היום שאחרי · מאשים את אביו בגלל האינטרנט
לכבוד...
כ"ילד טוב" לאבא עם אינטרנט פרוץ ואייפון, אני יכול להעיד שכל יום אני מצטער על שני רגעים, את הרגע שאבא שלי הכניס הביתה את האינטרנט, ואת הרגע בו נודע לי שיש כזה דבר, אצלנו, בסלון.
אני יכול להעיד כי הערך של אבא שלי ירד בעיניי כמעט לאפס!!
בתור "ילד טוב" אני מאמין בכל לב לתורה לנותנה ולחכמיה, אני מאמין בכל מה שהרב וואזנר אמר ומה שרבי חיים אמר ורבי צבי מאיר ועוד הרבה, ואני לא קולט מיהו הטיפש שעדיין מחזיק כזה דבר?
הוא מתייגע לפרנסתו מבוקר ועד לילה, ולטענתו לכן קנה את כל הדברים הנ"ל, ולא קולט שהוא מאבד הכל בידיים! את הבית, הילדים, הפרנסה "הקדושה" הזו שעל מזבחה הוא מקטיר את הכל, האושר, הכל! ולא פעם אני מהרהר אם הוא עשה "ערבים"... אם רבי צבי מאיר אמר שבית דין של מעלה מקיימים את הפסק של "ייהרג ואל יעבור", זה לא נותן לי לישון רגוע...
אני שומע וקורא את כל דברי הרבנים על אותם שיש להם כזה דבר, וזה מתפרש מיד על אבא שלי!
מישהו קולט מה מדובר פה??? אנו נוסעים יחד במכונית וכל הרחוב מלא פשקווילים בצבעים מאיימים נגד מי שמחזיק כאלה דברים, ושנינו רואים שנינו רואים...
הוא יושב בסעודת שבת, ואבא שלו אומר ווארט (במקרה הטוב...) והילד בליבו צורח עליו "קשוט עצמך תחילה", אל תאמר לי ווארטים על אמונה ושבת וקדושה ושמחה, לפני הכל "טול אינטרנט מבין עיניך"!!! נמאס לי מהצביעות הזו.
אין לו מושג איזה מצפון וניסיון יש לי להיכנס הביתה, חוץ ממה שהרב וואזנר פסק שאסור להיכנס הביתה, הרי במקום שהבית שלי יהיה לי מקום מפלט ורוגע ושקט, הוא נהיה שדה מוקשים.
הוא לא יודע שכל הילדים בבית מדברים ביניהם ברמיזות על הקללה הזו שנכנסה לנו לבית ותפסה מקום של כבוד, על הכסא של אבא. בכל זמן, גם בסעודות משפחתיות הוא מנותק, הוא עסוק בלהתכתב עם המסך הענק והטמא הזה, רק לא איתנו.
הוא חושב שאני לא יודע, וכמו שהיה במכתב שם, שהילדים יודעים טוב טוב מה הוא עושה עם הצעצוע שלו ומה הוא רואה שם, ואני יודע מה הוא רואה – כי גם אני נכשלתי בזה, והוא לא חולם על זה! הוא לא מעלה על קצה דעתו כמה מכשולות היו לי, ברוחניות ובגשמיות, בגלל "הדבר האחר" הזה שהוא הכניס הביתה מהדלת הראשית.
הוא גם לא יודע עד היום למה אחי ירד מהדרך, אני יודע, זה בגללו ובגלל האינטרנט!! והוא עוד מאשים את הישיבה והחברים, זה מה שהשטן הצליח עליו, תאשים את כולם, רק לא אותך, כבר לא מעניין אותו מה למדו, רק קליפים ואוכל כל היום.
חסד ה' שיצא לו דור ישרים מבורך, ברובם, אינני יודע בזכות איזה דמעות אולי אפילו שלי, שלו – בטח לא. מידי פעם אני רועד מהמחשבה, שאולי באמת אני ארד גם מהדרך, מי יודע מה יילד יום? ועל כן, בטוח אני, שדבר אחד טוב ייצא מזה, כאברהם מתרח שבעזרת ה' לעולם לא יהיה לי כזה דבר.
ואתם שם במערכת, אל תרפו! בבקשה, אני כותב את זה לכם דווקא, כי אליו לא יגיע הספר הזה בדרך הטבע, אז הוא לא יקלוט שזה אני, אבל אולי יש מישהו שכן מגיע לו הספר ויש לו ילדים טובים, אז שיידע שהם משתוקקים לכתוב לו כזה מכתב, או בדומה לו, ואם לא לו, אז לפחות לאמא שלהם, וזה שהם לא כותבים זה כי הם מתביישים מהאבא או מאמא שלהם, וגם כי לפעמים הם לא רוצים שהם יידעו שהם יודעים. ודי למבין.
וסתם הערה: האייפון נורא – כי הוא בחוץ לעין כל, בחוצפה ובפרהסיה, אבל זה בכיס שלו כל הזמן, וכמעט שאין לזה גישה, אבל האינטרנט שיש במחשב והוא פרוץ, הוא נורא ואיום שבעתיים, כי כשהוא הולך מהבית, הדרך שלי סלולה לתהום!! ועל כן תדגישו – לדעתי – את המלחמה באינטרנט הביתי.
בברכת "והסירותי מחלה מקרבך"
"ילד טוב" ירושלים.