חלק ב' · תן לי שנייה אחת
אתה יושב באוטובוס. לידך יושב בחור צעיר ומשליך החוצה מטבעות של שקל.
אתה נדהם, הבנאדם השתגע! כל חמש דקות עוד שקל קופץ החוצה.
האוטובוס מגיע לתחנה המרכזית.
הבחור ההוא מסתכל בארנקו הריק ופונה אליך: "סליחה, נגמר לי הכסף, אתה יכול להלוות לי כמה שקלים?"
תתן לו או לא?
ברור שלא תיתן לו, ואפילו לא אגורה אחת שחוקה.
אם הוא אינו מסוגל להעריך כסף, אז למה שתתן לו?
אתה מעולם לא ראית דבר כזה, אבל אין ספק שראית אנשים זורקים את הזמן שלהם דרך החלון. מה עושים שאר האנשים שבאוטובוס?
מה אתה בעצמך עושה?
בתחילת הנסיעה זה אולי נחמד – אתה מביט מהחלון ונהנה מהנוף: "תראו איזו גבעה פורחת... הנה עוד אחת... היי, תראו את הסוסים... ואת ההרים באופק..." זה לא נראה כל כך רע בדקות הראשונות. אבל אז – המונה מתחיל לדפוק – בזבוז זמן!... בזבוז זמן!... בזבוז זמן!...
טיים איז מאני (זמן זה כסף). "זמן שווה כסף". אם אנחנו לא יודעים מה הוא ערך הזמן אז למה לנו 120 שנות חיים??
איך אתה מרשה לאבד את זמנך על כלום? הרי כמו שכסף לא היית זורק, גם זמן לא!
ולא עוד, אם יאמרו לך שנשאר לך עוד 5 דקות לחיות, ואתה יכול לקנות חיים בכסף – כל דקה עולה שקל, כל שעה עולה 60 שקל, כל יום יעלה לך 1,440 שקל...
האם היית עושה זאת?
ודאי!! מי לא רוצה לחיות?!
נו, אז למה עכשיו שאתה חי בחינם בלי לשלם כל כך הרבה כסף על החיים שלך, אתה מבזבז אותו על צפייה, שוטטות, והתכתבות מסכנה באינטרנט ובאייפון???
מה זה חיים? האם אתה בכלל יודע? האם אתה מבין מה משמעות הדברים?
כשרב החובל תפס את יונה הנביא ורצה להשליך אותו אל הים, אומר לו יונה הנביא: "שאוני (תרימו אותי), והשליכוני אל הים!". למה הוא מוסיף עוד מילה אחת מיותרת ואומר "שאוני", למה הוא לא אומר פשוט: "השליכוני אל הים?"
אומר יונה הנביא לרב החובל: "תשמע, ברגע שאתה משליך אותי מהספינה, אל תשליך אותי ישירות לתוך המים, אלא "שאוני" תזרקו אותי באוויר... כדי שעוד שנייה אחת אני אחיה!!! ואז אפול לתוך המים!".
"תשחק מקסימום שעה! לא יותר!"
"הייתי בזמנו חבר במכון לחקר הרפואה בהלכה", מספר הרב מרדכי נויגרשל, "וערכתי בזמנו נושא הלכתי ארוך שעתיד לצאת בספר עב כרס 'על גוסס בהלכה'.
במהלך העבודה על הספר הזה, עקבתי אחרי התכתבויות שהיו בין פרופסור מאייר מנהל לשעבר של בית החולים 'שערי צדק' לבין הרב אליעזר וולדינברג (הגאון בעל שו"ת 'ציץ אליעזר'. אחד מראשי הבתי דין בירושלים).
השאלות היו מדוייקות ומפורטות בפרטים ובפרטי פרטים.
על חיבור וניתוק 'ממכונת ההחייאה', מתי? ואיך? ולמה? עם כל הפרטים, בכל התסבוכות, עם כל הדברים המקצועיים, כשפרופסור מאייר נותן את הגישה המקצועית והרב וולדברג נותן את הגישה ההלכתית, ואני ערכתי את שניהם.
זה תיאור מדהים.
אתה יוצא מדעתך על ההתייחסות על כל פרט הכי קטן שאולי אולי יוכל להאריך חיי אדם בשנייה אחת!!!
ביום כיפור שחל בשבת – הרמב"ם, הגאון מווילנא, ה'חפץ חיים'... כולם ירוצו לנסות להאריך חייו של אדם זקן, חולה, שהוא כבר 10 שנים סנילי, וכמה חודשים מחוסר הכרה, וכל ימיו היה חוטא, ואין לו שום סיכוי לחזור בתשובה, ושהרופאים אומרים שהוא במילא ימות עוד 5 דקות... ולמה? כדי שיחיה עוד כמה שניות... מדהים ממש!"
ואתה – שאתה צעיר בריא וחזק, לא סנילי ולא מחוסר הכרה – את כל החיים היפים שלך מבזבז, בהתכתבויות, בצפייה בסרטים, במשחקי מחשב... על זבל לכלוך וטינופת???!!!
לא חבל?
אומר הרב עוזיהו אלכורת: "יש איזה אחד שמשחק כדורסל עם המחשב. לפעמים הוא מנצח את המחשב ולפעמים המחשב מנצח אותו... ולאחר מכן מתברר לו שהפסיד.
אבל הוא יושב על כך שש שעות!!!
דיברתי עם יהודי אחד על כך. אמרתי לו: "תשמע, אתה רוצה לשחק עם מחשב אני מבין, אבל אתה יהודי מבוגר אתה לא ילד, תשחק מקסימום שעה! לא יותר!"
"הרב", הוא אומר לי, "אתה לא מבין... אי אפשר לשחק שעה, המשחק בכלל עוד לא התחיל..."
ברוך ה' שאני לא מבין בזה... אבל הבן אדם הזה, שרף יום!!!"