אור ברסלב
אפיקי ים חלק א סימן לו › ד)

אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ

סימן לו · ד)

ג)

וראיתי בספר קצות החושן סי' ע"ג סק"ה שהביא שם דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות וכתב וז"ל ועוד נראה, דאפי' להרמב"ן דס"ל דגם ממלקות אימעוט משום דליתא בלאו והן מ"מ מידי דאיסורא מיהא איכא בעובר על השבועה דאי ליכא שום איסור שבועה לקיים המצוה איך אמר דוד נשבעתי ואקיימה ומזה אמרו בש"ס דנשבעין לקיים המצוה לזרוזי נפשי' ומאי זירוז בשבועה כיון דהשבועה לא תוסיף תת כחה כלל וע"כ צ"ל דאיסור שבועה מיהא איכא אלא דאימעוט ממלקות לדעת הרמב"ן מלהרע או להטיב ואינו בלאו והן וכן משמע מדברי הטור ביו"ד סי' רל"ו וז"ל ויש דברים שאפי' שיקר בשבועתו אינו חייב קרבן כגון שנשבע לקיים המצוה ולא קיים או נשבע להרע לפלוני וכו' וזהו שוא אבל עבירה איכא בכל דבר שמשקר בשבועתו ע"כ וע"ש הרי מבואר דגם בנשבע לקיים המצוה מ"מ עבירה איכא כשמשקר עכ"ל הקצות:

ולדעתי העני' כל דברי' מוקשים. ראשונה מ"ש דאף דגם מלקות ליכא להרמב"ן ז"ל מ"מ איסורא מיהו איכא. אינו מובן. דמאין יהי' לנו האיסור כיון דטעמי' דהרמב"ן ז"ל דגם לאו ליכא משום דממעטינן מקרא דל"י דברו אבל מיחל לחפצי שמים. דחפצי שמים אינן בכלל דלא יחל בין לבטל ובין לקיים. וחד דינא וחד טעמא לתרווייהו. א"כ מנין לנו שיהא איסור בנשבע לקיים. ואי' אפוא המקור לאיסור זה. ומה שהכריח מהא דאמרינן דנשבעין לזרוזי נפשי' וע"כ דאיכא איסורא דשבועה עכ"פ דאל"כ מאי זירוז איכא כיון דהשבועה לא תוסיף תת כחה כלל. לא ידעתי מה יענה ביום שידובר בשיטת התוס' ז"ל שהובא לעיל שכתבו בהדיא דקושי' הש"ס בנדרים והלא מושבע ועומד הוא. היינו דאין לומר דבא להשמיענו שמותר לישבע ול"ח שמא לא יקיים ויעבור אשבועתו הא א"נ לא מקיים לא עבר אשבועתו ומשני דקמ"ל דנשבעין לזרוזי נפשי' ולא מיתסר משום הוצאת ש"ש לבטלה. הרי ברור מללו דאי נמי לא מקיים לא עבר אשבועה. הרי דליכא איסור לדידהו כלל. ובלא דר"ג הו"א דאסור לישבע משום הוצאת שם שמים לבטלה. והיינו דהשבועה אינה מוספת איסור כלל וכ"כ בפי' הרא"ש ז"ל שם דקמ"ל ר"ג דלא הוי מזכיר שם שמים לבטלה. וכ"ה בריטב"א ז"ל סביב הרי"ף ז"ל וכ"כ בהדיא בחי' המאירי ז"ל דאף אי לא מקיים לא עבר כלל בשבועת בטוי ואף שבועת שוא והזכרת ש"ש לבטלה אין כאן אחר שקיימה אלא שאם לא קיימה לוקה עלי' משום שבועת שוא, הרי מבואר דאין כאן הוספת איסור מצד השבועה כלל. ואפ"ה אם נשבע דרך זירוז אין כאן הוצאת ש"ש לבטלה. ולמ"ש המאירי ז"ל דאם לא קיים אח"כ לוקה למפרע משום שבועת שוא. א"ש מאד דהוי זירוז בשבועתו כיון דאם לא יקיים המצוה לוקה על למפרע. ולקמן נדבר מזה. עכ"פ הרי מפורש יוצא מדברי רבותינו ז"ל אלה דאם נשבע לקיים אין כאן איסור מצד השבועה כלל. ודלא כאשר הכריח הקצוה"ח ז"ל:

ומ"ש עוד לסייע מדברי הטור שכתב אבל עבירה איכא בכל דבר שישקר בשבועתו. ג"כ תמוה דמוכח שם בהדיא דהטור קאי גם בנשבע לבטל המצוה ובזה בודאי לא חלה כלל שבועה. וז"ל הב"י ומ"ש אבל עבירה איכא וכו' כלומר אע"ג דאינו חייב קרבן בנשבע לקיים או לבטל את המצוה מ"מ עבירה היא בידו וזהו פשוט ואף מלקות חייב הנשבע לבטל המצוה משום ש"ש עכ"ל. הרי דכתב בהדיא דכוונת הטור בין אלקיים ובין אלבטל. ועבירה היא משום שוא. ואף דבנשבע לקיים לכל הדיעות ליכא עבירה משום שוא כיון דנשבעין לזירוז. אפ"ל דס"ל להטור ז"ל דמ"מ אם משקר אח"כ ואינו מקיים עבר למפרע משום שוא. וכמ"ש בהדיא המאירי ז"ל. ולצדדין קתני דבנשבע לבטל תכף הויא שוא. ובנשבע לקיים הוי שוא כשמשקר בשבועתו. ויהי' מדויק לשון הטור ז"ל. אבל עכ"פ אין הכרע מדברי' דס"ל דאיסורא איכא בנשבע לקיים מצד השבועה ובפרט דמסתמא לא יחלוק על א"א הרא"ש ז"ל:

ובלא"ה צ"ע דברי הקצוה"ח במ"ש דטעמי' דהרמב"ן ז"ל משום לאו והן. והלא כל מעיין בדברי הרמב"ן ז"ל יראה ברור דטעמי' משום קרא דלא יחל דדרשינן אבל מיחל לחפצי שמים. ולא נזכר כלל בדברי' טעמא דבעינן איתא בלאו והן. ולומר דמאי דכתב דממעטינן מקרא דל"י ולמעוטינהו מלאו דשבועה אתי כמו שהובא לשונו ז"ל לעיל. כוונתו דכיון דקרא ממעט מלא יחל נשבע לבטל המצוה. ממילא גם נשבע לקיים אינו חל מדליתא בלאו. וס"ל ג"כ דמשום טעמא דליתא בלאו והן גם מלקות ליכא. ועי' בא"מ סי' י"ד שמסתפק שם בלא"ה בשי' הרמב"ן ז"ל לענין לאו והן. כ"ז אינו סובל לשון הרמב"ן ז"ל. ועוד דבמלחמות. שם הקשה במתני' דאמרי רבנן תאמר בשבועות מצוה שלא עשה בה לאו כהן. והא איתא בלאו כגון שנשבע לבטל מצוה בכולל דחיילה שבועה וכן אמה דאי' בש"ס בדכ"ה ע"ב אלא לא הנחתי תפילין מי איתא בלא אניח. והא איתא בלא אניח שום דבר על ראשי. וע"ז תירץ הוא ז"ל דאפי' כשנשבע בכולל לבטל המצוה מ"מ ליכא קרבן שבועה דקראי בדבר הרשות כתיבי. הלכך לענין חיוב קרבן ליתא בלאו עיי"ש, והרי חזינן דבאמת בכל נשבע לקיים המצוה. איתא בלאו לדידי' לענין הלאו ומלקות רק דקרבן ליכא בלאו. א"כ תו ליכא למימר דטעמא דאינה חלה שבועה כלל בנשבע לקיים. משום דליתא בלאו. דהרי למלקות שפיר איתא בלאו. וע"כ כפשטות לישני' דהרמב"ן ז"ל. דטעמי' משום דממעטינן מקרא דלא יחל אבל מיחל לחפצי שמים בין לקיים ובין לבטל. סוף דבר דברי הקצוה"ח ז"ל שגבו ממני וצריכין אצלי תלמוד:

תוכן העניינים

אפיקי ים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה