אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק א' › לירוק לאבא בפרצוף???

אצבעותי למלחמה

חלק א' · לירוק לאבא בפרצוף???

אתה חניוק!

אומר הרב יוסף מוגרבי: "היום, אם אחד עשה לשני איזה משהו, איך הוא מגיב?

"אני אפוצץ אותו"... "אני אכנס בו"... "אני ארים אותו"... כל מיני ביטויים רחוביים גסים.

איך אמר לי אחד? – אחרי שכבר הסברתי לו שאסור להרים ידיים, והמרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, ואסור להרים יד על יהודי, ואפילו הרביץ לך תשתוק ותגיד לו תודה – "בסדר הרב, קיבלתי על עצמי שגם אם ירימו עלי ברזלים אני יותר לא מרים ידיים! אבל חוץ מדבר אחד... עד שיקלל את אמא שלי! עד פה!"

וכמו שסיפר לי פעם בעל חנות עצמאי:

"אל תשאל מה היה לי היום", הוא אומר לי.

"מה היה היום?", שאלתי.

"בא איזה אחד לחנות של אמא שלי והם לא כל כך הסתדרו ביניהם.

ההוא תוך כדי וויכוח זרק לה מילה ואמר: "זקנה מטומטמת!"

איך ששמעתי את זה קמתי ממקומי בעצבים, התחלתי להעיף עליו כסאות וצעקתי... ממש השתוללתי... אנשים באו ותפסו אותי, אמרו לי, "היי... תרגע, תרגע... מה קרה לך??..."

ההוא מרוב פחד נכנס לאוטו ונסע מהמקום במהירות"

הוא עדיין היה נסער מהמקרה.

למה?

כי קיללו את אמא שלו!

ובצדק! מי מסוגל להישאר אדיש כשמקללים את אמא שלו או שמבזים את אבא שלו?

עכשיו, נתבונן: "כמה אנשים "מקללים" את הקב"ה – שעה שהם מחזיקים בבית שלהם טאבלט, או שבכיס שלהם אייפון, או שבעבודה יש להם אינטרנט פרוץ?

"יורקים" לו בפרצוף ואנחנו נשארים אדישים?

מישהו עושה עם זה משהו??

מדוע אנחנו לא משתוללים ויוצאים מגדרנו??

הקב"ה אומר: "בכבוד בשר ודם (של אבא שלך ואמא שלך) מחיתם, בכבודי (שאחרים מחזיקים מכשירים אסורים) לא מחיתם???"

"אני יכול להרביץ לאח שלי הגדול... אין לי בעיה"

סיפר הרב שטיין:

"לפני שנתיים היה אצלנו בחור בשיעור ג' בשם שאולי.

בסוף חודש תמוז – לאחר שכבר התקבל כבר לישיבה גדולה הכי טובה – הוא מתחיל לבכות.

"שאולי מה קורה?", שאלתי אותו.

הוא קם וסגר חזק את הדלת בהתרגשות.

"הרב", הוא מתחיל לספר לי, "אנחנו שבעה ילדים בבית, אחי הגדול הוא בן 18 וחצי.

אני השני ואני בן 16 וחצי.

אחי הגדול נתפס לאיזשהו אינטרנט שאכל אותו לגמרי... הוא בקושי שם כיפה, מעין כיפת גרוש... הראש שלו ג'ונגל מלא שערות כמו יער... חולצות צמודות קצרות... מכנסיים הדוקות... חמש עשרה פנסים בכל צד... והוא גר איתנו בבית.

הוא מגיע הביתה עם העיתונים המלוכלכים שלו ועם כל מיני מכשירי אייפון.

אבא שלי אומר לו בעדינות: "דני, תעשה לי טובה, אני רוצה לחנך את ביתי לפי השקפתי, אני רוצה בית של תורה! המכשירים האלה שלך מכניסים הרס וקלקול לשאר הילדים בבית.

אני מוכן שתאכל אצלי ותישן אצלי... אין לי בעיה! אתה לא צריך כסף כדי לשכור דירה, אני טובל במקווה בשבילך 3 פעמים ביום כדי שהלב שלך יחזור לתורה... אבל אל תביא לי את העיתונים והמכשירים האלה הביתה!!"

"אח שלי", מספר לי שאולי, "עונה בחוצפה לאבא שלי: "מי אתה בכלל?... מה איכפת לך?... זכותי לעשות מה שבא לי... יש דמוקרטיה... דמוקרטיה..."

התחילה התגוששות ביניהם.

אבא שלי – שהיה חולה לב עם לחץ דם גבוה – התחיל להתחמם...

אמא שלי עמדה בצד בוכה. ואחיי הקטנים בוכים. ואני היחיד הבוגר בן 16 וחצי, מרגיש שאבא שלי יכול למות לי מול העיניים מהתקף לב...

אח שלי דני רודף אחרי אבא שלי להורגו. אני יכול להרביץ לאח שלי הגדול... אין לי בעיה, אני יודע שהוא ירביץ לי בחזרה אני לא מפחד... אבל אני חייב לעשות את זה! אפילו שהאחים שלי הקטנים יראו מכות בין האחים!

הרב", שאולי מירר בבכי, "אנחנו נראה מודעות של אבל בשכונה, יהיה כתוב שמה שאבא שלי מת, ואני יהיה האשם למה לא הרבצתי לאח שלי..."

הוא הוריד את הראש שלו על היד על השולחן בחדר הרמי"ם וכל גופו רעד מבכי...

"אני הייתי המום!", אומר הרב, "ידעתי שיש לו אח שהיה בישיבה והתדרדר לרחוב, אבל לא ידעתי שהמצב בבית נהיה עד כדי כך חמור.

ניגשתי לשאולי וחיבקתי אותו. בכיתי יחד איתו.

הזמנתי את מוניות 'השלום' ונסענו מיד לרב קניבסקי.

הרב קניבסקי עודד אותו. הוא אמר לו: "בלי אלימות! קח את אח שלך לאיזשהו מקום ודבר על ליבו".

אומר הרב שטיין: "אני מאז, לא נרגעתי. אני ראיתי איך ששאולי אוהב את אבא שלו ואיך שהוא הגיב כשהוא ראה שאח שלו מגדף את אבא שלו.

ואז שאלתי את עצמי, 'אם אתה לא בוכה כמו שאולי, אז איך אתה בא לתפילת שמונה עשרה ומתפלל: "סלח לנו אבינו"... הקב"ה הוא אבא שלך?

"'בוקר טוב'", אומר הקב"ה, "עכשיו אתה נזכר שיש לך אבא?!

למה לא כואב לך שאחיך מגדף אותי??

למה לא כואב לך שאחיך מביא מכשירים טמאים והרסניים??

אחיך מתחצף לאבא שלך... למה אתה לא בוכה???"

איך היית מגיב, אם היית רואה בן אדם נכנס לשטיבלך בשעה 10:30 בבוקר, מניח טלוויזיה בינונית פלזמה על השולחן ומזדרז להתעטף בטלית ולהניח תפילין...

היית מסתכל עליו בעיניים רושפות, יורות אש וגיצים...

ומה היית עושה, אם אותו אחד היה פונה אליך ומתנצל: "תראה, היה מבצע בקניון, אז רכשתי טלוויזיה בזול... נכון שזה לא כל כך מתאים להכניס אותה לתוך השטיבל ליד הספר תורה, אבל אני מבטיח לך שאיך שאגמור את התפילה בעוד 45 דקות אני אקח אותה, אל תדאג..."

אם הייתה לך טיפת יראת שמים, היית בחמת זעם תופס אותו ואת הטלוויזיה שלו ומעיף אותו לכל הרוחות... נכון?

אבל זה לא מציאותי.

איזה אדם שפוי יעיז בכלל להיכנס עם טלוויזיה לבית הכנסת??

נכון, טלוויזיה לא.

אבל אייפון כן!!

הוא מניח את האייפון המטונף שלו עם כל המיליוני פרוצות (שזה פי מיליון חמור יותר מטלוויזיה בכבלים) על הסטנדר או על השולחן לידך מול ארון הקודש וספר תורה פתוח.... מבלי להניד עפעף.

וכי לא צריך לצרוח על אחד כזה, בכל הכוח, "צצצצצאאאא מכאאאאןןןןן חצוף...!!!"

והגרוע מכל...

בכך שאתה בעצמך מרשה לאשתך או לילדים שלך להשתמש בפלאפון לא כשר, או כשיש ברשותך מחשב לא מוגן מקליטה באינטרנט, וקל וחומר כשיש לך מכשיר כזה פרטי, אייפון, גאלקסי, סמארטפון וכו'... אתה בכבודך ובעצמך יורק להקב"ה בפרצוף מידי יום ביומו!!!

איך אומר הרב יוספי? "אלוקים מתפוצץ ממך!!!"

יש לך ספק בכך?

עם יד על הלב, תגיד את האמת, לא לי אלא לעצמך: "האם הקב"ה אוהב את האייפון שלך?

האם הוא אוהב שאתה מסתכל באינטרנט ובשאר המכשירים הטמאים?

זה מוצא חן בעיניו הפלאפון הלא כשר שלך?

זה עושה לו טוב שיש לך "תומך כשר"?

תגיד את האמת...

הרי אין אחד שיכול להתכחש לזה שאינטרנט וכל "משפחתו המורחבת" זה שיא הטומאה, אז למה יש לך עוד איזשהו צד להחזיק את זה???

איך אתה מסוגל להוציא מהפה שלך כל בוקר את המשפט הבא: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך"...???

בוא ננתח רק את המשפט הזה ונשאל אותך עליו:

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" – האם אתה חושב שאתה באמת אוהב את ה', מכל הלב, כשבכיסך יש אייפון מטונף...?

"בכל נפשך" – האם אתה מוכן למסור את "נפשך", לכבוד ה' יתברך, ולהעיף לכל הרוחות את הגלאקסי המתועב שלך...?

"ובכל מאודך" – אפילו שהסמארטפון המשוקץ שלך עלה 5,000 שקל, האם אתה מוכן לרסק אותו עם פטיש בגלל שכך רוצה ה' יתברך...?

אם אתה לא מסוגל לענות על השאלות הללו... אז מאיפה האומץ הזה לבוא במיוחד לבית כנסת כל בוקר וערב ולהגיד: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"...???!!!

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה