אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מב · ב)
ואני אמרתי אז לחזק הקושי'. דלכאורה יש לומר למאי דאיתא שם בחולין תרי לישני בטעמא דמזיק מתנות כהונה פטור. ללישנא קמא הוי טעמא משום דכתיב זה. ופרש"י ז"ל דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין. וללישנא בתרא קאמר הטעם משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין. ופרש"י ז"ל אין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנן ולא לך. וכתבו שם בתוס' ז"ל דאיכא בין הני תרי לישני דללישנא בתרא דפטור משום שאין לו תובעין נהי שאינו יכול להוציאו בדיינים מ"מ מחויב לצאת ידי שמים. וללישנא קמא דפטור מוזה אפי' לצי"ש פטור. ועי' בר"ן שם. ובכ"מ פ"ט מהל' בכורים כתב דכן דעת הרמב"ם ז"ל כתוס' ז"ל דללישנא בתרא חייב לצאת ידי שמים ופסק כלישנא בתרא ולחומרא. וכן פסק בהדיא בטושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ט"ו דחייב לצי"ש. וא"כ לכאורה איכא למימר דלא מקרי ביטול העשה אם מחויב בה לצאת ידי שמים ובשיטה מקובצת בב"מ ר"פ איזהו נשך משמע ג"כ דעת ראשונים ז"ל דאם מחויב בעשה לצי"ש מקרי ניתק לעשה. ועי' במפרשי הים ריש ב"ק מ"ש בזה: