חלק ב' · הוא אומר לי: "אמא איפה שאת הולכת, אני הולך"
חוץ מהנזק שיכול להיגרם לילד ברוחניות שלו. ההורים צריכים לדעת שהיו מקרים שילדים נפגעו בנפש ונזקקו לטיפולים פסיכולוגים!!! – כיון שבאינטרנט ישנם מראות קשים מאוד, של מאות מיליוני חולי נפש, שגם מבוגרים יכולים להזדעזע מהמראות הללו... כל שכן ילדים!
שהנפש שלהם רכה ועדינה ועדיין לא מספיק חזקה כדי לקלוט את המראות הללו.
סיפר הרב עמנואל תהילה:
"מתקשרת אלי אמא אחת מאיזור המרכז. היא עובדת במכון הוולקני ב'נס ציונה' היא דוקטור ובעלה פרופסור במכון 'וייצמן' למדע (הם עושים שם את האבטיחים המרובעים ואת הגזרים המשולשים, אבטיח כיס, פלפלים בצבעים שונים... על זה הם משקיעים שם מיליונים).
היא חוקרת בכירה והוא חוקר בכיר.
"הקב"ה", היא אומרת, "נתן לנו מתנה. בגיל 40 ילדתי את הבן שלי. היום הוא ילד בן 7 הולך לכיתה א'. עד חצי ינואר הוא הלך לבית ספר כמו ילד טוב, מהחצי השני של חודש ינואר הוא לא מוכן ללכת לבית הספר. הוא נתפס בי! ואני לא יכולה לזוז!
הוא אומר לי: "אמא איפה שאת הולכת, אני הולך"
אני מתביישת לספר לך אבל אפילו לשירותים אני צריכה להכניס אותו איתי. הוא תפוס בי! בשום פנים ואופן הוא לא מוכן לעזוב אותי, אפילו לא לרגע אחד.
אולי אתה יכול לעזור לי?"
"תראי", אני אומר לה, "לפי מה שאת מספרת, אני מבין שהביטחון הנפשי שלו התערער...
יש לכם בעיות של שלום בית?... את ובעלך מתווכחים...?"
"לא", היא אומרת, "אין דבר כזה! אנחנו אנשים אינטליגנטים. שמים את הכל על השולחן"
"אולי הילד הזה עבר איזה טראומה... אולי התקיפו אותו...?"
"לא, הוא מוגן! אני לוקחת אותו לבית ספר וגם מחזירה אותו"
"עשית לו בדיקות דם?"
"הכל בסדר!"
ואז שאלתי אותה: "תגידי לי, הוא צופה בטלוויזיה ובמחשב?"
"כן", היא אומרת, "הוא כל היום תקוע בזה. 6 שעות ביום!"
"רגע, אז אולי הוא ראה לאחרונה איזה ילד שמנתקים אותו מאמא שלו?"
נפל לה האסימון...
מתברר שהילד – ראה סרט תיעודי, איך שרכבת מלאה ילדים וילדות מגיעה לאושוויץ ועל הרמפה שם עומד המפלצת הזאת דוקטור מנגלה ימח שמו וזכרו (שהיה ידוע בהתעללויותיו ביהודים באכזריות ועושה בהם ניסויים זוועתיים. הוא היה מזריק בנזין לילדים לראות כמה זמן לוקח להם עד שהם מתים... או שהיה מבריג ילדים לקיר לראות כמה זמן לוקח עד שהם נופחים את נשמתם), ומצביע: "אימהות ימין (לכיוון החיים) וילדים שמאל (לכיוון המוות)"...
האימהות נצמדו לילדים והילדים נצמדו לאימהות... לא הסכימו להיפרד בשום אופן!
ואז הגיעו העמלקים – הנאצים – ימח שמם וזכרם, וקרעו בכוח את הילדים מהאמהות.
והילד שלך, שהוא בסך הכל בן 7, ראה את כל זה ונכנס לפחדים!!!
גם אותך", אמרתי לאותה אמא, "זה מכניס לפחדים! אבל את מיד מפעילה את חוש הביקורת שלך. את אומרת לעצמך 'זה קרה לפני 70 שנה... זה קרה פעם בהיסטוריה... זה קרה באירופה... זה לא יחזור על עצמו... יש ביטחון במדינה... הילד שלי מוגן... אצלנו הכל בסדר...'
ככה אמנם את רואה את זה!
אבל איך הוא רואה את זה...???
פתאום הוא רואה שהדבר הכי חזק שאפשר להישען עליו – שזה את ובעלך – כבר לא כל כך בטוח... 'הנה', הוא חושב לעצמו, 'אני רואה שיש כזאת מציאות שאפשר לנתק ילד מאמא שלו!'
בזה שהרשת לו לראות טלוויזיה ומחשב, גמרת לו את הביטחון לכמה שנים טובות!!!"
הרי היא הייתה בחורה רגילה?! – טראומות קשות
"אני לא אשכח את היום שקיבלתי טלפון מאמא של נערה בת 15", מספרת הרבנית סיאני, "שאמרה לי, שמשהו אצל הילדה שלה השתבש בה... ושאני אבדוק דחוף מה קורה איתה?
הייתה זו בחורה עדינה, להורים טובים.
התקשרתי לאותה נערה ודיברתי איתה כמה מילים.
באמת ראיתי שהבחורה לא מתקשרת נכון, משהו באמת השתבש אצלה, הרגשתי שיש לה איזו בעיה נפשית... ניסיתי לפחות לתהות על מה הסער? מה קרה? מאיפה כל זה התחיל? הרי היא הייתה בחורה רגילה?
עד שהיא סיפרה לי בפחד... בגמגום... ברעדה... שהיא נכנסה לאיזה אתר והיא ראתה מראות כאלה ואחרים (שאי אפשר כמובן לפרט). היא לא יכלה לעכל את זה... והיא לא מבינה מה קרה שם...
לכי עכשיו תסבירי לנערה בת 15, שמה שהיא ראתה שם זה אנשים סוטים, לא נורמאלים, חולים בנפשם, והדברים הנוראיים הללו שהיא ראתה זה ממש היפך מחיים בריאים ונורמאליים...
לצערי הרב, לבחורה הזו לא עזרו דיבורים ושיחות, היא נצרכה לטיפול פסיכיאטרי דחוף ביותר!!!
דיברתי אחר כך עם אמא שלה ושאלתי אותה: "איך הכנסת את זה לבית?? מה חשבת שהיא תעשה? תיכנס לאיזה אתר כדי לראות איך חי הדוב הלבן...?!"
היא אומרת לי: "תאמיני לי לא חשבתי על זה... רציתי רק להרחיב לה את האופקים..."
אמרתי לה: "זה לא להרחיב לה את האופקים, זה להחריב לה את האופקים! נהיה לה נזק חמור ביותר!! אולי אפילו בלתי הפיך..."
מקרה מעין זה סיפרה גם הרבנית רות שמש:
"פגשה אותי השבוע אשה ומספרת לי שיש להם מחשב בבית. המחשב היה בשימושם של ההורים.
האמא לא הבינה בדיוק איך זה קרה? ומה? אבל הבת – שלמדה בתיכון והייתה בת טובה, בת תמימה, בת מתוקה – יום אחד הייתה צריכה משהו מאוד מאוד פשוט ומאוד מאוד תמים מהמחשב. היא נכנסה אל המחשב כדי לכתוב משהו או לראות איזה משהו ו... ה' ירחם!
היא הגיעה למקום שהיא ראתה דברים מזוויעים... דברים טמאים... נוראיים ביותר!!!
היא הגיבה בצעקות, בהיסטריה ובפאניקה גדולה! היא כל כך נבהלה... וכל כך נחרדה... ולא הייתה מסוגלת להירגע...
מרוב צער על כך שהעיניים שלה ראו כאלו דברים איומים היא התחילה לתלוש את הריסים מעיניה... עד שנותרה ללא ריסים!!! היא נכנסה למצב נפשי חמור ביותר!!!
היום היא מטופלת בטיפולים קשים כדי לצאת מזה".
מספר ראש כולל חשוב, בין 45 מ'קרית ספר' (שאבא שלו הוא אחד מגדולי ישראל):
"קראו לי לבית ספר לכיתה של הבת שלי, ילדה בת 12 וחצי הלומדת בכיתה ז'.
מה יש?
המנהלת אומרת לי: "תקרא בבקשה מה כתוב בפתק הזה..."
בקושי יכולתי לקרוא שתי שורות. היו שם דברים גסים חמורים ביותר...
"אתה יודע מי כתב את זה? הבת שלך! המחנכת תפסה אותה באמצע השיעור מעבירה פתק לחברה שלה... המחנכת ביקשה את הפתק, פתחה וקראה.
היא כל כך הייתה מזועזעת מהתוכן... שהיא הפסיקה מיד את השיעור!! היא לא יכלה להתעלם!"
והוא בוכה לרב בטלפון: "עשיתי את טעות חיי... אני יודע מאיפה זה התחיל. יש לי אחות בחיפה נשואה לאברך, יש לה בת בכיתה ח'. אמרתי, נו, אני אשלח אותה לשבוע לחיפה, לתקופת החופש הגדול. לאחותי היה מחשב בבית. אמנם הוא היה מנותק מאינטרנט, אבל היה להם סרטים.
בת דודתה – זאתי מכיתה ח' – קיבלה דיסק מילדה אחרת שלמדה איתה בכיתה ח'.
הן הכניסו את זה למחשב והתחילו להתלהב...
בתו בת ה–12 וחצי – של אותו ראש כולל, קיבלה באותו שבוע מושגים שאף אחד לא חלם לקבל אותם!!! היא הכילה מידע אדיר של טינופת מלוכלכת מכל מה שראתה שם!!!
כשהיא חזרה לקרית ספר היא כתבה בפתק לחברה שלה מה שהיא ראתה...
"הרב, תעזור לי, אני המום. אני לא יכול לעשות איתה שום דבר. הבאנו לה פסיכולוגים מאיזור המרכז שיטפלו בה. מאז עבר שנה וחצי.
שאלתי את הפסיכולוגים: "מה קורה?"
הם אמרו לי: "כרגע לא נראה שהיא תוכל אי פעם להתחתן! ולא מבחינה דתית, אלא מבחינה שפיותית, היא איבדה את השפיות שלה!!! נוצר לה שריטה בנפש ולא נראה שתוכל אי פעם לצאת מזה..."