אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מ · ג)
והי' נ"ל להוכיח דגם מלקות מלא תענה ליכא קודם גמ"ד מש"ס דב"ק (דף ע"ד ע"ב) דמוכיח דר"א ס"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה היא מדקאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד הכחשה תחלת הזמה היא אמאי לוקין הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עלי' וכתבו שם בתוס' ז"ל לפרש ד' הש"ס. אע"ג דבעלמא קיי"ל דאם רק אפשר לבוא לידי חיוב מיתה. אף דהשתא התרו למלקות ולא למיתה ולא יכול לבוא עכשי' לחיוב מיתה. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד. א"כ אף אם ס"ל לר"א הכחשה לאו תחלת הזמה היא ואם הוכחשו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דמשכחת לה מיתה בהאי לאו בהוזמו לחוד. וכ' דה"ט בזה. משום דבלא תענה גלי קרא דלקי מוהי' אם בן וגו' וכיון דגלי קרא מוקמינן לי' לקרא במקום שאינו יכול לבוא לידי חיוב מיתה כגון עדי בן גרושה וב"ח או עדים שהוכחשו בנפש למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה וא"כ לא יוכל לבוא לידי חיוב מיתה. אבל למ"ד נהרגין אין סברא להעמיד בזה הפסוק כיון דיכול לבוא לידי חיוב מיתה כשהוזמו לבסוף. ואי נימא דעדים שהוזמו קודם גמ"ד איכא מלקות מלא תענה. א"כ מאי מוכיח הש"ס מדר"א דאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין. דילמא מיירי בהוכחשו קודם גמ"ד וכיון דהוכחשו ובא הרוג ברגלי' שוב לא יגמרו ב"ד הדין. ולא יבוא לידי חיוב מיתה אף אם יוזמו דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ. וא"כ לא הוי שוב לאו שניתן לאזהרת מב"ד עכשי'. וממילא לקו משום ל"ת. וע"כ דגם מלקות ליכא קודם גמ"ד. ועי' באמרי שפר שם לידידי הרב הגאון הנ"ל מ"ש אלי לתרץ זה: