אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לז · ז)
ומ"ש לישב מה שתמוהים לי דברי הגאון בבה"ל סי' מ"ד שכ' לישב דעת הרמב"ם דנשבע שלא לאכול נבו"ט לא לקי משום ש"ש. משום דס"ל דאף דאין איסור חע"א מ"מ תרי איסורי איכא. ולא הוי ש"ש. וע"ז נפלאתי ממה שפסק בלקיים מ"ע שלוקה משום ש"ש. וע"כ דס"ל כרמב"ן ז"ל דלא חל כלל משום דממעטינן מקרא דאתה מיחל לחפצי שמים. א"כ בלקיים מל"ת בודאי לא חל כלל ג"כ וכת"ה שי' כתב לתרץ דברי'. די"ל דאף להרמב"ן ז"ל אין למעט מקרא לנשבע לקיים מל"ת. דהאיך נאמר דאתה מיחל לחפצי שמים ויאכל נבו"ט. ובלקיים מל"ת הוא רק מטעם דאין איסור חע"א. וכל זה איננו שוה לי דכמו דממעטינן מהאי קרא נשבע לקיים מ"ע כמו כן נמעט גם לקיים מל"ת ופי' הקרא דחפצי שמים אינן בכלל לא יחל לא לקיים ולא לבטל. וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהדיא. ואין שוב סברא לחלק בזה בין לקיים מ"ע ובין לקיים מל"ת: