אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק ב' › "אני חתול, כבר אמרתי לך", אמר הבחור

אצבעותי למלחמה

חלק ב' · "אני חתול, כבר אמרתי לך", אמר הבחור

מושחתים... נמאסתם!

דוגמא לכך – עד כמה שהטומאה הזאת סותמת לבן אדם את המוח – ראיתי להציג על ידי שיחה מעניינת.

הרב עזריאל טאובר מכתת רגליו לכל פינה בעולם כדי לחזק יהודים בעבודת השם.

לא מכבר פינה מזמנו כדי לשוחח שיחה נוקבת עם בחור ישיבה כבן 16, אשר עקב המשיכה לתחלואי האינטרנט, פרש מעולם הישיבות ופרק מעצמו עול מלכות שמים, על כל המשתמע מכך.

להלן ציטוטים נבחרים מן הדיאלוג שניהלו השניים, כאשר פער הגילים ביניהם 60 שנה.

הרב טאובר: "הייתי מבקש לשוחח עמך על מצבך הרוחני. שיחה פתוחה, תרגיש נוח"

הבחור: "אני מרגיש נוח מאד, אבל אין על מה לדבר, בחרתי בדרך שלי. היא ברורה לי לחלוטין"

הרב טאובר: "מה ברור לך? הרי אתה מודה שאתה חשוף לכל הזבל של העולם, לזוהמה הכי שפלה שיש?"

הבחור: "נכון"

הרב טאובר: "למה? אתה בן של מלך, אתה יהודי, בן העם הנבחר, ואתה לא מכחיש שיש אלוקים, והתורה אמת, נכון?"

הבחור: "נכון, אינני מכחיש, אבל בחרתי לחיות בזבל"

הרב טאובר: "אתה רציני? אתה יודע שזה זבל, ואתה מעדיף להיות שם ולשקוע במזבלה, לקפוץ מפח אל פח?"

הבחור: "כן. אני רוצה להיות חתול!"

הרב טאובר: "אין בכך שום השקפת עולם, או דרך רצינית, סתם להיות חתול. קשה לי להאמין, קשה להבין"

הבחור: "מה קשה להבין? אני מעדיף לחיות חיי חתול, לעשות מה שבראש שלי, לגלוש מפח לפח... לעשות מה שאני רוצה"

הרב טאובר: "אתה יודע איפה משכן הנשמה?"

הבחור: "כן, בראש, במוח"

הרב טאובר: "נכון. הראש, הוא משכן הנשמה הוא הארמון הטהור והנישגב של היהודי. אתה יכול להבין מלך שנותן לכל מצורע וזב חוטם, לכל מטונף ורשע להיכנס לארמונו ולטנף אותו?"

הבחור: "מה זה קשור אלי. איפה הארמון שלי?"

הרב טאובר: "המוח שלך. השכל האלוקי, הנשמה שלך היא הארמון, ואתה נותן לכל המצורעים שבעולם לזהם לך את הפלטין על ידי המכשירים הללו שכל שניה מעבירים אליך הודעות, סרטים, ותיעוב בקצב שאין לך שליטה עליו"

הבחור: "ככה זה חתול. אין לו אידיאולוגיה, אין לו שום הבנה מה זה קדושה וטהרה. הוא שקוע בפחי הזבל, טוב לו שם, וזה כל עולמו. אני חתול, כבר אמרתי לך".

הרב טאובר מציין, כי סוג כזה של הידרדרות רוחנית לא היה מוכר מעולם!

פעם ביקשו לעבוד עבודה זרה, כדי להתיר לעצמם עריות וניאוף ושאר התאוות. היום זה תאווה לשם תאווה. להיות חתול.

"מה אומרים לאחד כזה? איך נוגעים בו? מדובר בקליפה קשה שלכאורה אין כניסה אליה? מציין הרב, וציטט להלן את המשך השיחה.

הרב טאובר: "60 שנה מבדילים ביננו. אני איש זקן ואתה נער צעיר, מה לדעתך מניע אותי לשוחח עמך? וכי חסר לי מה לעשות? מדוע לדעתך אני יושב כאן ומנסה לדובב אותך?"

הבחור: "אין לי שמץ של מושג, במיוחד שהבנת שאני חתול ואין לי שום רצון לזוז משם. אבל זה מעניין, באמת מדוע הטרחת עד לכאן?"

הרב טאובר: "אם זה מעניין אותך, אז תהיה קשוב"

הבחור: "קשוב, קשוב"

הרב טאובר: "באתי אליך כי רצוני לעשות חסד עם הקב"ה, להתחסד עם קוני"

הבחור: "לא מבין, תסביר לי בבקשה"

הרב טאובר: "הקדמה קצרה שבוודאי ידועה לך. אדם נברא יחידי, אין אדם מבריאת העולם ועד עכשיו, שדומה לחבירו. ולכן צריך לומר אדם, כל העולם לא נברא אלא בשבילי. כלומר, כל יהודי הוא בעצם בנו יחידו של הקב"ה, הוא ורק הוא!!!"

הבחור: "מה זה קשור אלי?"

הרב טאובר: "אתה הבן היחיד של הקב"ה. אתה ורק אתה. אבא שלך, מי שבראך, יושב בהיכלו ובוכה בלי סוף כי עזבת אותו לאנחות, נטשת את ביתו, אתה בועט בו ומבזה אותו. ואני, כמו יהודי טוב, החלטתי להתחסד עם קוני, לעשות לו טובה גדולה, ולנסות לדובב את בנו יחידו שישוב הביתה"

הבחור: "לא רוצה לשוב"

הרב טאובר: "זו החלטה שלך, ואינני יכול להתערב בה אבל העובדה שאני עושה מעשה טוב למען אביך שבשמים, זה בידיי. ולכן באתי, לכן אני איתך. אם אתה מתעקש להיות חתול, לחיות ולחשוב ולהתנהג כמו חתול, שתהיה בריא, אינני מקנא בך, אבל אני לעומתך מרגיש צורך להתנהג כמו יהודי אחראי, יהודי שאיכפת לו מבורא עולם, יהודי שמושיט יד לבן מלך, לא לחתול.

אם היית באמת חתול לא הייתי כאן. גם אם תמשיך להתעקש שאתה חתול ביבים, אני לא אוותר לך ואודיעך פעם אחר פעם, אתה בן של מלך!!!"

הבחור: "הגישה שלך בהחלט מעניינת ואפילו משכנעת, ואיך תרגיש אם תכשל במשימה שלך, ואני אשאר בין ובתוך פחי האשפה?"

הרב טאובר: "אהיה עצוב, בהחלט עצוב. אהיה עצוב וכאוב על מצבך, אבל יכאב לי יותר מכך, מכאבו ועצבונו של המלך".

עד כאן השיחה.

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה