הכלל, בין גבולות הגיטו. משם נשלחנו – ל'אושוויץ'. שם ב'אושוויץ', איבדתי את הכוחות שלי את הבריאות שלי, את מנוחת הנפש שלי, וגם את... בנציון שלי! – שם הוא נרצח באכזריות רבה בידי החיות הנאציות הארורות.

לעד ולנצח נצחים תהיו ארורים אתם הרשעים בני העם הגרמני מגזע עמלק ימח שמו וזכרו, שרצחתם את העידית שבעידית מבני עמינו, כן יהי רצון!

ובכן, את אבי נטלו ממני אנשי האנ.קו.וה.דה. הרשעים ברוסיה, ואת בני שיכלתי על ידי העמלקים הנאציים בגרמניה, ימח שמם וזכרם.

אך זה עוד כלום. מכאן מתחילה הטרגדיה הגדולה והנוראה מכולם.

תשמעו ותשתוממו... כיצד קרתה הטרגדיה השלישית. פשוט לא להאמין!

לאחר השחרור וכל ההרפתקאות שעברו עלי, סוף סוף הגעתי לאמריקה.

שם התחיל להתפתח מחדש הישוב היהודי, אותו יסדו יהודים יקרים שלא ויתרו על חינוך ילדיהם בדרך ישראל סבא, ללא שום פשרות.

בלב רווי כאב מכל מה שעבר עלינו, התחלנו אנו שארית הפליטה לנסות לשקם את עצמינו, וברוך ה' הצלחתי להקים את ביתי מחדש. לאחר תקופה קצרה, זיכנו הקב"ה במתנה גדולה, ונפקדנו בילדים. אמרתי אז בליבי: 'לא אמות – מציפורני הנאצים הארורים – כי אחיה ואספר מעשי יה, שמעתה אקים דור נאמן לה' ולתורתו אשר ימשיכו לדורות הבאים את העבר המפואר שאבד'.

זה כלל לא היה קל להוציא לפועל את שאיפתי זו. בלי סוף מכשולים ניצבו בדרכי, והרבה פעמים היה נדמה שאני עומד לפני התמוטטות מבחינה רוחנית.

היינו אז עולים חדשים, בארץ חדשה. אותה ארץ חומרנית כל כך שאבותינו ואבות אבותינו סלדו וחרדו מפניה (אמריקה – 'אומה ריקה'). כאן בארץ זו בין רחובות אמריקה אמורים אנו לגדל ולטפח מחדש דור חדש... לא פעם היה נראה שהחלום לא עומד להתגשם. לא לילה אחד ולא שנים עברו עלינו רוויי דמעות בתפילה ובתחנונים מעומק הלב להקב"ה שה'אמריקניזם' לא יפרוץ לתוך ארבע כותלי הבית היהודי שלנו.

ואכן הקב"ה ראה את שברון לבבינו ואת המסירות נפש שלנו, וקיבל את תפילותינו, וברוך ה' עלה בידינו לאט לאט לחנך מחדש דור שלם ההולכים בעקבות אבותינו.

השנים עברו מהר. הגעתי לאותו רגע מאושר שבו אני זוכה להכניס לחופה את בני היקר.

ליבי התמלא ברגשי שבח והודאה לה' יתברך, על כך שהזמין לנו הצעת שידוך מבית טוב לפי רוחינו, כלה נאה וחסודה, והייתה תקוותי שבית זה בעזרת ה' יתברך, ימשיך את שרשרת הזהב של אבות אבותינו. סברתי לתומי שהדור הבא לא יצטרך לעבור כל כך הרבה קשיים בחינוך הילדים, חשבתי שיוכלו בקלות לשמור על הגבולות מבלי לחשוש ולדאוג יום ולילה מחדירת תרבות המערב הקלוקלת לתוככינו.

אולם... טעיתי בגדול!

לא ארכו השנים עד שנעשיתי 'סבא'. נולדו לי נכדים רבים, כולם אהובים, כולם ילדי חמד מתוקים.

אך אחד מנכדיי, לדעתי האישית, היה המיוחד מכולם, 'יחזקאל'ה. נכדי החמישי מבני הגדול.

הוא היה הכי מצויין מכל הנכדים, איתו הייתי משתעשע הכי הרבה מכולם, עד... עד... עד ששיכלתיו...!

כן! נכדי היקר והאהוב לי מכולם, נכדי הצדיק יחזקאל'ה, זה שהיה בעבר הלוא רחוק נסוך כולו בחן וקדושה, השיב את נשמתו על מוקד ה'אינטרנט'!!!

האינכם יודעים מה זה? האם לא שמעתם פעם על המפלצת הנוראית הזאת? האם לא נתקלתם בפצצה גרעינית מסוכנת מאין כמוה? אם כן, אשריכם ואשרי החינוך שלכם!

אבל נראה לי שאתם מבינים טוב מאוד על מה אני מדבר! אלא שאתם לא חולמים שאני רציני, מפני שאתם לא מודעים לכך – שנמצא אצלכם 'מלאך חבלה' שלא היה דוגמתו מששת ימי בראשית. מחשב עם אינטרנט – שמעתם פעם את המושג הזה?

מה זה מחשב אתם ודאי יודעים, ויתכן מאוד שזה נמצא בבית שלכם. ובכן כיום לכל מחשב מחובר 'מודם' – על ידי זה יכולים בלי בעיה להתחבר ל'אינטרנט' – על זה בדיוק אני מדבר. עכשיו ודאי הבנתם!

לבני הגדול יש מחשב בבית, כמו לאלפי אברכים יקרים כמוהו. כשבני הראה לי בפעם הראשונה, כמה מכשיר קטן כזה מסייע לו בפרנסתו, השתוממתי מנפלאות הבריאה שפיתחה הטכניקה בדורינו.

אבל השימוש במחשב הוא רק תחילת הדרך של רכבת הנוסעת לקראת השימוש בכל שאר החידושים וההמצאות שמעניקה לנו התפתחות הטכניקה בתחום זה. רק עולים על ה'רכבת' הזאת ואחר כך היא ממשיכה לנסוע לבד, לא צריך אפילו נהג, הוא נוסע מעצמו, פשוט כך. וזה מה שקרה, תוך זמן קצר, תוך זמן קצר הבן שלי יישר קו עם ה'מתקדמים' ועם ה'קידמה' ועכשיו באמצעות ה'מודם' הוא אזרח קבע ב'אינטרנט'.

תבינו לבד, שבני מחזיק את ה'אינטרנט' משום שנדמה לו שהוא באמת צריך את זה, ועל כל פנים הוא משוכנע שהוא מוכרח. אבל במילים אחרות מה שהוא חייב ומה שהוא מוכרח (לדעתו כמובן) – פירושו של דבר שהוא הכניס הביתה את כל הרחוב ואת הרחוביות האמריקנית "במיטבה".

האם יש לכם מושג, מה זה נקרא להכניס הביתה את הרחוב האמריקני? אם לא, אז הקשיבו היטב:

בלחיצת כפתור אחת בלבד עולה על צג המחשב כל הדברים הגרועים ביותר שאפשר ושאי אפשר לעלות על הדעת!! מה שקורה היום ברחוב, הוא משחק ילדים לעומת מה שיש היום ב'אינטרנט'!!! – האם ידוע לכם כמה חביות מליאות עד אפס מקום של רפש ליכלוך וזוהמה, חוץ מהכמות האדירה של שלוש העבירות החמורות ביותר: עריות, שפיכות דמים, ועבודה זרה (שעליהם ידועה ההלכה של "ייהרג ואל יעבור"), נמצאות באמריקה???

ואת כל זה בני היקר הכניס לו אצלו בתוך הבית הפרטי שלו, בתוך אותו בית של תורה מלא בספרי קודש!

נו... מה יעשה הבן ולא יחטא?

משם הדרך כבר הייתה סלולה וקלה לצוד ללא שום קושי את יחזקאל'ה. השטן הפילו בדחיפה קלה ביותר לתוך "הרשת" (תרתי משמע), רשת ה'אינטרנט', וטימא אותו מכף רגל ועד ראש.

כן כן, אותו יחזקאל'ה נכדי הצדיק הירא שמים והתמים, עם מוח ולב זכים וטהורים, שלא ידע כל רע מימיו ושהתרחק תמיד מכל זיק ונדנוד של כיעור, איבד את עולמו!!!

זהו! הכל שייך כבר להיסטוריה שחלפה ועברה מן העולם!

וכי מה אתם חושבים? שיחזקאל'ה לא ידע שצריך לשמור את העיניים ברחוב?

הוא ידע גם ידע שכל יציאה לרחוב מחייבת ההלכה מעיקר הדין לשמור את העיניים ועל האוזניים!

אז מה אם כן הטעה אותו?

הוא לא העלה על דעתו שגם בתוך הד' אמות של ביתו הפרטי של הוריו, הוא צריך להיות עירני שלא יבוא חבר וידליק את המחשב הביתי של אבא שלו!!!...

אך זה קרה!

וכשזה קרה, התגלה ליחזקאל'ה "עולם אחר" לגמרי ממה שהכיר. התגלתה לפניו שיא ה'סיטרא אחרא' שאפשר לעלות על הדעת עם כל התועבות הכי גרועות והכי טמאות עוד מימי המבול!!!

ויחזקאל'ה?

הוא היה בסך הכל בחור צעיר, עם יצר הרע גדול מאוד, והוא לא זכה לעמוד בניסיון האדיר והנורא הזה... ומשם זה המשיך הלאה, עוד... ועוד... ועוד... ועוד... וזה לא נגמר!

עיניי נוזלות דמעות רותחות ללא הפוגה... את אבי זיכרונו לברכה לקחו לי ברוסיה, את בני היקר זיכרונו לברכה שיכלתי בגרמניה... אבל עדיין אני מקווה שיגיע בקרוב היום שכולנו מייחלים לו, שאזכה שוב להיפגש איתם...

אבל את נכדי יחזקאל'ה שאיבדתי באמריקה... חוששני, חוששני מאוד – קשה לי לומר זאת אך זאת המציאות המרה – שהוא נכרת משורשו לעד ולעולמי עולמים!!! ולא אזכה עוד לפגשו... אף פעם! אף פעם!... לנצח נצחים!!!

עכשיו תגידו נא: איזו היא הטרגדיה הגדולה מכל שלושת הטרגדיות?

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה