חלק א' · הוא יכווין שימות בעלה
סיפר הרב צביאלי בן צור:
"נכנסתי למורה הוראה חשוב מאוד ושאלתי אותו: "האם יש מישהו שיכול לומר, לי זה לא יקרה?"
הוא אמר לי כך: "בעשרת הדיברות כתוב: "לא תרצח!"
תגיד", הוא שואל אותי, "זה נכתב למישהו ספציפי?" (באופן מיוחד).
"לא", עניתי.
"אז זאת אומרת שכל אחד יכול להגיע ללא תרצח?"
"כן"
"גם 'החזון איש'?"
"כן"
"מה ההסתברות שה'חזון איש' יגיע לכך?
"אפס!"
"אבל גם הוא קיבל את הציווי של התורה 'לא תרצח'...
"נו, אז איך זה ייתכן?"
לא קל לומר זאת, אבל האמת היא, שגם ה'חזון איש', שהיה קודש קודשים, על כל גדלותו הנוראה בתורה וביראת שמים, גם הוא קיים בסכנה תמידית שאי פעם עלול הוא להגיע למצב של רציחה!!!"
אתה רוצה ראייה לכך? בבקשה...
מדוע אסורה אלמנה להינשא לכהן גדול?
התשובה היא פלא פלאות:
כהן גדול (שזה האיש הכי קדוש בעם ישראל)
ביום הכיפורים (שזה היום הכי קדוש בשנה)
בקודש הקודשים (שזה המקום הכי קדוש בעולם)
יכול להיות, שאיזו מישהי נשואה (לא פחות ולא יותר...) מצאה חן בעיניו, ואנו חוששים שבשעה שהוא יזכיר את שם המפורש – שאז הוא נמצא בשיא הפיסגה ברמה הרוחנית שלו – הוא יכוין שימות בעלה ואז הוא יוכל להתחתן איתה!!!
ממש רוצח אלגנטי...
נשמע הזוי? ממש לא! את ההסבר הזה, כותב במפורש רבי יהודה החסיד!
אז הציווי של התורה: לא תרצח! מתייחס בעצם לכולם!!! ללא יוצא מן הכלל!!!
כנ"ל גם לגבי האיסור של: "לא תנאף!"
מישהו יכול להעיד על עצמו שהוא מחוסן מפניו?
הסתכלתי על אותו "אבו מרזוק" וחיקיתי את הקול שלה...
ידוע ש'החזון איש' אסר לבנות שירות לאומי והוא התבטא על כך שזה ממש ב'יהרג ואל יעבור!'
כשבאו רבנים 'לחזון איש' ושאלו אותו: "מה יש שבת תלך 'לתל השומר' לתת קצת איזה אספירין... אוגמנטין... לחולים, למה לא? איפה כתוב שזה אסור?"
הוא פתח את החולצה שלו הצביע על הלב ואמר: "פה זה כתוב! פה! בשולחן ערוך החמישי".
כותב רבי חיים קניבסקי:
כיון שדוד שלי ('החזון איש') אמר, שאפילו שירות לאומי ייהרג ואל יעבור, וידוע שהמכשיר המכונה אינטרנט חמור פי כמה וכמה מהגיוס של הבנות מבחינת הנזקים שהוא עושה, על כן אין ספק שהוא בייהרג ואל יעבור! על החתום: חיים קניבסקי.
שאלו אותו: "מה, עד כדי כך?? השימוש באינטרנט הוא עד כדי שייהרג ואל יעבור??"
אמר להם רבי חיים: "אין לי ביטוי יותר חמור להגיד! אם היה לי ביטוי יותר חריף הייתי אומר!!!".
היה דיון ענק בירושלים במוסד אחד חשוב בנושא שירות לאומי.
קמה אשה אחת ואמרה: "דוד שלי הוא ראש מחלקה ב'שערי צדק', ואמא שלי אחות ראשית ב'שערי צדק', למה שאני לא אתן שירות לאומי? אני רוצה לעשות חסדים? אני רוצה לתת תרופות לנשים, מה רע?"
קם שם אחד הרבנים ואמר לה: "תדעי לך שאחרי שגדולי הדור פסקו את מה שהם פסקו, מי שיעשה לא כך, אז רק בגלל הפסק שלהם הבורא יתברך יכשיל אותו!!
הגמרא אומרת, שאסור לקרוא לאור הנר שמא יטה. רבי ישמעאל – התנא הקדוש – אמר: "אני אקרא ולא אטה! – אני יכול להשתלט על עצמי ולא להטות".
אומרת הגמרא, שבסוף הוא קרא והיטה! אמר רבי ישמעאל: "אוי, כמה גדולים דברי חכמים! כשיבנה המקדש אני מתחייב להביא קרבן חטאת שמינה".
מה ההסבר?
רבי ישמעאל באמת צדק שהוא לא יטה! הוא באמת יכל להשתלט על עצמו!
אבל לאחר שחכמים גזרו שאסור לקרוא לאור הנר שמא יטה אז הבורא יתברך, כביכול, הכשיל בכוונה את רבי ישמעאל רק כדי להראות לכולם כמה גדולים דברי חכמים!
פניתי לאותה אחת ואמרתי לה: "לאחר שגדולי ישראל פסקו שזה אסור, אל תתחילי עם זה!"
היא לא שמעה לי.
מספר אותו רב: "היינו שבת אירוח בירושלים. אחד הילדים בליל שבת הרגיש שפתאום תוקף אותו משהו חזק בצד ימין ונהיה חשש שאולי זה פנדציט. נסענו איתו באמבולנס ל'הדסה עין כרם'.
אמרו לנו, דבר ראשון צריך לעשות 'צילום'.
ירדנו כמה קומות מתחת לאדמה... לא הייתה שם קליטה של פלאפונים, לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. ראינו איזה דלת פתוחה ורצינו לשאול איך יוצאים מפה? איך מגיעים ל'רנטגן'...?
את מי אני רואה שם?
את זאת שאמרה לי לפני עשרה חודשים, 'הרב, דוד שלי ראש מחלקה ואמא שלי היא אחות ראשית'... עם ערבי אחד במצב כה מביך... (ודי למבין).
הייתי מזועזע.
הסתכלתי על אותו "אבו מרזוק" – הערבי שהייתה איתו – וחיקיתי את הקול שלה: "דוד של ראש מחלקה... אה, אמא שלי אחות ראשית... אה, אני רוצה לעשות חסד... 'החזון איש' לא יודע מה זה חסד?! רק את יודעת??!! את תלמדי אותו מה זה חסדים...??!"
אמרתי והלכתי. השארתי אותה מחליפה צבעים מרוב בושה.
הוא אמר: "זה מהאדמו"ר אינטרנט!"
"הייתה איזו אזכרה", מספר הרב מאיר דוד, "היו שם 150 איש.
אמרו לי: "יש לך 20 דקות, חצי שעה, תן איזו ארטילריה נגד האינטרנט...".
כל מה שהיה לי "במלאי"... הפצצתי.
עלה לדבר אחריי אחד מגדולי ההוראה ואמר כך: "הרב מאיר דיבר נגד האינטרנט.
איתי היה מעשה, מסרתי שיעור תורה לראשי כוללים ללמד אותם שחיטה וטריפות הלכה למעשה.
הייתה שאלה הלכתית קשה. שאלתי את אחד מראשי הכוללים במרכז הארץ אם הוא יודע תשובה?
הוא אמר לי: "כן!". הוא הביא לי שבע תשובות בדבר.
התפלאתי מאוד. שאלתי אותו: "איך אתה יודע?"
הוא אומר לי: "זה "מהאדמו"ר" אינטרנט!"
"למה אתה מתכוין?", שאלתי.
הוא אומר לי: "עושים גלישה ל'גוגל', ושם, כל שאלה שבעולם שתשאל, האדמו"ר אינטרנט יענה לך!"
אמרתי לו: "תשמע אדוני, בשיעור הזה אי אפשר להתקבל מי שיש לו אינטרנט. או שאתה מפסיק, או שאתה עוזב את המקום!"
אותו ראש כולל אומר לי בלי להתבלבל: "אני מוכן לאבד אותך, ולא את האינטרנט!"
אמרתי לו: "רק תזכור את מה שאני אומר לך... יבוא יום ואתה תתחרט על כך!! אתה תבכה על המילים האלה!!"
זה לא הזיז לו.
הוא קם והלך. (מדובר על ראש כולל חשוב במרכז הארץ.)
אחרי שנה יש דפיקות בדלת של אותו מורה הוראה.
נכנס אותו ראש כולל חשוב – "החסיד" של "האדמו"ר" אינטרנט – ואומר למורה ההוראה: "רב'ה, נכשלתי באשת איש!!! אני מתחרט על כך שלא שמעתי לך לפני שנה... עכשיו אני מוכן לקבל כל מה שתאמר לי. חטפתי סטירה רצינית. בבקשה, תן לי תיקון".
נתתי לו תיקון".
עברו שבע שנים מאז המקרה.
לפני כמה שבועות, אשתו מתקשרת לאותו מורה הוראה – שלפני שבע שנים התראה בו – ואומרת לו: "תציל את בעלי! תציל אותו! יש לי בית... יש לנו ילדים... היום הוא לא ראש ולא כולל! הוא נהיה אפס אחד גדול! הבן אדם נמחק כליל!!!"