אור ברסלב
אצבעותי למלחמה היום שאחרי › השבירה

אצבעותי למלחמה

היום שאחרי · השבירה

החקירה

סיפר הרב יששכר טריגר:

"לבחור אחד הלומד ב'בני ברק' באחד הישיבות הוצמד אברך שמכיר אותו אישית.

האברך אומר לי: "לאחרונה שמתי לב, תמיד שהוא חוזר אחרי שבת מהבית לישיבה, אני צריך עבודה קשה "להנחית" אותו על הקרקע... זה הולך קשה. הוא בוהה ובוהה ואינו לומד כלום! הוא מנסה קצת לשתף פעולה אבל מורגש עליו שמשהו מטריד אותו".

לאט לאט התחיל האברך בעדינות לרחרח... ואכן נודע הדבר!

הבחור גילה לו בסודי סודות, שההורים שלו לא יידעו ושאף אחד בעולם לא יידע, אבל יש לו מכשיר טאבלט. לישיבה הוא לא הביא אותו אבל הוא מחביא אותו בבית בכל מיני מחבואים כאלה שאף אחד לא יכול לחלום.

"לא חלמתי שיש לו טאבלט", אומר לי האברך, "הוא נראה ממש צדיק, מה שנקרא: 'צ'ולניק'. שיהיה לו מכשיר טאבלט??!! אבל מציאות זו מציאות".

כל שבת כשהוא מגיע לבית, הוא מחפש כל דקה פנויה כדי לצפות במכשיר הזה.

האברך ראה שככה זה המצב הוא לקח ממנו הבטחה שבמוצאי שבת הקרוב כשתסע לבית, אתה חוזר לישיבה ביחד עם הטאבלט, ואנחנו נעשה לזה סוף! מה אתה אומר?"

"כן כן כן כן כן"...

אבל בפועל היה, לא לא לא לא לא...

הבטחות היו, אבל במציאות לא היה לו את הכוח.

כך זה נמשך כמה שבועות. האברך היה משקיע בו, ואחר כך הכל היה הולך לריק.

יום אחד (היה זה לפני שלוש שבועות), ההורים של הבחור הגיעו לישיבה. הם גרים רחוק מבני ברק במרחק של כ–40 דקות נסיעה צד אחד, האברך שוחח איתם מעט ושאל אותם כבדרך אגב, אם הם חוזרים הביתה עכשיו או שיש להם עוד סידורים... אמרו לו, "כן יש לנו היום חתונה!"

לאברך עלה רעיון... אף אחד הרי כרגע לא בבית!

הוא הלך לצד והתקשר אלי בלי שאף אחד ישים לב: "יש לי עכשיו הזדמנות לקחת מונית 'ספיישל' הלוך חזור לבית של הבחור ולהוציא את מכשיר הטאבלט מהבית. אני צריך מימון למונית זה עולה הרבה כסף..."

אמרתי לו: "עלי"

הבחור והאברך נסעו לבית הבחור ולקחו משם את המכשיר.

הם חוזרים בחזרה לבני ברק, האברך מוביל את הבחור לגינה סמויה ואומר לו: "נו, המצוה היא שלך... שבור אותו!"

הבחור לוקח את הטאבלט... התנדנד... הלוך חזור... נאבק עם עצמו... כן, לא, כן, לא...

"אאאאני לא יכול! ששששהרב ישבור אותו... אאאאני לא מסוגל!", הוא גמגם מרוב התרגשות.

האברך דיבר איתו וניסה לשדל אותו בדברים...

הבחור היה מאובן. לא היה יכול לזוז. "לללללאאא יכול!.... אני מבקש שהרב ישבור אותו!"

שוב דיבר איתו האברך, מנסה בפעם השלישית להרגיע אותו ולעודד אותו שהוא עצמו ישבור את המכשיר...

הבחור לפתע תופס ריכוז וצורח בהיסטריה לתוך המכשיר: "אתה הרוצח שלי!!!... אתה מלאך המוות שלי!!!...". ואז, בבת אחת, הוא תפס את הטאבלט הארור וריסק אותו לרסיסים על אחד האבנים... מיד לאחר מכן פרץ בבכי נסער קורע לב...

למחרת עשינו לו מסיבה אצלנו במשרד.

הוא, האברך שלו, אני ועוד מישהו, רקדנו. בלי שאף אחד בישיבה בכלל יידע מהסיפור הזה.

אומר לי הבחור: "מאותו יום ששברתי את הטאבלט, אני מרגיש שכל גמרא שאני לומד, כל רש"י, כל תוספות, כל מפרש, מאיר לי את הנשמה באור יקרות! ואני מרגיש שזה נכנס לי לדם בצורה שלא חוויתי אף פעם, גם עוד לפני שנפלתי וקניתי לי את המכשיר!!".

מאז הוא עלה ועלה, והפך להיות הבחור הכי טוב בישיבה!!!

הוא זכה לקבל מתיקות ודבקות בלימוד בצורה בלתי רגילה.

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה