היום שאחרי · "תמונה טמונה" - מפנקסו של מקצוען
למדתי בניו יורק בבתי ספר הטובים בעולם במשך 6 שנים על כל נושא התקשורת.
אחר כך למדתי גם משחק, גם צילום, עריכה, הפקה, במאי, כל מה שקשור בין להופיע על הבמה בין להופיע מאחורי הקלעים. התעסקתי ועבדתי עם אנשים בתחום הזה וגם הצלחתי בתחום הזה.
אני יודע מה הם חושבים... ואיך הם חושבים... וכל מה שהם עושים... ואיך זה שוטף לאנשים את המוח... בין בסרטים ובין בפרסומות בכל מה שקשור למסך.
עד שחזרתי בתשובה. – גם היום אני מתעסק עם כישוריי אלה, אבל רק לחילונים! כדי לחזק אותם.
אתן רק דוגמא: "לפני כשנתיים עשיתי סרט עלילתי על בן אדם שהגיע מעולם אחר ותופס אותו 'המוסד' ועושה לו חקירה מה אתה עושה פה? סוכן המוסד הוא כופר, וזה שהגיע, הגיע מעולם האמת. והוא מתחיל לעשות לו סמינר. מראים שם בסרט שמירת שבת, הנחת תפילין... הכל! אבל בתלבושת חילונית.
המסר של הסרט היה: שחייבים להתרחק מהחומריות ולהיכנס לרוחניות, ויש בורא עולם שברא את כולם. הסרט הזה נכנס לעולם החילוני. הקרינו אותו בתל אביב בקולנוע של החילונים הכי שמאלני.
עשינו את זה בחכמה. זה היה סמינר מהדלת האחורית.
הסרט הזה זכה בפרסים, בפסטיבלים בינלאומיים. (ישראלים חילונים התקשרו: "מה, עכשיו אנחנו צריכים לשמור שבת? ואפילו גויים התפעלו. התקשר אלי גוי אחד ואמר לי כל הלילה לא ישנתי, שינית לי את המבט על החיים!) בסוף ההקרנה אנשים התחילו לרקוד.
אנשים באו אלי ואמרו לי: "ראיתי את הסרט שלך התחלתי לשמור שבת!".
מישהו אומר לי, "שמעתי אלפי הרצאות של רבנים, לא הזיז לי כלום אבל הסרט שלך השפיע עלי".
לפני חודשיים הזמינו אותי לדבר לפני קהל, יהודים הכי רחוקים באו.
אמרו לי: "בוא תקרין את הסרט גם לחרדים"
אמרתי להם: "לא, בשום פנים ואופן! אני לא רוצה".
פנו אלי לא מזמן מאיזו מפלגה מסוימת ואמרו, שהם מוכנים לתת לי 100,000 שקל שאני אעשה להם סירטון מסוים, כי אני נחשב בר סמכא בתחום הזה, לא הסכמתי.
אם אין בזה קדושה זה לא מעניין אותי. (למרות שהייתי צריך את הכסף מאוד).
עד לפני 100 שנה, לפני שהמציאו את המצלמות של התמונות (אחרי זה השתכללו המציאו מצלמות וידאו) העולם היה פחות או יותר באותה דרגה רוחנית במשך אלפי שנים.
ב–100 שנים האחרונות, ההתדרדרות נהייתה דרסטית!!! במהירות עצומה.
פעם יהודי שהיה חי בארץ ישראל לא היה יכול להתקלקל בקלות. הוא היה צריך לצאת למסע של כמה חודשים טובים רכוב על גבי גמל לכיוון רומא לשוק הברברים בשביל לראות איך שמתנהגים ואולי (לא בטוח) הוא יושפע מהם לרעה...
היום, לא צריך אפילו לזוז מהכסא! הכל נעשה בלחיצת כפתור! תק תק תק... ואתה נמצא בכל המקומות הכי פרוצים בעולם! ברומא, ביוון, באמריקה... איפה שאתה רק רוצה...
זאת העוצמה של התקשורת.
שטיפת מוח סמויה
קודם כל צריך להבין, שמרכז ההשפעה היום, העולמי, נמצא באמריקה וגם בצרפת. משם מגיעים כל הקלקולים. כי ברגע שיושבים שם אנשים ועושים סרט או משחק מחשב, ויושבים אנשים בכל העולם ורואים את זה... זה חודר אליהם חזק ומשפיע עליהם עמוקות!
אותם צופים, ירצו או לא ירצו, בעל כורחם הם מושפעים!
אני אתן לכם דוגמא שלומדים בבית ספר לקולנוע על עניין ההשפעה.
צילמו זוג הולכים בפארק, אווירה נעימה, ציפורים מצייצות... סירטון שנמשך כ–4 דקות.
את הסירטון הזה הקרינו בתור נסיון בתוך אולם לעיניי 500 איש. בסוף הסירטון פתחו להם את הדלתות וכולם יצאו מאולם ההקרנה.
אמרו להם:"לכו תשתו!".
היה להם שם כל מיני משקאות, ספרייט, קולה, קינלי, מיץ תפוזים וכו'...
99% רצו לקוקה קולה.
למה?
כל סרט שאדם רואה, מורכב מ–30 תמונות שמתחלפות בשניה אחת!! כלומר, כל שנייה של סרט, זה למעשה 30 תמונות.
אם אתם רואים שבן אדם מרים את היד שלו למעלה... תנועה כזאת של שנייה, מורכבת מ–30 תמונות כאלה!! וכשמריצים את התמונות במהירות אז רואים איך הוא מרים את היד רגיל.
כך זה עובד בכל סרט.
בקולנוע, למשל, מהירות התמונות זה 24 תמונות בשניה!!
יש שיטה אמריקאית 25 תמונות בשניה!!
בטלוויזיה זה מהירות של 30 תמונות בשניה!!
מה עשו אותם מפיקים? לקחו תמונה אחת (שזה 1 חלקי ה–30 בשניה), וכתבו עליו בגדול: "קוקה קולה" ושתלו את זה בתוך הסירטון שרואים שם זוג הולך בפארק. הצופה שרואה את הסרט, הוא לא שם לב, פתאום קפץ לו איזה משהו... הוא לא יודע בכלל מה זה? (כי התמונה הזאת, כפי שאמרנו, היא 1 חלקי 30 השניה), בסוף הסרט כולם רצו לקוקה קולה...
זה סוג מסוים שנקרא: "שטיפת מוח סמויה" שאסור לעשות. יש חוקים בינלאומיים שאסור להשתמש בדברים האלה.
הנה למשל דוגמא נוספת:
בקורס גמילה מעישון הראו לצופים שהיו מעשנים כבדים סרט הסברה על פעולת ניידת לטיפול נמרץ. מה הראו שם? גבר צעיר שרוע על הרצפה בחוסר הכרה כשאשתו יושבת שם ובוכה והשכנים עומדים מסביב אובדי עצות. מה עשו יוזמי הקורס? הם השתילו בתוך הסרט תמונה בודדת של סיגריה. בסרט נע חולפות במהירות עצומה 24 תמונות לשניה, ובין אותם 24 תמונות הושתלה תמונה אחת של סיגרייה שאינה שייכת לרצף התמונות, תמונה זו נקלטה על ידי העין אך לצופה אין מודעות אליה! זאת אומרת אם תשאל אותו, ראית סיגריה בסרטון הזה? הוא יגיד לך, לא!
ואז מה קורה?
בתודעה של הצופה יש תמונה של סיגריה והתמונה הזאת מתקשרת היטב יחד עם הסרטון המזעזע של אותו גבר צעיר השרוע על הריצפה... וזה יוצר אצל הצופה תחושה של מיאוס והוא אינו מסוגל אחר כך לעשן!
אם תמונה אחת משפיעה, וידוע שתמונה אחת שווה 1,000 מילים, אז תחשבו, סרט שמורכב מ–30 תמונות בשניה, 60 שניות בדקה, כפול 60 דקות... זה עשרות אלפי תמונות שבן אדם רואה רק בשעה אחת!!! תוסיף לזה את המוזיקה שקובעת הרבה בסרט, הזווית צילום, ואת האפקטים...
המפיק, או הבמאי שמסתתר מאחורי מה שאתה רואה (בין אם זה בבית ובין אם זה באולם, בין אם זה באייפונים שיש היום לא משנה מה) הוא חודר למוח שלך!! תרצה או לא תרצה זה חודר חזק למוח וזה משגע לבן אדם את המוח.
יוצר הסרטים הוא קוסם
אם אני, למשל, רוצה שהצופה יסמפט ויאהב את השחקן או את הדמות שאני רוצה, אני מאיר עליו באור רך וקליל (בפרסומות הם עושים את זה הרבה כדי שתתחבר למוצר ותקנה אותו).
אם אני רוצה שהצופה לא יסמפט את השחקן או את הדמות שאני רוצה, אני מאיר עליו באור חזק מאוד.
זה דברים שלומדים בבית ספר לקולנוע.
יש גם זווית צילום: אם אני רוצה שיעריצו איזה מישהו אני שם את המצלמה מול הבן אדם, קצת למטה, בזה אני מגביה אותו שיהיה קצת מורם מעם.
אני עושה אותו כוכב שיאהבו ויעריצו אותו.
אבל אם אני רוצה שלא יאהבו אותו, אני שם את המצלמה בזווית חדה ופנים מעוותות קצת, זה נותן לצופה הרגשה של אי נוחות, של הרגשה רעה.
אני אוכל לקבוע את מי תאהב ואת מי לא תאהב בצילום שלי אפילו בלי מילים.
זה דברים שלומדים בבית ספר לקולנוע.
וגם בעריכה אפשר להוציא מילים מהקשרם.
אני יכול לקחת דרשה של רב ולהוציא אותו רשע! אני חותך כמה מילים מהמשפט, שם את זה בהתחלה שם את זה בסוף...
כאשר רצו להכניס את הרפורמים לארץ, אז שמואל שניצר (עורך עיתון מעריב) ביחד עם הרב לאו הרב של נתניה ישבו בתוכנית בטלוויזיה. תוכנית שהוקלטה וצולמה לפני השידור.
מולם ישבו שני רבנים רפורמים בוויכוח, אם צריכים הרפורמים להיכנס לארץ או לא.
הוא מספר שבוויכוח הזה היכינו את הרפורמים שוק על ירך הם יצאו בבושת פנים.
אבל כשזה הופיע בטלוויזיה, איך זה הופיע? לקחו וצינזרו והורידו את כל הקטעים הטובים והטענות החזקות של הרב לאו ושמואל שניצר, והכניסו את הטענות של הרפורמים, כדי ליצור מצב מאוזן כביכול... והציבור קיבל את זה איך שהוא קיבל את זה.
מצד שני, אני יכול לקחת את האדם הכי מושפל ולעשות אותו למלך! תוך חצי שנה כולם יעריצו אותו. עשיתי פעם כמה סרטים לרבנים, כולם מעריצים אותם, לא יודעים שהם בכלל לא יודעים לדבר! אני בעריכה עשיתי אותו! אני בניתי את הרב הזה! שמתי לו את המילים הנכונות ונקיתי את המילים הלוא נכונות, שמתי צילומים... מוזיקה... אנשים ראו את הרב בסרט ואמרו: "ואווו... איך הוא מדבר...!". רואים אותו ברחוב מנשקים לו את היד... לא יודעים שהוא כלום! כלום, אפס!
מי עשה אותו? היוצר!
היה במאי אחד שסיפר לעיתונאית אחת שהוא הרצה באיזה תיכון על נושא התקשורת, והוא שאל את התלמידים: "מה אתם אומרים? איך אפשר לעבוד יותר טוב על אנשים, דרך טלוויזיה או דרך הרדיו?"
כולם ענו לו: "בודאי שדרך הרדיו! ברדיו אני לא רואה, יכול להיות שמספרים לי סיפורים שהם אינם נכונים. שמה יכולים לעבוד עלי, אבל בטלוויזיה אני רואה הכל"
הבמאי הזה הראה לאותה עיתונאית שזה ממש בדיוק הפוך! שאם כבר אפשר לעבוד על אנשים, זה אך ורק דרך הטלוויזיה!!"
לדוגמא: היום באמצעי התקשורת החילונים, שהם לא כל כך אוהבים חרדים, הם יכולים בלי מילים להשפיע על הצופה לפי התאורה ולפי זווית הצילום.
יש לי חבר, קצין גבוה בצבא, היה מקרה שהם הלכו לסקר כמה חיילים שמסרו נפש והצילו את כל הפלוגה, התברר שהחיילים האלה היו דתיים.
אלה מהטלוויזיה באו לצלם אותם, אז הבמאי אומר לצלם: "תצלם מפה, שלא יראו את הכיפה... שייראה חילוני". היה אחד עם זקן, הוא אמר לצלם: "תעבור לההוא שנראה מגולח...".
בינתיים הצופה בבית, רואה חיילים חילונים וחושב שהם הצילו את המדינה. הוא לא יודע שהם בכלל 'דוסים'.
בקיצור, יוצר הסרטים הוא קוסם! תאמינו לי! – הצופה הוא כחומר ביד היוצר. הוא בלתי מוגבל. הוא יכול להפוך שמים וארץ! זה כוח אדיר.
וזה לומדים כל אנשי התקשורת. כל בתי ספר לקולנוע. היום יש הרבה פסטיבל לסרטים בקולנוע, אני מתעסק איתם אז אני יודע במה מדובר והם בעצמם אומרים במפורש, שזה כלי ההשפעה הכי גדול בעולם!!!
סף הריגוש בסרטים, רק עולה ועולה
עכשיו יש לי שאלה אליך, האם איכפת לך מהילדים שלך?
אנשים קורעים את עצמם, עובדים קשה כל החיים שלהם, בשביל מי? בשביל הילדים! זה ידוע! עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, מוותרים על הרבה דברים.
אבל מה זה שווה, אם כל מה שאני משקיע בילד, יירד לבסוף לטמיון?
אני נותן הרצאות לבני נוער שהרבה מהם חיים על כדורי הרגעה, מקללים את המורים, משתוללים, מתפרעים... (שאגב, זה גם קצת חדר למחנה הדתי והחרדי לצערינו הרב)
ממה זה בא? מחשיפה לתקשורת!
אני נותן הרצאות בישיבות תיכוניות לבחורים צעירים, מחזק אותם, הם יוצאים אחר כך עם התלהבות בוערת לאהבת ה' אבל אני יודע שאחרי זה הם רצים לטלוויזיה בבית... אז הלך הכל! נכנס מפה ויצא משם! סתם אני מרגיש שבזבזתי את הזמן.
באים אלי הרבנים ואומרים לי: "מה אתה אומר? מה נעשה איתם?"
אני אומר להם: "מה אתם רוצים? הוא בבית מחובר לסרטים! הוא אמנם שמע אותי במשך שעה על קדושה וחיזוק... אבל אחר כך הוא צופה ב–100% של זבל!!! אתם צריכים לתת הרצאות להורים! לא לנערים. שיבינו בכלל מה זה, איזה כלי משחית זה".
גם סרטי גרובייס התחילו עם סרטים על צדיקים. היום הם עושים סרטים עם בן אדם שיש לו תפילין בראש ואקדח ביד. איזה מן חינוך זה??
הסרטים התחילו בצורה תמימה ולאט לאט סף הריגוש עולה! רוצים יותר אקשן, יותר מתח, יותר מסתורי, יותר פעילות, וכך לאט לאט הופך הסרט להיות קרוב מאוד לסרט חילוני!!
אי אפשר לעצור את זה!!
ואני מדבר לבני תורה, לאנשים שמחפשים ורוצים חיים נקיים.
מי שהיה חילוני וחזר בתשובה או שהוא עדיין חשוף לזה, אז אני אומר לו: טוב, אז לפחות תראה דברים של קדושה (כמו הרצאות של כל מיני רבנים)... אבל אתה בתור בן תורה, אתה בתור אבא שמגדל את הילדים שלו ליראת שמים, מה לך ולזה?! תשמור עליהם! אל תתן להם שום דבר! אפילו לא לראות רב בדיסק!
למה, מה הבעיה?
אני אסביר לכם.
היה לי חבר בכולל, תלמיד חכם מקפיד על קלה כבחמורה שרוצה בית של תורה.
הילדים שלו שיגעו לו את המוח... הם היו "קפיצים"... הוא היה על סף התמוטטות עצבים.
הוא התייעץ עם רב מה לעשות? הרב נתן לו היתר להכניס הביתה מחשב שהאבא יחליט איזה דיסק ייכנס למכשיר הזה ואיזה לא.
כשהוא סיפר לי את זה אמרתי לו: "תשמע לי, רב או לא רב, אתה תסבול! את התוצאות אתה תשלם!"
"אבל הרב התיר לי", הוא אומר לי.
"בסדר, הרב התיר לך אז מדין שמים אתה פטור, אבל בתכל'ס יהיו לך נזקים!"
הסברתי לו: "תראה, סף הריגוש עולה, כמה זמן הילד שלך יכול לראות רבנים?
הוא רואה שעה, בסדר, ומה אחרי זה...? זה לא יפטור לך את הבעיה. זה כמו לתת לו 'אקמול' שזה עוזר רק באופן זמני.
דבר שני, הוא רואה כל פעם רבנים... די נמאס! הוא רוצה לראות אקשן.
אז שלב הבא אתה מראה לו סרטים מצויירים...
אחרי זה סף הריגוש ממשיך לעלות, אי אפשר להישאר רק עם זה.
שלב אחרי זה, אתה מראה לו סרטי טבע, חיות טורפות...
אבל גם זה לא מספק אותו.
אז שלב אחרי זה הוא מחפש אקשן...
וסף הריגוש אצלו ממשיך לעלות...
ואחרי זה הוא רואה אלימות קשה...
והתיאבון ממשיך עוד ועוד...
ואחר זה הוא מגיע לסרטים מתועבים ביותר...
אין לזה גבול!
אם הוא היה נעצר 'ברבי חנינא בן דוסא' מה טוב ומה נעים... אבל המציאות היא לא כך!
הילד מתרגל למדיה! הוא לא יכול להישאר תמיד באותם סיגנון של סרטים! הוא מחפש איך לחדש הלאה לסרט יותר מעניין...
כשהוא יגדל הוא יגיד, 'אבא שלי מיושן, מה הוא מבין? אבא שלי הגביל אותי רק לסרטי טבע, הגבול שלי יהיה סרטים קצת יותר נועזים... מה הבעיה?' – תוצאה: שרפת את הילד שלך!!!"
אמרתי לו: "לך שחק איתם כדורגל, תן להם פעילות! לגו, פלסטלינה, לבנות דברים, מטוסי הרכבה, פאזלים, לא יודע מה, תעשה להם מסע בהרים... תוציא להם את כל האנרגיה, ילד אוהב את זה". אבל הבעיה היא, שזה קשה להורים. יותר קל להם לשלוח אותם למחשב: "לכו למחשב... תראו איזה סרט... תשחקו במירוץ מכוניות..."
האבא אומר: "בינתיים אני אוכל ללמוד משהו..."
האמא אומרת: "אני יכולה קצת לפטפט עם חברה בטלפון..."
שעה יהיה לנו שקט, הם יהיו שקועים במחשב.
אבל שני ההורים לא יודעים ש...
מה שבא בקלות, הולך בקלות!!! – מה שהולך קל, זה יצר הרע!"
גם אם אתה חייב את המחשב לעבודה, אבל האם אתה גם חייב לשתף אותו בחיים האישים?
בן אדם יש לו במחסן מאחורי הבית נגרייה ומסור חשמלי, האם הוא יכניס את המסור החשמלי לתוך הבית ויחתוך בו פרוסות לחם??!
היעלה על הדעת שהוא יבקש מהבן או מהבת שלו בני ה–8 להכין סנדוויצ'ים במסור החשמלי??! מה פתאום! זה מסוכן.
אצלי, למשל, בבית הילדים לא יודעים מה זה. יש לי חדר עבודה מחוץ לבית ושם אני מתעסק עם זה, הילדים יודעים שזה קשור לעבודה של אבא.
להם יש ספרים, יש פאזל, יש לגו, יש כדורגל, יש כדורסל...
הסברתי לו את כל זה, אבל הוא כבר החליט להכניס את המחשב. היה לו קשה להתמודד עם הילדים.
אחרי שלושה חודשים האברך הזה בא אלי כולו עצבני...
מה קרה? הוא נתן להם לראות רק סרטי טבע, פתאום הוא רואה שהילדים שלו קופצים משתוללים וצורחים... מה התברר? הם התחילו לקחת דיסקים מהחברים של מכות ואקשן, והוא לא ראה.
"הזהרתי אותך!", אני אומר לו.
"טוב מה אני עושה עכשיו?", הוא שואל.
"תקלקל שמה איזה משהו... ותגיד להם שהמחשב התקלקל! ואתה תשלח אותו לטכנאי... בינתיים תמשוך את הזמן במשך כמה חודשים טובים, עד שהם יתרגלו להיות בלי מחשב וזה כבר לא יעניין אותם".
זה מה שהוא עשה.
בינתיים הילדים שלו שיחקו בכדורגל ובשאר משחקים, עד שברוך ה' זה יצא להם מהראש.
גם הרבנים לא תמיד מודעים להתקדמות הטכנולוגיה
יום אחד התקשרו אלי כמה רבנים מכובדים ב–11:30 בלילה ואמרו לי: "אנחנו באים אליך עכשיו!"
"מה, עוד מעט אני הולך לישון, אני כבר עם פיג'מה..."
"לא, אנחנו צריכים אותך דחוף!!"
הם באו אלי ודפקו בדלת. אני רואה 4 רבנים עם שטריימלים מכובדים.
הכנסתי אותם לתוך החדר עבודה שלי שהיה במחסן בחצר.
"אנחנו צריכים את העזרה שלך", הם אומרים.
"מה קרה?"
אחד מקרובי המשפחה שלהם, בחור בן 15, היה עילוי של ממש. סבא שלו זה אחד מגדולי הדור בימינו.
הבחור הזה למד חברותא עם הסבא שלו, ממש בחור מיוחד...
אבל כשהגיע לגיל 16 נהיה לו קצת רפיון... הוא נכנס למצב נפשי קשה.
הם התייעצו עם מומחים מה לעשות איתו? לבסוף החליטו לקנות לו מחשב אבל שיהיה בשליטה של ההורים עם מפתח כדי שפעם ביום, במשך כשעה, הוא יראה קצת סרטי טבע או משהו כזה כדי שיירגע.
אם הם היו שואלים אותי, הייתי אומר להם שהתיאבון שלו רק יגדל עוד ועוד (כי כמו שאמרתי, כמה כבר אפשר לראות סרטי טבע?? רוצים לגוון ולראות עוד ועוד דברים), אבל הם לא התייעצו איתי כי לא הכירו אותי, הם שאלו את פיו של אותו גדול.
גדול הדור התיר להם לעשות את הדבר הזה.
ומה קרה בפועל?
הבחור הזה הלך והתדרדר עוד יותר; הוא איבד את הריכוז, נהיה לו מבט אטום, וכך זה נהיה יותר גרוע ויותר גרוע... ההורים שלו כבר התייאשו ממנו. הוא הגיע לגיל 23, החברים שלו כבר התחתנו! הוא לא יצא לשידוכין. הוא לא התעניין בכלום. פשוט לא היה לו חשק לכלום.
עד שהדודים שלו העצבנו ויום אחד החליטו: די! צריכים לעשות מעשה.
הם פלשו לחדר שלו בלי ידיעתו כשהוא לא נמצא, (כי ההורים היו מפחדים שהוא לא יעשה משהו לעצמו, לכן הם לא רצו להתעסק איתו והעדיפו לשמור על שתיקה בעניין הזה), עשו פשיטה במגירה שלו שהייתה מלאה בדיסקים צרובים ובאו אלי באמצע הלילה שאני, בתור מומחה, אבדוק מה יש בדיסקים הללו ושאני ארשום מכתב של מומחה להורים שיידעו מה יש פה? במה הילד שלהם מתעסק...
טוב, לקחתי את אותם דיסקים והסתכלתי מה רשום בהם. הבחור ציין עם מרקר את השמות של הסרטים שהוא הוריד מהאינטרנט או שלקח מחברים...
היו אלו סרטי זימה שבתור חילוני הייתי מפחד לראות!!! סרטי זימה הכי חמורים שקיימים בעולם שאי אפשר לדמיין!!! – אמרתי להם: "אין, הילד הזה שרוף!! רק נס ינקה לו את הראש!! הוא הלך... גמרנו!".
לצערי הרב הטכנולוגיה התקדמה כל כך מהר שאפילו רבנים גדולים לא מודעים לה.
היה אדמו"ר גדול מאוד מפורסם שעד לא מזמן התיר לכל הקהילה שלו מחשבים. ואחרי כמה שנים שהוא ראה את הנזק, הוא אסר את זה! אבל אז כבר היה מאוחר... זה חדר חזק לקהילה שלו. הרבנים לא אשמים חס ושלום, זה פשוט כלי מאוד מתוחכם שאנחנו לא עומדים בקצב שלו (כל יום מתחלף מכשיר אחר! והמחשב של אתמול כבר נקרא ישן לעומת המחשב של היום!)
אני, אמנם, משתמש עם זה כדי להחזיר בתשובה כי החילוני במילא מכור למסך לפחות שיראה קצת משהו טוב, וזה עובד ברוך ה'. 'הידברות' בנוי על זה. אבל עדיין זה כלי מסוכן אף לדברים האלה של קירוב רחוקים. אתם יודעים כמה אנשים שעובדים באירגונים בעצמם נפגעים...??
זה כמו פרה אדומה, הוא רוצה לטהר את הבן אדם אבל הוא בעצמו נטמא.
לכן צריך להיזהר בזה מאוד מאוד.
אם תשאלו אותי, רק אחד מתוך מיליון יכול להתעסק בזה מבלי להיפגע... ולדעתי, גם אנשים מבוגרים שהמתעסקים בתחום המחשבים, צריך לעשות להם קורס של זהירות בענייני קדושה וצניעות שיידעו לפני מה עומדים. זה כמו שאתה הולך להטיס מטוס, זה לא רק הטכניקה של המטוס, צריך לדעת מה קורה במצב חירום במקרה שהוא נקלע לשדה אוייב בשניה יכולים לשלוח לו טילים ובשניה יכולים לרסק אותו... זה מאוד מסוכן, אנשים לא מבינים את זה!
סרט או שרט? - סרטים לילדים - חלק א'
אנשים שואלים: למה לא לשמוע חדשות? לשמוע רדיו? לדעת קצת מה הולך בעולם? מה יש? לראות פעם איזה סרט? ללכת לקניון? מה יש? למה לא? בין הזמנים...
אומרים לו, "תשמע, אם אתה שומע רדיו, אם אתה רואה סרט, אתה מושפע!"
"לא! אני חזק! זה לא מזיז לי...", הוא אומר.
היית רוצה!
אין לא מושפע!