אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מב · ג)
אכן מש"ס דמכות נ"ל להכריח אחת משתי אלה או דהיכא דאינו מחויב רק לצי"ש לא מקרי ניתק לעשה. או דקיי"ל דמזיק מתנות כהונה אף לצי"ש פטור דהש"ס שם פריך דמשכחת לה ביטלו בפאה דרחמנא אמר לא תכלה. לעני ולגר תעזוב. ותנן מצות פיאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרין וכו' ופרש"י ז"ל משכחת לה בביטלו כגון שטחן את החטין דתו לית לי' לקיומי' לעשה שהרי קנאו בשנוי כדתניא דבעודן חטין מחייבו ליתן אבל אם טחן לא. ומבואר בש"ס חולין שם דהאי דינא דמזיק מתנות כהונה הוי גם במתנות עניים כדפריך שם מבעה"ב העובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני וכמו שביארו התוס' ז"ל שם דחד דינא אית להו. והא דאמרינן בפאה דאם קנאו בשינוי תו לא מחייב לתת. הטעם דהוי כמזיק מתנות כהונה. וכמו שפרש"י ותוס' ז"ל בריש פרק רה"ג אמתני' דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור וה"נ מהאי טעמא הוא. א"כ מדפריך הש"ס דהוי ביטלו בטחן החטים דקנה בשנוי. ע"כ או דפטור אף לצי"ש. או דאף שמחויב לצי"ש. מ"מ לא מקרי תו ניתק לעשה. ועי' בפרש"י ז"ל בב"ק דס"ו ע"א שכתב הטעם דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור משום דקנה בשנוי והו"ל ממון שאין לו תובעין. וכן פרש"י ז"ל בב"ק דצ"ד ע"א בד"ה אף דזהו גם טעמא דת"ק שם בפיאה דקנה בשנוי והו"ל ממון שאין לו תובעין. עכ"פ כיון דקרי לה הש"ס בכה"ג ביטול העשה א"כ במתנות כהונה כה"ג ג"כ מקרי שבטל לעשה. וא"כ משכ"ל לאו דגזל בביטלו ולא בטלו. וקשה קושי' ה"גדול" ז"ל. ועי' בתוס' ב"ק (דף ס"ו ע"א) בד"ה לא הספיק ליתנו עד שצבעו. שכתבו דהוא דין אחד עם מאי דאמרינן שם (בדף צ"ד ע"א) גבי פיאה דקנה בשנוי יעוי"ש והוא כמ"ש: