חלק א' · היו הייתה פעם... טלוויזיה
מישהו זוכר את הטלוויזיה של פעם?
הייתה טלוויזיה אחת ישנה בכל בית שהמסך שלה היה שחור לבן.
גם את השחור לבן בקושי היית רואה... לפעמים היית רואה רק לבן, פתאום יש לך שלג על כל המסך...
כשהיית מדליק אותה, היית צריך להגיד 'ויהי נועם' ו'אנא בכוח' 7 פעמים עד שהיא תדלק, כי היא הייתה צריכה להתחמם...
"היי, למה לא נדלק?"
"חכה, זה מתחמם!"
"מה זה מתחמם? מה זה מנוע של אוטו?!"...
ואז פתאום אתה רואה נקודה באמצע ו... נדלק!
היה למעלה אנטנה כמו אוזניים של חמור... היית מכוין אותה ופתאום התמונה במסך הייתה עולה ויורדת... והרמקול היה בקושי עובד.
אנשים היו צועקים: "שקט! שקט! לא לדבר! לא לנשום! תנו לשמוע, בקושי שומעים משהו..."
"ב–1967 נכנסה הטלוויזיה למדינת ישראל. ברחוב שדרות בנימין על יד התחנה המרכזית בנתניה, שם הייתה חנות שהיה בה טלוויזיה.
שם כולם עמדו בחוץ כדי להסתכל על כל מיני אירועים "חשובים" כמו למשל: נחיתת האדם על הירח...
מעט מאוד היו הבתים "שזכו" או שהרשו לעצמם להכניס מכשיר כזה הביתה.
לאט לאט הטלוויזיה התחילה לחדור לתוך הבתים. ומהר מהר, ההורים הבינו שכבר אי אפשר לשחק יותר עם הילדים בחוץ. משהו קרה... משהו השתנה... הבתים חדלו להיות בתים.
הביאו את הרחוב אל תוך הבתים.
לאט לאט אנשים לא שמו לב, את העוצמה האדירה שהחלה לשטוף אותנו.
"אני רוצה להגיד לכם דבר אחד", אומר הרב מרדכי נויגרשל, "אני הסתובבתי הרבה בעולם.
הייתי בכפרים נדחים ביותר, מקומות שאין מים בברזים ושואבים את המים מהבארות.
הסתובבתי עשרות שעות באוקרינה ולא ראיתי רכב פרטי אחד בכבישים.
פה ושם רואים משאית משנות ה–50, אוטובוס עלוב... וזהו!
לא היה שם כלום! פשוט כלום! אתה חוזר בחזרה למאה ה–19.
אבל בכל בית מט לנפול הייתה טלוויזיה שחור לבן.
הגעתי לעיירה שנקראת 'שפיטורקה' אין שם כלום בעיירה הזאת. יש שם רק אשה אחת שהיא יהודייה ואליה נכנסתי הביתה.
האשה הזו חולת סרטן (כי העיירה הייתה באזור צ'רנוביל, שם חצי מהאוכלוסייה הם חולי סרטן), היא הייתה חצי גוססת, בקושי הולכת, בבית שלה לא היה כלום חוץ מ... טלוויזיה שחור לבן.
שאלתי אותה: "מה זה הדבר הזה?"
"זה מסטאלין!", היא עונה.
סטאלין חייב כל בית שתהיה בו טלוויזיה, כי באמצעותה הוא יוכל לשלוט על האנשים!
ככה שולטים על אנשים! בלי צורך להתאמץ יותר מדי.
כי אנשים אוהבים לראות! אנשים סקרנים, מראים להם את זה יפה, מצפים להם את זה יפה.
והם רואים, ולאט לאט מתמכרים, עד שהדברים חודרים – תוך כדי עקיפת כל מנגנוני ההגנה – אל תוך תת ההכרה של הצופה!".
כשהיו באים אל מרן הגאון הרב אלישיב, כשרצו לעשות תוכנית טלוויזיה כזו או אחרת בעניינים דתיים... אז הגישה שלו הייתה מאוד נחרצת בעניין.
הוא היה אומר חד משמעית: "מדבר טמא, לא ייצא שום דבר טוב!!"
היה אחד שרצה לקנות דירה מאדם חילוני בבני ברק, הוא בא לשאול את החזון איש אם יש בזה בעיה?
אמר לו החזון איש: "אין בעיה! אבל לפני שאתה נכנס לבית תוריד את כל הצבע ותקלף את הטיח עד היסוד וגם את המרצפות עד שתראה את הבלוקים... שלא יישאר כלום!! כי איך הקב"ה ישרה בבית הזה אם הקירות ראו שם טלוויזיה??!!"