חלק א' · סיפור כואב
הבית בו גדל צבי דוד, היה בית הונגרי עם כל המשמעות שבדבר.
לא שנתנו בבית זה חשיבות למאכלים הונגריים או שהיה משהו מיוחד בבישול ובאפייה, אלא הדגש היה בעיקר בשמירת המסורת ההונגרית של הקפדה על כל מנהגי בית אבא.
ועיקר העיקרים בביטול מוחלט של הדעה העצמית כנגד דעתם הרחבה של הרבנים.
בימים הללו עיקר מאמצם של רבני הקהילות ובראשם גדולי ישראל, היה להסביר ולשנות את המחשבה של ההורים שישלחו את ילדיהם למוסדות של תורה ולאחר מכן שימשיכו בישיבות הקדושות.
בדבר נוסף התאמצו הרבנים קשות באותם הימים. היה זה סביב אי הכנסת מכשירי 'האזנה' לבית.
במבט לאחור קשה להבין את הניסיונות סביב מכשירים אלו, אבל אז זה היה ניסיון קשה מאוד, במיוחד שמכשירי 'טייפ' עדיין לא היו בעולם, ואילו 'הפטיפון' (למי שזוכר מה זה) היה מכשיר יקר וכל תקליטור עלה גם הוא בדמים יקרים.
שנים ספורות לאחר מכן, החלו הרבנים להזהיר אודות מכשירי הצפייה החדשים שמצאו להם משכן קבוע בבתים רבים. היה זה בתקופת המלחמה שפרצה בעיצומו של יום הכיפורים שמחמת המלחמה היו גם יראים שהכניסו לביתם מכשירים אלו, ועליהם יצא קולם של גדולי ישראל, שכל מי שחפץ שבניו ימשיכו בדרך ה' ובשמירת תורה ומצוות עליו להימנע לחלוטין מהכנסת מכשיר טמא זה ומהצפייה בו אפילו באקראי.
בביתו של צבי דוד לא הייתה כלל שאלה סביב נושאים בוערים אלו.
אביו ששמע מפורשות את רב הקהילה המכריז ואומר בשם גדולי ישראל את האיסור החמור בהכנסת המכשירים הללו בצפייה ובשמיעה בהם אף באופן אקראי, לא ניסה כלל לפקפק באיסור אלא עוד באותו יום סיפר את דבר ההכרזה בביתו.
ומאותו יום ואילך, לא זו בלבד שלא היה להם בביתם מכשירים אלו, אלא אף בנם צבי דוד כבר לא הלך לבתים בהם היו מכשירים אלו.
הדיונים והוויכוחים בדבר מקום לימודי הילדים, פסח על ביתם של הורי צבי דוד.
ברור היה להורים שאת בנם יחידם שנולד כעבור שנים רבות, לא ינסו כלל לסכנו בעבור עתידו הגשמי. הם לקחו במלוא הרצינות את דברי הרב אודות מקום הלימוד הטוב ביותר עבורו, שהוא אך ורק בישיבה הקדושה.
צבי דוד עשה חיל בישיבתו. למד בהתמדה. עלה ונתעלה, עד שהגיע לפרק האיש מקדש.
בשמחה ובששון זכה למצוא את בת זיווגו אשה כשרה וצנועה ממשפחה טובה שלא הלכו אף הם אחרי הזרם.
זכה צבי דוד ללידת בתו שנקראה 'יהודית' על שם אמו. כשנתיים לאחר מכן זכה ללידת בנו 'יהודה לייב' על שם אביו, ובשנים לאחר מכן זכה ללידת בנים ובנות נוספים.
שכנים חדשים באו לגור מולם.
בתחילה קיבל צבי דוד ומשפחתו את השכנים במאור פנים ובחביבות והשתדלו לעזור ולסייע בידם בכל מה שהיו צריכים בכדי להיקלט במקומם החדש, אך כשראה שחברתם יכולה להזיק לו ולמשפחתו, הזהיר צבי דוד את ילדיו באזהרה חמורה שלא יצרו קשר עם ילדים השכנים הללו!
אך מ'בוקר טוב', 'שלום', ו'ערב טוב' שהוא ורעייתו שמרו קשר עדיין עם השכנים, הוא לא כל כך חשש.
השכנה שלא הייתה עובדת, היה דופקת פעמים רבות לבקש ביצה, עגבנייה או שקית חלב ומנצלת תוך כדי כך לפתח קשרים עימהם, ובאותם דקות הייתה משוחחת קלות על כל מיני נושאים המוסכמים בין שתיהן.
במשך הזמן התחילה השכנה לעבור לשוחח גם על נושאים אחרים, ותוך כדי דבריה העמידה בפני הרעיה את השקפותיה המעוותות על החיים, מה נחשב ניצול הזמן ומהו חינוך אמיתי ונכון.
הרעיה שלא הייתה אשת ויכוחים, שמעה תמיד את דבריה בלא להתווכח עימה ולסתור את דבריה, אך בסתר ליבה גיחכה על הדברים וחשבה על עיוותם.
אך במשך הזמן, הגיחוך בליבה נחלש, ויחד עם זאת הדברים החלו להתקבל על ליבה.
אחת הטענות המרכזיות של השכנה היה, שכל מצוקותם הכללית היא רק בגלל שבעלה למד בישיבה קדושה בה למדו אך ורק תורה ועל כן אין לו מקצוע ביד, והוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות ששכרם מועט ועבודתם רבה וקשה.
ועל טענתה הייתה מוסיפה נופך, שאמנם בן זוגה גם הוא למד בישיבה, אך ראשיה "החכימו" לשלב בה גם עבודה ומלאכה, וכך הוא למד את מקצועו כטכנאי מכונות כביסה והוא מתפרנס בכבוד.
הרעיה יכלה להשיב לה:
א. שאותו מקום בה למד בן זוגה אינו נקרא כלל "ישיבה", כי ישיבה זה מקום בו לומדים אך ורק תורה בעמל, יחד עם יראת שמים טהורה ללא שילוב של עבודה ומלאכה.
ב. אינני רוצה שהבית שלי והילדים שלי ייראו כמו הבית שלך והילדים שלך.
ג. בשביל ללמוד להיות טכנאי מכונות כביסה, לא צריך לבזבז את כל השנים הצעירות. שהרי בשכנותם ישנו טכנאי אחר של מכונות כביסה ירא שמים שלמד בכמה חודשים את המקצוע מבלי לפספס את לימודיו בכולל.
ד. את בעצמך התלוננת באוזני, "מדוע כל תושבי השכונה והסביבה מעדיפים את אותו טכנאי חרדי שבקושי יש לו תעודה אחת, על פני בעלך שהינו מומחה יותר ובעל תעודות רבות עם עשרות שנות ותק". ככה שפרנסה זה מאת ה'.
היא לא אמרה לה את כל זה. – להיפך, 'מעשה שטן' גרם שדברי השכנה נכנסו וחלחלו לליבה כארס של נחש.