חלק א' · הוא נכנס לשירותים שש פעמים!!!
סיפר הרב אברהם גוטרמן:
"אבא אחד אומר לי, שהבן שלו איים עליו ואמר לו: "אבא, אם תוציא את המחשב מהבית, אני אשכור דירה ואעבור לגור שמה..."
אני במקרה מכיר את הבחור הוא למד פעם בישיבה אצלנו, וזה בדיוק ככה! הוא מעדיף לוותר על אבא ועל אמא על אוכל על מזון ועל כביסה... ולא על המחשב!!! הוא עדיין לא התקלקל, נשאר עדיין בחור טוב! בעל כישרונות. (מדובר על בחור שנבחן על 500 דפי גמרא.)"
סיפר הרב זוננפלד רבה של רכסים:
"יהודי תלמיד חכם שחיתן כבר ילדים יושב בבית וכותב ספרים במחשב.
מדובר ביהודי תלמיד חכם שחיבר ספרי קודש, לא פשוט.
אשתו רואה שלאחרונה הוא מתעכב עד 1:00 ואחר כך עד השעה 2:00 ואחר כך עד 3:00 והוא לא נכנס לישון... מה קרה שבעלה נהיה מתמיד כזה גדול?
היא נכנסת לחדר הלימוד שלו וחשכו עיניה במה הוא מתעסק...
כיום המצב שהוא שקוע עמוק עמוק בתוך הבוץ הנורא בשאול תחתיות.
הוא טוען: "אני לא מסוגל להתנתק!!"
הבית הולך להתפרק...".
ועוד סיפר:
"היה ראש ישיבה שהחרים לתלמיד שלו אייפון. כמובן שאת התלמיד הוא זרק מהישיבה... אבל את האייפון הוא לא זרק!! הוא הכניס אותו לארון שלו.
אותו ראש ישיבה רק רצה לראות מה זה האייפון הזה... וזה הפיל אותו להתמכרות קשה.
הוא הגיע לאחד מומחה לגמילה מהתמכרויות, והוא אומר, שלקח לו שנה שלימה עד שאותו מומחה הוציא אותו משאול תחתיות".
סיפרה אשה:
"לפני כמה ימים, ביקשו ממני לבצע עבודה משרדית במחשב.
התיישבתי מול המחשב, השעה הייתה שעות הלילה המוקדמות. כולם היו ישנים.
פתאום הבת שלי באה ויושבת לידי. התפלאתי מאוד. אמרתי לה: "מה, לא הלכת לישון?"
"אמא", היא אומרת לי, "השעה כבר שש בבוקר!!"
לא האמנתי לה. הסתכלתי בשעון מבוהלת ו... אכן היא צדקה!
בשש בבוקר גיליתי שנהייתי מכורה!!
זאת הייתה הגלישה הראשונה שלי וגם האחרונה!
זה הספיק לי".
העיתונאי הרב קובי לוי:
"שלוש נשים – חברות טובות – שהצליחו להתגבר על עצמן ולזרוק את האייפון לכל הרוחות. "היינו כבולות באזיקים לשטן!!!" הן אומרות. המכשיר השתלט על חיינו, הוא הפך אותנו למכורות לעולם ריקני. לא האמנו לאיזה בור נפלנו".
סיפר אחד בתהליכי גמילה:
"רכשתי מכשיר כשר. את המכשיר המתועב החבאתי באיזה מקום. חודשיים אני מסתובב סביבו, אך לא נוגע בו. כן, היו לי נפילות קטנות של דקות ספורות פה ושם, אבל החזקתי מעמד! דפקתי את הראש בקיר, הייתי הולך מפה לשם כמו מטורף, קופץ כמו משוגע ללא טיפול רפואי, אבל לא הרמתי ידיים! אני יודע שאם לא אתגבר על עצמי אז דעא"ש יותר טובים ממני...".
מספר סבא לנכדים:
"בחודש האחרון אני נלחם עם ההתמכרות הזאת ועושה המון מאמצים להיפטר מהאינטרנט הארור הזה שתופס לי כמעט חצי יום וחצי לילה!!! אתה לא יכול להבין באיזה אסון מדובר, כי מעולם לא נפלת לתוכו. העובדה שאתה מאבד ידיים ורגליים בין אתרים מזוויעים, ושבוי להם".
סיפר הרב רפאל זר:
"היום יש מחמירים שלא יהיה הפסק... יש להם מכשיר גם בשירותים! הוא נכנס לשירותים ואתה פתאום לא מבין למה הוא לא יוצא? כי אם הוא ייצא יהיה לו הפסק! אז הוא נשאר עם הסרחון... סרחון כפול, סרחון רוחני וסרחון גשמי".
אחת הנשים סיפרה לרבנית שלה בכאב:
"מיום שבעלי קנה את האייפון הנורא... הוא נכנס לשירותים שש פעמים ביום!!! ושוהה שם במשך חצי שעה בכל פעם (מה שלא היה כך עד עכשיו)".
סיפר הרב יצחק פנגר:
"אדם לא דתי, מעולם התקשורת, אמר לי שהרעיונות הטובים ביותר שלו באים כאשר הוא במקלחת. כששאלתי מדוע? הוא ענה: "כי זה הזמן היחיד שאני ללא אייפון!! אז המוח שלי משוחרר ואני פנוי לחשוב גם על דברים אחרים".
זק"א – ז'יהוי ק'רבנות א'ינטרנט.
סיפר הרב איתן אקשטיין:
"טיפלנו בבחור מהעולם החילוני, שהתמכר למשחק "כשר". המשחק היה די חכם.
הוא כלל בניית הרים ובתים עם אנשים בכל העולם.
מדובר היה בבחור מאוד משכיל וחכם, שבשלב של שיא ההתמכרות הוא ישב כל יום 17 שעות ליד המחשב!!!".
סיפר יהודי בן 67 השותף באותה קבוצה:
"הייתי איש בריא וחזק. לפני שלוש שנים חוליה בגב נסדקה, נותחתי ושהיתי בבית בשיקום שלושה חודשים.
בשבוע הראשון, כדי להעביר קצת את הזמן, קנה לי בני מחשב נייד ולימד אותי ללחוץ על "גוגל".
כל מה שידעתי וכל מה שהבנתי היה "גוגל". מעבר לכך לא ידעתי כלום.
היום אני יושב בקבוצת המטופלים – המכורים, ומנסה להציל את נפשי הפצועה.
אני יודע שאני בשפל המדרגה, ואני נלחם עם עצמי לעצור את זה... ולהתנקות.
אבל אני לא מצליח... זה גדול עלי..."
מנכ"ל 'ריטורנו' – מרכז לגמילה מהתמכרויות קשות – הרב איתן אקשטיין, נשאל: "איך באמת אפשר לזהות אדם שמכור? מה הסימנים?"
הוא ענה כך:
"אם בעל נכנס הביתה וממשיך להיות מחובר למכשיר תוך כדי דיבור ואכילה, ואשתו מבקשת ממנו להכריז על פסק זמן לארוחת הערב עם מכשירים מכובים...
מה שקורה זה:
60% מהאנשים ייענו להצעה בהבנה.
30% מהאנשים יירטנו אבל יכבו.
10% מהאנשים המכורים באמת יאמרו שהם לא יכולים!"
זה הסימן!
"המים יורדים מהטוש... ואני בוהה במכשיר"
סיפר לי חבר בווידוי אישי:
"היה לי פעם מחשב 'לפ טופ' אישי צמוד אלי. אתה לא מאמין עד כמה שהייתי מחובר אליו!
כל כמה דקות הייתי "על קוצים". לא הייתי יכול לחכות, ואפילו כמה דקות, מבלי להסתכל אם שלחו לי איזה דואר או משהו אחר...
איך שהייתי קם בבוקר, מיד הייתי מפעיל אותו לראות מה קורה? מה חדש?
את הסנדוויץ והקפה הייתי אוכל ושותה מול המסך, שלא להחמיץ שום דבר.
הייתי גומר את העבודה... ורץ אליו.
קם מהשינה, ומיד באופן אינסטנקטיבי ניגש אליו...
וככה זה היה כמעט כל היום, לא הייתי מסוגל לזוז מהמסך!!! ואם הייתה לי אפשרות גם להתקלח עם המחשב, הייתי עושה זאת!!! אני לא מגזים.
אתה חושב שזה רק אני?", הוא אומר לי, "כולם כמעט ככה...
ואיזה שטויות יש שמה", הוא ממשיך, "למשל, בנאדם מודיע למישהו: "עכשיו אני שותה קפה"... "עכשיו אני נכנס לקניות"... "כל העולם יודע ש... עכשיו אני מצחצח שיניים".
סתם זבל של שטויות וקשקושים ריקים מתוכן.
יש אנשים מטורפים שזה עושה להם טוב. הם כל היום רק בזה".
היה בחור אחד שהחליט לשבור את האייפון של אשתו (את מכשיר 'האל ג'י' שלו, הוא זיכה את רב בית הכנסת לשבור לו). ואת הזכות הגדולה הזאת – לשבור את האייפון – הוא נתן לי.
לאחר שזכיתי לרסק את אייפונו המתועב מכל הכיוונים, יצאתי מכיוון הבית כנסת לחזור לביתי.
הוא קרא לי מרחוק שאני אחכה לו.
בדרך הוא סיפר לי עד כמה שמכשיר ה'אל ג'י' תפס אותו...
"הייתי מכור אליו בלי הפסקה", הוא אומר, "ברגע שהייתי מסיים את העבודה (בסביבות השעה 20:00 בערב), מיד הייתי פותח אותו.
נכנסתי לכל מיני אתרים והייתי הולך לישון בסביבות 4 לפנות בוקר!!!
הייתי קם בבוקר לתפילה עם עיניים אדומות ונפוחות. ומיד הייתי פותח אותו.
ואיך שסיימתי את התפילה, הייתי אוכל ארוחת בוקר תוך כדי שאני מתעסק במכשיר בין ביס לביס... לא יכולתי לעזוב אותו.
כשהייתי עובד בחנות, הייתי מתעסק עם המכשיר במשך כמה דקות טובות ולא שם לב בכלל שנכנסו לקוחות. לעיתים גם רבנים חיכו בתור ולא שמתי לב.
אשתי כל הזמן הייתה רבה איתי כי לא דיברתי איתה בכלל, הייתי עסוק רק עם המכשיר כל הזמן...
כדי לברוח ממנה, הייתי כל פעם מחפש להוריד את הזבל.
היא הייתה אומרת לי: "אין מה להוריד, אין שום זבל..."
הייתי אומר לה: "הנה, יש מה להוריד!" היו שם בסך הכל כמה שקיות קטנות. העמסתי עוד כל מיני שקיות טובות וריקות כדי לחפש מה להוריד... הייתי מתעכב למטה הרבה זמן...
כשהייתי נוסע להורים שלי פעם בחודש, אמא שלי אמרה לי: "בשביל מה באת אליי? עד שאתה כבר מגיע אלינו לשבת אתה מתעסק עם האייפון שלך...??!! בשביל מה אני צריכה אותך?!!"
היא מאוד נפגעה.
אבל לא יכולתי להפסיק!
הפכתי ממש לפסיכי! ה'אל ג'י' הפך אותי לפסיכי... הייתי נעמד ברחוב ולא זז כשהעיניים שלי תקועות במכשיר...
עד כדי כך הייתי מחובר אליו... שגם הייתי מתקלח איתו!!! (כי המכשיר היה נגד מים), המים מהטוש יורדים... ואני בוהה במכשיר, עובר עוד אתרים ועוד אתרים... וזה פשוט לא נגמר!"
הבחור התנפל עליו והחל לחנוק אותו...
אמנם הבעיה האמיתית היא, שהאדם עצמו לא יודע שהוא מכור לזה! הוא לא יודע עד כמה שהוא חולה!
סיפרה הרבנית סיאני:
"אתמול דיברה איתי בחורה צעירה נשואה, מסורתית, שומרת את יסודות היהדות.
היא אומרת לי: "את יודעת, לבעלי יש פייסבוק, וזה מאוד מפריע לי שיש לו פייסבוק. הוא כועס עלי שזה מפריע לי"
ולמה זה באמת מפריע לך?", אני שואלת אותה.
"תראי, הוא מתכתב עם ידידות שלי ועם ידידות שלו, אני מעירה לו שזה לא בסדר... ושיפסיק.
הוא אומר לי: "קנאית, את חולת נפש, מה קרה לך? את מקנאה שיש לי פייסבוק?..."
חברות שלי וכולם אומרים לי: "מה את רוצה ממנו?! הוא צודק, זה בכלל לא אמור להפריע לך..."
אמרתי לה: "נשמה, את הנורמאלית!" (הם החולי נפש האמיתיים!!).
קבוצת מרצים קיבלה הרצאה מאיש מקצוע מהמומחים ביותר בארץ בנושא התמכרויות.
הוא סיפר להם, שהוא ישב פעם עם זוג ועם בחור בן חמש עשרה שיושב 17 שעות ביום על המחשב!!! חולה של ממש.
הבחור טען: "אני בריא!"
היועץ אמר להורים: "אני מסכים איתו! אני אפילו אוכיח לכם שהוא צודק!"
מה שהוא עשה כדי להוכיח שהבחור צודק היה הדבר הבא: הוא אמר להורים, "תסגרו לו את המחשב לשבועיים ואז תראו שהוא יכול להסתדר בלי זה..."
הוא לא גמר לומר את המשפט... הבחור קם ממקומו, התנפל עליו והחל לחנוק אותו...
אמר לו הבחור: "בחיים שלך אל תעיז לומר כאלו מילים... כי אני אהרוג אותך!!!"
המטפל פלט בקושי: "אתה... אתה חונק אותי..." ואז בכוחותיו האחרונים הדף אותו בכוח והעיף אותו...!
הבחור קרס על הכיסא ואמר: "אוקיי, מתי אנחנו מתחילים בטיפול הראשון...?"
מחקרים מגלים:
למעלה מ–80% בעולם, בנות קמות בבוקר ונכנסות מיד לפייסבוק, כדי לראות מי נכנס ואמר לי בוקר טוב?
יהודי שמחזיק תורה, לומד תורה, דורש דרשות, מכור כמו אחרון עלובי הנפש לאיזה פירגון של אס אם אס מטיפוסים תימהונים רדודים וריקנים.
אנשים מכובדים, בעלי מעמד, סבים לנכדים, מכורים לחלאה התקשורתית כמו מסוממים קלאסיים.
"אני קם בבוקר, לא נוטל ידיים, לא אומר "מודה אני", רץ מיד למכשיר לבדוק כמה לייקים קיבלתי". ציטוט ממה שהם אומרים.
(מיותר לציין כמובן שהמאחלים הם לא אחר מאשר: פלסטינאים, פדופילים, רוצחים, ושאר סוטים, חולים ומצורעים למיניהם...)
מספר הרב פרייזלר:
"סיפר לי יהודי שהוא לא שומר תורה ומצוות: "אני לא מבין מה קרה לאשתי?" הוא אומר, "אני אדם לא דתי. אני שומע רדיו, רואה טלוויזיה ואחר כך הולך לישון!
פעם היינו באים הביתה, אוכלים ביחד ארוחת ערב...
אבל אשתי? אין לה יום ולא לילה. היא לוקחת את האייפון שלה ליד המיטה.
במקום שיהיה איזה תינוק שיעיר אותה... האייפון מעיר אותה!!
זה מצפצף לה ומיד היא מתעוררת לראות מה חדש?
וכמובן היא "חייבת" גם להגיב... ואז היא נרדמת שוב לעוד איזה רבע שעה ואחר כך עוד פעם קמה. היא אמנם לא אשה חרדית, אבל גם לא חילונית! היא אשה מטורפת!!"
הוא הוסיף ואמר, "זה יותר גרוע משיכור! שיכור אחרי שהוא שותה את היין לבסוף נרדם, ואם הוא נרדם יש שקט עד למחר...
אבל אצל אשתי זה יותר גרוע!! היא מכורה!! היא לא יכולה בלי זה!! פשוט לא יכולה!!
אם זה פתאום זה מתקלקל, היא יכולה לטפס על הקירות! היא תרוץ לחברה ותוציא 2,000 שקל במקום! במזומן! רק כדי שיתקנו לה את זה מיד או שיתנו לה מיד מכשיר חילופי..."
אני אומר לה: "מה כבר קרה?? מה כל כך דחוף לך???", אבל אין עם מי לדבר".
מספר העיתונאי הרב משה שפיר:
"לא מכבר, בעקבות אחד המאמרים בעניין, התקשרה אל כותב השורות אשה בגיל העמידה.
היא סיפרה שבעלה יהודי מוכר כרב של ציבור מסוים, נפל בכבלי האינטרנט, ומאז הוא פרק מעליו כל עול.
כך היא בכתה לתוך האפרכסת בבכי תמרורים.
היא סיפרה כי האיש בעברו היה מורה לרבים, עושה שלום בית בין זוגות ומייעץ, וכעת הוא עצמו בלתי ניתן לייעוץ. הוא אבוד!!! אפאתי לכל עניין רוחני.
כלום לא מעניין אותו ולא מזיז אותו ממקומו. לא תפקוד בבית ולא בבית הכנסת!!
האיש שהיה קובע עיתים לתורה נלכד בכבלי התמנון הזה ואינו יכול להושיע את עצמו, מאז אין לי בית. והיה לי.
היו לי בנים ונכדים, אין לי אותם כעת, אף איני יכולה להביא אותם הביתה, אסור שיראו אותו במצבו הקריטי, הם עלולים לקבל את שוק חייהם, צר לי שהם חושבים עלי שנהייתי צרת עין באירוחם, אך אין לי ברירה".
כך אמרה לנו אותה אשת חיל כאובה ובוכייה, את בכי חייה שאבדו והלכו להם. אולי... לנצח!
"בעלי שהיה קובע עיתים לתורה דבר יום ביומו, מתהלך היום סהרורי כאחד מאחרוני המסוממים בשוק, וכל כך משום הרשת הכובלת הזו שהוא אינו מסוגל להתנתק ממנה.
אנא!", היא מתחננת, "המשיכו במאמרים שלכם מידי פעם, העיתון הוא אחד הדברים האחרונים שהוא קורא בשבת כשאין לו את המחשב. אולי תצליח לחדור למוחו ולהשיב אותו אלינו הביתה. אנא! עזוב תעזוב עימו!!". כך היא התחננה.
סיפרה הרבנית רות שמש:
"אבא אחד התמכר למשחקי האינטרנט. המשחקים האלה כללו הימורים.
מה המצב כיום?
הוא מכר את הבית שלו!!!
הוא שילם חלק מהחובות ונותר בעל חוב גדול.
הוא התדרדר נפשית. ילדיו נלקחו ממנו. הוא משוטט ברחובות ולא יודע את נפשו מרוב צער.
הטיפשות הנוראה שלו להתחבר לאינטרנט, פשוט גרמה לו לאבד את המציאות.
אנשים מאבדים לא רק את העולם הבא שלהם, אלא אף את העולם הזה שלהם!!!
נורא נוראות.