היום שאחרי · הניתוח
ליטל, אשר לומדת במכללה בירושלים, שוחחה בהפסקה עם מיכל חברתה ללימודים על מוזיקה מסוימת שהיא מחפשת עבור הסטודיו שלה למחול.
מיכל הציעה: "מה הבעיה? תורידי מהאינטרנט!"
לתדהמת מיכל ענתה ליטל שברוך ה' אין לה אינטרנט, והיא גם לא מתכוונת אי פעם להתחבר.
"את יודעת מה...", אמרה מיכל מהורהרת, "נראה לי שזה מה שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו"
והיא החלה לספר: "לפני מספר חודשים הבת שלי התלוננה מספר פעמים על כאב בטן.
פעם חשבנו שאולי היא לא שתתה מספיק... פעם חשבנו שלא ישנה מספיק... פעם חשבנו שאולי זה לחץ... אבל היא המשיכה להתלונן ולהתלונן.
פנינו לרופא, ומאז לא הייתה לנו מנוחה.
מרופא לרפא ומבדיקה לבדיקה, גילו לבסוף שכליה אחת אינה מתפקדת כלל.
צריך לעשות ניתוח כדי להוציא את הכליה. הניתוח נקבע לעוד 5 ימים!
אבל עכשיו שאני מדברת איתך, אני ובעלי מקבלים על עצמנו להוציא את האינטרנט מהבית!! דבר שהוא מאוד מאוד קשה עבורי, כיון שהאינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו".
לאחר חמישה ימים...
הם הגיעו עם הילדה. הצוות הרפואי החל לערוך את הבדיקות.
הפסקה קצרה.
קראו למומחה ושוב בדיקות ועוד צילום.
התייעצות שקטה ביניהם.
שוב קראו למומחה נוסף. הביטו בצילומים הישנים ובצילומים החדשים, ערכו מיפוי כליות נוסף ליתר בטחון... הם נדהמו.
המומחה ניגש אל ההורים והודיע להם חד משמעית: "הכליה של הבת שלכם, חזרה לתפקד שוב באופן פלאי ולא הגיוני!!! בדקנו את זה כמה וכמה פעמים במכשירים שונים, זה פשוט מדהים!"
"אנו לא היינו זקוקים לאימות", אמרה מיכל לליטל, "הלכנו עם האמת – הוצאנו את האינטרנט, את "המחלה" מביתנו, ובורא עולם הוציא את המחלה מבתנו".