אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · ו)
אשר ע"כ נראה ברור בשיטת רש"י ז"ל דלא כמ"ש בגהש"ס. ואולי איזה תלמיד טועה כ"כ בשם הגרע"א ז"ל. והאמת דרש"י ז"ל ס"ל כמ"ש התשב"ץ בשמו דאפי' נשבע לקיים מ"ע אין שבועה חלה כלל לא לקרבן ולא למלקות. ואינו אלא זירוז בעלמא דלא הו' שבועת חנם. ואולי מזה עצמו הכריח התשב"ץ ז"ל מדכתב רש"י ז"ל בכל הני דוכתי שהובא לעיל דאפי' נשבע לקיים מל"ת. הוי בכלל נשבע לקיים המצוה. וברור דנשבע לקיים ל"ת אין שבועה חלה כלל מש"ס דמכות הנ"ל וע"כ דס"ל לרש"י ז"ל דעיקר טעמא דנשבע לקיים המצוה. לאו מטעם דליתא בלאו והן ורק כשי' תוס' ז"ל שכתבנו לעיל דמטעם אין איסור חע"א אתו עלה. אף בלקיים מ"ע. כמ"ש לעיל בשם הגרע"א ז"ל. או כמ"ש הרמב"ן ז"ל דגם בלקיים מ"ע ממעטינן מקרא דל"י דברו אבל מיחל לחפצי שמים. וכמו שהביא התשב"ץ ז"ל דעת רש"י ז"ל עם דעת הרמב"ן ז"ל ביחד. וא"ש סוגית הש"ס בדכ"ג הנ"ל דמעיקרא פריך והא מושבע ועומד מה"ס הוא. והיינו דהוי נשבע לקיים המצוה וכדפרש"י ז"ל והטעם משום דאאחע"א או מקרא דאתה מיחל לחפצי שמים. וע"ז משני בכולל. ושפיר קא משני לפי"ז. ואח"כ מקשי' לי' והא ליתא בלאו והן. וא"ש. ועי' בתמורה (ד"ג ע"ב) ברש"י ד"ה לקיים המצוה. שכתב דלא יוכל לחזור בו שנאמר נשבעתי וגו' ומשמע מדברי' ז"ל דהשבועה הוסיפה איסור בדבר. וגם למ"ש א"ש. אם נאמר דטעם רש"י ז"ל בלקיים המצוה משום אאחע"א אפ"ל דס"ל דתרי איסורי איכא עלי' כמ"ש הפמ"ג ז"ל. רק דצ"ע מ"ש התשב"ץ ז"ל בשמו דזירוז נפשי' בלחוד היא דלא הויא שבועת חנם ומשמע דהשבועה אינה מוספת איסור כלל: