אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · ה)
והנה מ"ש למילתא דפשיטא דמילתא דליתא בלאו והן עכ"פ חייב מלקות. עי' במל"מ פ"ד מה"ש דכתב דמדברי תוס' ז"ל מכות דכ"ב ע"א נראה דס"ל דגם מלקות ליכא. ובאב"מ סי' י"ד ג"כ האריך בזה. אמנם דהמל"מ שם כתב דבדברי רש"י מבואר בדף כ"ד דס"ל דמלקות איכא, ונראה שכיון לדברי' בד"ה בשלמא לר"ל שכתב דקיי"ל אין קרבן שבועה בא אלא א"כ אתה מוצא בה לאו והן עיי"ש. ומשמע מזה דמלקות איכא. אבל לדידי אחרת קשה לי לפימ"ש בתשב"ץ הובא לשונו לעיל דרש"י ז"ל ס"ל דנשבע לקיים מ"ע אינה חלה שבועה כלל לא לקרבן ולא למלקות. אף דלע"ע נעלם ממני אי' כתב רש"י ז"ל כן. (ועי' בחי' רעק"א ביו"ד סי' רל"ח שכ' דמשמע מד' רש"י ז"ל מכות דכ"ב דמלהרע או להטיב ממעטינן גם לענין לאו עיי"ש). עכ"פ כ"כ בשמו. ואין נוכל לומר בדעת רש"י ז"ל דגם בנשבע לקיים מל"ת ס"ל דמלקות איכא כמ"ש הגרע"א ז"ל. ועוד קשה לי דהאיך נפרש סוגיית הש"ס בדכ"ג ע"ב דפריך אמתני' דשבועה שלא אוכל נבילות. והא מושבע ועומד מה"ס הוא. רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע בשלמא ר"י לא אמר כר"ל כו' בשלמא לר"ל משום הכי קפטר ר"ש וכו' עד דפריך בשלמא לר"ל היינו דאיתא בלאו והן אלא לר"י וכו' אלא כדרבא וכו' וע"ש פרש"י ז"ל דחזר בו עתה לגמרי ממה דאוקים ברישא. ואם נימא דהא דפריך ברישא והא מושבע ועומד מה"ס הוא. היינו מכח דינא הנשבע לקיים המצוה ומכח טעמא דליתא בלאו והן כמ"ש הגרע"א ז"ל בשי' רש"י ז"ל. א"כ מיד כשתירץ בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. הו"ל למיפרך דאכתי ליכא בלאו והן. ומכח זה הי' קושי' המקשן. ולא תי' לו כלום ואיך נטר לי' עד לבסוף ואין זה סוגיית הש"ס כלל דעיקר בא לתרץ שיהי' בלאו והן וע"ז לא משני כלום והמקשן נטר לי' עד לבסוף. ומכח זה הדר בי' במסקנא לגמרי: