חלק א' · החבר'ה 'המקסימים' שלו לא שמו לב לזה
שאל אותי יהודי אחד, היות והוא התחזק בנושא האייפון והוא רוצה לזורקו... הוא החליט למכור אותו לערבי שעבד איתו, מה אני אומר על כך?
עניתי לו, שיש מכתב מרבי חיים קניבסקי שלא למכור את האייפון אפילו לגוי.
אחר כך דיברתי על כך עם תלמיד חכם מורה הוראה ושאלתי אותו, מה דעתו על ההוראה של רבי חיים?
הוא ניסה להבין למה באמת רבי חיים הורה שאסור למוכרו לגוי...? אבל לא היה לו מה להשיב לי.
עד שמשמים קיבלתי תשובה...
כי גם את הגוי אסור להרוס!!!
צריך שבעולם שלנו יהיו אנשים נורמאלים!!!
ב'טייוואן' ישבה קבוצת צעירים ושיחקה במשחקי מחשב במקום מסוים.
באותו מקום אתה שוכר עמדה שיש שם מחשב והוא שלך לכמה זמן שאתה רוצה.
אתה יכול לשחק שם 3, 4, שעות כמה זמן שאתה רוצה.
האחראי על המקום, יושב בחדר הבקרה והוא יכול לראות כל אחד אם הוא סיים לשחק או שהוא לא מזיק למכשיר. (כי במקומות כאלה כל המקרים הבעייתיים קורים.)
פתאום ההוא מחדר הבקרה קולט שאחד מהשוכרים של העמדות, בחור צעיר בן 18 בשם צ'אנג יונג יו, לא עוזב את העמדה והזמן שלו כבר עבר.
אותו בחור צעיר שכר את העמדה ל–23 שעות רצוף!!! הזמן נגמר, והבחור לא קם מהמקום.
באו לפנות אותו וגילו שהוא מת 9 שעות קודם. החברים שלו – ששיחקו לידו – לא שמו לב לזה.
בינתיים הגיעה המשטרה.
השוטרים החלו לחקור כל אחד מהצעירים ששיחקו שם – וביניהם גם את חבריו של אותו צ'אנג יונג יו – מה קרה בשעות האחרונות?
מה אומרים החברים ה'מקסימים' שלו לשוטרים?: "נו כבר, תגמרו כמה שיותר מהר בבקשה לגבות עדויות, כי קנינו כרטיס והזמן שלנו עובר!!"
אם לקחו אותם לבית סוהר או לבית משוגעים אינני יודע... אבל מה שכן, לי מובן היטב למה אסר רבי חיים למכור את המכשירים הללו לגוי...
כי על ידי המכשירים הללו לא מאבדים רק צלם אלוקים, מאבדים גם צלם אנוש!!!
אנשים כאלה, לא איכפת להם מכלום!!! ממש מכלום!!!
מחקרים – שנעשו בשנים האחרונות – מגלים: שכל מי שייכנס לשם, הוא יהפוך להיות ברגע; מפונק, מדומיין, בכיין, קמצן, שחצן, חוצפן, אגואיסט, אנוכי, תאוותן, בוטה, מחוספס, כעסן, מדוכא, ועצבני.
המחקר הזה לא קשור לדת! – הוא נוגע לכל מי שרוצה להישאר שפוי!!!
אחד הנערים אמר לאחד הרבנים, "לקחתי מאחי את המכשיר לשלוח מייל. אחרי עשר שניות(!!) הוא מתחיל ללחוץ עלי: "תביא כבר...! נו, תביא כבר...!" המכשיר הפך אותו לעצבני וקצר רוח".
סיפר אבא אחד מבית מסורתי ודי שמרני לאחד הרבנים:
"הילד שלי בהתחלה היה רך, עדין, מתוק מדבש, אבל בתוך כמה שבועות הוא הפך להיות פרא אדם!!!
גיליתי לחרדתי, שהבן שלי שהתעכב כל יום אחרי הבית ספר בטענה שהוא משחק עם החברים שלו, הלך לבית של חבר (כשההורים לא היו בבית), והם גלשו לאיפה שהם גלשו... ומאז הוא נהרס!
הוא נהיה מדומיין, מבקש בקשות לא הגיוניות, רוצה כל מיני דברים, נהיה כעסן נוראי על כל דבר, מאוד חוצפן, וכל הזמן מתבכיין שאין לו את זה... ואין לו את זה... ואחרי שנתנו לו כל מה שביקש, הוא נהיה מדוכא ועצבני..."