אור ברסלב
אצבעותי למלחמה היום שאחרי › החבר "הפיליפיני"

אצבעותי למלחמה

היום שאחרי · החבר "הפיליפיני"

מציאות דמיונית

הכלה הייתה ממש מרוגשת. נמצאת היא ביום הגדול של החיים שלה, יום החתונה.

התנאים נערכו, הפרחים נשזרו, המתנות נשלחו, וההזמנות חולקו. המשפחות עסקו בקניות בגדים לכל המשפחה. סגרו עם תזמורת 'ברמה', עם צלם, סיכמו עם בעל האולם על כל מנה ומנה לשביעות רצון האורחים ו... הנה! סוף סוף הגיע היום המאושר בחייה!

היא ישבה בכסא הכלה כל כולה קורנת מאושר. מרטיבה את ספר התהילים שלה בדמעות מרוב התרגשות. כולה מוקפת בבנות משפחתה, בשכנותיה, במורותיה ובחברותיה מהסמינר...

והנה, הגיע טקס החופה. קשה מאוד לתאר את תחושת הרוממות של שני בני הזוג.

החתן, ששמו הלך לפניו כתלמיד חכם צדיק וירא שמים, ניגש יחד עם כלתו לאחר טקס החופה אל חדר הייחוד שמח ומאושר.

עם הזוג הצעיר, נכנס לחדר פיליפיני אחד מחויט להפליא.

"מישהו נכנס איתנו...", לוחשת הכלה לחתן.

"אה...", הוא מחייך לה חיוך רחב, "זה חבר שלי, הפיליפיני". החתן הראה לו את מקומו בחדר על אחד הכיסאות הפשוטות.

לפליאת הכלה לפשר מעשיו, הסביר לה החתן תכף ומיד: "יקירתי, אל תדאגי, הוא לא מבין אידיש, אנחנו נדבר רק באידיש, נראה לי שהוא לא מפריע. הוא רק יושב כאן בשקט".

"כן, אבל למה"...? פלטה הכלה בגמגום, כשעיניה פעורות לרווחה.

"פשוט מאוד", השיב החתן הטרי, "חברי הפיליפיני עזר לי היום במשך כל ההכנות לחתונה. ואם נצטרך משהו, נוכל לשלוח אותו לכל שליחות. אם נצטרך חס ושלום עזרה רפואית הוא יעמוד לימיננו, ואם נרצה לשתות איזה משהו... הוא תיכף ומיד יזדרז להביא לנו".

"כן" – השיבה הכלה ההמומה, "אבל למה הוא צריך להיות"?...

"אני מסביר לך", ענה החתן, "יש לו התמחויות בכל דבר! כל יידע, כל ייעוץ, כל שירות הוא יתנדב לעזור לנו, את תראי..."

הכלה חשבה שהיא עומדת לצאת מדעתה. מה זה?! איזה חתן היא קיבלה? האם אפשר עוד להתחרט ולבטל את כל החתונה הזאת בכלל? היא נשכה את שפתיה בחוזקה וניסתה לומר שוב בעדינות מרובה: "אני לא מבינה, לשם מה הוא צריך להיות איתנו בחדר הייחוד"...??

"אסביר לך רעייתי היקרה, נכון ששנינו עברנו היום יום עמוס במיוחד? יכול להיות שאולי שכחנו איזה משהו? אז חברי הפיליפיני – יוכל להזכיר לנו כמה דברים... הוא ירמוז לי בידו על איזו פגישה שיש לי הערב או מחר בבוקר, הוא לא ידבר כדי לא להפריע לפרטיות שלנו בחדר הייחוד, כך סיכמתי איתו במפורש, שיהיה כמו חרש שאינו שומע ואינו מדבר. מה זה כבר מפריע לך שהוא בסך הכל יושב פה בשקט בפינת החדר?"

משראה החתן את עיניה של הכלה מביטות עליו בתימהון גובר והולך, הוסיף ואמר: "את יודעת מה? אני בעצם לא חייב להתייחס אליו. אפילו אם הוא ירמוז לי איזה משהו... אני לא אתייחס אליו! אבל בכל מקרה, נראה לי שעדיף שהוא יישאר איתנו כאן למקרים דחופים... מה את אומרת?"

הסיפור הזה נכון אבל עם קצת שינויים:

א. החתן והכלה הם לא אחר מאשר הקב"ה ועם ישראל.

ב. החתונה לא התקיימה באולם שמחות אלא בבית, ברחוב, בעבודה, בקניות ובאירועים.

ג. חדר "הייחוד" זה הקשר שלנו האישי והפרטי עם הקב"ה

ד. הפיליני הזה, לא נקרא שמו בדיוק פיליפיני אלא פלאפוני. הפלאפון הלא כשר...

ועכשיו קראו שוב את הסיפור מהתחלה...

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה